מינטונס
 | |
| אגרטל במיוליקה ויקטוריאנית צבעונית מזוגגת עופרת, עוצב על ידי קרייה-בלס. Albert-Ernest Carrier-Belleuse .1868. | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | Thomas Minton & Joseph Poulson |
| תקופת הפעילות | 1793–2005 (כ־212 שנים) |
| מיקום המטה |
Stoke-upon-Trent  |
| משרד ראשי | סטפורדשייר, אנגליה |
| מוצרים עיקריים | כלי חרס, מיוליקה, פסיפס |
  | |
מינטונס הייתה חברה מרכזית בקדרות סטפורדשייר, "מפעל הקרמיקה המוביל באירופה במהלך התקופה הוויקטוריאנית",[1] עסק עצמאי מ-1793 עד 1968. היא הייתה מובילה בעיצוב קרמי, עבדה במספר גופי קרמיקה שונים, טכניקות דקורטיביות ופוטפורי מפואר של סגנונות - צורות רוקוקו עם מוטיבים מזרחיים, צורות קלאסיות עם עיצובים מימי הביניים וגבולות אר-נובו היו בין הרבים מהמוצרים הנפלאים שלה."[2] בנוסף לכלי חרס ופסלים, החברה הייתה יצרנית מובילה של אריחים וקרמיקה אדריכלית ואחרת, שייצרה עבודות הן עבור ארמון וסטמינסטר (בתי הפרלמנט) והן עבור הקפיטול של ארצות הברית.
המשפחה המשיכה לשלוט בעסק עד אמצע המאה ה-20. למינטונס היה המגוון הרגיל של סטפורדשייר של שמות חברות ומסחר לאורך השנים, והמוצרים של כל התקופות מכונים בדרך כלל כ"מינטון", כמו כן "מינטון סין", או "מינטונס", הסימן המשמש ברבים הוא Mintons Ltd שהיה שם החברה משנת 1879 ואילך.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1793 עד 1850[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפירמה החלה בשנת 1793 כאשר תומאס מינטון (אנ') ייסד את מפעל החרס שלו בסטוק-אפון-טרנט (אנ'), סטפורדשייר, אנגליה בשם "תומאס מינטון ובניו", שייצר כלי חרס. הוא יצר שותפות בשם Minton & Poulson, בסביבות 1796, עם ג'וזף פולסון שייצר חרסינה מאפר עצמות (אנ') שהיא סוג של קרמיקה המורכבת מאפר עצמות, חומר פלדספאתי וקאולין. כשפולסון מת ב-1808, מינטון המשיך לבדו, השתמש בכלי חרס של פולסון מסוג סין עד 1816. הוא בנה סדרת כלי חרס (מסוג סיני) חדשים ב-1824.
מוצרי המינטונס המוקדמים היו בעיקר כלי שולחן ביתיים סטנדרטיים בכלי חרס מודפסים או צבועים בכחול, כולל דפוס הערבה הפופולרי. הייצור של החרס הסיני הופסק ב-1816 לאחר מותו של ג'וזף פולסון ב-1808, והחל מחדש בכלי חרס חדשים ב-1824.
הפורצלן המוקדם של המינטונס "עוטר בסגנון ריג'נסי המאופק",[1] חלק גדול ממנו רק עם דפוסי שוליים ולא סצנות מצוירות במלואן, ובכך שמר על המחירים שלו בהישג יד של חלק גדול יחסית ממעמד הביניים.
