בני ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני ברק
סמל העיר
דגל העיר
BneyBrakCityHall.jpg
עיריית בני ברק
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה חנוך זייברט
גובה ממוצע ‎26‏ מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 188,964 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎10
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎3.4%‏ בשנה עד סוף 2016
  - צפיפות אוכלוסייה 25,850 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎1
תחום שיפוט 7,310 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎156
32°05′12″N 34°50′06″E / 32.0867444736283°N 34.8348663974086°E / 32.0867444736283; 34.8348663974086
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 2 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4060
    - דירוג מדד ג'יני
‎125
לאום ודת
יהודים: 99.2% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 0.8%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 16.7%
גילאי 5 - 9 12.9%
גילאי 10 - 14 10.9%
גילאי 15 - 19 10.4%
גילאי 20 - 29 16.8%
גילאי 30 - 44 14.3%
גילאי 45 - 59 8.5%
גילאי 60 - 64 2.8%
גילאי 65 ומעלה 6.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
חינוך
סה"כ בתי ספר 192
–  יסודיים 101
–  על-יסודיים 108
תלמידים 48,137
 –  יסודי 30,753
 –  על-יסודי 17,384
מספר כיתות 1,877
ממוצע תלמידים לכיתה 26
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015)
פרופיל בני ברק נכון לשנת 2015 באתר הלמ"ס
http://www.bnei-brak.muni.il

קואורדינטות: 32°05′12″N 34°50′06″E / 32.0867444736283°N 34.8348663974086°E / 32.0867444736283; 34.8348663974086

בְּנֵי בְּרַק היא עיר במחוז תל אביב, העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל.

העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה" בראשות יצחק גרשטנקורן, על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה, שנקרא באותה עת "אבן אבריק", תוך שימור שמה של העיר המקראית ומתקופת בית שני "בני ברק", הנזכרת בתנ"ך ובמקורות חז"ל במיקום זה. בעיר זו התרכזה פעילותו של התנא הנודע רבי עקיבא, אשר על שמו קרוי רחובה הראשי של העיר כיום. תל בני ברק נמצא כיום מדרום לעיר.

שטח השיפוט של העיר, שבעת היווסדה עמד על 1,020 דונם, הוא כיום 7,310 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.

בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר ישנן ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן בעיר מוסדות דתיים רבים. בשטחה של העיר נותרה שכונה חילונית אחת, פרדס כץ, שאף היא עוברת תהליך התחרדות. עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ברק הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר הנוכחית, החלה כיישוב פלשתי בתקופת הברזל ובימי בית ראשון. בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד התקיימה העיר כיישוב יהודי.

העיר נזכרת לראשונה בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן, לצד העיר יהוד: "לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְׁבִיעִי וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרעה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם-הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ"[2].

במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה, ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, נזכר כיבוש העיר "בני ברקה" לצד הערים יפו, אזור ובית דגון[3].

במהלך תקופת בית שני הייתה בני ברק עיר יהודית, ולאחר המרד הגדול, התקיימה בה ישיבתו של התנא רבי עקיבא: "צדק צדק תרדף - הלך אחר חכמים לישיבה, אחר ר' אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר ר' יוסי לציפורי"[4].

כמו כן, בהגדה של פסח נזכרת קריאת סיפור יציאת מצרים בבני ברק: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". מעשה זה מונצח בשמו של מחלף מסובים, הסמוך לתלה העתיק של העיר, תל בני ברק, בשטחו של פארק אריאל שרון[5].

נראה שהיישוב היהודי בעיר המשיך להתקיים לאורך תקופת התלמוד, שכן בתלמוד הבבלי נזכרת העיר בהקשרים שונים: "מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו"[6], וכן: "מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת"[7], וכן: "המן למדו תורה בבני ברק"[8], וכן: "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק"[9].

תולדות העיר החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ברק בשנותיה הראשונות

בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות, 1020 דונם, נקנו באמצעות חברת "גאולה בע"מ" מבני משפחת אלביטר מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז – "אבן אבריק"), ורובן נמכרו לחברי "בית ונחלה". ביישוב קיוו כי הרכישה תוביל לרצף התיישבות יהודית מפתח תקווה ועד יפו[10]. התכנון הראשוני של המושבה הוזמן בידי קבוצת המייסדים מן האדריכל יוסף טישלר[11]. בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר, אך עסקו בה גם בענפי חקלאות אחרים כגידול בקר לחלב. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.

רחובה הראשי של העיר כפי שנראה ב-1928
מראה כללי של בני ברק, 1928

כדי לבסס את המושבה בשנים שלאחר עלייתה אל הקרקע, נעשו מאמצים לרכישת קרקעות להרחבת שטח המושבה, ולהבאת בתי חרושת ותעשייה קלה אל המושבה החדשה. המכשיר הפיננסי שנועד לאפשר מימון לכל הפרויקטים שעל הפרק שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב, היה "בנק בני ברק", בנק קואופרטיבי שנוסד ב-1925 כאגודה שיתופית בידי ועד המושבה ומייסדי המושבה בראשות יצחק גרשטנקורן. עם היווסדו, נסע גרשטנקורן לפולין ואחר כך שלוש פעמים לארצות הברית לגיוס הון באמצעות מכירת מניות הבנק. בשנותיה הראשונות היווה הבנק מכשיר מימון חיוני להתפתחות המושבה, הוא דעך ונסגר כעשור לאחר הקמתו. בבני ברק הוקם בית חרושת לאריגים בשם "ברקאי".

בית הכנסת בבני ברק, זמן מה לאחר בנייתו

בספטמבר 1928 נחנך בית הכנסת הגדול במושבה, ועד המושבה שילב את חגיגת חנוכת בית הכנסת עם תערוכה לסיכום הישגי המושבה בארבע שנות קיומה הראשונות. בתערוכה הוצגה סטטיסטיקה של מצב המושבה: כ-800 תושבים; התרחבות ל-2000 דונם, מהם 800 דונם של פרדסי הדר; 116 בתים ו-31 צריפים; 6 מבני ציבור; 48 רפתות (ובהן 115 פרות)[12]. בין הפרדסים: פרדס טריואקס, פרדס כץ, פרדס מזרחי, פרדס גליקמן ופרדס פלטניק.

בקיץ 1929 חוברה המושבה לרשת החשמל, בשלב הראשון חוברו רק מוסדות הציבור, בתי הכנסת ובית החרושת "ברקאי", ואחריהם רוב בתי הרחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא. ברחוב הראשי הותקנו שלושה עמודי תאורה[13]. בסוף הקיץ נפתחה לראשונה סוכנות דואר במושבה.

גבעת רוקח עם בנייתה

בשנת 1930 עבר מעכו לבני ברק מפעל העורות של פרגמן והצטרף למפעל הטקסטיל שכבר היה במושבה. בסוף הקיץ, הוקמה השכונה הראשונה בעיר, גבעת רוקח, שנקראה על שמו של ישראל רוקח, תעשיין ונדבן יהודי אורתודוקסי ליטאי-אמריקאי, שהקים קרן צדקה למענקים והלוואות ארוכות טווח עבור דיור מוזל בארץ ישראל. בשכונה נמכרו עשרים וחמישה מגרשים בני דונם[14]. על המדרון הצפוני של הגבעה, קנה האדריכל ומתכננה הראשון של "בני ברק", יוסף טישלר, קרקע שעליה הקים במחצית הראשונה של שנות ה-30 18 בתים, "בניני האינג'ינר טישלר". הייתה זו אחת מעבודותיו האחרונות של טישלר כאדריכל, הוא עבר עם משפחתו להתגורר במקום עד הקמת המדינה[11]. בשל מיקומם היו הבתים חשופים להתנכלויות ואף נורו לעברם יריות מכיוון הכפר ג'מאסין א-שרקי[15][16].

בשנת 1932 השלים יעקב הלפרין את רכישת קרקעות המושבה שתכנן להקים מדרום-מזרח לבני ברק, בשנה שאחריה השלים את בניית השלב הראשון - 30 בתים. בסוף 1933, בעקבות פטירת הרב מאיר שפירא, החליט הלפרין לקרוא לפרויקט על שמו "זיכרון מאיר". כאשר הוכרזה בני ברק כמועצה מקומית נותרה זיכרון מאיר מחוצה לה, רק ב-1941 הצטרפה זיכרון מאיר כשכונה לבני ברק. ראשי ישיבת חכמי לובלין שבראשה עמד הרב שפירא, שקלו לייסד סניף לישיבה ב"זיכרון מאיר" והלפרין הקצה לשם כך מגרש גדול[17]. התוכנית לא יצאה אל הפועל עד לאחר שואת יהודי אירופה וחורבן הישיבה, ב-1947 הקים בוגר הישיבה ורבה החדש של השכונה, הרב שמואל וואזנר, את ישיבת חכמי לובלין - בני ברק.

בשנת תרצ"ג (1933) התיישב בגבעת רוקח שבבני ברק הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש". פרנסי המושבה קיבלו אותו עליהם כסמכות דתית עליונה שעל פיה ישק כל דבר. הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם את שמו של החזון איש בארץ ישראל והוא הפך לסמכות בקרב הציבור החרדי בארץ. מעמדו של החזון איש בציבור החרדי ובציבור הרחב תרם להפיכת המושבה למרכז יהודי חשוב. על כך כתב הרב יוסף שלמה כהנמן ליצחק גרשטנקורן: "יהא מחלקך חלקי אשר התחכמת לעשות לחזון איש בעלים ופטרון בעיר שלך"[18]. מספר חודשים אחרי בואו של החזון איש לבני ברק עלה בעקבותיו ארצה גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והתיישב אף הוא בגבעת רוקח, כשהוא מכהן כראש הישיבה הגדולה הראשונה במושבה, ישיבת בית יוסף, שהוקמה אז בגבעת רוקח.

