מדעי החופש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מדעי החופש
מדעי החופש.jpg
מידע כללי
מאת מיכאל אברהם
סוגה מדע פופולרי, פילוסופיה
הוצאה
הוצאה ידיעות ספרים
שנת הוצאה 2013

מדעי החופש הוא ספר המשלב מדע פופולרי ופילוסופיה משנת 2013 בהוצאת ידיעות ספרים שכתב הפיזיקאי הישראלי והרב מיכאל אברהם[1]. מטרת הספר לאתגר את התפיסה הפיזיקליסטית-פטליסטית לבעיה הפילוסופית המכונה "הבעיה הפסיכופיזית".

במונחיו ובניסוחיו שלו, פורס אברהם את משנתו בעניין זה. בפרקי הבסיס אברהם מציג תחילה את שלוש התפיסות - דטרמיניזם מוחלט (פטליזם), דטרמיניזם חלקי עם בחירה חופשית (ליברטריאניזם), אקראיות טהורה (רנדומליזם)[א] ומביא כי ישנו בלבול נפוץ בין מונחים אלה. אברהם מבקר את אלו בעלי התפיסה הפיזיקליסטית מחד וקידוש החיים מאידך בטענה שתפיסת עולם פיזיקליסטית איננה יכולה להכיל מונחים כמו קדושת החיים כי לפי תפיסה כזו הכל פיזיכימי או מסתכם בריאקציות כימיות ותו לא. בספר זה מבקש אברהם גם לספק הפרכות למגוון גרסאות של הקומפטביליזם.

ערך זה יתאר את הספר לפי הנושאים העיקריים בהם הוא עוסק, בדגש על סדר כרונולוגי.

פטליזם, דטרמיניזם חלקי עם רצון חופשי, ורנדומליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך המבואות עולות שוב ושוב נקודות אלה:

  1. קיים בלבול בין פטליזם לבין רנדומליזם.
  2. קיים בלבול בין רנדומליזם לבין ליברטריאניזם.
  3. קיים בלבול בין פטליזם לבין יכולת ניבוי (predictability): משמע, תיתכן מערכת פטליסטית לכאורה אשר מוטה מאקראיות טהורה.

תמצית הליברטריאניזם לפי אברהם היא שאדם יוכל לעשות דבר מה, או לא יכול לעשותו, בהתאם לתנאים אלה:

  1. שתי האופציות לעשותו קיימות.
  2. שתי האופציות לעשותו פתוחות בפני אותו אדם.
  3. אם האדם אולץ לפעולה אך חשב שהיא חופשית – הוא טועה ואינה חופשית (להבדיל מכאשר לא אולץ לפעולה זו).

תמצית זו איננה מתנגשת עם מקרים שונים של דטרמיניזם ומצבים בהם אדם נדחק לפעולה מסוימת או למצבים בהם אין לו כל בחירה חופשית.

עולה מדברי אברהם כי קומפטביליזם בסיסי הוא פטליזם פואטי. קומפטביליזם פרנקפורטרי[ב] מבחין בין רצייה מסדר ראשון ושני אך לדעת אברהם אין באמת מדובר בתפיסה לא קומפטביליסטית.

לפי אברהם, הבחירה החופשית של הפרט, מתי שזו אפשרית, תלויה בניתוח שעושה הפרט תוך כדי שימוש בשפה כך שהפרט יכול להטיל וטו לפחות על חלק מן הדחפים המתעוררים בו (ראו בהמשך בפרק העוסק בביקורת על ממצאי ליבט ועמיתיו).

התפיסה הפילוסופית העולה מן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך הספר מביא אברהם ממצאים שונים מתחום הפיזיקה ומראה איך ניתן לפרשם כך שיאתגרו למעשה את התפיסה הפיזיקליסטית-פטליסטית (בפרט זו המוקיעה רנדמוליזם). תיאור של ממצאים אלה והשלכותיהם[ג][ד]:

  • הטלת מטבע או קובייה או יצירת אקראיות במחשב בכל טכנולוגיה לא קוונטית אינה אקראית אלא פטליסטית בעצמה כי היא נקבעת לפי חוקי מכניקה ניוטנית אך נעשים ניסיונות ליצור תוצרת אקראית טהורה (קוונטית) על ידי מחשב.
  • מוסכם כי אקראיות טהורה אינה זמינה בעולם המקרוסקופי, אלא אולי רק בתת-אטומי שם כלל איננה מובנת ובעת זו יש לציין שגם בעולם המקרוסקופי הבלתי מובן מביכינו.

