מחוץ לכוכב השקט

מחוץ לכוכב השקט
Out of the Silent Planet

מידע כללי
מאת	קלייב סטייפלס לואיס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני
הוצאה
הוצאה	Geoffrey Bles
תאריך הוצאה	1938

מחוץ לכוכב השקט (באנגלית: Out of the Silent Planet) הוא רומן מדע בדיוני מאת הסופר הבריטי ק.ס. לואיס, שפורסם לראשונה בשנת 1938 על ידי ג'ון ליין, בהוצאת The Bodley Head . זהו הספר הראשון בטרילוגיית החלל של לואיס. שני ספרי המשך פורסמו ב-1943 וב-1945.

הספר עוסק במתח בין תפיסות מוסר תאולוגיות שמרניות לבין מדענות דורסנית בשם הקידמה. סדרת הספרים עוסקת לא בחזון של "כיבוש החלל" על ידי המין האנושי אלה ביכולת של בני האדם לרסן את עצמם ולקדם תפיסות צנועות יותר וחיי הרמוניה הן ביחסים ביניהם והן ביחסם לטבע ולמיני בעלי חיים אחרים.

עלילה

הפילולוג אלווין רנסום יוצא לטיול רגלי, ונקלע לחווה מבודדת. בדרך מקרה הוא מפתיע צמד אנשים שזוממים מזימה. הם חוטפים ומסממים אותו ורנסום נלקח אל סיפונה של חללית המכוונת לכוכב לכת בשם מלקנדרה. החוטפים שלו הם דיווין, מכר לשעבר בקולג', ומדען בשם ווסטון. הפליאה וההתרגשות מפיגות את ייסוריו של רנסום מהחטיפה, אך הוא עומד על המשמר לאחר שהוא שומע את שוביו דנים בתוכניותיהם להסגירו לתושבי מלקנדרה כקורבן.

זמן קצר לאחר שהשלושה נוחתים, רנסום נמלט. הוא נתקף אימה ובורח לאחר שהוא נתקל לראשונה בתושבי הכוכב המכונים סורנס, (sorns), בעלי מראה חייזריי בעליל. בשיטוטיו הוא מגלה שכל האגמים, הנחלים והנהרות חמים, שכוח המשיכה נמוך משמעותית מאשר בכדור הארץ, ושהצמחים וההרים כולם גבוהים ודקים במיוחד. רנסום פוגש בחייזר תבוני ומתורבת בשם היואי (Hyoi) ממין אחר המכונה הרוסס (hross), רנסום הופך לאורח למשך מספר שבועות בכפר של היואי, שם הוא משתמש בכישורים הפילולוגיים שלו כדי ללמוד את שפתם. הוא מבין את המניע שהוביל את דיווין לבצע את המסע לכוכב, כשהוא מגלה כי זהב (המכונה "דם השמש"), מצוי בשפע על מלאקנדרה.

במהלך מסע ציד, רנסום וחבריו ההרוסה פוגשים באלדיל, יצור מלאכי כמעט בלתי נראה. האלדיל מספר להם שרנסום חייב ללכת לפגוש את אויארסה (Oyarsa), שהוא שליט כדור הארץ, וכי עליו היה לעשות זאת זה מכבר. זמן קצר לאחר מכן, היואי נורה למוות על ידי ווסטון ודיווין שעוקבים אחר רנסום. ההרוסה מורים לרנסום לציית להוראותיו של אלדיל, ולחצות את ההרים למערה של סורן בשם אוגריי.

בדרך רנסום מגלה שהוא כמעט הגיע לגבול האוויר לנשימה. למרבה המזל אוגריי מאושש אותו עם מיכל חמצן. למחרת, כשהוא נושא את רנסום על כתפו, אוגריי לוקח אותו על פני "המישור העגום" ויורד אל עמק נהר אחר אל מלדילורן, בית האי של אוירסה. שם פוגש רנסום יצור ממין נוסף, פיפלטריג (pfifltrigg) שמספר לו על הבתים היפים ויצירות האמנות שאנשיו יוצרים ביערות מולדתם.