באפריל 1934 הונחה אבן הפינה לבית הראשון של שיכון ד' שנבנה בידי התאחדות מרכז בעלי מלאכה. בסוף השנה עלו על הקרקע רוכשי המגרשים בשכונת "הר שלום", אף היא בתחומי המושבה[19]. ב-1935 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-3,000. בשנה זו הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק". בספטמבר 1936 הוקם בעיר בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי.

מועצה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1937 הגיע מספר תושבי המושבה ל-4,000. ב-21 באוקטובר הוכרזה בני ברק בידי מושל המחוז מטעם המנדט הבריטי, רוברט אדוארד הרולד קרוסבי, כמועצה מקומית. הוכרזו בחירות ומונתה מועצה זמנית. כראש המועצה הראשון מונה יעקב פרבשטין. הרכב חברי המועצה הראשונה: 5 נציגים מ"הגוש האזרחי", 3 מהסתדרות העובדים, ו-3 מהפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל והפרוגרסיבים[20]. עם כינון המועצה הוכן תקציב שנתי והוקמה ועדת שמות לרחובות בני ברק. בשנה זו הוקמו לראשונה במושבה תחנת טיפת חלב[21] ומושב זקנים[22], אבן הפינה למבני הקבע של מושב הזקנים נורתה רק כעבור שמונה שנים, ב-1945[23].

בסוף חודש אלול ה'תרצ"ט, 1939, נערכו הבחירות הראשונות למועצה המקומית. לראשות המועצה נבחר מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן שהחזיק בתפקיד ברציפות עד 1954. הוקמה קואליציה של חברי המועצה הדתיים עם חברי מפא"י, שזכתה להתקפות בבטאון המפלגה הרוויזיוניסטית "המשקיף"[24].

ב-1939 התגלע סכסוך בין שני רבני המושבה הוותיקים, הרב מיודסר והרב קאליש, לבין רב חדש, הרב יעקב לנדא. המועצה המקומית החליטה כי ההכשר לחנויות המקומיות יינתן בידי שלושת רבני המושבה, אך הרבנים הוותיקים סירבו לכך. גם התערבותו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שקבע כי לרב לנדא מעמד שווה לזה של הרבנים הוותיקים לא הועיל, וגרשטנקורן הטיל את מרותו ואכף את החלטת הרבנות הראשית והמועצה[24]. בעקבות הסכסוך החליטה מועצת בני ברק לקיים בחירות לרבנות המושבה בהן ייבחר רב אחד בלבד, החלטה זו נתקלה בהתנגדותו של גרשטנקורן[25].

ב-1940 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-4,500 נפש ב-1,000 משפחות. פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים, הבולטים בהם: "דובק", "מנורה" לייצור נברשות, "זיזו" ו"יובל"[25]. להגעת בתי חרושת למושבה תרמה גם המלחמה הממשמשת ובאה והחשש מפני התקפות מן האוויר על הערים הגדולות[26]

ב-1941 קמה בבני ברק תחנת כיבוי אש שהופעלה בידי גדוד מתנדבים. תוכנית בניין עיר ראשונה שנכתבה בידי מהנדס בריטי אושרה בידי הוועדה המחוזית לבנין ערים של מחוז לוד. בספטמבר 1943 נערכו הבחירות השניות למעוצה המקומית, בעת עריכת הבחירות היו במושבה 5,000 תושבים, מהם 2,200 בעלי זכות בחירה.

ב-1944 יזמה המועצה סלילת כבישים נוספים מכבישי העיר כמו רחוב סוקולוב ושדרות רבי טרפון, נבנתה מדרכה לחלק מרחוב רבי עקיבא ליד בית הכנסת הגדול ובדרך לבית הספר ובית הפועלים (בנין ההסתדרות), וסודרה העלייה משדרות רבי טרפון אל הר שלום. שטח השיפוט של בני ברק גדל פי שלושה והיא השתרעה על פני 5,500 דונם[27]. הוכרז על תוכנית לבניית שיכונים במזרח העיר בידי ההסתדרות ("שיכון ההסתדרות", כיום בין רחוב דון יוסף נשיא לכביש גהה) והפועל המזרחי ("שיכון הפועל המזרחי", בין הר שלום לשיכון ג'). בסוף השנה החל תכנון בניית השכונות החדשות ועמן שכונת "קריית הישיבה", סביב לישיבת פוניבז'. צורפו בשנה זו לשטח השיפוט של בני ברק, השכונות: תל אפרים, גבעת יהודה (כיום בשטח גבעת שמואל) ומרכז בעלי מלאכה. בכך הגיע שטח המועצה המקומית ל-3675 דונם, אך עדיין לא נכלל בה כל השטח שיועד לבני ברק לפי תוכנית בניין העיר שאושרה ב-1941. בבית הפועלים (לימים ברחוב מימון) הוקם אולם קולנוע בעל 200 מקומות ישיבה[28] שקיבל בהמשך את השם "אוריה"[29]. בשנה זו הוקמה במושבה ישיבת פוניבז', אשר הטביעה את חותמה על אופיה של העיר.

ב-1945 הוקמה בצפון המושבה, בתוך שטח המועצה המקומית בני ברק, שכונת גבעת שמואל. בנובמבר 1949 הוכרה השכונה יחד עם שכונת גבעת יהודה כמועצה מקומית נפרדת[30].

בינואר 1946 הורחב שטח השיפוט של בני ברק כך שיכיל את כל השטח שמדרום לכביש 481 ומערבית לכביש המקשר מן הדרך לפתח תקוה לתל ליטוינסקי, בתוואי שבו יעבור לימים כביש גהה[31]. בתחום התחבורה ושיפור פני העיר ידעה בני ברק תנופה בשנת 1946[32], רחובה הראשי - רחוב רבי עקיבא, נסלל כולו והורחב ומדרכות נבנו משני צדיו. רחוב סוקולוב נסלל לכל אורכו כך שיחבר את כל המושבה לכביש תל אביב, ומלבדו נסללו עוד רחובות קטנים אחדים. בשדרות רבי טרפון ובכל הגינות במושבה הותקנו ספסלים. לצד הכביש לתל ליטוינסקי, על שטחו של "פרדס מזרחי" הוקמה מטוויית צמר של חברת "פלך" של התעשיין יחיאל מאיר פיק מלודז', במקביל הוחל בהקמת אזור תעשייה בן 120 דונם בצפון-מזרח המושבה ובו בשלב ראשון 18 מפעלים, בין היתר נבנו באזור התעשייה החדש: מפעלי "משי זקס" ומפעל "ארגמן", חברת הטקסטיל "ארג" והקואופרטיב "טווה-אורג"[33]. שטח נוסף, 70 דונם מאדמת הקרן הקיימת בין מרכז בעלי מלאכה לכביש תל ליטוינסקי, הוקצה להקמת אזור תעשייתי נוסף[34][35] באפריל נחנך מבנה בתי אבות לילדים פליטים בקריית ישיבת פוניבז'[36].

עם סיפוח מרכז בעלי מלאכה לשטח השיפוט של בני ברק, הרחיבה המועצה את תאורת הרחובות גם לשכונה זו, בסך הכל עמדו במושבה 120 עמודי תאורה בשנת 1946[29]. בדצמבר 1946 הונחה אבן הפינה לישיבת סלובודקה בבני ברק[37].

בתקופת פעילות המחתרות ידעה בני ברק פעילות מחתרתית רבה, בהיותה יושבת על הדרך בין פתח תקוה ופרדסיה לתל אביב. חלק מתושבי בני ברק לקחו חלק בפעילות המחתרתית, וב-1947 החלו פעילי אצ"ל ולח"י לבנות את שכונת תל גיבורים במושבה. מלבד חיכוכים עם המשטרה הבריטית ומעצרים, נרשמו גם מאבקים אלימים בין אנשי המחתרות. בפברואר 1948 הגיעו האירועים לשיא, כאשר נרצח יצחק בראודר חבר "ההגנה" בעת שניסה לסכל גניבת מתכות ממחסן המועצה המקומית בידי חברי אצ"ל[38][39].

באביב 1948 התקיימו בחירות למועצה המקומית שנכפו לפי החלטת מושל האזור ובניגוד להחלטת המועצה. בבחירות אלו התמודדה בין היתר תנועת "למען האיחוד" שרצתה לקדם את הרעיון של איחוד מוניציפלי בין בני ברק ורמת גן, רעיון שעלה וירד בשנים הקודמות ואף נידון בבתי משפט. בעיתונות זכה הרעיון להתנגדות השמאל[40], גם בשל השתייכותו של אברהם קריניצי ששלט ברמת גן שלטון ללא מצרים לציונים הכלליים המזוהים עם הימין וזיהויו עם הבורגנות[41], לתמיכת הימין החילוני[42] ולהתנגדות הדתיים בשל החשש מאבדן הצביון הדתי הייחודי של המושבה[43]. במקביל התנהלה מערכת הבחירות סביב שאלת צביונה של המועצה כמקום תורני-חרדי[44][45] או כמושבת פועלים[46]. הבחירות התקיימו ב-23 במרץ 1948 בהשתתפות 10 רשימות שהתמודדו על 11 מושבים במועצה המקומית. הרכב המועצה לא השתנה במאזן הכוחות דתיים-חילוניים, ואולם ההסתדרות הפסידה נציג אחד שאותו קיבלה מפלגת האיחוד עם רמת גן[47].

הקמת המדינה: בני ברק כעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1948 היו במושבה כ-8,000 תושבים, בתקופת הקמת המדינה והעלייה ההמונית גדל מספר התושבים במהירות ובסוף אוקטובר באותה שנה נמנו בה כבר 11,000 תושבים והוחל בהכנות לקראת הכרזתה של בני ברק כעיר. המועצה ציינה בשנה זו 25 שנים לרכישת אדמות בני ברק[48][49], במהלך השנה הושג הסכם גבולות בין מועצות בני ברק ורמת גן, רמת גן ויתרה על דרישותיה בנוגע לפרדס כץ ואזור התעשייה הקטן שממול הכניסה לרחוב רבי עקיבא (כיום מכון מור ומאחוריו מתחם BBC - בני ברק ביזנס סנטר) ובתמורה ויתרה בני ברק על קרקעות באזור בית המטבחים החדש של גוש דן[48]. בסוף השנה נחנך בשכונת מרכז בעלי מלאכה, בית החולים המרכזי לחולי שחפת של הליגה למלחמה בשחפת[50][51].

