לדלג לתוכן

מוריס איוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מוריס איוון
Maurice Yvain
קריקטורה של איוון מ-1922 מאת שארל ז'יר
קריקטורה של איוון מ-1922 מאת שארל ז'יר
לידה 12 בפברואר 1891
הרובע השני של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 1965 (בגיל 74)
סירן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Saint-Cloud cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Gabrielle Ristori
Marina Hotine עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מוריס איוון (בצרפתית:Maurice Yvain, ‏ 12 בפברואר 1891 - 27 ביולי 1965) היה מלחין צרפתי שנודע באופרטות שכתב בשנות ה-1930-1920. כמה מהן הוא הלחין עבור מיסטנגט שהייתה באותה תקופה אחת הבדרניות המפורסמות בעולם. בשנות ה-1940-1930 לחניו הצליחו מאוד גם בארצות הברית וכמה מיצירותיו בוצעו במופעי שיגיונות זיגפלד בברודוויי. איוון הלחין גם פסי קול עבור סרטים מאת במאים כמו אנטול ליטבק, ז'וליין דוביווייה ואנרי-ז'ורז' קלוזו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריס איוון נולד ב-1891 ברובע השני של פריז במשפחה של מוזיקאים. קיבל חינוך מוזיקלי מאביו שניגן בחצוצרה בתזמורת של האופרה-קומיק. החל מ-1903 הוא למד בקונסרבטואר של פריז אצל לואי דיאמר וקזבייה לרו. הוא הצטיין בנגינה בפסנתר והופיע כפסנתרן מלווה בקזינו של אוויאן אחר כך הופיע עם תזמורת הקזינו של מונטה קרלו ובקברט הפריזאי "Quat'z'Arts". אחרי שירותו הצבאי, הלחין שנסונים רבים, בין השאר עבור מוריס שבלייה. אחד השנסונים הידועים ביותר שלו היה Mon homme (האיש שלי) (יחד עם אלבר וילמץ, צ'נינג פולאק וז'אק שארל) שבוצע על ידי מיסטנגט והושר שוב ב-1968 על ידי ברברה סטרייסנד בסרט מצחיקונת בגרסה באנגלית:My Man. ידועים היו גם שיריו J'en ai marre, En douce, La Java, La Belote, וכו'. ב-1912 החליף איוון את המלחין ז'ול מאסנה שחלה, כדי ללוות בפסנתר את הזמרת לוסי ארבל בביצוע ה"expressions lyriques". בשנות ה-1920 הקדיש את עצמו לכתיבת אופרטות. הידועה ביניהן הייתה Ta bouche (פיך) (1922). יצירותיו התאפיינו בדיוק המקצבים, בדמיון המשוחרר שלהם ובגמישות המשפטים המוזיקליים. מאוחר יותר יצר איוון "אופרטות גדולות סנטימנטליות" כמו " Chanson gitane. (שיר צועני). ידועות גם האופרטות " Là-haut (שם למעלה), ,Pas sur la bouche, (לא על הפה) וכו'. בשנות ה-1940-1930 הלחין מוזיקה לסרטים של כמה במאים צרפתיים מפורסמים - אנטול ליטבק, ז'וליאן דוביווייה ואנרי-ז'ורז' קלוזו. ב-1960 הופיע איוון בסרט הקצר "Le Rondon d'André Berthomieu."

איוון מת בסירן ב-1965. הוא נקבר בבית הקברות סן קלו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1922 - Ta bouche (פיך), פזמונים:אלבר וילמץ, בכורה בתיאטר דונו (Théâtre Daunou) בבימויו של אדמון רוז
  • 1923 - Là-haut (שם למעלה), לברית:איב מיראנד וגוסטב קנסון, פזמונים:אלבר וילמץ - בכורה בתיאטר דה בוף פריזיאן (Théâtre des Bouffes Parisiens), מוריס שבלייה בתפקיד הראשי.
  • 1924 - La Dame en décolleté (הגברת עם מחשוף), לברית:איב מיראנד ולוסיין בואייה בכורה בתיאטר דה בוף פריזיאן
  • 1924 - Gosse de riche ,קומדיה מוזיקלית, (בן עשירים), לברית מאת ז'אק בוסקה ואנרי פאלק, בכורה בתיאטר דונו
  • 1925 - Pas sur la bouche (לא על הפה), לברית:אנדרה בארד, בכורה: תיאטר אפולו,