טבעה של בחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הספר מצדד אברהם בגישת הדטרמיניזם החלקי (ליברטריאניזם), אשר נקשרת לפרקים עם התנגדות לדחפים מסוימים:

  1. לעיתים יכול אדם לבחור איך מוטב לו לפעול, לאחר שהגיע למסקנה יפעל לפיה (בעיקר, להתנגד לדחף טבעי).
  2. לעיתים יכול אדם לבחור כמה כוח להשקיע בבחירתו לפעול (את זאת אברהם מגדיר כ"הבחירה לבחור").

אם בחר שלא לבחור, נוכל לשאול, למה לא הפעיל די כוח, אך ייתכן שדיון זה יביאנו לרגרסיה אין סופית. מכאן ניתן להניח שני מצבים אפשריים במסגרת ליברטראיניזם:

1. פעולות כפויות: פעולות שפשוט נכפות על האדם, כמו התקף אפילפטי ובחירה להעלימן, כולל הבחירה בבחירה להעלימן, לא תסייע.

2. פעולה שדורשת שיקול דעת (בחירה לבחור) ואכן הופעל בה שיקול דעת.

2.א. פעולה שדורשת שיקול דעת אך לא הופעל בה שיקול דעת (דחף לא מרוסן).

2.ב. פעולה שלא רלוונטי להפעיל בה שיקול דעת (התמסרות מרצון לדחף טופוגרפי, כגון, דחף נוירוביולוגי).

בשלב 2.א. במסגרתו ככלל ניתן לבחור לבחור ולא ליפול לדחף, מוצג מדוע ככלל, שונה האדם מכלל שאר בעלי החיים. על האדם להבדיל בין חירות מ, לחירות ל.

דילמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם תנאי הוא תנאי מספיק, אין זה אומר שהוא הכרחי. אמפיריציזם יומינאי מוליך שיחס סיבתי כולל רק רכיב לוגי ורכיב זמני. סביר שהכוח הוא סיבה והתוצאה תוצאה אך זוהי פרשנות למשוואות שאינה מצויה במשוואת עצמן. האמנם, עיקרון הסיבתיות אינו מתואר במשוואות ואינו בהכרח נלמד מהניסיון, אך אין זה אומר שאינו קיים גם אם אינו מתואר במערכת מושגית נתונה. נסביר זאת כך – ראי הופך את ימין לשמאל וההפך, אך לא את העליון לתחתון הסיבה היא שמבנה גוף האדם סימטרי בימין ובשמאל, אך לא במעלה ובמטה. לעומת זאת מצב דומה יקרה עם כדור אשר לו סימטריה מושלמת, והסיבה לכך היא שהמונחים ימין ושמאל טבועים במוחנו והם בלתי תלויים במונחים מזרח, מערב, צפון, ודרום. עם זאת, אנו יצורים שהם טבועים בהם, ביצור אחר אין הכרח שיהיו טבועים. אל לנו להיות שבויים במושגינו ולהודות שככלל לא ניתן להוכיח קשר סיבתי כזה והוא מובן אינטואיטיבית. המונח אמרגנטיות מתאר תופעה שקיימת במקרו אך אל במיקרו. אמרגנטיות איננה מסבירה את קיום החוויה הנפשית (ובפרט הקווליה) אך היא כן מסבירה מדוע החוויה הנפשית מורכבת (לרוב החוויה הנפשית מושלמת אך אם המוח מתפקד חלקית האמרגניות לוקה בחסר ולכן החוויה הנפשית מורכבת פחות). אמרגנטיות לא מחלצת פיזיקליסט מעמדתו. דו כיווניות – ורוח שגורמת לספין.

אברהם מזכיר כי קאנט מודד מוסריות במעשה ולא בתוצאה ומתייחס בהרחבה לבעיה הקשה של היחס בין שופטים בבתי משפט לבין ראיות המוצגות בפניהם התומכות בגורמים דטרמיניסטיים שהביאו לכאורה פושע לבצע פשע.

עולה מן הספר כי לפחות לוגית ייתכן פטליזם במסגרת דואליזם (ניתן לדבר על כך בהקשר של שכר ועונש).

