מישל פרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל פרו
Michelle Perrot
לידה 18 במאי 1928 (בת 95)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michelle Roux עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • הפקולטה לאמנויות של פריז
  • אוניברסיטת פנתאון-סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת פריז 7 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Jean-Claude Perrot עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סימון דה בובואר (2014)
  • פרס האיגוד הרציונליסטי (2010)
  • מפקדת במסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 2014)
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 2021)
  • Prix Femina essai עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מישל פרוצרפתית: Michelle Perrot; נולדה ב-18 במאי 1928 בפריז) היא היסטוריונית צרפתית ופרופסור אמריטוס להיסטוריה בת זמננו באוניברסיטת פריז דידרו.[1] זכתה ב-2009 בפרס פמינה.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו חקרה את ההיסטוריה של תנועות העבודה, ולמדה אצל ארנסט לאברוס, אצל מישל פוקו ואצל רוברט באדינטר.

פרו היא חלוצה בהופעתם של תולדות נשים ולימודי מגדר בצרפת. היא ערכה יחד עם ז'ורז' דובי את "Histoire des femmes en Occident" ("היסטוריה של נשים במערב"; 5 כרכים), פלון, 1990–1991).

עבודתה מופיעה בכתב העת ליברסיון, והיא הפיקה והציגה את תוכנית הרדיו "היסטוריה בימי שני" ברדיו פראנס קולטור.

ב־2009 זכתה בפרס פמינה.

ב־2014 היא קיבלה את פרס סימון דה בובואר.[3]

עבורה, פמיניזם הוא חופש אוניברסלי.[4] היא שותפה לכתיבת הספר "היסטוריה של נשים במערב".[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Délinquance et système pénitentiaire en France au XIXe siècle, Annales: Économies, Sociétés, Civilisations, 1975.
  • Georges Duby & Michelle Perrot (eds.), Histoire des femmes en Occident, Paris: Plon, 1990–1991 (5 vols.)
  • Images de femmes, (co-written with) Georges Duby, Paris: Plon, 1992, 189 p.
  • Les femmes ou les silences de l'histoire, Paris: Flammarion, 1998.
  • Les Ombres de l’Histoire. Crime et châtiment au XIXe siècle, Paris: Flammarion, 2001.
  • Mon histoire des femmes, Paris: Éditions du Seuil, 2006, 251 p. (מסת"ב 978-2-7578-0797-2).
  • Histoire de chambres, Paris: Le Seuil, 2009 – Prix Femina Essai 2009.
  • George Sand à Nohant: Une maison d'artiste, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל פרו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "+titre+". Univ-paris-diderot.fr. נבדק ב-2015-11-15.
  2. ^ "L' Histoire de chambres de Michelle Perrot : prix Femina essai 2009 - Nonfiction.fr le portail des livres et des idées". Nonfiction.fr. נבדק ב-2015-11-15.
  3. ^ "Le prix Simone-de-Beauvoir pour la liberté des femmes attribué à Michelle Perrot". Le Monde.fr (בצרפתית). 2013-12-24. ISSN 1950-6244.
  4. ^ "Qui a peur de Beauvoir ?". France Culture (בצרפתית). 2018-01-08.
  5. ^ Duby and Perrot, Georges and Michelle (1993). A history of women. London, England: The Belknap Press of Harvard University Press. pp. Nil. ISBN 0-674-40366-5.