היסטוריה
עיינו גם בפורטל פורטל היסטוריה הוא שער לחקר ההיסטוריה ומדע ההיסטוריוגרפיה. הפורטל פורש תמונה של אירועים ותהליכים היסטוריים בפרספקטיבה רחבה ומציג את המחקר המדעי העדכני והשתקפותו בערכי ויקיפדיה. |
הִיסְטוֹרְיָה היא מחקר אירועי העבר לפי תעודות כתובות. המילה היסטוריה מקורה במילה היוונית הקדומה: Ίστορία, שמשמעה: "תיעוד" או "חקירה". המילה היוונית היסטוריה נעשתה נפוצה כמתארת אירועים והתרחשויות חשובות לאחר שהרודוטוס קרא כך לספרו על מלחמת פרס–יוון. המילה האנגלית "Story", סיפור, התפתחה מן המילה הקדומה.
תחום המחקר היסטוריה מתייחס אל חקר תרבויות בעלות מערכות כתב. תרבויות כאלה הופיעו לראשונה באזורים של המזרח התיכון בסוף האלף ה-4 לפנה"ס, ומאוחר יותר בשאר העולם. התקופה שלפני המצאת הכתב נקראת פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע הארכאולוגיה. עם זאת, שינויים וחידושים במתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת המאה ה-20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון האתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו.
בתחילת המאה ה-21 מחקרים היסטוריים רבים החלו להתבסס על אוריינות דיגיטלית וחיפושם של מאגרי מידע אינטרנטיים לצורך מחקרים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים אודות העבר.
המתודולוגיה ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרהיסטוריה. התפתחות הקרטוגרפיה, במיוחד ביוון העתיקה מאז המאה ה-6 לפנה"ס, לצורכי המדינה והשליטים, סייעה גם להיסטוריוגרפיה, שלרשותה הועמדו המפה והאטלס, להמחשת התיאור המילולי.
היסטוריונים מתמודדים עם אתגרים וקשיים שונים במחקר, כגון:
- שאלת המקורות העולה בכל מחקר היסטורי. הבעיה מגוונת ומשתנה בכל מקרה ומקרה; לעיתים יש חוסר במקורות ולעיתים עודף במקורות סותרים; בעיית איתור המקורות, פיענוחם, הבנת מושגים בהם נעשה שימוש ונקודת המבט, השקפת העולם והכוונה המכוונת ממנה נכתבו - כל אלו מהווים יעדים במלאכת ההיסטוריון להבנת העבר.
- סכנה בהבנת ההיסטוריה מנקודת מבט מאוחרת יותר (אנכרוניזם). ההיסטוריון מנסה ראשית להבין את ההיסטוריה מתוך נקודת המבט של הפועלים בעבר. רק לאחר מכן יוכל ההיסטוריון להציע הסברים משלו להבנת הסיבות לאירועים ההיסטוריים.
- בעייתיות נוספת קשורה לכיוונים בהם התפתחה כתיבת ההיסטוריה, וכיוונים אליהם טרם התפתחה. כך, למשל, מבקרים זרמים רבים בתאוריה הפמיניסטית את העובדה שההיסטוריה נכתבת במידה רבה מנקודת מבט גברית, שמדחיקה ומדירה את מקומן של נשים (ראו היסטוריה של מגדר).
- מחקר היסטורי המעוגן אפריורי בפרדיגמה מחקרית (כגון, ממסדית או ביקורתית). לדוגמה, בהיסטוריוגרפיה הישראלית על אודות תקופת היישוב ומדינת ישראל, הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוגיות הנוגעות לרעיונות הציונות, אירועים שנויים במחלוקת כגון הנכבה ותיאור אירועים הקשורים בקבוצות אתניות שונות (מזרחיים, ערבים, ימין ושמאל רדיקלי).
- "בחירת הספרן", במשך שנים רבות היה צורך להעתיק את הספרים מחדש כי הספרים הישנים התבלו. מי שהחליט איזה ממגוון הספרים שבספריה יש להעתיק היה הספרן או הממונה עליו. ספרים שהוחלט שלא להעתיקם אבדו והמידע שהיה כתוב בהם נעלם. ספרים אלו הרבה פעמים כללו מידע שלא תאם את השקפת עולמם של הספרן והממונים עליו וכך נשמרו בעיקר כתבי יד שתאמו את הגישה המקובלת.
במהלך המחקר היסטוריונים נעזרים במידע שימושי גם מתחומים נוספים.
הבנת הסיפור ההיסטורי, תיעודו ופרשנויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירוע היסטורי נבחן במספר היבטים על ידי ההיסטוריונים. הראשון הוא האירוע עצמו, שאמור לכלול את העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו בפועל; אשר עצם היתכנותם כחוויה משותפת שנויה במחלוקת; ובמילים אחרות, העובדות ניתנות להחוות שונה ולכן, חלק מהחוקרים מניחים כי כל עובדה או אירוע התחולל "בעיני המתבוננים". היבט נוסף הוא הסיפר (נרטיב), דהיינו האופן שבו חברה "מהנדסת" את הסיפור ההיסטורי שלה, מָבְנַה אותו. לפי האקלים הפוליטי הרלוונטי לעת ספציפית, מודגשים סיפורים היסטוריים הדגשת יתר ואחרים מוצנעים, כאשר מהנדסי התרבות מבצעים סלקציה בעובדות ומשנים את הפרופורציות. הנרטיב מבוסס פסיכולוגית על הזכרת אירועים מסוימים והשכחתם של אחרים. הפילוסוף הצרפתי ארנסט רנאן ציין בכתביו שאומה הופכת להיות כזו, כאשר ציבור אחד זוכר ושוכח ביחד, את אותם האירועים.
