ברברה סטרייסנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברברה סטרייסנד
Barbra Streisand
Barbra Streisand at Health Matters Conference.jpg
לידה 24 באפריל 1942 (בת 77)
ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
בן/בת זוג ג'יימס ברולין עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'ייסון גולד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ארסמוס הול, בית הספר למשחק של לי שטרסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1957-היום
סוגה פופ, adult contemporary
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, פזמונאית, שחקנית, מפיקה, במאית
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
פרסים והוקרה
barbrastreisand.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברברה סטרייסנדאנגלית: Barbra Streisand; נולדה ב־24 באפריל 1942) היא זמרת, פזמונאית, סופרת, תסריטאית, שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע יהודייה-אמריקאית. היא זכתה ב-2 פרסי אוסקר, 10 פרסי גראמי, 5 פרסי אמי, פרס טוני, 4 פרסי פיבודי, 9 פרסי גלובוס הזהב ועוד פרסים רבים נוספים. סטרייסנד היא אחת הבודדות שזכתה בכל חמשת הפרסים העיקריים בתעשיית הבידור האמריקאית: פרס גראמי, פרס אוסקר, פרס גלובוס הזהב, פרס טוני ופרס אמי.

היא אחת מהאמניות המצליחות ביותר בעולם מבחינה מסחרית ואיכותית בהיסטוריה של עולם הבידור המודרני, עם מעל 71.5 מיליון אלבומים שנמכרו בארצות הברית, ומעל ל-145 מיליון אלבומים שנמכרו ברחבי העולם.

אחרי שהתחילה את הקריירה המצליחה שלה במוזיקה בשנות השישים, לקראת סוף העשור היא פרצה לעולם הסרטים עם הסרטים המצליחים בכיכובה: "מצחיקונת" (Funny Girl) ו"הלו, דולי!" (Hello, Dolly!). על הראשון היא זכתה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר. בין הסרטים הידועים בהם כיכבה נמצאים הסרטים "כך היינו" (The Way We Were) ו"כוכב נולד" (אנ') (A Star Is Born) שאיתו היא זכתה בפרס אוסקר נוסף על הלחנת השיר Evergreen (אנ'). בשנות השמונים, ביססה את מעמדה כאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הקולנוע כאשר הפכה לאישה הראשונה שביימה, הפיקה, כתבה וכיכבה בסרט שלה (עם הסרט "ינטל").

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד נולדה למשפחה יהודית. הסבא והסבתא שלה מצד אמה מרוסיה והסבא והסבתא שלה מצד אביה מאזור גליציה (אוקראינה, פולין). סטרייסנד נולדה בברוקלין שבניו יורק. אביה, עמנואל סטרייסנד, מורה, נפטר כשהייתה בת 15 חודשים. היא גדלה עם אחותה למחצה ועם אמה, שעבדה קשה לפרנס את משפחתה ועם אבא חורג, שאיתו הייתה לה מערכת יחסים סבוכה. בשנת 1984 תרמה ברברה סטרייסנד אגף על שם אביה הביולוגי בפקולטה למדעי הרוח שבאוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים והגיעה לטקס קריאת השם.

בין השנים 1971-1963 הייתה נשואה לשחקן היהודי אליוט גולד, ולהם בן, ג'ייסון גולד (אנ'). בין השנים 19691970 הייתה במערכת יחסים עם ראש ממשלת קנדה פייר טרודו. בשנת 1998 נישאה לשחקן ג'יימס ברולין.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד פעילה מאוד בחיים הציבוריים-פוליטיים. היא ידועה כבעלת השקפות ליברליות, כתומכת במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, וכתומכת נלהבת בישראל ובצה"ל. בדצמבר 2011 היא הופיעה בפני 1200 המשתתפים בערב ההתרמה עבור צה"ל שארגנו חיים סבן וארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שנערך בלוס אנג'לס ובמהלכו נתרמו כ-12 מיליון דולר.[1] היא הפיקה סרטים על נושאים חברתיים, פעילה מאוד בנושאי זכויות אדם, ייסדה קרן תרומות ונאבקה בין היתר כנגד הכנסת התיקון השני בחוקת קולורדו שמנע זכויות מהומוסקסואלים. ביוני 2013 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית במהלך ביקורה בישראל. סטרייסנד תרמה כסף לאליזבת וורן, במהלך מסע הבחירות שלה לסנאט של ארצות הברית, בחירות שהתקיימו בנובמבר 2012‏.[2]