רנסום מובל לאוירסה, אשר מסביר כי קיים אויארסה לכל אחד מכוכבי הלכת במערכת השמש וברבים - אויריסו. האויריסו הם יצורים מלאכיים רבי עוצמה המנחים את כוכבי הלכת של מערכת השמש.

עם זאת, האוירסה של כדור הארץ - המכונה תולקנדרה, "כוכב הלכת השקט" - הפכה "עקומה", או רעה, והוגבלה לכדור הארץ לאחר "מלחמה גדולה" בסמכותו של מלדיל, שליט העוֹלָם. כדור הארץ נמצא בהסגר: אוירסה המרדנית שלו (שהוא השטן) והשדים שלו לא יכלו לעבור מעבר למסלול הירח, והאוירסו האחר לא יכולים להגיע לכדור הארץ ולכן הו נחשב "הכוכב השקט" שתושביו אינם בקשר עם המלאכים והיצורים האחרים במערכת השמש. רנסום מתבייש כמה מעט דברים טובים הוא יכול לספר לאויארסה של מלקנדרה על כדור הארץ, וכמה טיפשים נראים בוודאי הוא ובני אדם אחרים בעיני אויארסה.

בזמן שהשניים מדברים, מובאים דיווין ו-ווסטון, שנמצאים תחת שמירת הרוסה, כי הם הרגו שלושה בני מין זה. ווסטון אינו מאמין שאוירסה קיים והוא אינו מסוגל להעלות על הדעת שהמלקנדרים הם כל דבר מלבד ילידים בורים, ניתנים לניצול ולשימוש לרעה. דברים אלה עולים במהלך נאום ארוך שבו ווסטון מצדיק את הפלישה המוצעת שלו למלקנדרה בהצדקה של טיעונים "פרוגרסיבים", קפיטליסטים אבולוציוניים. המניעים של ווסטון מתגלים כמורכבים יותר מרווח כספי אישי: החזון שלו הוא להרחיב את האנושות אל שאר היקום, לנטוש כל כוכב לכת ומערכת כוכבים כשהמשאבים שם מתדלדלים והכוכבים הופך בלתי ראוי למגורים. בניסיונות התרגום של רנסום נחשפים האכזריות והגסות שבשאיפותיו של ווסטון.

אוירסה מכיר בכך שווסטון פועל מתוך תחושת חובה למין שלו ואינו שותף לתאוות הבצע של דיווין לזהב, אך הוא אומר לווסטון ודווין שהוא לא יכול לסבול את נוכחותם המפריעה במלאקנדרה. הוא מנחה אותם לעזוב את הפלנטה מיד, למרות תנאי מסלול מאד לא נוחים. אוירסה מציע לראנסום את האפשרות להישאר במלאקנדרה, אבל רנסום מחליט שגם הוא לא שייך לפלנטה וכי עליו לחזור. שלושת הגברים טסים בחללית בחזרה לכדור הארץ, ואספקת האוויר שלהם ושאר האספקה שנועדו ל־90 ימים כמעט נגמרות טרם הגיעם.

בפרק האחרון, ק.ס. לואיס מציג את עצמו כדמות בספר. הוא כתב לרנסום ושאל אם נתקל במילה הלטינית Oyarses, שהתגלתה ביצירה ניאופלטונית מימי הביניים. דבר זה דוחף את רנסום לחלוק את סודו והשניים מחליטים להפריע לווסטון לעשות רוע נוסף לאור "ההתקדמות המהירה של אירועים [עכשוויים]".

הורוסה, סיראוני ופיפלטריג'י

במלקנדרה ישנם שלושה מינים תבוניים - הנאו (hnau).

