כתב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Hanzi (traditional).svg
בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

מפת השימוש באלפביתים בעולם

כתב הוא מערכת של סימנים המיועד לייצג את השפה הדבורה באופן גרפי. על פי רוב לכל שפה יש מערכת כתב המאפיינת אותה עבור תקופה מסוימת.

תהליך יצירת הכתב מכונה כתיבה ותהליך הפענוח שלו מכונה קריאה. השימוש של הכתב לצורכי תקשורת מצריך יכולת הבעה בכתב והבנת הנקרא. מיומנויות אלו הן חלק מהיכולת האוריינית של האדם.

עבור שפות בהן המילים הכתובות מורכבות ממספר סימנים, הכתיב מתייחס לאופן שבו יש לצרף סימנים אלו בהתאם לכללי האיות הנכון והתקני של אותה השפה. ייתכנו כמה שיטות כתיב מקובלות שונות באותה השפה. בעברית, למשל, ישנן כמה צורות כתיב מקובלות: כתיב חסר וכתיב מלא, וכן כתיב מנוקד וכתיב חסר ניקוד.

היסטוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת כתב קדומה ביותר היא הפיקטוגראם שהיווה ייצוג גרפי למילים שלמות או אף לחוויה (חוויית ציד) מלאה.

כל עוד הייתה החברה האנושית חברה מבוססת על ציד ולקט, לא היה צורך בכתיבה או בכתב. רק כאשר התפתחה החקלאות ובני האדם החלו לאגור עודפים ולשנע מוצרים לעבר שלטון מרכזי נוצר צורך לתעד פעולות אלו. המצאת הכתב קשורה כנראה קשר הדוק לתהליך התגבשות מינהל וכלכלה, עם הצורך לנהל תיעוד מסודר. הכתב הראשון עליו ידוע לנו הוא כתב היתדות השומרי שהתפתח בסביבות האלף הרביעי לפנה"ס. המקום היחיד שבו ידוע בוודאות יחסית שהתפתחה צורת כתב עצמאית בלי ידיעה על כתב היתדות הוא אמריקה הדרומית (קיפו). הדעות חלוקות לגבי צורות הכתב שהתפתחו בסין ובמצרים, בנוגע להשפעה האפשרית של רעיון הכתב השומרי עליהן. ההערכה היא ששאר צורות הכתב התפתחו לפחות בידיעה על כתב קיים כלשהו.

לשפות שונות, ייתכנו מערכות תווים שונות, אך ייתכנו להן גם מערכות תווים זהות (כמו האלפבית העברי המשמש גם את העברית, גם את היידיש, גם את הארמית, וגם את ה והאלפבית הלטיני המשמש שפות אירופאיות רבות). מצד שני ייתכנו לשפה אחת כמה מערכות תווים שונות. קיימים גם כתבים בינלאומיים להעברת מסרים, כמו כתב ברייל.

סווג כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה גישות לסווג כתבים. הנפוצה והבסיסית ביותר מסווגת את כלל הכתבים לחמש קטגוריות: כתב לוגוגרפי, כתב הברתי, כתב אלפביתי, כתב אָבּ֧גַ'ד וכתב אָבּוּגידַה. עם זאת, עולים קשיים בסיווג של מערכות כתב לקטגוריה בצורה בלעדית, ממספר סיבות. הראשונה היא שמספר שיטות כתב הנהוגות היום מכילות מאפיינים השייכים ליותר מקטגוריית כתב אחת, דבר שמקשה לשייך שפה לקטגוריה בצורה בלעדית. בנוסף, מערכת תווים אחת לפעמים משמשת למספר שפות בצורה שונה (לדוג', הכתב העברי משמש בעברית ככתב אבג'ד וביידיש כאלפבית).

לדעת מרבית החוקרים, הכתבים הראשונים היו לוגוגרפים ושאר סוגי הכתב התפתחו מתוך קטגוריה זו. נהוג לכנות את כל סוגי הכתב פרט לכתב הלוגוגרפי כתבים פונטים.

כתב לוגוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתב הלוגוגרפי הוא כתב בו כל תו מיצג משמעות המנותקת מצליל המילה. לדוגמה, אחת מצורות הכתב שהיו נהוגות בעבר הקדום היא כתב פיקטוגרפי. בקטגוריה זו כדי לכתוב את המילה "מים" בכתבים אחדים ציירו שלושה קווים אופקיים מסולסלים שנראים כמו מים. דוגמאות לכתב פיקטוגרפי הם הכתבים ההירוגליפי, ההיראטי והדמוטי שבהם נכתבה המצרית הקדומה. כתבים פיקטוגרפים אינם משמשים בימינו לכתיבה, ורק ארכאולוגים ובלשנים חוקרים אותם, על פי טקסטים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות. הכתב הפיקטוגרפי הוא ככל הנראה סוג הכתב העתיק ביותר, ורוב החוקרים משערים ששאר סוגי הכתב התפתחו ממנו.
הכתב הסיני הוא דוגמה לכתב לוגוגרפי מודרני, בו כל תו מסמן מילה מלאה ללא קשר לצליל המילה. כך לדוגמה, המילה חתול, הנהגת במנדרינית מאו֗, אינה נכתבת כיצוג של ההברה מא וההברה או֗ כפי שנהוג ברוב השפות האירופיות, אלה כאות אחת- 貓. הסיבות לכך שקטגורית כתב זו היא הדומיננטית בשפה הסינית ואף חדרה למספר שפות באזורים הגובלים בסין (לדוגמה כתב הקאנג'י היפני) נעוצות בצורך של החברה הסינית העתיקה לייצר כתב אחיד שכל נתיני הממלכה יוכלו להשתמש בו, גם אם הם אינם דוברים את אותה השפה. כך דובר מנדרינית ודובר שפת המין יוכלו להתכתב ביניהם בכתב, למרות שהם אינם דוברים את אותה השפה.

