חוקת הכמורה

החוקה של הכמורה התקבלה בצרפת ב-12 ביולי 1790 במהלך המהפכה הצרפתית. בעקבות קבלתה, עברה הכמורה מפיקוחו של הוותיקן לפיקוחה של הממשלה האזרחית. רוב הכמורה, יחד עם האריסטוקרטים והמלך התנגדו לשינוי, אך כוחם היה קטן מכדי למנוע את קבלת החוקה.

סטטוס הכנסייה לפני קבלת החוקה האזרחית

באופן מסורתי, היה לכנסיה בצרפת מימד מסוים של עצמאות מהוותיקן. לפי הכרזת הכמורה של צרפת מ-1682, המלך יכול היה לכנס את אספות הכנסיה ובעזרתן להעביר חוקים ותקנות. השפעת הוותיקן הוגבלה עוד יותר בשל הצורך לקבל את ההסכמה המלכותית למינויים בכירים ושינויים משמעותיים.

במהלך המהפכה הצרפתית, עוד לפני קבלת חוקה מסודרת, נעשו מספר פעולות לצמצום כוחה של הכנסיה:

• ב-4 באוגוסט 1789 בוטל המעשר.
• ב-2 בנובמבר 1789 הולאמו נכסי הכנסיה על מנת לשמש ערובה למטבע החדש.
• ב-13 בפברואר 1790 נאסרה שבועת הכמרים וכל המסדרים בוטלו, פרט לאלו שטיפלו ביתומים והגישו עזרה רפואית.
• ב-19 באפריל, הועבר כל רכוש הכנסיה לידי המדינה.