מילים אחרונות

מילים אחרונות לא נאמרות כפי שהן נאמרות בסרטים. כך החולים אינם נפטרים.

בוב פארקר

מילים אחרונות הן האמירות האחרונות של אדם לפני מותו. לעיתים "מילים אחרונות" עשויות לכלול גם התבטאויות לא סופיות בימים האחרונים או השעות שלפני מותו.

לפעמים מתועדות מילים אחרונות של אנשים, אך הן לא מתועדות תמיד בצורה מדויקת. במילים הללו נעשה לעיתים קרובות שימוש כמקור היסטורי וספרותי. עם זאת, לדברי קארל גוטקה, המילים האחרונות כפי שנרשמו במסמכים ציבוריים הן לעיתים קרובות השתקפות של היחס החברתי למוות באותה תקופה, ולא דיווחים על עובדות היסטוריות ממשיות. מילים אחרונות שפורסמו עשויות גם לשקף רק את מה שמקורביו או תומכיו של האדם הגוסס רצו שיפורסם כבקשתו הסופית.^{[דרוש מקור]}

המילים האחרונות בפועל של אנשים גוססים הן בדרך כלל פחות גרנדיוזיות מאלה המיוחסות לדמויות היסטוריות, וגם מתפרסמות לעיתים רחוקות. אנשים בשלב האחרון של מוות ממחלה סובלים לעיתים קרובות מדליריום, ירידה בחדות הנפש, או יכולת לדבר ברור, או שילוב כלשהו של השלושה. לפי הפסיכיאטר הניו זילנדי סנדי מקלאוד , אנשים בשלבים האחרונים של מחלה ממארת אינם נשארים בדרך כלל צלולים נפשית. ולחלק מהאנשים אין מילים אחרונות בכלל סמוך למותם, משותקים בגלל שיטיון או סיבות אחרות. לפי מורין קילי, "אנשים ילחשו, ולחישותיהם יהיו מילים קצרות ויחידות - זו סך האנרגיה שנותרה להם להגות, ולא תו יותר."

כתוצאה מכך, מילים סופיות בפועל הן לרוב קצרות או קשות לפירוש. ירידה ביכולת הנשימה עלולה להגביל את עוצמת הקול ואת מובנותו. תרופות, חוסר אנרגיה, יובש בפה והיעדר תותבות עלולים גם הם להפריע לתקשורת ברורה. מילים אחרונות הן בדרך כלל שמות של בני זוג או ילדים, או התבטאויות בנאליות כמו "אמא" ו"אוי, חרא".

מילים אחרונות מפורסמות

תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים

— שמשון, אחד משופטי ישראל, לפני שהפיל את עמודי בית דגון, ולקח עימו במותו את כל הפלשתים שנכחו באולם.

טוב למות בעד ארצנו

— יוסף טרומפלדור, פעיל ציוני וממקימי תל חי (1 במרץ 1920) לאחר שנפצע אנושות בקרב על תל חי.

אני לא יכול לנשום

— ג'ורג' פלויד, אזרח אמריקאי שחור אשר במהלך מעצר משטרתי נחנק במשך זמן רב וכתוצאה מכך איבד את הכרתו ולבסוף את חייו.

"אל תפריע למעגלים שלי!" – ארכימדס לחייל הרומי במילותיו האחרונות.

"שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה וידקרוני והתעללו בי"'

– שאול, מלך ישראל ה-ראשון לנושא כליו, הוא מעדיף שנושא כליו יהרוג אותו ולא ליפול בשבי הפלשתים שם יתעללו בו.

"שלף את חרבך ומותתני פן יאמרו לי אישה הרגתו"

– אבימלך בן גדעון מלך שכם לנערו, הוא מעדיף שנושא כליו יהרוג אותו ולא שייזכר כמי שאישה הרגה אותו, לאחר שאישה זרקה על ראשו סלע.

"קריטון, אני חייב תרנגול לאסקלפיוס. האם תזכור לשלם את חובי?"

– סוקרטס, פילוסוף יווני (7 במאי 399 לפנה"ס), לאחר שהורשע בסופו של דבר בהשחתת צעירי אתונה ונידון למוות בשתיית רעל.

"אל תפריע למעגלים שלי!" [Noli turbare circulos meos!]

– ארכימדס, מתמטיקאי יווני (212 לפנה"ס), לחייל רומאי שהפריע לו בזמן שערך ניסויים בגאומטריה במהלך כיבוש סירקוסאי, והחייל הרג אותו.