בשל מצב החירום של מלחמת תש"ח שהו בבני ברק אורחים רבים מירושלים, הן בתקופת "המצור" (מאי-יוני 48') והן לאחריו. בימים הנוראים של ראשית שנת ה'תש"ט התארחו בבני ברק רבנים ידועי שם: הרבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שהתגורר בחודשי הקיץ בירושלים, "הרב מבריסק" - הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, "הרב מפרשבורג" - הרב עקיבא סופר, והרב אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר שהתארח בזיכרון מאיר והתפלל עם החזון איש[48].

בעקבות ההסכם שהושג בין מועצות בני ברק ורמת גן, הוכפל בפברואר 1949 שטח השיפוט של בני ברק, מלבד האזורים שהיו במחלוקת הוכלל באופן רשמי גם אזור שכונת מרכז בעלי מלאכה בשטח המועצה, בצו עליו חתם שר הפנים יצחק גרינבוים[52].

העלייה ההמונית הביאה לעיר עולים רבים מהציונות הדתית, שהקימו את שיכון ג', שיכון ה', שיכון ו' וקריית הרצוג, שבה הוקמה הישיבה התיכונית בני עקיבא בני ברק. במרכז העיר הוקם מרכז קהילתי-תורני בשם "בית במברגר".

בשכונת פרדס כץ, בצפון-מערב מהעיר, הוקמה מעברה גדולה, שבה התגוררו בעיקר עולים יוצאי תימן, פולין ועיראק. שכונות נוספות הוקמו על ידי חסידי ויז'ניץ, בדרום העיר, בה מתגורר האדמו"ר מויז'ניץ, ושכונת נוה אחיעזר של פועלי אגודת ישראל. הסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן "שיכון ההסתדרות". העיר הייתה מוקד חשוב לפעילות "העובד הדתי" – סיעה של פועלים דתיים בהסתדרות.

בני ברק הוכרזה כעיר בידי המועצה המקומית בסוף 1949[53][54], לאחר דיונים ממושכים באפשרות להקמת עיר אחת ליד תל אביב שתכלול את בני ברק עם רמת גן וגבעתיים[55]. רמת גן ובני ברק הוכרו רשמית כערים בידי משרד הפנים באמצע ינואר 1950[56][57], ההכרזה הרשמית נחתמה בידי שר הפנים חיים משה שפירא[58].

עם חגיגות הכרזתה כעיר ה-13 בישראל, במרץ 1950, הקיף שטח השיפוט של בני ברק 7,000 דונמים ומספר תושביה עמד על 12,100[59][60]. בשנה זו עברו משרדי העירייה שהיו עד אז בבתים פרטיים לבית העירייה החדש שהוקם בתוך הגן העירוני "בית ונחלה" (כיום גן עקיבא גור) על מורדותיו הדרומיים של "הר שלום"[61]. תקציב העיר עמד על חצי מיליון ל"י[62].

שנות ה-50 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1950 החלה סלילת הכביש המחבר בין בני ברק לכביש ירושלים-תל אביב (כיום כביש גהה), עד אז הייתה הנסיעה מבני ברק לשאר חלקי הארץ כרוכה בהגעה לתל אביב רבתי[63]. קטע הכביש בין אזור לבני ברק נחנך באמצע דצמבר 1953[64].

בעקבות פרישת יצחק גרשטנקורן לחופשה פתאומית לנסיעה פרטית למשך חצי שנה לארצות הברית, ומיקוח ממושך בין חברות הקואליציה העירונית, נחתם באפריל 1953 הסכם רוטציה בין שלושה ראשי עיר: ראובן אהרונוביץ' (פאג"י, מאי-יוני); משה בגנו (הפועל המזרחי, יולי-אוגוסט); י. מקובר (בעלי בתים וציונים כלליים, ספטמבר-אוקטובר)[65].

בנובמבר 1953, זמן קצר אחרי פטירת הרב אברהם ישעיהו קרליץ שהיה לסמל של בני ברק המתחדשת כעיר תורנית החליטה עיריית בני ברר לקרוא על שמו רחוב בעיר, הוא רחוב חזון איש[66]

בפברואר 1954 החריף המשבר הקואליציוני בעיריית בני ברק, סגני ראש העירייה, אהרונוביץ' ובגנו, פרשו מתפקידם, ועלתה דרישה לפיטורי ראש העיר גרשטנקורן. המשבר הסתיים כאשר הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג כפה את עצמו על הצדדים כבורר, בהסדר שישאיר את גרשטנקורן על מקומו כראש העיר. הבוררות התקבלה בברכה בקרב הדתיים[67], אך זכתה לגינוי חריף בעיתונות הכללית[68][69]. מתחת לפני השטח נמשכו הסכסוכים עד שבראשית מאי הודיע גרשטנקורן על התפטרותו. כממלא מקום ראש העיר נבחר י. מקובר ממפלגת הציונים הכלליים[70][71], והוחל במשא ומתן קואליציוני כדי לקבל מועמד מוסכם לראשות העיר ולהימנע ממערכת בחירות, הוצעו ארבעה מועמדים[72], ובתום שבועות של דיונים נבחר משה בגנו מהפועל המזרחי כראש העיר השני של בני ברק[73][74]. כסגניו נבחרו ש. לאופר (חרות) ור. אהרונוביץ' (פאג"י)[75]. בסוף נובמבר חזר המשבר הקואליציוני[76], ובעקבות הסכם בין הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל נבחר בראשית שנת 1955 נציג פא"י, ראובן אהרונוביץ' לעמוד בראש העיר[77].

באוקטובר 1954 השתרעה העיר בני ברק על פני 7,000 דונם, ומניין תושביה עמד על 25,000 נפש. פעלו בתחום השיפוט של עיריית בני-ברק כ-150 מפעלי תעשייה קלה[78].

בבחירות 1955 לא השתנה הרכב המועצה משמעותית, מפא"י התחזקה במנדט אחד אך נותרה באופוזיציה, מועצת העיר בחרה במסגרת הסכם רוטציה את ראש העיר המכהן ראובן אהרונוביץ' להמשיך בתפקידו, כממלא מקומו וסגנו נבחר משה בגנו שהחליף אותו בראשות העיר כעבור שנתיים. עם הרכבת הקואליציה הותירו שני מקומות בהנהלת העירייה עבור סיעת מפא"י, והיא הצטרפה מאוחר יותר לקואליציה. זלמן מילשטיין התמנה כסגן ראש עיר ללא שכר מטעם מפא"י[79].

ב-1957 הושלמה הקמת רשת הביוב של בני ברק וחיבור כל בתי העיר לרשת זו[80]. ביוני קמה מחאה בקרב תושבי מעברת בני ברק שהוקמה על חלק מאדמות הכפר ג'מאסין א-שרקי, כאשר החלה בניית שיכון באזור שבין תל גיבורים לפרדס כץ מזרחית למקום בו עומד כיום מכון מור, על דרך פתח-תקווה. הדירות בשיכון החדש יועדו מתחילה ליוצאי אירופה ולא לשוכני המעברה, בעקבות המהומות הודיעה החברה המשכנת "משכנות" כי תקצה דירות גם למי שיעמדו בתנאי השיכון מקרב שוכני המעברה[81][82]. המשטרה דיכאה את ההפגנות[83]. בראשית ספטמבר נכנס לתוקפו הסכם הרוטציה בהנהגת העירייה, משה בגנו נכנס לתפקידו כראש העיר, וראובן אהרונוביץ' שימש סגן וממלא מקום[84][85].

עשר שנים לאחר קום המדינה, בשנת תשי"ח, התגוררו בעיר כ-40,000 איש והיא הייתה בתהליך בנייה מואץ. הפילוח המגזרי בתקופה זאת בא לידי ביטוי בבתי הספר בהם למדו ילדי העיר, בחלוקה זו: 38% מהתלמידים בגילאי בית הספר היסודי למדו בבתי הספר של החינוך העצמאי, 34% למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים ו-28% למדו בבתי ספר ממלכתיים[86].

בשנות ה-50 המאוחרות נבנה שיכון סאטמר, "קריית יואל", בעיר. השיכון נבנה על קרקע הגובלת בזיכרון מאיר, והוקמו בו 300 יחידות דיור. משרד העבודה והסוכנות העמידו לאנשי החסידות הלוואה שאפשרה את בנייתן של חלק מיחידות הדיור. בנוסף הוקמו בשיכון מבני ציבור שנועדו לשרת את תושביו. חברת הבנייה רסקו ביצעה את הקמת השיכון[87].

ישיבת מועצת העיר, 1959. בראש הישיבה מימין לשמאל: ראובן אהרונוביץ', משה בגנו (ראש העיר), זלמן מילשטיין
שלט הסבר בכניסה הראשונה לבני ברק, רחוב רבי עקיבא פינת דרך ז'בוטינסקי
גבעה ברחוב צפת, מערב בני ברק ב-1976. במקום היה מחנה צבאי בריטי, מכאן עצי האקליפטוס בראש הגבעה
בית הכנסת הגדול ברח' רבי עקיבא
אחד מעמודי "קבלת פנים" בכניסות לבני ברק, ובו הכתובת "אנא כבדו אורחות חיינו בהופעתכם"
האנדרטה לחללי מערכות ישראל בגבעת סוקולוב
רחוב רבי עקיבא סגור לתנועת כלי רכב בשבת
מכון מור ורדיו קול ברמה בבני ברק
מבט דרומה מגבעת סוקולוב
תצפית על גבעת סוקולוב משכונת הר שלום. על הגבעה-מתקן תקשורת ואנדרטה לנופלים במערכות ישראל
רחוב ז'בוטינסקי (כביש 481) החוצה את העיר

שנות ה-60 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1960 התמנתה לראשונה אישה למועצת העיר, מאשה רוזן חברת מפא"י[88]. במקביל, עם התפטרותו של זלמן מילשטיין בשל מחויבותו לתפקידו כראש לשכת התעסוקה, התמנה כסגן ראש העירייה זורח שבץ שהחזיק בתפקיד זה עד 1965.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 ניסתה ההסתדרות להקים שכונות לחילונים בעיר. אולם לאחר ששיכון עובדים הצליחה למכור רק 80 דירות מתוך 180 דירות שהוקמו בשיכון ברחוב השומר היא מכרה את קרקעותיה בבני ברק לגורמים חרדיים ולמרות מחאות של מועצת פועלי בני ברק הרימה ידיים במאבק על צביון העיר[89].

