מצרית קדומה – הבדלי גרסאות
David.r.1929 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Shlomicatz (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
המצרית הקדומה נכתבה ב[[כתב הירוגליפי|כתב ההירוגליפי]] שממנו [[השתלשלות כתבים מהכתב הפרוטו-סינאי|השתלשלו]] מאוחר יותר ה[[כתב היראטי|כתב ההיראטי]] וה[[כתב דמוטי|דמוטי]]. לאחר כיבוש מצרים על ידי [[אלכסנדר הגדול]] במחצית השנייה של [[המאה ה-4 לפנה"ס]] והתבססות [[בית תלמי]], עברו השלטונות להשתמש לכתיבת חולין בכתב הקופטי (שבוסס על ה[[אלפבית יווני|אלפבית היווני]] בצירוף כמה אותיות מן הכתב הדמוטי), אך הכתבים הקודמים המשיכו לשמש בכתבי הקודש. |
המצרית הקדומה נכתבה ב[[כתב הירוגליפי|כתב ההירוגליפי]] שממנו [[השתלשלות כתבים מהכתב הפרוטו-סינאי|השתלשלו]] מאוחר יותר ה[[כתב היראטי|כתב ההיראטי]] וה[[כתב דמוטי|דמוטי]]. לאחר כיבוש מצרים על ידי [[אלכסנדר הגדול]] במחצית השנייה של [[המאה ה-4 לפנה"ס]] והתבססות [[בית תלמי]], עברו השלטונות להשתמש לכתיבת חולין בכתב הקופטי (שבוסס על ה[[אלפבית יווני|אלפבית היווני]] בצירוף כמה אותיות מן הכתב הדמוטי), אך הכתבים הקודמים המשיכו לשמש בכתבי הקודש. |
||
בתלמוד המצרית מכונה "גיפטית" (כמו Egypt, מצרים) ומצוין שספרי קודש הכתובים בשפה זו, כמו אחרות, פסולים. |
|||
[[קובץ:Hieroglyph Text from Teti I pyramid.jpg|ממוזער|שמאל|150px|כתבי פירמידות מקברו של טתי.]] |
[[קובץ:Hieroglyph Text from Teti I pyramid.jpg|ממוזער|שמאל|150px|כתבי פירמידות מקברו של טתי.]] |
||
גרסה מ־00:41, 11 באוגוסט 2020
| מדינות | מצרים העתיקה |
|---|---|
| אזורים | צפון אפריקה |
| דוברים | נכחדה |
| שפת אם | נכחדה |
| כתב | חרטומים |
| משפחה | |
| לאום | אינה שפה רשמית של מדינה כלשהי |
| ארגון | אין |
| מוסד | אין |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
המצרית הקדומה היא שפת אנשי מצרים העתיקה הנמנית עם משפחת השפות האפרו-אסיאתיות. שפה זו היא ניב מצרי שהתפתח מהמצרית הארכאית. השפה הייתה נפוצה במצרים בסביבות השנים 2000-2600 לפנה"ס בממלכה הקדומה ובתקופת הביניים הראשונה. הטקסט החשוב ביותר בניב זה, הוא כתבי הפירמידות. בנוסף, קירות הקברים של מעמד האצולה במצרים מכילים מידע אוטוביוגרפי רב על בעליהם במצרית קדומה. ככלל, המצרית הקדומה אינה שונה בצורה משמעותית מהמצרית התיכונה שהתפתחה ממנה.
כתיבת השפה
המצרית הקדומה נכתבה בכתב ההירוגליפי שממנו השתלשלו מאוחר יותר הכתב ההיראטי והדמוטי. לאחר כיבוש מצרים על ידי אלכסנדר הגדול במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס והתבססות בית תלמי, עברו השלטונות להשתמש לכתיבת חולין בכתב הקופטי (שבוסס על האלפבית היווני בצירוף כמה אותיות מן הכתב הדמוטי), אך הכתבים הקודמים המשיכו לשמש בכתבי הקודש.
בתלמוד המצרית מכונה "גיפטית" (כמו Egypt, מצרים) ומצוין שספרי קודש הכתובים בשפה זו, כמו אחרות, פסולים.
