רצח לייבי קלצקי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28: שורה 28:


הקהילה החרדית כולה הייתה שרויה בהלם כבד מפרשיה זו, והרגשת חוסר הביטחון אפפה כל הורה, ובפרט שלא מצאו ממה להזהיר את ילדיהם לבל ישנה המקרה, וגם לא מצאו דרך להסביר לילדים את אשר אירע. מוסדות רבים נעזרו בפסיכולוגים וכן נערכו הרצאות רבות, ואף מסיבת עיתונאים עם תידרוך מפסיכולוג.
הקהילה החרדית כולה הייתה שרויה בהלם כבד מפרשיה זו, והרגשת חוסר הביטחון אפפה כל הורה, ובפרט שלא מצאו ממה להזהיר את ילדיהם לבל ישנה המקרה, וגם לא מצאו דרך להסביר לילדים את אשר אירע. מוסדות רבים נעזרו בפסיכולוגים וכן נערכו הרצאות רבות, ואף מסיבת עיתונאים עם תידרוך מפסיכולוג.

בשנת [[תשע"ד]] הושלם "פרויקט לייבי", התקנת 150 מצלמות ברחובות המרכזיים בבורו פארק.


==כתב אישום==
==כתב אישום==

גרסה מ־18:08, 26 באוגוסט 2014

לייבי קלצקי בן ה-9, שהתגורר בשכונת בורו פארק שבברוקלין, נחטף ונרצח ב-11 ביולי 2011 בידי תושב שכונת קנסינגטון הסמוכה, לוי ארון. הרצח התקבל בזעזוע עמוק בקרב הקהילה החרדית ובקרב תושבי העיר ניו יורק.

החטיפה והרצח

לייבי קלצקי היה בנם של נחמן ואסתר קלצקי, ואח לארבע אחיות. משפחת קלצקי הם חסידי הרב בנימין אייזנברגר רב קהילת 'היכל התפילה'. ביום שני, 11 ביולי 2011, בשעות הצהריים, סיכם עם אמו שיצעד מהקעמפ היומי של בויאן המתקיים בשכונה, בו הוא לומד, ויפגש עמה באמצע הדרך, אך לא הופיע.

לאחר שלא הגיע למקום המפגש, ובמיוחד עקב העובדה שזה היה לו היום הראשון שהוא צועד לבדו ברחוב, החלו חיפושים נרחבים אחריו, שהשתתפו בהם כאלף שוטרים ממשטרת ניו יורק ואליהם הצטרפו כעשרת אלפים מתנדבים מברוקלין הפועלים בארגון החרדי "שומרים". המשטרה והארגון ניסו לעלות על עקבותיו של לייבי, בעיקר על ידי צפייה בסרטי אבטחה של החנויות לאורך רחובות השכונה. בתחילה ברחובות שבהם היה אמור לצעוד, ואחר כך התווספו עוד רחובות בשכונה במעגלים. מאמצים אלו נעשו על ידי מתנדבים רבים הן בהשגת הקלטות מבעלי החנויות והן בשעות הצפייה המרובות.

אנשים רבים שרצו לעזור בכל הדרכים, התחילו לאסוף כסף כפרס עבור מי שיביא את הידיעה שתוביל למציאתו של לייבי. בתחילה היה הסכום 5,000$ שעלה ל-25,000$ ולבסוף הגיע ל-100,000$.

קצה החוט שהוביל למציאתו היה בקלטת אבטחה של מרפאת שינים במרחק כמה רחובות מהמקום בו היה אמור לייבי לצעוד, באותה קלטת נראה לייבי צועד ליד אדם זר, ההקלטה הייתה מטושטשת ולא היה ניתן לזהות את האדם, אך לאחר כמה שניות נראה אותו אדם יושב בתוך מכונית בצבע זהב ומשוחח עם מישהו בתוך המכונית שאינו נראה למצלמה, השוטרים חשדו שלייבי נכנס למכונית עם אותו אדם. מבירור שערכו במרפאת השינים הסמוכה לא מצאו שהיה אדם בטיפול באותו היום שעל שמו רשומה מכונית זהובה, אך לאחר מאמצים התברר שהיה אדם בשם לוי ארון שבא לשלם חוב באותו היום אחר הצהרים, ובבעלותו רשומה מכונית זהובה.

מיד עם היוודע פרטים אלו מיהרו השוטרים לביתו של ארון, המתגורר בשכונה הסמוכה, ונקשו על דלתו בשעה 2:30 לפנות בוקר, ומשלא נענו פרצו את הדלת ובפיהם השאלה "איפה הילד", ארון השיב מיד שרצח את הילד וביתר את גופתו, חלקה נמצא במקרר ביתו ואת חלקה זרק לפח האשפה בתוך מזוודה.

