מוסדות הפטור (חינוך חרדי)

מוסדות הפטור הם מוסדות חינוכיים במדינת ישראל אשר המדינה מכירה בתלמידיהם ככאלו בעלי אורח חיים ייחודי ועל כן מאפשרת פטור ממסגרת חובה ללומדים בהם. מוסדות הפטור הם בעיקר תלמודי תורה לבנים בחינוך היסודי החרדי, בהם לומדים תלמידים מכיתה א' עד כיתה ח'^[1].

מוסדות הפטור הוקמו עוד טרם קום המדינה ומעמדם עוגן בחוק לימוד חובה משנת 1949, החוק הגדיר אך ורק את הפטור שמעניקה המדינה לאותם תלמידים אשר בחרו ללמוד במוסדות אלה על פני למידה במוסד מוכר.

נכון לשנת 2020, במוסדות הפטור למדו כ־51,000 תלמידים, אשר היוו כ-12% מתוך כ־432,000 תלמידי המגזר החרדי^[2].

בסוף שנת 2020 חתם שר החינוך נפתלי בנט על התקנות החדשות, אשר מסדירות את ההוראות והתנאים לקבלת מעמד של מוסד פטור חרדי^[2].

עיקרי התקנות להפעלת מוסדות הפטור ותקצובם^[2]:

התקצוב והיקף הלימוד - מוסד אשר ילמד 55% מתוכנית היסוד של בית ספר רשמי, יתוקצב בהתאם, בשיעור של עד 55%.
רישום ודיווח תלמידים
מניעת אפליה - ראשי המוסד ימנעו אפליית תלמידים בתוך המוסד החינוכי על רקע של ארץ מוצא, עדה ומעמד חברתי כלכלי. במקרה של אפליה, המשרד ישלול את מעמד הפטור ואת התקצוב.
פיקוח - משרד החינוך יבצע פיקוח ובקרה אחר תוכנית הלימודים, התקנון הבית ספרי, רישום ונוכחות תלמידים, ובאופן כללי אחר שגרות הלימוד.
חובות דיווח - מלבד חובת הדיווח בעניין רישום תלמידים, על המוסד להעביר דוחות כספיים בכל עת שיידרש.
בטיחות - משרד החינוך יתקצב רכז ביטחון, כאשר המוסד יחויב להעמיד מצדו בעל תפקיד זה.