בבחירות 1978 הדיח מועמד הרשימה החרדית "למען בני ברק התורתית" שמואל וינברג את ראש העיר המכהן ישראל גוטליב (מפד"ל)[90] זאת למרות פרסומים בערב הבחירות לפיהם החרימו רבנים ממנהיגי הפלג הליטאי, הרב חיים שאול קרליץ והרב אלעזר מנחם מן שך, את הבחירות[91].

עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל. בשנות ה-80 הוקמו עמנואל וביתר עילית ובשנות ה-90 הוקמו מודיעין עילית ואלעד.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בבני ברק 188,964 תושבים (מקום 10 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2015, לבני ברק דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015) היה 6.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2014 היה 5,418 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,465 ש"ח).[92] להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בבני ברק חי ופעל הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה ה"חזון איש" ממעצבי היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופת קום המדינה, ורבנים בולטים נוספים, בהם הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב שמואל וואזנר והרב חיים גריינימן.

כיום, גרים בבני ברק רבנים בולטים כמו הרב שטיינמן, הרב חיים קניבסקי, הרב נסים קרליץ ורבים אחרים.

רבים מאדמו"רי החסידות גרו וגרים בבני ברק, בהם האדמו"ר מגור, האדמו"רים מנדבורנא, האדמו"ר מדאראג, האדמו"רים מלעלוב, האדמו"רים מוויזניץ', האדמו"רים מאלכסנדר, האדמו"רים מראדזין, האדמו"רים ממודז'יץ והאדמו"רים מסטריקוב.

יחסי דתיים-חילוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי דתיים-חילוניים עמדו במרכז הסיקור העיתונאי של בני ברק בעשורים הראשונים לקיומה. הקונפליקט המובנה בין צביונה של העיר כפי שנתפס בידי מייסדיה החסידיים יוצאי פולין ובין צביונה הפועלי כפי שנתפס בעיני תנועות הפועלים מפא"י ומפ"ם שעליהן נמנו רבים מתושבי העיר בשנים אלו, היה לשאלה פוליטית ומעת לעת התרחב לדיונים בוטים שהחלו בשאלת כשירותה של עיריית בני ברק לנהל את העיר והסתיימו בשאלות של כפייה דתית והאשמות שונות[93]. עיתוני ההסתדרות נהגו לתקוף את אנשי הפועל המזרחי כמי שמעדיפים את האינטרס הדתי על פני זה המעמדי, ועיתון חרות, שרבים מקוראיו התגוררו בבני ברק, בעיקר בשכונות פרדס כץ ותל גיבורים מצא עמדה נוחה לתקוף את עיתוני מפא"י ומפ"ם השמאליים כאשר אלו לא ביקרו בחריפות מספיקה לטעמו את מהלכי הדתיים. בני ברק הייתה למוקד מאבקי-דת לצד אחותה ירושלים בנושאים שעמדו על הפרק במשך השנים, כמו המאבקים נגד ניתוחי מתים בשנות ה-60[94][95].

פרשיות בולטות סביב נושאי דת ומדינה שהתרחשו בבני ברק לאורך השנים:

איחוד בני-ברק – רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת איחודה של בני ברק עם רמת גן כרשות מוניציפלית אחת, שבה ועלתה עוד בטרם נהיו שתי המועצות לערים. בתקופת השלטון הבריטי עלתה הצעה זו, מועצת בני ברק קיבלה החלטה בתמיכת כל חברי המועצה הדתיים להתנגד לאיחוד שבו ראו סכנה לאוטונומיה-זוטא הדתית שניתנה בידם. הוקמה ועדה שתבחן את הנושא ואפשרויות הביצוע, אך הממשל הבריטי בארץ שהיה אז בסוף ימיו, לא הוביל מהלך של ממש. בהמשך הצטרפה מועצת רמת גן להתנגדות והנושא ירד מסדר היום. בתקופת כהונתו של חיים משה שפירא כשר הפנים, הוא הכיר בשתי המועצות כערים וחתם על מסמך קביעת הגבולות בין ערי גוש דן.

ב-1953 עם כניסתו של ישראל רוקח למשרד הפנים, הורה לבחון מחדש את היוזמה. הנושא עמד מיד למחלוקת בין דתיים וחילוניים[96][97][98]. בעיתונות הדתית התפרסמו מאמרי עמדה מפורטים[99] ורגשניים[100] נגד האיחוד. מכאן ואילך, עלה הרעיון וירד מן הפרק מפעם לפעם" ב-1956[101]

השבת בפרהסיה בבני ברק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות השבת, כפי שכונו[102], ליוו את בני ברק כמעט מראשית התהוותה. כבר ביוני 1926 דיווח דבר[103] כי לאחר שחשדו באחד המתיישבים, חבר מועדון הפועלים בעיר, כי הדליק מנורה בביתו בליל שבת, עצר רבה של העיר את התפילה למחרת לפני קריאת התורה במחאה על חילול השבת במושבה, והוחלט להטיל סנקציה על מועדון הפועלים כולו ולא לאפשר את העברת ההרצאות בו באותה שבת.

הוקמה משמרת שבת, שפעלה באישור המשטרה הבריטית. לעתים ספגו אנשי המשמרת מכות ממחללי השבת[104]. בשבת פרשת כי תבא, ט"ז באלול ה'תש"ט, הגיעו רכבים רבים חלקם רכבי צבא ועליהם משפחות נופשים שביקשו לעבור דרך שטחי המועצה, הם עברו גם ברחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא, לצד בתי הכנסת ועד מהרה החלו הרוחות להתלהט, תושבים ובהם גם הרבנים המקומיים וראש המועצה[105] יצאו להפגין ולבלום את מעבר הרכבים[106], באחד המקרים פורסם כי הוכה רופא שהגיע במטרה להעניק טיפול רפואי אך המפגינים לא הבחינו בו בין יתר הבאים[107]. העיתונות סערה ופורסם מכתבם של רופאים שהכריזו כי לא יבואו להעניק יותר טיפול רפואי בשבתות לתושבי בני ברק גם במקרה של סיכון חיי חולים[108], בעיתונות הדתית פורסם מנגד כי הרופא המדובר נסע בכביש הלוך ושוב להנאתו וכי מכתב הרופאים האחרים מקורו בקונספירציה של מחללי השבת הרוצים לכפות את דעתם על תושבי בני ברק. בשבת שלאחריה הציבה המשטרה כוחות כדי למנוע את ההתנגשויות. רחוב רבי עקיבא נסגר לתנועה בשבתות[109]. עיתון הצופה פרסם כי בליל שבת פרצה קבוצת חמושים תושבי גבעתיים ורמת גן לשטיבל של חסידי גור בבני ברק, המתפרצים נופפו באקדחים ובמוטות, הכו את המתפללים והוציאו את המנורות מבתיהן. העיתון האשים באחריות לתקיפה את ההסתה בעיתון "דבר" בימים שקדמו לאירוע[110]. למחרת, כתב "על המשמר" כי הידיעה שפורסמה ב"אחד מעיתוני הבוקר של החרדים" שקרית ומסר גרסה אחרת לאירוע[111].

בשנות ה-50 אירעו מעת לעת מקרי חילול שבת המוניים במסיבות פרטיות, ומקרים בהם עבדו בתי חרושת בשבתות. אנשי "משמרת השבת" ומפגינים אחרים ארגנו פעולות מחאה, אך בדרך כלל נשמר הסדר הציבורי והמשטרה אבטחה את האירועים[112][113]. בשנים הבאות ידעו הפגנות השבת בבני ברק תקופה ארוכה של שקט והסטטוס קוו נשמר באופן כללי.

גל אלימות קצר היה באמצע שנות ה-60 בשכונות החילוניות בדרום-מזרח העיר, תושבי מרכז בעלי מלאכה טענו כי שינויים שערכה העירייה בהסדרי התנועה בעיר נועדו בעצם "לכלוא" אותם בשכונתם במהלך השבת ולקפח את זכויותיהם, בעקבות כך אירעו הפגנות והיתקלויות עם המשטרה בכמה שבתות וגם בימות החול[114]. התקופה האחרונה שבה התנהלו הפגנות אלימות בנושא זה הייתה בשנים 19761977[115], אז התרכזו ההפגנות סביב סגירת רחוב השומר לתנועת כלי רכב בשבת. הפגנות אלו התקיימו מדי שבת במשך תקופה ארוכה ובמהלכן נפצעו ונעצרו עשרות. הפגנות אלו הסתיימו עם מותו של הרצל עטיה, צעיר בן 20 שנסע בהפגנתיות ברחוב ונתקל ברכבו בכבל מתכת לא חוקי שנמתח לרוחב הרחוב בידי עיריית בני ברק. בכירים בעירייה הועמדו לדין ובהם ישראל גוטליב ראש העירייה לשעבר[116]. ב-1978 החלה בעבודתה ועדה מיוחדת של משרד התחבורה לבחינת החלטת עיריית בני ברק לסגור את הרחוב לתנועה בשבתות[117][118] ומאז ראשית שנות ה-80 סגור הרחוב לתנועה בשבתות[116].

העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות שנערכו בשנת תרפ"ה (1925), שנה לאחר העלייה לקרקע, נבחר מייסד המושבה ורוכש אדמותיה יצחק גרשטנקורן לראש הוועד הראשון שלה, ועמד בראשו כמה שנים. בהמשך, בשל משבר בוועד המושבה, הוא התפטר מראשות הוועד. כמה שנים עמד בראש הוועד הרב נחמן שמואל יעקב מיודסר. כאשר קיבלה בני ברק מעמד של מועצה מקומית, בשנת תרצ"ז (1937), מונה לעמוד בראש המועצה יעקב פרבשטיין, שעלה ארצה מליטא בשנות העשרים, עסק בקבלנות בתל אביב, וכמה שנים קודם לכן עבר לבני ברק ופעל שם רבות (בנו היה הרב אברהם פרבשטיין מראשי ישיבת חברון). בבחירות הראשונות למועצה שנערכו לאחר שנתיים, בתרצ"ט (1939), נבחר מחדש מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן, שעמד בראש המועצה עד שנת תשי"ד (1954).

ב-1954 החליף משה בגנו, נציג הפועל המזרחי את יצחק גרשטנקורן בראשות העירייה, במסגרת הסכם רוטציה. באמצע 1955 החליף אותו ראובן אהרונוביץ', ובגנו חזר לתפקיד רק בספטמבר 1957. לאחר הבחירות של 1959 לא חודש הסכם הרוטציה ובבחירות של 1965 נחלשה המפד"ל ונותרה באופוזיציה עד 1966. לאחר פרישת אהרונוביץ' החליף אותו שמואל וינברג ואחריו במסגרת רוטציה, שמעון סירוקה, שכיהן בתפקיד עד סוף 1969. לאחר הבחירות בשנה זו, גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל וזכה בראשות העיר. ב-1974 הורכבה קואליציה משותפת עם אגודת ישראל ונציג האגודה הרב יצחק מאיר כיהן כראש העירייה בשנתיים הבאות, גוטליב חזר לכהונה זו בשנים 1976–1978. בין השנים 1979–1983 כיהן שוב שמואל וינברג בראשות העיר ובבחירות 1983 רץ משה אירנשטיין בראש רשימה עירונית משותפת 'למען בני ברק התורתית' וזכה בראשות העיר, הוא כיהן בתפקיד עד 1991 ושוב בין 19931995. בין 1991–1993 עמד בראש העירייה הרב ירחמיאל בויאר. בתום הקדנציה השנייה של אירנשטיין, מונתה לניהול העיר ועדה קרואה שבראשה עמד עמוס מר-חיים.

מאז 1998 נבחר לראשות העיר בקביעות מועמד הרשימה המשותפת "יהדות התורה" של מפלגות אגודת ישראל ודגל התורה, בראשות הרשימה מוצב לסירוגין נציג אחת המפלגות:

מועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות בשנת 1950 זכתה הרשימה הדתית שכללה נציגים של אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי ב-6 מנדטים, רשימת ההסתדרות ב-4 מנדטים (2 למפא"י ו-2 למפ"ם), הציונים הכלליים -2 מנדטים וחרות מנדט אחד[119]. המנדט השלושה עשר, שמעון סירוקה, ניתן לרשימה הדתית בהגרלה, מכיוון שלרשימת חרות ולרשימה הדתית היו אותו מספר קולות עודפים[120]. לאחר ההגרלה התברר שהיו 7 מעטפות של חיילים מבני ברק והעירייה החליטה לא לפתחם בנימוק שהגיעו מאוחר מדי, על מנת שלא יהיה סכון שהדתיים יפסידו את המנדט לחרות[121]. חרות פנתה לבג"ץ אשר לאחר הקפאת המצב למספר חודשים[122] הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי. במאי 1951 דחה בית המשפט את העתירה[123]. נציגי מפא"י ומפ"ם נותרו באופוזיציה וקבלו על הפועלים הדתיים שהעדיפו קואליציה עם הימין על פני קואליציה איתם[124].

בבחירות של 1955 זכו החרדים ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, מפא"י ב-3, חרות 2, ציונים כלליים 1 ואחדות העבודה 1[125]. בבחירות של 1959 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים, חרות ב-2 מנדטים ורשימה של עדות המזרח במנדט אחד[126]. בבחירות של 1965 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים, המערך ב-3, גח"ל ב-2 והתנועה לאחוה ב-2[127]. בבחירות של 1969 זכו החרדים ל-6 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-4 מנדטים, המערך ב-3 וגח"ל ב-2 מנדטים[128]. לאחר הבחירות גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל והותיר את הגוש התורתי באופוזיציה[129]. בבחירות בדצמבר 1973 זכתה המפד"ל ב-5 מנדטים, אגודה ופועלי אגודה שרצו יחד זכו ל-3 מנדטים, נאמני תורה ספרדיים ב-2 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים[130]. בבחירות למועצת עיריית בני ברק בנובמבר 1978 זכתה רשימת "למען בני ברק התורתית" שכללה את אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל ב-9 מנדטים, המפד"ל ב-6 מנדטים, המערך ב-4 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים[131]. בבחירות בנובמבר 1983 זכתה "למען בני ברק התורתית" ב-9 מנדטים, ו"נאמני תורה – עדות המזרח" רשימה ספרדית חרדית בשלושה מנדטים, כך שלראשונה נוצר רוב חרדי במועצת העיר. שאר המקומות במועצה היו 3 למערך, 2 לליכוד, 3 למפד"ל ומנדט אחד לרשימה נוספת של הציונות הדתית[132]. בבחירות בתחילת 1989 זכתה רשימה משותפת של מפלגת ש"ס ודגל התורה ב-9 מנדטים, רשימת "למען בני ברק התורתית" של אגודת ישראל ב-7 מנדטים, המפד"ל ב-3, המערך ב-2 והליכוד ב-2[133]. בבחירות של 1993 זכתה בני ברק התורתית המאוחדת ב-15 מנדטים, צדק-רשימה ספרדית מקורית בשלושה מנדטים, המפד"ל בשלושה מנדטים, הליכוד ב-2 והמערך ב-2[134]. בשנת 1998 זכתה הרשימה התורתית המרכזית ב-17 מנדטים, ש"ס ב-4 מנטים, המפד"ל ב-3 מנדטים ומפלגת העבודה במנדט 1[135]. בבחירות בשנת 2003 קיבלה הרשימה התורתית המרכזית 14 מנדטים, ש"ס – 5 מנדטים, איגוד בני תורה ספרדים – 2 מנדטים והמפד"ל – 2 מנדטים[136]. בבחירות 2008, לראשונה לא נערכו בחירות בעיר, עקב ריצה משותפת של כלל הסיעות בעירייה תחת רשימה אחת "הרשימה התורתית המרכזית" (18 נציגים ליהדות התורה, 6 לש"ס ואחד למפד"ל) ומועמד אחד לראשות העירייה – יעקב אשר[137]. בבחירות בשנת 2013 נבחרו לראשונה מאז הקמת העיר רק נציגים חרדים. יהדות התורה – 18, ש"ס – 5 ו-2 נציגים לבני תורה.

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב שירותי הדת בבני ברק מופעלים על ידי העירייה ובניגוד לשאר הערים בישראל בוחרת את רבני העיר מועצת העיר ולא גוף בוחר בפיקוח משרד הדתות.

רבני העיר:

למרות מינויו של הרב יעקב לנדא ב-1936 כרב ובהמשך כרבה הראשי של בני ברק מטעם המועצה, המשיכו חלק מתושבי בני ברק לראות ברב יוסף צבי קאליש כרבה של העיר עד פטירתו ב-1957, ולא קיבלו את החלפתו[139]. הוא המשיך לבצע רישום לנישואין בתור רבה של העיר[140].

משרד הדתות מינה רב לבני ברק פעם אחת בלבד, כאשר מינה את הרב שלמה קורח, הממשיך לשמש בתפקיד.[141]

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק מוגדרות 22 שכונות רשמיות, 10 שיכונים נבנו כבר בשנות ה-50, מהם 6 שיכונים (שיכון א'-ו') על ידי חברת "משכנות" של הפועל המזרחי[142]. אך החלוקה הפנימית מגדירה אזורים ושיכונים שונים בנפרד, להלן רשימת השכונות (מצפון לדרום) ופרטים נוספים:

רחובות מרכזיים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב רבי עקיבא חוצה את העיר מצפון-מערב למזרח. זה הרחוב הראשון שנבנה בעיר ומשמש עד היום כרחוב מרכזי. ברחוב זה שוכנו בתחילה מבני הציבור כמו בית הכנסת הגדול והמועצה המקומית ונבנו בו מפעלי תעשייה שונים כמו דובק. בכניסה לרחוב מרח' ז'בוטינסקי הוקם בזמנו שער כניסה. כיום זה רחוב צר והומה שבו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית בעיר.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים בתי ספר, תלמודי תורה, ישיבות וסמינרים לבנות. בין הישיבות הליטאיות הבולטות: ישיבת פוניבז' אשר נחשבת לישיבה החשובה ביותר בציבור הליטאי, ישיבת סלובודקה, ישיבת ארחות תורה, ישיבת בית מתתיהו ובית מדרש עליון. בישיבות הספרדיות בולטות ישיבת בית שמעיה (של מרביצי תורה, בעלת אוריינטציה ליטאית) וישיבת כיסא רחמים. בין הישיבות החסידיות בולטת ישיבת חזון נחום הכלל חסידית, בנוסף למספר ישיבות מגזריות חסידיות כמו ישיבת ויז'ניץ, ישיבת בעלז וישיבת מאור ישראל-גור.