ב-2015 עוטרה במדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.[3][4] בשנת 2018, סטרייסנד הוציאה את אלבומה "Walls"' עם השיר "אל תשקר לי" ("Don't lie to me") בו הביאה מסר פוליטי לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בשיר, סטרייסנד שרה משפטים כמו "איך זה שאתה מנצח אם כולנו מפסידים?, אתה משנה את העובדות כדי להצדיק ושפתייך זזות אבל המלים שלך מהוות מכשול", בהן היא רומזת לנטייה של הנשיא טראמפ לעוות את האמת. בשיר סטרייסנד לא פונה לטראמפ באופן ישיר, אך פונה אליו באופן עקיף ומאוד מרומז במשפט "אתה יכול לבנות מגדלים מברונזה ומזהב". סטרייסנד ידועה כתומכת גדולה של הילרי קלינטון, יריבתו הגדולה של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד. 1962

סטרייסנד החלה את דרכה המקצועית בשנות נעוריה כזמרת מועדוני לילה, למרות הסתייגות אמה, שלא רצתה שבתה תכנס לעסקי השעשועים בטענה כי היא אינה מספיק אטרקטיבית. היא שאפה להיות שחקנית והחלה להשתתף במספר הפקות באוף-ברודוויי והופיעה בקביעות בסאונות לגברים בלבד, שם גם קיבלה את קהל המעריצים הראשון שלה. לאחר מכן קיבלה תפקיד ראשון במחזמר "I Can Get It for You Wholesale" (אנ') בברודוויי.

בעקבות הופעותיה בברודוויי היא הוחתמה להוצאת אלבום בכורה (בשם The Barbra Streisand Album) בחברת קולומביה רקורדס. האלבום, שיצא ב־1963, הצליח מאוד וזכה בשני פרסי הגראמי. לאחר מכן הוציאה שני אלבומים מצליחים נוספים (The Second Barbra Streisand Album ,The Third Album).

ההצלחה הובילה גם לתפקידה הגדול בדמותה של הזמרת והשחקנית פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת" בברודוויי בשנת 1964. סטרייסנד בנתה את הצלחתה גם במספר ספיישלים טלוויזיוניים בCBS, שאותם יצרה בעצמה. הספיישל הראשון היה ב-1965 ונקרא "My Name Is Barbra". על השתתפותה בספיישל זה זכתה בפרס אמי.

היא הקליטה בעיקר שירי פופ ובלדות ועבדה עם מפיקים ותמלילנים משפיעים. במהלך שנות השבעים בלטו שירים שלה מפסקולים של סרטים "The Way We Were" ו""Evergreen" (מהסרט "כוכב נולד"), שעליו זכתה בפרס האוסקר, ולהיטי פופ נוספים כגון "No More Tears" והבלדה "Woman in Love". סטרייסנד הוציאה אלבום של להיטים מתוך מחזות זמר ב־1985. בסך הכול הוציאה למעלה משישים תקליטים.

בנוסף לקריירת הזמרה שיחקה סטרייסנד במספר סרטי קולנוע מצליחים, שבחלקם נטלה חלק גם בתסריט ובהפקה. על משחקה בעיבוד הקולנועי ל"מצחיקונת" ב־1968 היא זכתה בפרס האוסקר. בהמשך הופיעה בין היתר בעיבוד הקולנועי למחזמר "הלו דולי" (1969) ובדרמה המצליחה "כך היינו" (The Way We Were). ב-1970 זכתה סטרייסנד בפרס טוני מיוחד על קריירת התיאטרון שלה. ב-1972 הופיעה בתפקיד ראשי, לצד ראיין אוניל, בסרטו של פיטר בוגדנוביץ', "מה נשמע, דוק?".היא כתבה וביימה את הסרט "ינטל" (1983) על פי ספרו של יצחק בשביס זינגר וגם שיחקה בו בתפקיד הראשי. על בימוי הסרט זכתה סטרייסנד בפרס גלובוס הזהב.

מאז סוף שנות השמונים נעדרה מהופעות על הבמה. היא חזרה בהופעה מיוחדת שקיימה בליל הסילבסטר 1999 בלאס וגאס ולאחר מכן בהופעות ענק נוספות. כרטיסים להופעותיה יכולים להגיע למחיר של אלפי דולרים. היא הופיעה באופן חד פעמי בסנטרל פארק בחינם, וההערכה המקובלת היא כי בהופעה זו נכחו כ-135 אלף איש, אחת ההופעות הגדולות אי פעם.

סטרייסנד נחשבת כאחת הזמרות האמריקאיות המצליחות ביותר. כאייקון תרבותי בוצעו חיקויים של דמותה, כגון בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "סאות' פארק", שבה הוצגה סטרייסנד כמפלצת שמאיימת להשמיד את העולם, ולבסוף הובסה על ידי סולן להקת הקיור, רוברט סמית'. היא מוזכרת גם לא מעט בסדרת הנוער המצליחה Glee, שם היא מופיעה כאלילה של הדמות הראשית רייצ'ל, שגם מבצעת לא מעט שירים שלה, ובסדרה האמריקאית נני, בה פראן סוגדת לה. בשנת 2010, יצא סינגל בשם "Barbra Streisand" של הצמד דאק סוס. בקליפ מופיעה חקיינית שעושה הומאז' לזמרת.

