לדלג לתוכן

מדרש אגדה (בובר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדרש אגדה הוא חיבור מדרשי על חמישה חומשי תורה שהתפרסם לראשונה על ידי שלמה בובר בשנת תרנ"ד (1894) על סמך כתב יד נדיר שמצא בארם צובא (חלב) ונרכש על ידו. בכתב היד חסרים כמה קטעים, בהם גם סוף החיבור מפרשת כי תצא ואילך. משום כך, לא ניתן לדעת את שמו של מעתיק כתב היד ואת שנת הכתיבה, שעל-פי רוב היו רשומים בסוף כתב היד. בובר עצמו קרא למדרש "מדרש אגדה".[1]

לדעת בובר, לנגד עיני המחבר עמדו פירוש רש"י על התורה ובו אמרותיו של רבי משה הדרשן, מדרש לקח טוב וכן מדרשים וספרים נוספים. ככל הנראה חי עורכו של המדרש במאות ה-12 או ה-13. חננאל מאק תארך את המדרש למאה ה-12.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 טל אילן, "האם שאכלה את בנה", בתוך: בין יוספוס לחז"ל, כרך ב, עמ' 729.
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.