"הבה נשחרר את הרומאים מעול ציפייתם המממושכת למותו של איש זקן"

– חניבעל, מצביא קרתגו (183 לפנה"ס), לפי המסופר אמר זאת כאשר הרומאים שבאו להורגו כיתרו את ביתו, והוא העדיף להתאבד בשתיית רעל מאשר ליפול שבוי בידיהם.

רצח יוליוס קיסר.

"הגם אתה, ילדי?"

– יוליוס קיסר, דיקטטור רומאי (15 במרץ, 44 לפנה"ס), לאחר שגילה את בנו החורג ברוטוס בין רוצחיו.

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד"

– רבי עקיבא, נהרג בעינויים על ידי קיסר רומי

"צעיר, אני סולח לך! הסר את שלשלאותיו, תן לו 100 שילינג ושחרר אותו"

– ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה (6 באפריל 1199), בהתייחסו לנער שפצע אותו אנושות עם קשת, וביקש לשחררו.

"אל תתנו לסופי לפרוקכם מנשקכם, ובשום אופן אל תבכו עלי או תערגו אליי, שמא האויב יוודע למותי"

– ג'ינגיס חאן, מצביא חאן ומונגוליה (18 באוגוסט 1227)

"בגידה! בגידה!"

– ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה (22 באוגוסט 1485), לאחר שננטש על ידי מיטב חייליו בקרב בשדה בוסוורת'.

"פגעתי באלוהים ובאנושות משום שעבודתי לא הגיעה לאיכות שהייתה צריכה להגיע אליה"

– לאונרדו דה וינצ'י, אמן ומדען איטלקי (2 במאי 1519), אמר זאת על ערש דווי למלך צרפת פרנסוואה הראשון .

"אני רוצה ללכת לגיהנום, ולא לגן עדן. במקום הראשון אהנה מחברת אפיפיורים, מלכים ונסיכים, ואילו במקום השני יהיו רק קבצנים, נזירים, מתבודדים, ומטיפים"

– ניקולו מקיאוולי, דיפלומט ופילוסוף איטלקי (21 ביוני 1527), בתור אמירתו הפילוסופית האחרונה.

"סליחה, אדוני"

– מארי אנטואנט, מלכת צרפת (16 באוקטובר 1793), בהתנצלות לתליין שלה לאחר שבטעות דרכה על רגלו.

"עדיין לא, עדיין לא, עדיין-"

– רוברט אמט, רפובליקן אירי ופטריוט לאומני, נואם ומנהיג מורדים (20 בספטמבר 1803) במהלך הוצאה להורג באשמת בגידה. התליין ביצע את התלייה באמצע ניסיונו של אמט לומר "עדיין לא" בפעם השלישית.

"עדיין לא איבדתי את הרגש שלי לאנושיות"

– עמנואל קאנט, פילוסוף גרמני (12 בפברואר 1804), במילות תודה לרופאיו ומשרתיו.

"תומאס ג'פרסון שורד"

– ג'ון אדמס, נשיא ארצות הברית השני ואב מייסד (4 ביולי 1826), לא היה מודע באומרו כך שג'פרסון מת מוקדם יותר באותו היום.

"האם זהו הרביעי (ליולי)?"

– תומאס ג'פרסון, נשיא ארצות הברית השלישי ואב מייסד (4 ביולי 1826), שאל את משרתו זאת בשוכבו על ערש דווי. לפי המסופר כשנענה בחיוב, הוא חייך בסיפוק, חזר לישון, ומת זמן קצר לאחר מכן.

"חבל, חבל- מאוחר מדי!"

– לודוויג ואן בטהובן, מלחין גרמני (26 בדצמבר 1826), אמר את המילים האלו על ערש דווי כששמע שקיבל מתנה של שנים עשר בקבוקי יין.

"קדימה! צאי! מילים אחרונות הן בעבור טיפשים שלא הספיקו לומר די בחייהם"

– קרל היינריך מרקס, פילוסוף וסוציאליסט גרמני (14 במרץ 1883), באומרו לעוזרת הבית שלו לצאת מן החדר כששאלה אותו האם יש לו מילים אחרונות.

"סמל, הכדור הספרדי לא מיוצר בכדי להרוג אותי"

– קפטן באקי אוניל (1 ביולי 1898), אחד מהרוכבים הקשוחים של טדי רוזוולט, רגע לפני שנורה בפיו ככשהסתער על גבעת סן חואן בקרב עליה.

"מאוד יפה שם בחוץ"

– תומאס אלווה אדיסון, ממציא ואיש עסקים אמריקני (18 באוקטובר 1931), שקצת לפני מותו התעורר מתרדמת ואמר זאת לאשתו בהתייחסות לנוף שנשקף מן החלון.