למינטון היו שני בנים, תומאס והרברט, שהוכנסו לשותפות ב-1817, אך תומאס עבר לכנסייה והוסמך לכומר ב-1825. הרברט עבד בעסק מאז 1808, כשהיה בן 16, בתחילה כאיש מכירות נודד. במותו של מינטון האב ב-1836, ירש את העסק בנו הרברט מינטון (1793–1858), שלקח את ג'ון בויל כשותף לעזרה בשנת מותו של אביו, בשים לב לגודל העסק. בשנת 1842 הם נפרדו.[4] הרברט פיתח טכניקות ייצור חדשות ולקח את העסק לתחומים חדשים, בעיקר כולל ייצור אריחים אנקוסטיים דקורטיביים (אריחי אנקאוסטיק הם אריחי קרמיקה שבהם הדוגמה או הדמות על פני השטח אינם תוצר של הזיגוג אלא של צבעי חימר שונים). דרך הקשרים שלו עם אדריכלים ומעצבים מובילים, כולל אוגוסטוס פוגן (אנ'), וסיפרו שגם עם אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה.
אמצע התקופה הוויקטוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1849 מינטון העסיקה כמנהל אמנותי קרמיקאי צרפתי צעיר לאון ארנו, שנשאר בחברת מינטון עד 1892. מינוי יזום זה ואחרים אפשרו לחברה להרחיב מאוד את מגוון המוצרים שלה. ארנו הוא זה שהגדיר את נוסחת[5] זיגוג האבץ ששימש למיוליקה והנדירה את מינטון מזוגגת אבץ יחד עם אמייל התחמוצת המתכתית שבזיגוג שבו הוא נצבע. הוא גם פיתח את זיגוגי העופרת הצבעוניים ואת טכנולוגיית הכבשן עבור כלי פאליסי מזוגגים עופרת המוצלחים ביותר של מינטון.[6] שנקראו מאוחר יותר גם 'מיוליקה'. מוצר זה שינה את הרווחיות של מינטון במשך שלושים השנים הבאות. מיוליקה מזוגגת אבץ מינטון חיקה את התהליך והסגנון של מאיוליקה מזוגגת אבץ האיטלקית מתקופת הרנסאנס, התוצאה הייתה עיטור עדין צבוע במברשת בזיגוג על קרקע לבנבנה אטומה. זיגוג צבעוני במינטון מעוטר כלי פאליסי/מיוליקה השתמש בתהליך קיים משופר בהרבה ועם מגוון מורחב של זיגוגי עופרת צבעוניים שהוחלו על גוף הביסקוויט ונשרף בתנור. שני המוצרים הושקו בתערוכה הגדולה של 1851. יחד עם המיוליקה של מפעלים אנגליים רבים אחרים, כולם מקובצים כעת כמיוליקה ויקטוריאנית. הזיגוגים הצבעוניים של כלי פליסי הפכו למרכיב עיקרי של מינטון, כמו גם הועתקו על ידי חברות רבות אחרות באנגליה ומחוצה לה.
בעשרים וחמש השנים הבאות פיתחו מינטונס מספר התמחויות חדשות בעיצוב ובטכניקה, בעוד הייצור של סגנונות מבוססים נמשך ללא הפוגה. כמו בסבר עצמה (אנ'), ובמפעלים רבים אחרים, סחורה שמזכירה את פורצלן סבר של המאה ה-18 הפכה לפופולרית בערך משנות ה-30 של המאה ה-19, וארנו שיכלל את צבעי הקרקע הכחול והוורוד של מינטונס, חיוניים לסגנון סבר.