ההרוסה - דומים ללוטרות או כלבי ים, והם גבוהים ודקים יותר מבני אדם. רנסום מוצא אותם יפים: "מכוסים, פנים והכל, עם שיער חיה שחור ועבה, ושפם כמו חתול... מעיל מבריק, עין מבריקה, נשימה מתוקה והשיניים הלבנות ביותר". הם מתגוררים בעמקי הנהר הנמוכים (handramit), בהם הם שטים בסירה, ומתמחים בחקלאות, דיג ואומנויות הבמה כמו ריקוד ושירה. הרמה הטכנית שלהם נמוכה, והם לובשים רק בדי חלציים בעלי כיסים. הדיבור שלהם מאופיין בהוספת צליל /h/ ראשוני למילים באוצר המילים הנפוץ של הפלנטה. חוש ההומור שלהם הוא "אקסטרווגנטי ופנטסטי".

הסארוני (יחיד sorn ; וברבים מופיעים לפעמים כסורן) הם דמויי אדם דקים, בגובה חמישה מטרים, בעלי מעטה נוצות חיוורות וידיים בעלות שבע אצבעות. הם חיים במערות ההרים של המדינה הגבוהה, אם כי לעיתים קרובות הם יורדים אל ה-handramit שם הם מגדלים בעלי חיים דמויי ג'ירפות. הם החוקרים וההוגים של מלקנדרה, המתמחים במדע ובידע מופשט. הרמה הטכנית שלהם גבוהה, והם מתכננים מכונות, שנבנו על ידי הפיפלטריגי. למרות שהם יכולים לכתוב, הם לא מחברים יצירות היסטוריה או סיפור עלילה כתובות מכיוון שהם מרגישים שהרוסה עולים עליהם בתחום זה. חוש ההומור שלהם הוא "רק לעיתים רחוקות היה מעבר לאירוניה".

פיפלטריג'י הם בעלי ראשים דמויי טפיר וגופים דמויי צפרדע ; הם משעינים את המרפקים על הקרקע בזמן מנוחה, ולעיתים כאשר הם עובדים עם הידיים. התנועות שלהם מהירות ומזכירות את אופן תנועה של חרקים. הם הבנאים והטכנאים של מלקנדרה. הם בונים בתים ומייצרים מכשירים שהומצאו על ידי הסארוני. הם כורים שאוהבים במיוחד לחפור "דם שמש" (זהב) ועוד מינרלים שימושיים ויפים. חוש ההומור שלהם הוא "חד ומצטיין בהתעללות".

חברי שלושת המינים אינם מאמינים שאף אחד מהגזעים עדיף על האחרים; הם מודים, במקום זאת, שאף גזע אחד לא יכול לעשות הכל ועליהם לפעול בשיתוף פעולה.

רקע כללי

לואיס כתב את מחוץ לעולם השקט במהלך שנת 1937 לאחר שיחה עם ג'. ר. ר. טולקין, שבה קוננו שני הגברים על מצב הסיפורת העכשווית. הם הסכימו שלואיס יכתוב סיפור מסע בחלל וטולקין יכתוב סיפור מסע בזמן. למעשה, טולקין מעולם לא השלים את סיפורו, בעוד שלואיס המשיך וכתב שני ספרים אחרים במהלך שנות מלחמת העולם השנייה בבריטניה. שלושת הספרים הללו מכונים כיום "הטרילוגיה הקוסמיות" או "טרילוגיית החלל", או לפעמים טרילוגיית רנסום על שם הדמות הראשית, אלווין רנסום.

