מייבל דירמר
| לידה |
22 במרץ 1872 |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1915 (בגיל 43) סרביה |
| שם לידה |
Jessie Mabel Pritchard White |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תחום יצירה |
איור |
| בן או בת זוג |
פרסי דירמר |
| ילדים |
ג'ופרי דירמר |
מייבל דירמר (באנגלית: Mabel Dearmer; 22 במרץ 1872 – 15 ביולי 1915) הייתה סופרת, מחזאית ומחברת/מאיירת ספרי ילדים. היא הייתה פציפיסטית מחויבת שמתה בזמן שטיפלה בפצועי המלחמה בסרביה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה כג'סי מייבל פריצ'רד ווייט, בתם של המנתח הראשי ויליאם ווייט וסלינה טיילור פריצ'רד, היא התחנכה בלונדון. היא נכנסה לבית הספר לאמנות של הוברט פון הרקומר ב-1891,[1] אך עזבה בשנה שלאחר מכן כדי להינשא לכומר הליטורג הסוציאליסט פרסי דירמר.[2]
קריירת כתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1896 החלה לתרום איורים ל״ספר הצהוב״, ל"סאבוי" ול"סטודיו". היא יצרה את הכריכה לגיליון מספר תשע של "הספר הצהוב". זמן קצר לאחר מכן פנתה לאיור ספרי ילדים. דירמר יצרה יצירות אמנות עבור Wymps, וסיפורי אגדות אחרים, כגון "כל הדרך אל ארץ האגדות" מאת אוולין שארפ וסיפורם של "שבעת הגוזלים הצעירים" מאת לורנס האוסמן (1899). היא איירה גם ספרי ילדים שכתבה בעצמה.
משנת 1902 החלה דירמר לכתוב למבוגרים - מ"השנים הרועשות" וספר ההמשך שלו מ-1906 בראונג'ון. האוטוביוגרפיה שלה "הדרך הקשה" יצאה לאור ב-1905, וכותרות אחרות כוללות רומן היסטורי "התפוז: קומדיה של דמעות" (1904), "האחיות החייזרות" (1908) ועוד.
אף שהייתה פציפיסטית רשמית, דירמר ליוותה את בעלה כשהתנדב ככומר לצלב האדום הבריטי. היא הצטרפה ליחידת הסיוע הסרבית השלישית כמטפלת סיעודית היא יצאה לסרביה באפריל 1915, אך חלתה בטיפוס ביוני ומתה מדלקת ריאות ב-15 ביולי.[3]
מכתביה פורסמו לאחר מותה כמכתבים מבית חולים שדה. עם ספר זיכרונות מאת סטיבן גווין.[4][5]
שלושה חודשים לאחר מותה, בנה הצעיר כריסטופר מת בקרב בגליפולי. אחיו הבכור ג'פרי דירמר שרד עד גיל 103.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי מייבל דירמר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bailey, Alison. "Dearmer, (Jessie) Mabel Prichard (1872–1915)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press
- ^ Mitchell, David J. (1965). Monstrous Regiment: The Story of the Women of the First World War. New York: Macmillan.
- ^ Maltz, Diana (2012). Denisoff, Dennis; Janzen Kooistra, Lorraine (eds.). "Mabel Dearmer (1872-1915)". The Yellow Nineties Online. Ryerson University
- ^ Dearmer, Mabel (1915). Letters from a field hospital. London: Macmillan.
- ^ Bailey, Alison (19 August 2014). "Mabel Dearmer in Serbia - "