כתב הברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתב ההברות כל אות מייצגת הברה שלמה, המכילה או עיצור ותנועה או רק עיצור, ללא עקביות הכרחית בין הסימן הגרפי לצליל. לדוגמה, במערכת הכתב היפני היראגאנה, ההברה קוּ נכתבת בתו היחיד く, וההברה קי נכתבת בתו היחיד き. דוגמה נוספת לקטגוריה זו היא הקאטאקאנה. בשפות אלו מאופיינות לרוב מספר מצומצם של עיצורים ותנועות ומספר רחב של אותיות, מכיוון שכל תנועה או עיצור נוסף דורשים סט נוסף של תנועות שדובר השפה נאלץ לשנן. כך לדוגמה, בהיראגאנה כיום 15 עיצורים וחמש תנועות, אך 48 אותיות בסך הכל.

מספר השפות המדוברות ונכתבות כיום שמשתמשות בצורת כתב זו מצומצם.

כתב אלפביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתב האלפביתי כל סימן מייצג פונמה שהיא עיצור או תנועה, ולכן הוא מורכב ממספר מועט יחסית של אותיות. האותיות נרשמות זו לצד זו לצורך יצירת צליל המסמן מילה בעלת משמעות, שמתקבל על ידי חיבור הצלילים של כל עיצור עם התנועה שבאה אחריו או לפניו. לדוגמה, המילה "כלב" נהגית באנגלית דו֗ג. לכן, כדי לכתוב את המילה, על הכותב להשתמש בעיצור D, אחריו בתנועה O ואחריה בעיצור G. רוב השפות ממשפחת השפות האירופיות עושות שימוש בכתב מקטגוריה זו, רובן באלפבית הלטיני או הקרילי, או בווריציה של אחד מהם.

אבּג'ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב אבג'ד ידוע גם בשם כתב עיצורי, בו כל סימן מייצג עיצור פונמי ואין לציין בכתב כל תנועה. לדוגמה, בעברית אין לכתוב את התנועה אָ במילה כתב. המילה נרשמת כאוסף של עיצורים העוקבים אחד את השני, והתנועות נשמטות מהכתב. במקור המונח אבג'ד שימש לתיאור השפה הערבית בלבד, ומקור שמו הוא המילה הערבית الأبجد (אל-אבג'ד- האלפבית בערבית). קטגוריה זו דומיננטית בעיקר בערבית ובעברית, מכיוון שבשפות אלו התנועות במילה מסוימת משתנות בהתאם לתפקידה במשפט ולהקשר שלה. כך למשל המילה "כְּתַב " משנה תנועות והופכת למילה "כַּתָּבֵי" כאשר היא בסמיכות. שפות אלו נסמכות על הכרת הקורא את המילה ועל ההיכרות של הקורא עם מבנה השפה עצמו, ולכן ברוב השפות המשתמשות בסוג כתב זה קיימת גם מערכת של סימנים דיאקריטיים, כמו הניקוד בעברית בת ימינו, הקושרים קטגוריה זו עם קטגוריית האבוגידה.

אבּוּגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתב אבוּגידה כל אות מייצגת הברה שלמה, אך בניגוד לכתב ההברתי ולכתב האבג'ד, התנועה מגולמת בתוך האות ויש קשר גרפי בין סימנים בעלי צליל דומה. לדוגמה, בכתב האתיופי הצליל קוּ נכתב ኩ, והצליל קי נכתב ኪ, וניתן גם לומר שעיצורים אחרים משתנים בצורה דומה בהתאם לתנועה אותה הכותב רוצה לבטא. מערכות כתב בקטגוריה זו נמצאות במחלוקת מתמדת מכיוון שהמאפיינים שלהן דומים למאפיינים שמגדירים את האבג'ד והכתב ההברתי. ניתן לדוגמה לטעון שעברית מנוקדת היא בעצם מערכת אבוגידה, ולא מערכת אבג'ד.

כיום כתבי אבוגידה נמצאים בשימוש במספר שפות, רובן בחצי האי ההודי.

היבטים קוגניטיביים והתפתחותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבויות שונות פתחו מערכות כתב שונות בעלות מאפיינים שונים. האופן שבו תרבות מסוימת מעצבת או מנצלת כישורים חשיבתיים עשוי להשפיע על ארגונם של כישורים אלה במערכת העצבים[1]. לדוגמה: מנגנון הקריאה יהיה שונה אצל אנשים שגדלו בתרבויות שפתחו כתב אלפביתי (המבוסס על התאמה צלילית) בהשוואה לאנשים שגדלו בתרבויות שפתחו כתב לוגוגרמי חזותי (כמו בסין)[1]. לכן, חבלה מוחית הגורמת להפרעות קריאה בתרבות אחת אינה גורמת כל בעיה בתרבות אחרת שבה מתבצעת הקריאה על ידי מנגנון שונה[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.