בין הסמינרים הליטאיים הבולטים: סמינר וולף, סמינר כהנא וסמינר מאיר. בין הסמינרים הספרדיים בולט סמינר אלקיים. ארבעת סמינרים אלו נקראים כולם "סמינר בית יעקב ע"ש הרב י.א. וולף", על שם מייסד הסמינר הראשון בעיר שסמינרים אלו רואים בעצמם ממשיכי דרכו החינוכית. בראשית דרכו נקרא המוסד על שם שרה שנירר מייסדת בית יעקב, הוא הוקם לפני קום המדינה וב-1949 נחנך הבניין השני של המוסד[149]. בציבור החסידי בולטים סמינר ויז'ניץ וסמינר גור (אשר למעשה הם כלל חסידיים). מוסדות סמינר אור החיים פועלים בעיר כבר מראשית שנות ה-50.

בין תלמודי התורה בולטים: תלמוד תורה תשב"ר, תלמוד תורה זיכרון מאיר, תלמוד תורה קרלין, תלמוד תורה באר יהושע, תלמוד תורה אור זורח, תלמוד תורה שתילי זיתים ותלמוד תורה תורת אמת.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט למרפאות קהילתיות של כל קופות החולים, נמצאים בבני ברק מרכז רפואי מעיני הישועה, בית עזר מציון, מכון לרפואה דחופה טרם איכילוב, "מכון מור" לבדיקות רפואיות ועמותת יד שרה.

תעשייה ועסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חרושת לאריגים "ברקאי" בבני ברק, 1925

כבר משנותיה הראשונות של בני ברק כמושבה, עשו פרנסי המקום מאמצים להביא אליו בתי חרושת ותעשייה קלה. מפעלים אלו נבנו בתוך המושבה ומחוצה לה באזורי תעשייה מיוחדים. כבר באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקם בעיר בנק "בני ברק" שנועד לארגן את המימון ליוזמות תעשייתיות שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב. בסביבות 1925 הוקם בית החרושת לאריגים "ברקאי", ב-1930 עבר למושבה מעכו בית החרושת של פרגמן לעורות. ב-1935 הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק", וב-1936 הוקם בה בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי. ב-1940 פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים.

בין היתר נבנו בבני ברק עד קום המדינה: בית החרושת "אושא" לרשתות מתכת וחוטי ברזל; בית חרושת למרצפות; "דר" לכפתורים; "ירדן"; שלושה מפעלים לייצור נקניק: "ארליך", "דיאמנטשטיין" ומפעל נוסף; מפעל לייצור צמר גפן; מפעל לייצור קרח; המפעל הראשון של "אֹסֶם" (הוקם ב-1946); בית החרושת לביסקוויטים "דאננברג"; בית חרושת לגומי; בית חרושת לצבעים "בנדיקט" (ברחוב הרצל). בעיקר רווחו מפעלי טקסטיל רבים: "ארגמן" ו"משי זקס" (בשטח שבו ניצב כיום מכון מור), בית חרושת לווילונות "פלקוביץ", "טווה-אורג", "ארג", "הטווה", "ספקטרמן", מפעל סריגה "אלד" (בפרדס כץ), "פלך" מטוויית צמר[150]. בית חרושת "יעקובוביץ" לאריגים בזיכרון מאיר. עד 1949 נוספו גם המפעלים: "נורמה" ו"פלק", והוקמה טחנת הקמח "דגן לישראל"[151]. בסך הכל פעלו בתחום המועצה המקומית בני ברק ערב הכרזתה כעיר, 65 מפעלי תעשייה[152].

גם אזור התעשייה קריית אריה נכלל בשטח המועצה המקומית בני ברק ופיתוחו בוצע על ידה[153][154].

עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמו בבני ברק גם: מפעל "קרגל" לייצור קרטון גלי; מפעל "עונג" לריהוט מתקפל; בית החרושת ויטה-פלוטקין לגלידות, מרקים ושימורים[155]; מפעל "סטורן" למוצרי טריקו[156]; מפעל "מיל" לחוטים; מפעל "המגדר" לייצור חוטי תיל; "המגפר"; בית החרושת "אמריקאנה" לרהיטים[157] ובית החרושת "פרומין" למאפים.

בראשית המאה ה-21 מוקם בעיר מתחם העסקים "BBC - בני ברק ביזנס סנטר", ובו מגדלי משרדים רבי קומות. בשנת 2012 הופקדה תב"ע בב/572 לתכנון מתחם "בני ברק צפון", מתחם בן 1450 דונם, הכולל בתוכו את תחנת הרכבת בני ברק ושטחים מסחריים וחקלאיים רבים. בסך הכל, לפי התוכנית המוצעת אמור האזור לכלול בנייה שאינה למגורים בשטח כולל של 1,387,697 מ"ר[158].

נכון ל-2017, שוכן בבני ברק מטה החברות: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, בית ההשקעות מיטב דש, חברת האשראי לאומי קארד, והוצאת הקיבוץ המאוחד.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מים ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת דן מפעילה את הקווים הפנימיים בעיר והקווים העירוניים לשאר גוש דן. חברת אגד אחראית על עיקר התחבורה הבינעירונית ומפעילה קווים רבים לצפון ולדרום ובעיקר לירושלים. חברת קווים מפעילה קווי אוטובוס לביתר עילית, מודיעין עילית, ואלעד. חברת אפיקים מפעילה קווי אוטובוס לירושלים (במקביל לאגד) וכן קווים לשומרון, אשדוד, אשקלון, קריית מלאכי, וראש העין. חברת נתיב אקספרס מפעילה קווי אוטובוס למירון, צפת, נתניה, עפולה, כרמיאל, וזיכרון יעקב. חברת סופרבוס מפעילה קווי אוטובוס לבית שמש, טבריה, ולקריית יערים. חברת מטרופולין מפעילה קו אוטובוס לבאר שבע, ירוחם, ודימונה. חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה קו לנצרת עילית בסופי שבוע.

רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת בני ברק – רמת החייל משרתת את העיר ומופעלות בה רכבות בקו אשקלון - הוד השרון.

הקו האדום של הרכבת הקלה עתיד לעבור בעיר מתחת לציר ז'בוטינסקי.

קהילה והתנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק אחד מהריכוזים הגדולים בארץ למוסדות גמילות חסדים. מדריך בני ברק מסווג את הגמ"חים ל-11 קבוצות המתחלקות ל-200 נושאים. מספרם של המוסדות מגיע ל-1,000. הגמ"חים הוקמו במטרה להנציח את זכרם של נספים או בעקבות אירועים שבהם נזקקו היוזמים לעזרה ולא יכלו לקבלה בזמן או בתנאים שעמדו לרשותם. מוסדות הגמ"ח מתחלקות לקבוצות העיקריות הבאות: צורכי בריאות – 190 גמ"חים, שמחות, בעיקר לברית מילה ופדיון הבן -100, דת ותשמישי קדושה – 160, הריון ולידה – 90, חתונות, אירוסין ושידוכים – 90, לבית וליום יום – 400, שבעה וזיכרון, שבת, שמחות ואירועים – 250 ועזרה לתינוקות 180.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנותיה התקיימו בבני ברק כמה קבוצות ספורט, ביניהן קבוצות הכדורגל: בית"ר בני ברק והפועל בני ברק ששיחקה בליגה השנייה; קבוצת הכדורסל אליצור בני ברק; וקבוצות הכדורעף 'פלד' בני ברק, אליצור בני ברק (שיכון ה')[159][160] והפועל בני ברק[161].

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק פעיל מוזיאון אחד, גנזך קידוש השם, שבו תצוגה קטנה על החיים הדתיים באירופה טרם השואה ובמהלכה, לצד ארכיון גדול בנושא זה.

בשנות ה-40 וה-50 פעלו בעיר שני בתי קולנוע: קולנוע "אוריה" במרכז העיר, וקולנוע "דן" בפרדס כץ, תוכנית להקמת קולנוע נוסף נתקלה בהתנגדות חברי העירייה הדתיים[162].

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסעים חרדים ממתינים בתחנת אוטובוס בבני ברק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק גרשטנקורן, זכרונותי על בני ברק. חלק ראשון: תרפ"א-תרפ"ד, ירושלים תש"ב; חלק שני: תרפ"ד-תרפ"ח, ירושלים תש"ו
  • בני ברק בת כ"ה : חוברת יובל, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תש"י, 1950
  • בני ברק בת 30 שנה, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תשט"ו, 1955
  • המודיע: מוסף מיוחד - בני ברק בת ארבעים, ירושלים תשכ"ד
  • בני ברק עיר ואם בישראל, אלבום. צלם: יצחק פריידין, גנזך קידוש השם, תל אביב תשל"ו
  • יצחק מאיר, על חומותיך בני ברק : קורותיה ודברי ימיה של העיר בני ברק. חלק ראשון: בעשור הראשון לקיומה. חלק שני: עשור השני והשלישי לקיומה. בני ברק: האגודה לחקר תולדות בני-ברק. תשמ"ח-תשנ"ג
  • בני ברק. תשעים השנים הראשונות: תרפ"ד-תשע"ד, מוסף "המודיע", אלול תשע"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני ברק בוויקישיתוף
מן העיתונות