לדוגמה, בעת תהליך גיבושה של מצרים לאומה או קהילה מדומיינת אחת[1] שהחל בסוף המאה ה-19, בוצע קשר אתנוגרפי לתקופת הפרעונים, תוך דילוג על התקופה הבריטית, העות'מאנית, הממלוכית והמוסלמית, אף על פי שלהרכב האתני של האוכלוסייה המצרית כבר כמעט ולא היה קשר לתקופה זו[2]. כך גם העצמתו של סיפור מצדה כחלק מהנרטיב של קוממיות מדינת ישראל, או הפיכתם של הסולטאנים העות'מאניים הראשונים ללוחמי קודש - ראזים, זאת כדי לקבל הכשר דתי לאימפריה המתהווה, אף על פי שהסוגיה הדתית הייתה מאוד משנית במלחמתם להשגת שטחים ושלל ביזה[3].
היסטוריה היא גרסתו של ההיסטוריון לאירועים, אך לעיתים אין בנמצא היסטוריון שיתעד באופן ישיר את האירוע והשלכותיו. כך נותר המרד הגדול בגרסתו הכמעט בלעדית של יוסף בן מתיתיהו, אירוע שהוא והשלכותיו הועצמו מאוד בהיסטוריה של העם היהודי, בעוד שמרד בר כוכבא, שהיה לא פחות "גדול", והשלכותיו קשות באותה מידה לפחות, נותר מוצנע יותר בהיסטוריה מאחר שלא תועד באופן ישיר[4].
היסטוריה כללית והיסטוריה לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקומות שונים בעולם נהוג ללמד נושאים בהיסטוריה כללית והיסטוריה מקומית-לאומית באותה מסגרת חוגית באוניברסיטה במסגרת חוג אחד להיסטוריה. בישראל התפתחה מסורת ייחודית לפיה נושאים בהיסטוריה יהודית ובהיסטוריה כללית נלמדים בשני חוגים נפרדים. מקורה של ההפרדה בימי הבראשית של האוניברסיטה העברית, והיא הועתקה אחר כך גם לאוניברסיטאות ומכללות אחרות בארץ[5].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף חיים ירושלמי, זָכור, היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי, תל אביב: עם עובד, תשמ"ח-1988 (הספר בקטלוג ULI)
- אמיל פאקנהיים, על אמונה והיסטוריה, מסות ביהדות זמננו, ירושלים: הספרייה הציונית, תשמ"ט-1988 (הספר בקטלוג ULI)
- אדוארד הלט קר, היסטוריה מהי?, מודן, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
- יואב גלבר, היסטוריה זיכרון ותעמולה: הדיסציפלינה ההיסטורית בעולם ובארץ, תל אביב: עם עובד, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
- בזיל הנרי לידל הארט, מדוע איננו לומדים מההיסטוריה, תל אביב: מערכות, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
- בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1990 (הספר בקטלוג ULI)
- אלעזר וינריב (עורך), חשיבה היסטורית: פרקים בפילוסופיה של ההיסטוריה, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1987.
- מרק בלוך, אפולוגיה על ההיסטוריה, או, מקצועו של ההיסטוריון, (תרגמה מצרפתית צביה זמירי), ערך והקדים מסה: בנימין זאב קדר, ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק, תשס"ב 2002. (הספר בקטלוג ULI)
- פול ג'ונסון, היסטוריה של הזמן המודרני, תל אביב: דביר, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
- שלמה זנד, היסטוריה בדמדומים: הרהורים על זמן ואמת, רסלינג, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- גרטרוד הימלפרב, משפט ההיסטוריה, תרגום צור ארליך, בהוצאת שלם, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
- אלעזר וינריב, מה מנסים היסטוריונים לעשות?, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2018[6]. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרופ' מרים ירדני, מה זו היסטוריה? - וידאו, באתר הערוץ האקדמי
פרופ' יואב גלבר, היסטוריה, זיכרון ותעמולה - וידאו, באתר הערוץ האקדמי
- ציטוטים מהספר: היסטוריה כשליחות - באתר ויקיציטוט
- קטעים בהיסטוריה - פודקאסט בנושא היסטוריה
היסטוריה עולמית - סדרת הרצאות, סרטון באתר יוטיוב
- ״״ - פודקאסט בנושא היסטוריה בתאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
- בנימין בראון, את רצון ה' מן המציאות': הוויכוח על מקומה של ההיסטוריה בקביעת דרכה של היהדות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמיר, שמעון, "אור ואש", כתב העת 2000/ (980) אלפיים (20), תל אביב, הוצאת עם עובד.
- ^ טולידאנו, אהוד, מצרים בפתח העידן המודרני, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996.
- ^ Inalcik ,Halil ,The Ottoman Empire, The Classical Age 1300-1600, The Trinity Press, London, 1973.
- ^ Eck Werner, The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View,” JRS 89, 1999
- ^ מיכאל הד ושאול כ"ץ (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, שורשים והתחלות, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1997.
- ^ משה אלחנתי, "מה מנסים היסטוריונים לעשות?": היסטוריה עושים באמפתיה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2018
היסטוריה על ציר הזמן |
---|
![]() |