ביקורת על ממצאי ליבט ואלו אשר שחזרו את ניסיוייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם מקדיש חלק ניכר מן הספר לניתוח וביקורת על מחקריו של בנג'מין ליבט ואלו אשר ניסו לשחזר את מחקריו, בשאלה אם בכלל קיימת בחירה חופשית:

אברהם טוען כי לפי המדען קורנהובר, כל פעולה שאינה רפלקס מלווה בפעילות אלקטרוכימית בקורטקס המוטורי שהיא פוטנציאל חשמלי הנקרא "פוטנציאל מוכנות" (Readiness Potential, ובקצרה, RP). קורנהובר מצא כי ה-RP מגיע לשיאו אחרי חצי שנייה, אך הפעולה הקשורה בו מתחילה כבר בחציו, כלומר כרבע שנייה לאחר תחילתו. ליבט הסתמך על ה RP לבחון שאלת הפטליזם. למשל, אם ה RP מופיע טרם קבלת החלטה לפעולה אזי הפעולה לכאורה נוירונית ופטליסטית. לעומת"ז אם הליברטריאן צודק, אזי ההחלטה לפעולה צריכה להתקבל לפני ה RP.

כבר ראינו שתהליכים מנטליים הם קווליה ולכן לא נגישים למכשירי מדידה. ליבט מצא שפוטנציאל מוכנות משמעותי כבר כשליש שנייה לפני זמן קבלת ההחלטה. עלתה ביקורת על ליבט שהסתכמות על שעון המסתובב במהירות רגילה אינו נכון שכן נדרש דיוק גבוה מרזולוציה של שנייה אחת. אם כן "החלטה" היא אפיפניה שמתלווה להתהליך עצבי.

לפי סון (soon, 2008), ההחלטה להרים יד מתקבלת כשנייה לפני הרמת היד בשני אזורים שונים במוח - באחד מתוכנן מתי להרימה ובשני איזו יד להרים. בהמשך התברר שה-RP באזור שקובע מתי תהיה הפעולה התחיל כבר 6 שניות לפני הביצוע (כלומר 5 שניות לפני ההחלטה) וה-RP באזור שקובע איזו יד תורם 8 שניות.

את זה גם ניתן למדוד עם שעון רגיל.

לסיכום עד פה, על פניו ה RP מקדים פעולות והן פטליסטיות.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על הניסויים הנ"ל הנזכרים בספר היא שכלל ועיקר אינם מודדים רצון חופשי; ביקורת זו הובאה ב-3 טיעונים עיקריים:

טיעון ראשן – טיעון הווטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבט טען שנכון ש-RP מקדים החלטה אך זו לא תמיד מתממשת. כלומר נבדקים שונים דיווחו כי הטילו וטו על מה שנראה כתוצאת ה-RP. ליבט הראה פעילות עצבית מקבילה, אך לא מקדימה. כלומר אין vetoRP שיבטל את תוצאת ה-RP הייעודית. מחקרי המשך אישרו זאת ולכן שאלת הפטליזם לפחות בהקשר זה נותרה פתוחה. יתרה מכך, מוסכם כי כדי לאשש פטליזם נדרשת 100% עקביות ב-RP. אף ליברטריאן לא מכחיש תוצאות ליבט אלא מציין יכולות של האדם להתנגד לדחפים כאלה.

טיעון שני – טיעון הליקוט לעומת בחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במקרה תאורטי של היעדר מוחלט של vetoRP אין אישוש הכרחי לפטליזם כי ניתן להתפלסף ולטעון שבכל המקרים האדם החליט שלא להטיל וטו. זה דומה לכך שפרדיקטיזם אינו מעיד בהכרח על פטליזם וממילא זה סובייקטיבי, אם כי זוהי פילוסופיה מאולצת ודחוקה. כמה ממבקרי ליבט טענו שניסוייו על לחיצת כפתור גם כלל לא בדקו בחירה אלא ליקוט, ובמקרה כזה אין שיקול דעת ממשי אלא לכל היותר החלטה פשוטה אבל וודאי שלא הכרעה (שעשויה לכול גם היא RP) ולכן איננה מחזיקה מים במבט כולל. בניסוי הטרולי המשוכלל ביקשו להחליט איזו יד להרים, ולא רק להרים יד מכאן שבדקו הכרעה ולא רק החלטה (כלומר בקרה קוגניטיבית מטרימה את ההחלטה של כן או לא לבצע הפעולה וראו על כך בטיעון השלישי בהמשך). אלו שהכריעו להטות הטרולי הופיע אצלם RP בהתאם ואלו שהחליטו שלא היה אצלם אות עצבי אחר.

אברהם מזכיר כדרך אגב כי המהר"ל רואה הכרעה כמעלה של האדם בה הוא מתדמה לאלוהים.