עטיפת הסינגל "Woman in Love"

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1963: The Barbra Streisand Album
  • 1963: The Second Barbra Streisand Album
  • 1964: The Third Album
  • 1964: People
  • My Name Is Barbra :1965
  • My Name Is Barbra, Two... :1965
  • Color Me Barbra :1966
  • 1966: Je m'appelle Barbra
  • 1967: Simply Streisand
  • 1967: A Christmas Album
  • 1968: Funny Girl OST
  • 1968: A Happening In Central Park
  • 1969: What About Today?
  • 1969: Hello Dolly OST
  • 1970: Barbra Streisand's Greatest Hits
  • 1970: On A Clear Day You Can See Forever OST
  • 1971: Stoney End
  • 1971: Barbra Joan Streisand
  • 1972: Live Concert at the Forum
  • 1973: Barbra Streisand...And Other Musical Instruments
  • 1974: The Way We Were
  • 1974: ButterFly
  • 1975: Lazy Afternoon
  • 1976: Classical Barbra
  • 1976: A Star Is Born OST
  • 1977: Superman (אנ')
  • 1978: Songbird
  • 1978: Barbra Streisand's Greatest Hits Volume 2
  • 1979: Wet
  • 1980: Guilty
  • 1981: Memories (אנ')
  • 1983: Yentl OST
  • 1984: Emotion
  • 1985: The Broadway Album
  • 1987: One Voice
  • 1987: Nuts OST
  • 1988: Till I Loved You
  • 1989: A Collection: Greatest Hits & More
  • 1991: Just For The Record
  • 1991: The Prince Of Tides OST
  • 1993: Back to Broadway
  • 1994: The Concert
  • 1996: The Mirror Has Two Faces OST
  • 1997: Higher Ground
  • 1999: A Love Like Ours
  • 2000: Timeless: Live In Concert
  • 2001: Christmas Memories
  • 2003: The Movie Album
  • 2005: Guilty Pleasures
  • 2007: Streisand: Live In Concert 2007
  • 2009: Love Is the Answer
  • 2010: One Night Only
  • 2011: What Matters Most
  • 2012: Release Me
  • 2013: Back To Brooklyn
  • Partners :2014
  • 2016: Encore : Movie Partners Sing Broadway
  • 2017: The Music... The Mem'ris... The Magic
  • Walls :2018

תוכניות טלוויזיה מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965: My Name Is Barbra
  • 1966: Color Me Barbra
  • 1967: The Belle of 14th Street
  • 1968: A Happening in Central Park
  • 1973: Barbra Streisand ... And Other Musical Instruments
  • 1975: Funny Girl to Funny Lady
  • 1976: Barbra: With One More Look at You
  • 1978: Getting in Shape for The Main Event
  • 1983: A Film Is Born: The Making of 'Yentl'
  • 1986: Putting it Together: The Making of The Broadway Album
  • 1986: One Voice
  • 1994: Barbra Streisand: The Concert
  • 2001: Barbra Streisand: Timeless
  • 2009: Streisand: Live in Concert
  • 2011: Barbra Streisand: One Night Only at The Village Vanguard
  • 2013: Barbra Streisand: Back to Brooklyn
  • 2017: The Music ... The Mem'ries ... The Magic!

הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות בברודוויי

1962: I Can Get It for You Wholesale

1965-1964: Funny Girl


הצגות בווסט אנד

1965: Funny Girl

פוסטר הסרט "Funny Girl"

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968: Funny Girl.
  • 1969: Hello, Dolly!
  • 1970: On a Clear Day You Can See Forever
  • 1970: The Owl and the Pussycat
  • 1972: What's Up, Doc?
  • 1972: Up the Sandbox
  • 1973: The Way We Were
  • 1974: For Pete's Sake
  • 1975: Funny Lady
  • 1976: A Star Is Born
  • 1979: The Main Event
  • 1981: All Night Long
  • 1983: Yentl (בימוי, הפקה, ותפקיד ראשי)
  • 1987: שאלה של שפיות (Nuts)
  • 1991: The Prince of Tides (בימוי, הפקה, ותפקיד ראשי)
  • 1996: שתי פנים למראה (The Mirror Has Two Faces) (בימוי, הפקה, ותפקיד ראשי)
  • 2004: Meet the Fockers
  • 2010: Little Fockers
  • 2012: The Guilt Trip

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1966-67: An Evening With Barbra Streisand
  • 1994; The Concert
  • 2000: Timeless
  • 2006: Streisand: Live In Concert
  • 2012-13: Barbra Live
  • 2016-17: The Music...The Mem'ris...The Magic

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]