לואיס היה קורא מוקדם של סופר המדע בדיוני הרברט ג'ורג' ולס ובשנת 1908 קיבל לידיו כמתנת חג המולד עותק של "הגברים הראשונים בירח". במהלך הרומן רנסום מתייחס בזלזלול לתפיסותיו של וולס, אך לואיס עצמו הקדים למהדורות מוקדמות של הרומן את ההסתייגות ש"התייחסויות מזלזלות מסוימות לסיפורים קודמים מסוג זה שיימצאו בעמודים הבאים הושמו שם למטרות דרמטיות גרידא. המחבר יצטער אם קורא כלשהו היה משער שהוא טיפש מכדי ליהנות מהפנטזיות של מר ה.ג. וולס או כפוי טובה מכדי להכיר בחובו כלפיהם. יצירה מוקדמת נוספת של ספרות חלל שבה הכיר מאוחר יותר הייתה מסע לארקטורוס של דייוויד לינדזי (1920).

היו יצירות בדיונית אחרות שמחוץ לכוכב השקט נכתב כתגובה אליהם. גם ב"גברים האחרונים והראשונים" של אולף סטייפלדון (1930) וגם במאמר בעולמות אפשריים של ג'ון הלדיין (1927), זיהה לואיס את מה שהוא כינה אבולוציוניזם - אמונה מוסרית שהאנושות יכולה לשכלל מעצמה גזע אדון שיתפשט ביקום. כזו הייתה האידאולוגיה שבה דגל ווסטון בוויכוח שלו עם אויארסה, שרנסום מתוודעה עליה כאשר הוא מתרגם אותה לשפת מלקנדרן.

בסופו של דבר, מעטים המבקרים המקוריים של הרומן הבינו שכוונתו של לואיס הייתה לתאר ערכים תאולוגיים כהנגדה לאלו שלפי תפיסתו קיימים בקרב המצדדים במדענות. לואיס התייחס למחדל הזה, וציין בפני אחד מכותביו כי "כיום ניתן להבריח כל כמות של תאולוגיה למוחם של אנשים בחסות הרומנטיקה מבלי שהם יודעים זאת". ברומן עצמו, רנסום מציע גישה דומה אך עדינה יותר במכתבו ללואיס: "מה שאנחנו צריכים כרגע הוא לא כל כך גוף של אמונה אלא גוף של אנשים שמכירים רעיונות מסוימים. אילו יכולנו להשפיע אפילו על אחוז אחד מהקוראים שלנו לעבור מתפיסת החלל לתפיסת גן-עדן, היינו מבצעים התחלה."

לואיס מציע דעות חליפיות בסדרה של היפוכים. המלקנדרה שלו היא למעשה כוכב הלכת מאדים, שנקרא על שמו של מרס, אל המלחמה הרומי, שנתפס בעבר מבחינה אסטרולוגית כמשפיע על חשיבות עצמית ושיבוש. התרחיש של וולס במלחמת העולמות, בו תושבי מאדים מגיעים לכדור הארץ כפולשים מסוכנים. לואיס לאומת זאת מאתר עולם של מינים שונים החיים בהרמוניה שממנו מגורשים בני האדם - בגלל היותם מין מושחת, המביאים אליו ניצול, תאוות בצע ואלימות. השעון מוחזר מהשקפת העולם של הרנסאנסית שלאחר ימי הביניים לזו של הרנסאנס של המאה ה-12 עם חזון הרומן של היקום כ"שדה השמים" המאוכלס במלאכים אתרים. מטרתו של מחקרו הסכולסטי של לואיס "אלגוריית האהבה" (1936) הייתה לאמת מחדש את נקודת המבט של ספרות ימי הביניים הנובעת מאותה תקופהה והפניה לאחד ממחבריה המרכזיים מוצגת כסיבה שלואיס יצור קשר עם רנסום מלכתחילה. במחקרו של לואיס, מחברי בית הספר האפלטוני של צ'ארטרס מוצגים כ"חלוצי השירה האלגורית של ימי הביניים... עבורם, הטבע לא התנגד לחסד אלא, הוא מכשיר של חסד בהתנגדות לבלתי טבעי", זהו אחד הרעיונות טרנספורמטיביים שאיתם פוגשים קוראי הרומן. מחקרו של ברנרדוס סילבסטריס על הבריאה עומד בבסיס הדיון של אויארסה עם רנסום ברומן.