בני ברק הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ'.
  3. ^ "בהמשך מסעי, צרתי על בית דגון, יפו, בני ברק, אזור, ערי צדקא, שלא מיהר לכרוע לרגלי, כבשתיהם ונשאתי את שללן." ("מנסרת שיקגו", טור ב', שורות 68ב–72).
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'.
  5. ^ חורבת בני ברק, באתר רשות העתיקות.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ', עמוד א', מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו, למחר נכנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא והזיעו בו ויצאו ונשתטפו בבית החיצון, אלא שחמין שלו מחופין בנסרים. כשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: "אף על פי שאין חמין שלו מחופין בנסרין".
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ד, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ו, עמוד ב', מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו, אמר ....
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב', רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (תרגום חופשי: רמי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, וראה עזים אוכלות תחת תאנים, והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העזים והם מתערבבים זה בזה, אמר: "זו ארץ זבת חלב ודבש".
  10. ^ בנין (לשכת העיתונות של ההנהלה הציונית בארץ ישראל), קנית אדמה חדשה - בני ברק, דואר היום, 15 במאי 1923 .
  11. ^ 11.0 11.1 אסתר זנדברגבאוהאוס בבני ברק, באתר הארץ, 15 בינואר 2008
  12. ^ חג בני־ברק, דבר, 10 בספטמבר 1928.
  13. ^ בני ברק: חשמל, דבר, 8 באוגוסט 1929.
  14. ^ בני ברק: "גבעת רוקח", דבר, 11 באוגוסט 1930.
  15. ^ עגבניות של ערבים נמכרות בידי גרמנים כתוצרת עברית!, דבר, 16 ביוני 1936.
  16. ^ על המצב בשכונה ראו עוד: מ. רוזן, שכונת "טישלר", דבר, 4 בפברואר 1937.
  17. ^ הצופה, 23 ביוני 1938.
  18. ^ בני ברק: 90 השנים הראשונות, להלן "לקריאה נוספת", עמ' 16.
  19. ^ תל־אביב: בשכונת "הר שלום", דואר היום, 10 בינואר 1935 .
  20. ^ ישיבה ראשונה למועצת בני־ברק, דבר, 22 באוקטובר 1937.
  21. ^ מ. אבנור, בעיבורה של תל-אביב, הצופה, 1 בפברואר 1938 .
  22. ^ כ. א. מ., בני ברק, הצופה, 30 באוקטובר 1938 .
  23. ^ אבן פינה למושב זקנים בבני ברק, הצופה, 28 בנובמבר 1945 .
  24. ^ 24.0 24.1 בן-ברקי, במועצה המקומית של בני־ברק, המשקיף, 19 בינואר 1940 .
  25. ^ 25.0 25.1 ר. ר., בני ברק בהתפתחותה, הצופה, 20 בפברואר 1940 .
  26. ^ ש. אדרי, בני ברק: בתי חרושת, הצופה, 13 ביוני 1940 .
  27. ^ בכפר: עבודות צבוריות בבני ברק, דבר, 1 במרץ 1944.
  28. ^ במועצת בני ברק, הצופה, 2 בנובמבר 1944 .
  29. ^ 29.0 29.1 תקציבה של בני־ברק, הצופה, 11 ביוני 1946 .
  30. ^ גבעת־שמואל מועצה מקומית, על המשמר, 9 בנובמבר 1949 .
  31. ^ הורחב שטח השיפוט של בני־ברק, המשקיף, 4 בפברואר 1946 . ראו שם שהשטח הכולל עלה מ-1650 דונם ל-2750. ואולם כבר ב-44' היה שטח השיפוט של המועצה גדול יותר.
  32. ^ להרחבה על התפתחות העיר בשנה זו ראו עוד: פ. פלקסר, בהר ובשפלה (ביקור בבני ברק), הצופה, 31 באוקטובר 1946 .
  33. ^ מרכז הטכסטיל החדש בין בני־ברק ופ"ת, המשקיף, 8 במאי 1946 .
  34. ^ מ. ב., בני ברק בהתפתחותה, הצופה, 4 במרץ 1946 .
  35. ^ סיור בעלי תעשיה בבני ברק, הצופה, 20 במרץ 1946 .
  36. ^ חנוכת הבנין של "בתי אבות", הצופה, 1 באפריל 1946 .
  37. ^ הנחת אבן הפינה לישיבת סלובודקה בבני ברק, הצופה, 26 בדצמבר 1946 .
  38. ^ בריוני אצ"ל פצעו באופן אנוש איש ה"הגנה", משמר, 5 בפברואר 1948 .
  39. ^ אנשי אצ"ל רצחו זקיף מחסום יהודי, קול העם, 5 בפברואר 1948.
  40. ^ בכפר: לקראת הבחירות למועצה המקומית בבני-ברק, דבר, 19 במרץ 1948.
  41. ^ י. גלילי, בני-ברק על פרשת דרכים (עם הבחירות למועצה המקומית), דבר, 23 במרץ 1948.
  42. ^ ז. קרמר, בני-ברק מתגייסת לעמדות ה... קלפי, מעריב, 15 במרץ 1948.
  43. ^ אגב: בחירות בבני-ברק, הצופה, 18 במרץ 1948 .
  44. ^ אגב: בני ברק, הצופה, 23 במרץ 1948 .
  45. ^ י. זליגמן, היום יבחרו תושבי בני-ברק את מועצתם, על המשמר, 23 במרץ 1948 .
  46. ^ בני־ברק לקראת בחירות, על המשמר, 22 במרץ 1948 .
  47. ^ הרכב הכוחות במועצת בני-ברק לא השתנה, הצופה, 24 במרץ 1948 .
  48. ^ 48.0 48.1 48.2 בני-ברק: מפעולות המועצה המקומית בשנת תש"ח, הצופה, 28 באוקטובר 1948 .
  49. ^ חצי־יובל לבני־ברק, דבר, 8 ביוני 1949
  50. ^ טכס חנוכת בית החולים המרכזי לחולי שחפת, הצופה, 28 בדצמבר 1948 .
  51. ^ טכס חנוכת בית החולים המרכזי, קול העם, 30 בדצמבר 1948.
  52. ^ הוכפל איזור שיפוטה של בני ברק, הצופה, 17 בפברואר 1949 .
  53. ^ המועצה הכריזה על בני ברק כעיר, דבר, 9 בדצמבר 1949.
  54. ^ בני ברק רוצה במעמד של עיריה, חרות, 11 בדצמבר 1949 .
  55. ^ הקריה: כמה ערים ליד תל אביב?, מעריב, 10 באפריל 1949.
  56. ^ מעמד של עיריה לבני ברק, חרות, 17 בינואר 1950 .
  57. ^ אזור אזור ועניניו: עיריות חדשות בגוש דן, דבר, 30 בינואר 1950.
  58. ^ מועצת בני-ברק הוכרזה עיריה, דבר, 6 בפברואר 1950.
  59. ^ בני־ברק חוגגת היותה לעיר, מעריב, 19 במרץ 1950. העיר הי"ג בישראל, מעריב, 22 במרץ 1950
  60. ^ בני־ברק - העיר ה־13 בישראל, דבר, 20 במרץ 1950.
  61. ^ עיריית בני-ברק חונכת ביתה, הצופה, 8 בינואר 1951 .
  62. ^ תקציב בני ברק חצי מיליון ל"י, חרות, 30 ביוני 1950 .
  63. ^ מתחילה סלילת כביש עזור - בני ברק, משמר, 2 ביוני 1950 .
  64. ^ נחנך כביש אזור-בני ברק שיקצר הדרך מצפון הארץ לדרומה, דבר, 13 בדצמבר 1953.
  65. ^ שלושה ראשי עיר לבני ברק, דבר, 24 באפריל 1953.
  66. ^ בני ברק: רחוב "חזון איש", דבר, 19 בנובמבר 1953.
  67. ^ שלום בית בבני ברק, הצופה, 21 בפברואר 1954 .
  68. ^ הרב הראשי כפה על הדתיים בבני־ברק הסכם עם ראש העיר, דבר, 19 בפברואר 1954.
  69. ^ ראש עירית בני ברק "התפייס" עם סגניו, דבר, 1 במרץ 1954.
  70. ^ ראש עירית בני־ברק התפטר, מעריב, 10 במאי 1954.
  71. ^ התפטר ראש עירית בני-ברק, דבר, 10 במאי 1954.
  72. ^ 4 מועמדים הוצעו במקום י. גרשטנקורן, הצופה, 24 במאי 1954 .
  73. ^ נבחר ראש-עיריה חדש בבני־ברק, דבר, 1 ביוני 1954 (נרשם בטעות מ. דגני).
  74. ^ ראש־עיר חדש בבני־ברק, מעריב, 8 ביוני 1954.
  75. ^ מר ש. לאופר - סגן ראש עירית בני ברק, חרות, 28 ביוני 1954 .
  76. ^ מתפוררת הקואליציה בעירית בני-ברק, דבר, 29 בנובמבר 1954.
  77. ^ אהרונוביץ - ראש עירית בני ברק, חרות, 3 בינואר 1955 .
  78. ^ בני ברק, חרות, 4 באוקטובר 1954 .
  79. ^ מפא"י מצטרפת לקואליציה בבני ברק, מעריב, 13 באוקטובר 1955.
  80. ^ עם השלמת רשת הביוב בבני ברק, הצופה, 19 באפריל 1957 .
  81. ^ תושבי מעברת בני־ברק הפגינו ושבתו - דורשים שיכון, דבר, 24 ביוני 1957.
  82. ^ ישעיהו אביעם, שיכון חדש במעברת בני ברק - אבל לא ליושבי הבדונים והפחונים, מעריב, 25 ביוני 1957.
  83. ^ ועדת הפנים תדון בהתנהגות המשטרה במעברת בני־ברק, דבר, 4 ביולי 1957.
  84. ^ חילופי משמרות בע' בני־ברק, חרות, 1 בספטמבר 1957 .