לימים אלן רנה הפיק לפי אופרטה זו את בסרט Pas sur la bouche

  • 1925 - Bouche à bouche (פה לפה), לברית:אנדרה בארד, בכורהבתיאטר אפולו
  • 1925 - Un bon garçon (בחור על הכיפאק), לברית מאת אנדרה בארד, פזמונים מאת מוריס איוון, בכורה בתיאטר דה נובוטה (Théâtre des Nouveautés)
  • 1928 - Yes "יס" , לברית מאת פייר סולן ורנה פוז'ול , בכורה בתיאטר דה קפוסין

(Théâtre des Capucines)

  • 1929 - Elle est à vous (היא שלך), לברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה
  • 1929 -Jean V (ז'אן החמישי), לברית מאת ז'אק בוסקה ואנרי פאלק
  • 1929 -Kadubec קדובק , לברית מאת אדנרה בארד, בתיאטר דה נובוטה - הוצגה 225 פעמים
  • 1930 - Pépé (פפה) -קומדיה, לברית מאת אנדרה בארד - בכורה:תיאטר דונו
  • 1931 - Un deux trois (אחת, שתיים שלוש), לברית ופזמונים מאת רנה ביזה וז'אן בארר (Barreyre) בכורה ב"מולן דה לה שנסון"
  • 1932 - Encore cinquante centimes (עוד חמישים גרושים) בישתוף פעולה עם אנרי כריסטינה, לברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה
  • 1933 - Oh ! Papa - או, אבא! - לברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה
  • 1934 - La Belle Histoire (זה סיפור), לברית מאת אנרי-ז'ורז' קלוזו, בכורה בתיאטר דה לה מדלן (Théâtre de la Madeleine )
  • 1934 - Vacances (חופשה), לברית מאת אנרי דוברנואה ואנדרה בארד, תיאטר דה נובוטה
  • 1935 - Un coup de veine, לברית מאת אנדרה מואזי-אאון ואלבר וילמץ, בתיאטר דה לה פורט סן מרטן
  • 1935 - Au soleil du Mexique (תחת השמש של מקסיקו) בשיתוף פעולה עם רובר גראנוויל, לברית מאת אנדרה מואזי -אאון ואלבר וילמץ, תיאטר דו שאטלה Théâtre du Châtelet
  • 1942 - Son excellence (הוד מעלתו), לברית מאת לואי פוטרא (Poterat) ודניאל מרגו, בתיאטר דה ואריאטה (Théâtre des Variétés)
  • 1946 - Monseigneur , תיאטר דונו
  • 1946 - Chanson gitane (שיר צועני), לברית מאת אנדרה מואזי-אאון, פזמונים מאת לואי פוטרא , בכורה: תיאטר דה לה גטה-ליריק (Théâtre de la Gaîté-Lyrique )
  • 1950 אוקטובר- La Revue de l'Empire -"מופע האימפריה" - מוזיקה מאת פול בונו, מוריס איוון, פרנסיס לופז, אנרי בורטר, מלים מאת אלבר וילמץ, דד איזל, אנדרה רוסן, בימוי מאת מוריס להמן, לאון דויטש, בתיאטר דה ל'אמפיר
  • 1958 - Le Corsaire noir (הפיראט השחור)

מוזיקת קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cinéma[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paris Béguin- 1931 - בבימויו של אאוגוסטו ג'נינה
  • 1932 - La Belle Marinière (הימאית היפה), בבימוי הרי לכמן
  • 1932 - Cœur de lilas בבימוי אנטול ליטבק
  • 1933 - Nu comme un ver (עירום כמו תולע) בבימוי לאון מאטו
  • 1933 - L'Enfant de ma sœur (הילד של אחותי) בבימוי אנרי וולשלגר
  • 1934 - Prince de minuit (נסיך החצות) בבימוי רנה גיסאר (Guissart )
  • 1935 - Vogue, mon cœur - בבימוי ז'אק דרואה
  • 1936 - La Belle Équipe - בבימוי ז'וליאן דוביבייה
  • 1937 - La Loupiote בבימוי ז'אן קם וז'אן-לואי בוקה
  • 1942 - La Fausse Maîtresse בבימוי אנדרה קאיאט
  • 1942 - Cartacalha, reine des gitans (קרטקליה, מלכת הצוענים) בבימוי לאון מאטו
  • 1942 - Forte Tête בבימוי לאון מאטו
  • 1942 - L'assassin habite au 21 (הרוצח גר בדירה 21) בבימוי אנרי-ז'ורז' קלוזו
  • 1946 - Miroir (ראי) בבימוי רמון לאמי (Raymond Lamy )