נאומו של ווסטון ותרגומו

הנאום שנואם ווסטון בשיאו של הספר (בפרק 20), והמאמץ של רנסום לתרגם אותו לשפת מלקנדרה, מדגים את הפער בתפיסות תרבותיות ומוסריות בין מערכות הנפש הפלנטריות, וניתן לומר שהוא מהווה מעין ביקורת חברתית על תפיסת המדענות

נאומו של ווסטון	העיבוד של רנסום למלקנדרן, "שהוא הרגיש שהינו בלתי מספק למדי "
אני אולי נראה לך שודד גס, אבל אני נושא על כתפי את גורלו של המין האנושי. לחיים השבטיים שלכם עם כלי הנשק מתקופת האבן ובקתות הכוורת, הסירות הפרימיטיביות והמבנה החברתי היסודי, אין מה להשוות עם הציוויליזציה שלנו - עם המדע, הרפואה והמשפט שלנו, הצבאות שלנו, הארכיטקטורה שלנו, המסחר שלנו. מערכת תחבורה שמגמדת במהירות את המרחב והזמן. זכותנו להחליף אתכם היא זכותו של הגבוה על פני הנמוך.	בינינו, אויארסה, יש סוג של חנוא שייקח אוכל של אחרים - ודברים, כשהם לא מסתכלים. הוא אומר שהוא לא אדם רגיל מהסוג הזה. הוא אומר שמה שהוא עושה עכשיו יגרום לדברים שונים מאוד לקרות לאלה מבני עמנו שעדיין לא נולדו. הוא אומר שביניכם, חנוא מבני משפחה אחד חיים כולם ביחד ולהרוסה יש חניתות כמו אלו שהשתמשנו בהן לפני הרבה מאוד זמן והבקתות שלכם קטנות ועגולות והסירות שלכם קטנות וקלות כמו הישנות שלנו, ויש לכם רק שליט אחד. הוא אומר שאצלנו זה שונה. הוא אומר שאנחנו יודעים הרבה. יש דבר שקורה בעולמנו כאשר גופו של יצור חי חש כאבים ונחלש, ולפעמים אנו יודעים כיצד לעצור זאת. הוא אומר שיש לנו הרבה אנשים עקומים ואנחנו הורגים אותם או סוגרים אותם בבקתות ושיש לנו אנשים ליישב מריבות בין הנאוים העקומים על הצריפים והחברים שלהם ודברים. הוא אומר שיש לנו דרכים רבות לבני ארץ אחת להרוג את אלה של אחרת וחלקם מאומנים לעשות זאת. הוא אומר שאנחנו בונים בקתות גדולות וחזקות מאוד מאבנים ודברים אחרים - כמו ה- פיפלטריגי . והוא אומר שאנחנו יכולים להחליף דברים רבים בינינו ויכולים לשאת משקלים כבדים מהר מאוד לדרך ארוכה. בגלל כל זה, הוא אומר שזה לא יהיה מעשה של הנאו עקום אם עמנו יהרוג את כל עמך.
החיים גדולים יותר מכל מערכת מוסר; הטענות שלה הן מוחלטות. לא על ידי איסורים שבטיים ומשפטים מועתקים מספרים הם ממשיכים לצעדה הבלתי פוסקת מהאמבה לאדם ומאדם לציוויליזציה.	הוא אומר שיצורים חיים חזקים יותר מהשאלה אם מעשה עקם או טוב - לא, זה לא יכול להיות נכון - הוא אומר שעדיף לחיות ועקום וכפוף מאשר להיות מת - לא - הוא אומר, הוא אומר - אני לא יכול אמור את מה שהוא אומר, אוירסה, בשפה שלך. אבל הוא ממשיך ואומר שהדבר הטוב היחיד הוא שצריך להיות הרבה מאוד יצורים בחיים. הוא אומר שהיו הרבה חיות אחרות לפני האנשים הראשונים, והאחרונות היו טובים יותר מהקודמות; אבל הוא אומר שהחיות לא נולדו בגלל מה שאומרים הזקנים לצעירים על פעולות עקומות וטובות. והוא אומר שהחיות האלה לא חשו רחמים.