סוף התקופה הוויקטוריאנית והמאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(cropped).jpg)
מאמצע שנות ה-90 ואילך, מינטונס תרם תרומה חשובה לקרמיקה בסגנון אר-נובו עם מגוון נאה של כלי מיוליקה רבים שעוצבו על ידי בנו של מארק-לואי סולון, ליאון סולון ועמיתו ג'ון וואדסוורת'. ליאון סולון נשכר על ידי מינטון לאחר שעבודותיו פורסמו במגזין העיצוב בעל ההשפעה העצומה The Studio והוא עבד בחברה בין השנים 1895–1905, כולל תקופה קצרה כארט דירקטור. סולון הציג עיצובים שהושפעו מתנועת האמנות של הזצסיון הווינאי, שנוסדה על ידי גוסטב קלימט ואחרים, ומגוון כלי חרס שנעשה בין 1901 ל-1916 לערך סומן כ"כלים זציוניסטים". הוא יוצר בעיקר בטכניקות תעשייתיות ששמרו על מחיר זול יחסית והיה מכוון לשוק הרחב. המגוון התרכז בפריטים שנרכשו בנפרד או בזוגות, כמו כדים או אגרטלים, ולא בסטים של כלי שולחן מלאים.[7]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכיון מינטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכיון מינטון כולל ניירות וציורים של העיצובים, הייצור והעיצובים של מינטונס. הוא נרכש על ידי חברת אחזקות אירית (אנ') בשנת 2005 יחד עם נכסים אחרים של קבוצת רויאל דלטון (אנ').[8] בשלב מסוים נראה היה שהארכיון יהפוך לחלק מאוסף מוזיאון ודג'ווד. באירוע, הארכיון הוצג על ידי קרן האמנות לעיר סטוק-און-טרנט, אך היה צפוי שחומר מסוים יוצג בברלאסטון (אנ'), כמו גם במוזיאון הקרמיקה ובגלריה לאמנות (אנ').[9]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
1855 -
כד עם דמויות רוקדות של ימי הביניים, 1868 -
צלחת עם יונו, נפטון, מרקורי, סלנה, בערך 1875. -
אדנית שתילה, 1880 -
מושב גן של עלי בננה -
צלחת פשטידה עם ראשי ארנבות וברווזים -
חלק מרכזי עם כדי שמנת, 1851; חלק משירות הקינוחים שהעניקה המלכה ויקטוריה לפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה -
"אגרטל פרומתאוס", 1867, בטכניקות שונות -
זוג אגרטלים של פאטה-סור-פאטה מאת מארק-לואי סולון, 1870 -
מבער קטורת מפואר בטכניקות שונות
.jpg)
,_1868_(CH_18806095)_(cropped).jpg)
.jpg)
,_ca._1880_(CH_18635877)_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Battie, David, עורך, Sotheby's Concise Encyclopedia of Porcelain, 1990, Conran Octopus,מסת"ב 1850292515
- גאדן, ג'פרי, סין האנגלית, 1985, בארי וג'נקינס,מסת"ב 0091583004
- Savage, George, Pottery Through the Ages, פינגווין, 1959
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אטרברי, פול ובאטקין, מורין, מילון מינטון, מועדון אספנים עתיקים, 1990.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארכיון מינטון
- קדרים מפורסמים של סטוק-און-טרנט - תומאס מינטון
- חקור את כלי החרס ההיסטוריים של מינטון באינטרנט
- אגודת המאיוליקה
- מוזיאוני סטוק: ביתו לשעבר של אוסף מוזיאון מינטון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Battie, 168
- ^ Battie, 170
- ^ the potteries org, Index "M"
- ^ Godden, 255-256
- ^ Leon Arnoux, 1867, British Manufacturing Industry - Report on Pottery, p.42 "Majolica [tin-glaze earthenware, opaque white surface brush-painted in enamel colours] was produced for the first time by Messrs. Minton, in 1850, and they have been for many years the only producers of this article. The name of majolica is now applied indiscriminately to all fancy articles of coloured pottery. When, however, it is decorated by means of coloured glazes [applied directly to the 'biscuit'], if these are transparent [translucent], it ought to be called Palissy ware ... Messrs. Wedgwood, George Jones, and a few other makers of less importance, are reproducing it more or less successfully. To Messrs. Minton, however, we owe the revival of the ware [the coloured lead glazes ware that they named 'Palissy ware'], which, in connection with [in addition to] their majolica [the tin-glaze product], created such a sensation in the French International Exhibition of 1855."
- ^ named after the French Renaissance potter Bernard Palissy (c. 1510 – c. 1589)
- ^ "The Democratic Dish: Mintons Secessionist Ware", Minton Archive
- ^ "Art Fund helps save the Minton Archive for the nation" (PDF). Art Fund. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 ביוני 2015. נבדק ב-21 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Minton Archive saved for the nation" (Press release).