מרד ינואר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:48, 22 בינואר 2021

מרד ינואר (בפולנית: powstanie styczniowe) היה התקוממות של המיעוט הפולני בשטחה של האימפריה הרוסית, התקוממות שפרצה ב-22 בינואר 1863. ההתקוממות אירעה באזורים המהווים כיום את פולין, ליטא, לטביה, בלארוס, חלקים מאוקראינה וחלקים ממערב רוסיה. ההתקוממות הסתיימה עם תפיסתם של אחרוני המורדים, בשנת 1865.

בינואר 1863 ההתקוממות כיסתה את ממלכת פולין, בפברואר היא התרחבה לליטא, באפריל ובמאי הגיעה לאזור דאוגאוופילס וויטבסק כמו גם למחוז קייב . מתנדבים, כלי נשק ואספקה הגיעו מגליציה ומהמחיצה הפרוסית. הגיעו גם מתנדבים מאיטליה, הונגריה, צרפת ורוסיה.

ההתקוממות החלה כמחאה ספונטנית של צעירים פולנים נגד גיוס החובה לצבאו של הצאר הרוסי. למרד הצטרפו קצינים בכירים ממוצא פולני וליטאי. המתקוממים היו נחותים במספרם ובחימושם ביחס לצבא הרוסי, ועברו במהרה למלחמת גרילה. הם לא זכו לניצחונות צבאיים בולטים ולא כבשו ערים ראשיות או נקודות צבא מבוצרות. בין המתקוממים היו יהודים שלחמו בגדוד על שם ברק יוסלביץ'. הדיפלומטיה הרוסית טענה כי המרד הוא פרשתה הפנימית וכי התנועה הפולנית מכוונת לסדר האירופי. עם זאת, חשיפת הוועידה הרוסית-פרוסית מ-8 בפברואר 1863 בנושא הזדהות עם פולנים, הפכה את ההתקוממות לבינלאומית ואפשרה למעצמות המערב להשתלט על היוזמה הדיפלומטית^[1]^[2]

בראש ההתקוממות הצבאית עמד לודוויג מרוסלבסקי. לאחר מספר הפסדים בשדה קרב הוא נמלט לצרפת ובראש הכוח הועמד מריאן לנגביץ'.

בעקבות המרד ביטל הצאר אלכסנדר השני את נוהגו להעניק קרקעות לאיכרים הפולנים. רבים ממנהיגי המרד וממשתתפיו הוצאו להורג וכמה אלפים גורשו לסיביר. בשנת 1866 גירוש לסיביר לצמיתות הוחלף ל-10 שנות גירוש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרד ינואר בוויקישיתוף

מרד ינואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ prof. Jerzy Zdrada, Powstanie styczniowe, MUZEUM HISTORI POLSKI
^ על השתתפותם של יהודים מפלונסק במרד, באתר יד ושם

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] rof. Jerzy Zdrada, Powstanie styczniowe, MUZEUM HISTORI POLSKI

[2] על השתתפותם של יהודים מפלונסק במרד, באתר יד ושם

[1]

[2]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ההתקוממות החלה כמחאה ספונטנית של צעירים פולנים נגד גיוס החובה לצבאו של ה[[צאר]] הרוסי. למרד הצטרפו קצינים בכירים ממוצא פולני וליטאי. המתקוממים היו נחותים במספרם ובחימושם ביחס לצבא הרוסי, ועברו במהרה למלחמת [[גרילה]]. הם לא זכו לניצחונות צבאיים בולטים ולא כבשו ערים ראשיות או נקודות צבא מבוצרות. בין המתקוממים היו יהודים שלחמו בגדוד על שם [[ברק יוסלביץ']]. הדיפלומטיה הרוסית טענה כי המרד הוא פרשתה הפנימית וכי התנועה הפולנית מכוונת לסדר האירופי. עם זאת, חשיפת הוועידה הרוסית-פרוסית מ-8 בפברואר [[1863]] בנושא הזדהות עם פולנים, הפכה  את ההתקוממות לבינלאומית ואפשרה למעצמות המערב להשתלט על היוזמה הדיפלומטית<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://muzhp.pl/pl/c/983/powstanie-styczniowe|הכותב=prof. Jerzy Zdrada|כותרת=Powstanie styczniowe|אתר=MUZEUM HISTORI POLSKI|תאריך=}}</ref>{{הערה|[http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/plonsk/before_holocaust.asp על השתתפותם של יהודים] מ[[פלונסק]] במרד, באתר [[יד ושם]]}}
-בראש ההתקוממות הצבאית עמד [[לודוויג מרוסלבסקי]]. לאחר מספר הספדים בשדה קרב הוא נמלט ל[[צרפת]] ובראש הכוח הועמד [[מריאן לנגביץ']].
+בראש ההתקוממות הצבאית עמד [[לודוויג מרוסלבסקי]]. לאחר מספר הפסדים בשדה קרב הוא נמלט ל[[צרפת]] ובראש הכוח הועמד [[מריאן לנגביץ']].
 בעקבות המרד ביטל הצאר [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] את נוהגו להעניק קרקעות לאיכרים הפולנים. רבים ממנהיגי המרד וממשתתפיו [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] וכמה אלפים גורשו ל[[סיביר]]. בשנת [[1866]] גירוש ל[[סיביר]] לצמיתות הוחלף ל-10 שנות גירוש.