משבר אתיופיה – הבדלי גרסאות
עריכה חלקית |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
חברות הארגון לא רצו שאיטליה תקבל תגובה חריפה על מנת להשאיר אותה כבעלת ברית, [[פייר לאוואל]] הצרפתי נפגש עם [[בניטו מוסוליני]] ב[[רומא]] ויצרו את [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]) והגדרה מחדש רשמית של האיטלקים ב[[תוניסיה]] הצרפתית, ומהותו נתן לאיטלקים יד חופשית לאתיופיה בתקווה הצרפתים קיוו לגרור את איטליה מבריתה עם [[גרמניה הנאצית]]. |
חברות הארגון לא רצו שאיטליה תקבל תגובה חריפה על מנת להשאיר אותה כבעלת ברית, [[פייר לאוואל]] הצרפתי נפגש עם [[בניטו מוסוליני]] ב[[רומא]] ויצרו את [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]) והגדרה מחדש רשמית של האיטלקים ב[[תוניסיה]] הצרפתית, ומהותו נתן לאיטלקים יד חופשית לאתיופיה בתקווה הצרפתים קיוו לגרור את איטליה מבריתה עם [[גרמניה הנאצית]]. |
||
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים ל[[אריתריאה]] |
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים ל[[אריתריאה]] ול[[סומלילנד האיטלקית]], (כיום [[סומליה]]) שתי קולוניות שגבלו באתיופיה מצפון וממזרח. |
||
הבריטים אכן ניסו להרגיע את המתיחות, ולשם כך שלחו את [[אנתוני אידן]]. מאמץ הבריטים נכשל ומוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. תגובות אלו גררו את בריטניה להטלת אמברגו צבאי על איטליה ואתיופיה. |
הבריטים אכן ניסו להרגיע את המתיחות, ולשם כך שלחו את [[אנתוני אידן]]. מאמץ הבריטים נכשל ומוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. תגובות אלו גררו את בריטניה להטלת אמברגו צבאי על איטליה ואתיופיה. |
||
גרסה מ־11:06, 14 באוגוסט 2007
משבר אביסניה היה משבר דיפלומטי שלפני מלחמת העולם השנייה שברקע הסכסוך האתיופי איטלקי (שנקראה אביסניה על ידי הבריטים). המשבר חשף את חולשתו של חבר הלאומים ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.
הבריטים והאתיופים שניהם חברים בארגון חבר הלאומים, הפצירו שהתגרות זו של איטליה מסוכנת. אחרי עימות הגבול בוואלווה (Walwal) ב 1934, אתיופיה פנתה לחבר הלאומים לתווך אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.
חברות הארגון לא רצו שאיטליה תקבל תגובה חריפה על מנת להשאיר אותה כבעלת ברית, פייר לאוואל הצרפתי נפגש עם בניטו מוסוליני ברומא ויצרו את ההסכם הצרפתי-איטלקי. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מסומלילנד הצרפתית (כיום ג'יבוטי) והגדרה מחדש רשמית של האיטלקים בתוניסיה הצרפתית, ומהותו נתן לאיטלקים יד חופשית לאתיופיה בתקווה הצרפתים קיוו לגרור את איטליה מבריתה עם גרמניה הנאצית.
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים לאריתריאה ולסומלילנד האיטלקית, (כיום סומליה) שתי קולוניות שגבלו באתיופיה מצפון וממזרח.
הבריטים אכן ניסו להרגיע את המתיחות, ולשם כך שלחו את אנתוני אידן. מאמץ הבריטים נכשל ומוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. תגובות אלו גררו את בריטניה להטלת אמברגו צבאי על איטליה ואתיופיה.
זמן קצר לאחר שחבר הלאומים ניקה את שני הצדדים מתקרית וואלווה, תקפה איטליה את אתיופיה והחלה המלחמה האתיופית-איטלקית השנייה. חבר הלאומים החל בסנקציות כלכליות על איטליה, למרות זאת בריטניה וצרפת לא נקטו בצעדים חריפים כמו חסימת תעלת סואץ לתנועת אניות איטלקיות.
באוקטובר 1935 גיבשו שר החוץ הבריטי סמואל הור (Samuel Hoare) ופייר לאוואל, שכיהן אז כראש ממשלת צרפת, הסכם הסודי הסכם הור-לאוואל שלפיו יותר לאיטליה לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה, מוסוליני הסכים, אך כאשר ההסכם דלף לתקשורת בדצמבר התעוררה מחאה ציבורית בבריטניה ובצרפת, התוכנית בוטלה ומוסוליני פנה לאדולף היטלר לעזרה.
כאשר איטליה כבשה את אתיופיה והכריזה על כינון מזרח אפריקה האיטלקית, בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.