  85. ^ מ. בנגו (הטעות במקור) נבחר ראש עירית בני ברק, דבר, 2 בספטמבר 1957.
  86. ^ ישראל גן-צבי, המדריך לישראל הדתית, הוצאת ציון תל אביב, 1958, עמוד 171
  87. ^ חסידי סאטמר מקימים קריה ע"ש רבם ליד בני-ברק, הצופה, 25 בדצמבר 1957 .
  88. ^ מאשה רוזן ממפא"י - לעירית בני־ברק, דבר, 10 ביוני 1960.
  89. ^ מנחם שמואל, סכסוך פרץ בין מ.פ. בני ברק ומנהל חברת שיכון עובדים, מעריב, 22 בדצמבר 1970
    מנחם שמואל, מונו בוררים בעניין מכירת קרקע לדתיים, מעריב, 6 בינואר 1971
  90. ^ ראשי הרשויות שנבחרו, שהובסו, והמועמדים שייאלצו להתמודד ב-21.11, מעריב, 9 בנובמבר 1978.
  91. ^ דאגה מאדישות הבוחר, דבר, 8 בנובמבר 1978.
  92. ^ פרופיל בני ברק באתר הלמ"ס
  93. ^ ראו למשל: שמואל רולבנט, קודש וחולות בבני־ברק (מתוך סדרת כתבות 'עיריות בישראל', 3), דבר, 31 בדצמבר 1954, ובעקבותיו: המחטטים באשפה, הצופה, 9 בינואר 1955 . האמת של "דבר" על בני ברק, הצופה, 16 בינואר 1955 ושוב: האמת של "דבר" על בני ברק, הצופה, 23 בינואר 1955 .
  94. ^ עתי"ם7 שוטרים ו-10 בחורי ישיבה נפתעו מהם 3 קשה בהתנגשות בבני ברק, חרות, 12 במרץ 1962 .
  95. ^ יהושע ביצורעל מהומות בני־ברק רעשה הכנסת, מעריב, 15 במרץ 1962.
  96. ^ פרשת סיפוחים, הצופה, 7 במאי 1953 .
  97. ^ רמת־גן, בני ברק וגבעתיים יתאחדו?, דבר, 10 במאי 1953.
  98. ^ י. אבי-עמוס, איחוד ישובי גוש דן, דבר, 11 במאי 1953.
  99. ^ ש. גדיאל, עצמיותה של בני-ברק, הצופה, 5 ביוני 1953 .
  100. ^ עיר ונשמתה, הצופה, 15 במאי 1953 .
  101. ^ י. פלד, שנים נגד, אחד - בעד, חרות, 1 בפברואר 1956 .
  102. ^ האמת על מלחמת השבת בבני־ברק, הצופה, 22 בספטמבר 1949 .
  103. ^ דבר, 7 ביוני 1926.
  104. ^ שומר־שבת הוכה באכזריות בבני־ברק, המשקיף, 30 ביוני 1947 .
  105. ^ דוגמת ראש המועצה, על המשמר, 12 בספטמבר 1949 .
  106. ^ היהדות הנאמנה מפגינה נגד מחללי שבת בפרהסיה, הצופה, 11 בספטמבר 1949 .
  107. ^ רופאי בני־ברק לא יגישו עזרה רפואית בשבת, מעריב, 15 בספטמבר 1949.
  108. ^ פיקוח נפש, על המשמר, 16 בספטמבר 1949 .
  109. ^ מלחמת השבת בבני-ברק, דבר, 18 בספטמבר 1949.
  110. ^ אגב: חשוכים ונאורים בבני ברק, הצופה, 19 בספטמבר 1949 .
  111. ^ הנוער החלוצי נגד המתפרעים בבני־ברק, על המשמר, 20 בספטמבר 1949 .
  112. ^ שר הבטחון משיב לשאילתת רפאל בענין חילול השבת, הצופה, 2 בדצמבר 1954 .
  113. ^ השתוללות פרועה תוך חלול שבת של "הנוער העובד" בבני-ברק; חלול שבת מאורגן בביח"ר "סיבינר", הצופה, 20 במרץ 1955 .
  114. ^ ועדי שכונות בבני-ברק נגד חסימת רח' בירנבוים, מעריב, 12 במאי 1965; תושבים בבני-ברק פרצו "מחסומי שבת" בכבישים, מעריב, 27 ביוני 1965.
  115. ^ דניאל בלוךמלחמת הדת ברחוב השומר, דבר, 20 ביולי 1977.
  116. ^ 116.0 116.1 אבי בטלהייםראש עירית בני ברק לשעבר נידון ל-4 חודשי מאסר על תנאי, מעריב, 2 במרץ 1980.
  117. ^ מנחם שמואל, רח' רבי עקיבא בבני-ברק ייסגר היום לשעתיים, מעריב, 14 ביולי 1977.
  118. ^ מנחם שמואל, כוחות שיטור גדולים רוכזו למנוע מהומות בבני־ברק, מעריב, 15 ביולי 1977.
  119. ^ כיצד תורכב הנהלת בני ברק, מעריב, 15 באפריל 1951
  120. ^ סכסוך חדש סביב מנדט בבני ברק, מעריב, 21 בנובמבר 1950
  121. ^ הוגש צו על תנאי לביה"ד העליון, חרות, 30 בנובמבר 1950
  122. ^ נאסר לפרסם תוצאות הבחירות בבני ברק, מעריב, 6 בדצמבר 1950
  123. ^ נדחה ערעור "7" המעטפות בבני־ברק, הצופה, 16 במאי 1951 .
  124. ^ עירית בני ברק התכנסה לישיבתה הראשונה, חרות, 17 באפריל 1951
  125. ^ ילקוט הפרסומים 435, 22 באוגוסט 1955, עמוד 1185
  126. ^ ילקוט הפרסומים 721, 30 בנובמבר 1959, עמוד 332
  127. ^ ילקוט הפרסומים 1232, 17 בנובמבר 1965, עמוד 340
  128. ^ ילקוט הפרסומים 1577, 17 בנובמבר 1969, עמוד 543
  129. ^ הסיעה החרדית בבני ברק גירשה שמעון סירוקה מתוכה, דבר, 3 בדצמבר 1969
  130. ^ ילקוט הפרסומים 1987, 3 בפברואר 1974, עמוד 809
  131. ^ ילקוט הפרסומים 2484, 1 בדצמבר 1978, עמוד 303
  132. ^ ילקוט הפרסומים 2986, 29 בנובמבר 1983, עמוד 586
  133. ^ ילקוט הפרסומים 3639, 23 במרץ 1989, עמוד 2317
  134. ^ ילקוט הפרסומים 4160, 11 בנובמבר 1993, עמוד 597
  135. ^ ילקוט הפרסומים 4613, 1 בפברואר 1998, עמוד 2115
  136. ^ ילקוט הפרסומים 5241, 18 בנובמבר 2003, עמוד 539
  137. ^ שעת נעילה, בחדרי חרדים
  138. ^ לאחר הכתרתו של הרב לנדא שימש כרב באופן בלתי רשמי, ראו להלן
  139. ^ דוגמאות מסוף שנות ה-40: דוגמה, הצופה, 6 בדצמבר 1948 , היהדות הנאמנה מפגינה נגד מחללי שבת בפרהסיה, הצופה, 11 בספטמבר 1949 .
  140. ^ "נרשמו לנישואין אצל הרב יוסף קאליש אבד"ק בני ברק", דבר, 16 ביולי 1954.
  141. ^ המועצה הדתית בני ברק, באתר המשרד לשירותי דת
  142. ^ אלול בבני ברק, הצופה, 28 באוגוסט 1956 .
  143. ^ היום - אבן פינה לשיכון הפוהמ"ז בבני ברק, הצופה, 27 בנובמבר 1949 .
  144. ^ חונכה שכונת מרמורש, חרות, 7 בדצמבר 1949 .
  145. ^ הונחה אבן פינה לשיכון ד' של הפועל המזרחי בני ברק, הצופה, 27 בינואר 1948 .
  146. ^ יואל מסטבויםמהר־שלום עד נוה־הלל, דבר, 21 בנובמבר 1952.
  147. ^ שיכון חסידי בבני ברק, הצופה, 27 בספטמבר 1949 .
  148. ^ אבן פינה לשיכון "נווה אחיעזר" של פאג"י, הצופה, 13 במאי 1948
  149. ^ נורתה אבן פנה לבית ש. שנירר בזכרון מאיר, הצופה, 9 באוגוסט 1949 .
  150. ^ תנועת הבנין בבני-ברק, הצופה, 12 בנובמבר 1946 . וראו עוד: נפתח מרכז התעשייה בבני־ברק (ידיעה על חנוכת "מרכז התעשייה על שם א. שנקר"), הצופה, 5 ביוני 1947 . בני ברק גדלה ומתפתחת, המשקיף, 25 בספטמבר 1947 .
  151. ^ סיור עתונאים במפעלי בני-ברק, הצופה, 8 ביוני 1949 .
  152. ^ היום חגה של בני־ברק, דבר, 12 ביוני 1949.
  153. ^ בני ברק: במרכז התעשייה, הצופה, 24 באפריל 1947 .
  154. ^ דוגמה נוספת ל"איזור התעשיה ע"ש שנקר בבני-ברק", דבר, 14 בספטמבר 1956.
  155. ^ ראו למשל: פועלי ‭‬ויטה־פלוטקין בבני ברק מנוצלים בחסות "עובדים לאומיים", דבר, 14 ביוני 1956.
  156. ^ ראו למשל:שביתה במפעל "סטורן", דבר, 29 באפריל 1956.
  157. ^ עודד זראי, ה"הסתדרות" החליטה ללמד לקח את "אמריקנה", חרות, 3 במאי 1960 .
  158. ^ תבע ב/572, באתר רשות מקרקעי ישראל.
  159. ^ נפתחה ליגת כדורעף ב"אליצור", הצופה, 9 ביוני 1955 .
  160. ^ ליגת "אליצור" בכדור־עף, הצופה, 26 ביוני 1955 .
  161. ^ משחקים רבים ייערכו מחר בליגת הכדורעף, דבר, 31 בינואר 1958.
  162. ^ סכסוך על קולנוע במועצת בני־ברק, מעריב, 13 באוגוסט 1956.
  163. ^ "ברוקלין של קודש, ברוקלין של חול", אתר בחדרי חרדים, 4.6.2009
  164. ^ ynet 24.05.11
ראשי עיריית בני ברק
יצחק גרשטנקורן משה בגנו ראובן אהרונוביץ' שמואל וינברג שמעון סירוקה ישראל גוטליב יצחק מאיר משה אירנשטיין
1939 - 1954 1954
1959-1957
1957-1954
1966-1959
1966 - 1968
1978 - 1983
1968 - 1969 1969 - 1974
1976 - 1978
1974 - 1976 1983 - 1991
1993 - 1995
ירחמיאל בויאר עמוס מר-חיים
(ועדה קרואה)
מרדכי קרליץ ישכר פרנקנטהל יעקב אשר אברהם רובינשטיין חנוך זייברט
1991 - 1993 1995 - 1997 1998 - 2003 2003 - 2008 2008 - 2013 2013 2013 - מכהן