באותו יום הלך הרוצח כרגיל לעבודתו בחנות לחומרי בניין, ואף השתתף בתפילות למציאתו של לייבי.[1]

גרסת הרוצח

לוי ארון, בן 35, נולד וגדל בניו יורק, היה נשוי פעמיים והתגרש ללא ילדים. באחד מנישואיו עבר להתגורר בטנסי ועבד שם כקצב. בעל רקע סוציאלי ודתי חלש, משפחתו וגרושותיו אינן דתיות. בתקופה שקדמה לרצח התקרב לקהילה החרדית.

לפי טענת הרוצח, לייבי טעה בדרכו וניגש אליו כשנכנס לרופא השינים לשלם את חובו, ושאל אותו מהי הדרך לחנות יודאיקה מסוימת, וכשיצא מלשלם וראה אותו עומד עדיין בחוץ, הציע לו לקחת אותו לחנות היודאיקה, לטענתו של ארון, באמצע הדרך לייבי לא היה בטוח אם הוא באמת רוצה להגיע לחנות היודאיקה, ולכן הציע לו ללכת איתו לחתונה שהיה אמור להשתתף בה במונסי ניו יורק, וכיוון שכאב לו הגב ידע שהוא לא יתעכב יותר מדי בחתונה, אך בדרך חזור היו פקקי תנועה והוא שב רק בשעה 11:30 בלילה, ולא רצה להוריד אותו ברחוב כל כך מאוחר בלילה, ולקח אותו לביתו לישון, לייבי צפה במשהו ונרדם, בבוקר ראה שעדיין הוא ישן ולא רצה להעיר אותו, ולכן הלך לעבודה והשאיר אותו בבית, בחזרתו מהעבודה הכין לו כריך והבטיח לו שיחזיר אותו למשפחתו, אך פתאום נתקף בחרדה שכל השכונה בחיפושים אחריו עם מסוקים ושוטרים, והחליט להיפטר ממנו, הוא חנק אותו עם מגבת ולייבי התנגד קצת, ואחרי שמת ביתר את גופתו כדי להעלים ראיות.

ממצאי החקירה

המשטרה אינה נוטה להאמין לגרסת הרוצח. השוטרים מצאו ראיות שהרוצח אכן השתתף בחתונה במונסי בליל החטיפה, אך לא מצאו עדות לכך שגם לייבי השתתף בה. ב-20 ביולי הודיעו רשויות הבריאות בניו יורק כי לפי ממצאי נתיחת הגופה לייבי סומם לפני שרוצחו חנק אותו למוות. בגופתו של קלצקי נמצא קוקטייל של ארבעה סמים שונים. עקבות של סם להרפיית שרירים, תרופה אנטי-פסיכוטית, משכך כאבים וטיילנול. הנתיחה אישרה את הודאתו של הרוצח, שסיפר למשטרה כי הכין לילד כריך טונה לפני שרצח אותו ואז חנק אותו באמצעות מגבת. ארון ציין כי לייבי גם "נאבק מעט", גם משטרת ניו יורק סבורה שהילד נאבק עם תוקפו, ועל זרועותיו ופרקי ידיו של ארון נמצאו שריטות המוכיחות כי הילד התנגד לתוקף.

עוד עלה מהנתיחה כי לייבי נרצח ביום שבו נמצאה גופתו המבותרת, כיומיים לאחר שנעלם, זמן לא רב לפני מעצרו של ארון.

ההלוויה והשבעה

במסע לווייתו השתתפו עשרות אלפי איש (רובם המוחלט יהודים חרדים) ובהם גם מאות רבנים ועשרות אדמו"רים, נישאו הספדים רבים ומרטיטים. ובמשך השבעה זרמו אלפים לבית האבלים, ונשלחו עשרות אלפי מכתבים. הקהילה נרתמה לכתוב ספר תורה על שמו.

הקהילה החרדית כולה הייתה שרויה בהלם כבד מפרשיה זו, והרגשת חוסר הביטחון אפפה כל הורה, ובפרט שלא מצאו ממה להזהיר את ילדיהם לבל ישנה המקרה, וגם לא מצאו דרך להסביר לילדים את אשר אירע. מוסדות רבים נעזרו בפסיכולוגים וכן נערכו הרצאות רבות, ואף מסיבת עיתונאים עם תידרוך מפסיכולוג.

בשנת תשע"ד הושלם "פרויקט לייבי", התקנת 150 מצלמות ברחובות המרכזיים בבורו פארק.

כתב אישום

ב-20 ביולי 2011 הוגש כתב אישום נגד לוי ארון, באשמת חטיפת ורציחת קלצקי. לפי כתב האישום, הכולל שמונה סעיפים, ארון פיתה את הילד לבוא לביתו, ולאחר מכן חנק אותו למוות וביתר את גופתו. התביעה דרשה מאסר עולם ללא חנינה או ניכוי. ב-9 באוגוסט 2012 הודה ארון במעשה במסגרת עסקת טיעון, וב-29 באוגוסט נגזר עליו מאסר עולם.

קישורים חיצוניים