החיים שברו ללא רחמים את כל המכשולים וחיסלו את כל הכישלונות והיום בצורתה הגבוהה ביותר - אדם מתורבת - ובי כנציגו, היא נלחצת קדימה אל אותה קפיצה בין-כוכבית שתציב אותה, אולי, לעולם מעבר להישג ידו של מוות.	הוא אומר שהחיות האלה למדו לעשות הרבה דברים קשים, חוץ מאלה שלא יכלו; ואלו מתו ושאר החיות לא ריחמו עליהם. והוא אומר שהחיה הכי טובה עכשיו היא מסוג האנשים שעושים את הצריפים הגדולים ונושא משאות הכבדים ועושה את כל שאר הדברים שסיפרתי לך עליהם; והוא אחד מאלה והוא אומר שאם כולם ידעו מה הוא עושה הם היו מרוצים. הוא אומר שאם הוא היה יכול להרוג את כולכם ולהביא את האנשים שלנו לחיות במלאקנדרה, אולי הם יוכלו להמשיך לחיות כאן אחרי שמשהו השתבש עם העולם שלנו. ואז אם משהו השתבש עם מלאקנדרה הם עלולים ללכת ולהרוג את כל הנאו בעולם אחר. ואז עוד אחד - וכך הם לעולם לא ימותו.
בזכות, או, אם תרצו, בעוצמת החיים עצמם, אני מוכן לשתול את דגל האדם על אדמת מלאקנדרה בלי להירתע : לצעוד, צעד אחר צעד, ולהחליף, היכן שצריך, את צורות החיים הנמוכות יותר שאנו מוצאים, תובעים כוכב לכת אחר כוכב, מערכת אחר מערכת, עד שצאצינו- בכל צורה מוזרה ועם מנטליות בלתי מנוחשת שהם עשויים ללבוש -ישכנו ביקום בכל מקום שבו היקום ניתן למגורים.	הוא אומר שבגלל זה זו לא תהיה פעולה עקומה - או אחרת, הוא אומר, זו תהיה פעולה אפשרית - שהוא יהרוג את כולכם ויביא אותנו לכאן. הוא אומר שלא ירחם. הוא אומר שוב שאולי הם יוכלו להמשיך לנוע מעולם אחד לאחר ובכל מקום שהם יבואו הם יהרגו את כולם. אני חושב שהוא מדבר עכשיו על עולמות שמסתובבים שמשות אחרות. הוא רוצה שהיצורים שנולדו מאיתנו יהיו במקומות רבים ככל שהם יכולים. הוא אומר שהוא לא יודע איזה סוג של יצורים הם יהיו.
אולי אפול, אבל כל עוד אני חי לא אסכים, עם מפתח כזה ביד, לסגור את שערי העתיד על הגזע שלי. מה שטמון בעתיד הזה, מעבר לקן הנוכחי שלנו, עובר את הדמיון שניתן לתוס: מספיק לי שיש משהו מעבר.	הוא אומר שהוא לא יפסיק לנסות לעשות את כל זה אלא אם כן תהרוג אותו. והוא אומר שלמרות שהוא לא יודע מה יעלה בגורל היצורים שנבעו מאיתנו, הוא רוצה שזה יקרה מאוד.

קישורים חיצוניים

• הטרילוגיה הקוסמית ב Internet Speculative Fiction Database
• Out of the Silent Planet at Faded Page (Canada)
• Quotations and Allusions in C. S. Lewis, Out of the Silent Planet, by the English-to-Dutch translator Arend Smilde (Utrecht, The Netherlands)
• Out of the Silent Planet (Canadian public domain e-text)
• מחוץ לכוכב השקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)