מוריס בומון
 | |
| לידה |
26 בפברואר 1892 לונוויל, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביוני 1981 (בגיל 89) הרובע השביעי של פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
היסטוריון, מרצה באוניברסיטה |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מוריס בומון |
  | |
מוריס בומון (בצרפתית: Maurice Baumont; 1892, לונוויל (אנ') – 1981, פריז) היה היסטוריון וחסיד אומות העולם מצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בומון למד היסטוריה וגאוגרפיה באקול נורמל סופרייר בפריז ולימד באוניברסיטאות בפריז ובז'נבה. בין השנים 1919–1939 היה חבר מזכירות חבר הלאומים.
בומון היה פרופסור להיסטוריה מודרנית והתמחה בהיסטוריה גרמנית ובהיסטוריה של הרפובליקה הצרפתית השלישית. הוא לימד בסורבון בפריז והיה ידוע באהדתו ליהודים.
פעילותו בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בומון סיפק ליהודים תעודות זהות מזויפות וכרטיסי קיצוב מזון. כך התאפשר ליהודים להצטייד ולעבור בבטחה יחסית לאזור משטר וישי או להתחבא באזור הכבוש של צפון ומערב צרפת.
ביולי 1942, בתקופת גירוש היהודים מפריז, נתן בומון מחסה בביתו ל-14 פליטים יהודים. אחותו החורגת, ארלט קרמר-בומון (Kramer-Baumont), הייתה פעילה יהודייה בתנועת ההתנגדות הצרפתית. ב-18 ביולי, אחד משני ימי המצוד אחר יהודי פריז, נחקרו בומון ואשתו על ידי שוטרים צרפתיים עקב נוכחות יהודים בביתם. בעת ביצוע התחקיר נמלטו היהודים המסתתרים בבית, דרך דלת אחורית, ולא נתפסו. לחלק מהיהודים שהוסתרו באופן זמני בביתם של בני משפחת בומון, ארגן בומון מקום מסתור חלופי, באזור ורסאי, בו שהו במשך כשנה.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה היה בומון יושב ראש של ועדת מחקר על מלחמת העולם השנייה ופרסם דו"ח על ארכיוני משרד החוץ של הרייך הגרמני.
בשנת 1985 הוכר בומון על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם. על שמו נקראו פרס אקדמי של המוסד האקדמי "Académie des Sciences Morales et Politiques" (האקדמיה למדעי המוסר והפוליטיקה) (אנ'), כביש בפריז וכן מרכז למחקרים היסטוריים בעיירה לוקסואי-לה-בן (Luxeuil-les-Bains) (אנ').
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של בומון להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
