משגור
מֶכֶר מֻתְנֶה או מִשְׁגּוֹר ובלועזית, קוֹנְסִיגְנַצְיָה, היא שיטת מכירה הנהוגה בענף הקמעונאות. זוהי שיטת התקשרות בין ספק ללקוח (שהוא בעצמו ספק או קמעונאי), שבה הסחורה נמצאת בבעלות הספק עד לרגע בו היא יוצאת מידי הלקוח - נמכרת ללקוח סופי או מוכנסת לשימוש.
אופן מכירת הסחורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשיטה הנהוגה לרוב במסחר, בעל חנות קונה סחורה מהיצרן ומציע אותה למכירה בחנותו, לאחר שכבר רכש את המלאי. בקונסיגנציה, לעומת זאת, בעל חנות מקבל את הסחורה מהיצרן ולא רוכש אותה, ומשלם ליצרן רק עבור מוצרים, מתוך הסחורה שקיבל, אשר נמכרו ללקוחות. לעומת שרשרת המכירה הרגילה, קונסיגנציה מיטיבה עם בעלי החנויות ופוגעת בספקי הסחורה. מסיבה זו, ניתן למצוא קונסיגנציה בענפים תחרותיים, כגון אופנת מעצבים, בהם לספקים (במקרה זה מעצבי האופנה) כוח מיקוח מצומצם מול בעלי חנויות. השיטה מתקיימת גם אצל נותני שירותים, כגון בתי חולים או מפעלים, המשלמים לספקים רק על מה שנצרך בפועל מן המלאי.
שיטת הקונסיגנציה יכולה לפעול כאשר אורך שרשרת האספקה גדול מ-2. במצב זה הגורם האמצעי בשרשרת (המתווך) נכנס להסכם עם הספק ומשלם לו רק עבור הסחורה שאותה העביר לשלב הבא בשרשרת האספקה, אף על פי שכל המלאי נמצא פיזית ברשותו. עבור הלקוח יש לקונסיגנציה יתרונות גדולים שכן המלאי הרשום מצטמצם וכך גם הנטל על תזרים המזומנים. עבור הספק יש בקונסיגנציה סיכונים שיש לנהלם. חשוב לזכור כי ערך המלאי בספרים של הספק זול משמעותית מערכו בספרי הלקוח, כיוון שהמלאי מופיע בספרים לפי העלות שעלה לכל אחד מהם להשיגו.