טיעון שלישי – עיתוי קבלת החלטות ערכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לטעון שבחירה בערכים יסודיים נעשתה בעבר וכעת ישנו רק יישום טכני שלהם שהיא אכן פטליסטית. ה-RP קובע מה יינקט בהתאם למידע שכבר התגבש בתקופה קריטית או רגישה בה הייתה בחירה חופשית בגיבוש עמדה. טעינה פילוסופית מאולצת זו יכולה לתקבל על ידי ליברטריאן.

ביקורת על הטענה כי נפגעי מוח חצוי מוכיחים שאין רצון חופשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם מקדיש פרק עיקרי בספר לבקר את הטענה לפיה נפגעי מוח חצוי מוכיחים שאין רצון חופשי.

מוח חצוי הוא מצב בו נותק הקשר בין ההמיספרות:

חוקרים טוענים שבדרך כלל ההמיספרה השמאלית שולטת בימנית (כל עוד המוח לא מאורגן הפוך). העמידו מול נבדק חצוי מוח תמונה חצויה (גבר מימין ואישה משמאל) ושאלוהו מה הוא ראה. השיב גבר משום שאזורי הדיבור נמצאים בהימספרה השמאלית (המידע הוויזואלי הגיע מעין ימין שמשויכת להמיספרה השמאלית). כמו כן, ביקשוהו להצביע על מה שהוא ראה אך אז הצביע על האישה מפני שהאזור המטפל בהצבעה נמצא בצד ימין. זהו אתגר ללבירטריאן אשר עשויים לחשוב שהוא חושב שהכל תמונה אחת אחידה אך הליברטריאן אינו כופר בכך שתסכול מעלה הסיכוי לתוקפנות או שחינוך לסובלנות עשוי למתנה או ש RP דוחף האם ללחוץ על כפתור.

לפי אברהם, מצד אחד, הפטליזם רואה זאת כך:

נסיבות > עיבוד מוחי > פעולה.

מצד שני, התמונה השגויה היא שליברטריאניסטים רואים זאת כך:

רצון הנפש > עיבוד מוחי > פעולה.

מצד שלישי, עולה כי עלינו לראות זאת כך.

נסיבות > עיבוד מוחי > רצון הנפש (ו\או הנשמה) והחלטה > עיבוד מוחי > פעולה.

באדם עם מוח לא טיפיקאלי הנתונים מתפרשים אחרת (טופוגרפיה שונה) ולכן ההחלטות שונות אך אין זה מכריח אמרגנטיות פטליסטית או היעדר ליברטריאניזם.

דילמת השוקולד: נדמיין אדם האומר "אני רוצה שוקולד כי הוא טעים" אך הוא גם אומר "אני לא רוצה שוקולד כי הוא משמין". אלו לא שתי נפשות, אלא שני רצונות והשקלול והתוצאה לא סותרת אף אחת מהן.

ביקורת על הטענה כי הלוקים בפיצול אישיות מוכיחים שאין רצון חופשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר על פיצול אישיות (אדם עם פצלים שונים של אותה אישיות) מפריך את טענת האמרגנטיות הפטליסטית: לאדם אחד פצל אישיות עיקרי ופצליי אישיות משניים. לכל אחד יכולות אובייקטיביות אחרות (יכולת לנגן בפסנתר, יכולת לדבר באופן שונה, עיוורון ועוד). זהו פיצול של הנפש גרידא, לא של המוח.

לפי אברהם, הממד הנוירונלי אינו מציע הסבר סביר לתופעות אלה. לדוגמה, שינוי של המוח ממצב בו האדם יודע לנגן בפסנתר למצב שכן אינו נראה כשינוי של חוקי פיזיקה שפתאום הביאו האדם בדיוק לשם.

במקרה המוח החצוי לעומת"ז אין יכולות אובייקטיביות שונות, רק אופי שונה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במובן התאורטי המקובל בתחום הפיזיקה הקוונטית
  2. ^ Harry Frankfurt, "alternate possibilities and moral responsibility".
  3. ^ הסתברות (probability) היא חישוביות פטליסטית גסה; במקום לחשב את כל הגורמים שיביאו לקבלת תוצאה בהטלת קובייה, נסתפק בקביעה שאם נטילה מספיק פעמים, ההתפלגות תהיה אחידה (סיכוי שווה לכל פאה).
  4. ^ אברהם מביא את עמדתו של דייוויד יום שהציע שהתעופפות כדור מבעיטה בו אינה מוכיחה קשר סיבתי בין הבעיטה לתעופה אלא רק את קיום המצב שלאחר הבעיטה הכדור עף.