מכר מותנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מֶכֶר מֻתְנֶה או מִשְׁגּוֹר (קוֹנְסִיגְנַצְיָה), שיטת מכירה הנהוגה בענף הקמעונאות.
בשיטה הנהוגה לרוב, בעל חנות קונה סחורה מהיצרן ומציע אותה למכירה בחנותו, לאחר שכבר רכש את המלאי.
בקונסיגנציה, לעומת זאת, בעל חנות מקבל את הסחורה מהיצרן ולא רוכש אותה, ומשלם ליצרן רק במידה והפריט נמכר ללקוח.


לעומת שרשרת המכירה הרגילה, קונסיגנציה מיטיבה עם בעלי החנויות ומיטיבה פחות עם ספקי הסחורה. מסיבה זו, ניתן למצוא קונסיגנציה בענפים תחרותיים, כגון אופנת מעצבים בהם לספקים (במקרה זה מעצבי האופנה) כוח מיקוח מצומצם מול בעלי חנויות.

תניית שימור בעלות במכר מותנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכר מותנה נעשה בחוזה בין ספקי הסחורה לבין הסוחרים, בו מתקיימת תניית שימור בעלות. תניית שימור הבעלות הינה תניה חוזית המתבססת על הוראות סעיף 33 לחוק המכר וקובעת כי הבעלות בטובין תישאר בידי הספק עד תשלום מלוא התמורה וזאת על אף שהחזקה בממכר עוברת לקונה שאף יכול להשתמש בו ולסחור בו, תניית שימור הבעלות מהווה את התניה בחוזה המכר המותנה.

סעיף 33 לחוק המכר: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות" משמע, הבעלות בממכר תעבור או ע"י מסירתו או בכל דרך או עת אחרת לפי הסכמת הצדדים בחוזה.[1]  

הקושי בתניית שימור הבעלות

במצב של מכר מותנה נוצר עימות כאשר הסוחר מוכרז כפושט רגל[2] בין יצרן/ ספק המוצרים המעוניין להגדיר את המוצרים כשלו, אחרת לא יקבל את הגמול עליהם לבין נושים של הסוחר בהם שמעוניינים שהחורה תהיה חלק ממצבת הנכסים[3] של פושט הרגל.

השאלה הינה: האם מכר מותנה, מהווה משכון?[עריכת קוד מקור | עריכה]

ס' 2(ב) לחוק המשכון[4]: הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא " כלומר, על כל עסקה שמטרתה שעבוד נכס מסויים על מנת להבטיח את קיום העסקה, גם אם כינו אותה בשם אחר.

במקרה בו נוהגים ע"פ חוק המשכון, כלינו להבחין בין 2 סוגי משכונים:

  1. משכון מופקד - ס' 4 (2) לחוק המשכון[4] - נכסים שהופקדו פיזית בידי הנושה או שומר מטעמו.
  2. משכון רשום - ס' 4(3) לחוק המשכון - ברגע שנעשה משכון בחוזה בין הצדדים עליהם לרשום אותו אצל רשם המשכונות, רק לאחר הרישום הוא תקף כלפי אחרים.

נובע מכך, שכאשר המשכון לא נרשם, הוא לא תקף כלפי גורם שלישי, במקרה שלנו הנושים של הסוחר ובמקרה כזה הם אלו שיזכו במוצרים כאשר הסוחר פושט רגל.

האם תניית שימור הבעלות מהווה התחייבות חוזית שמהווה שעבוד נכס למוכר כערובה לחיוב? האם מהווה משכון מסווה[5]? במידה שכן, נוצר עימות בין סעיף 33 לחוק המכר[1] שקובע כי הבעלות בנכס עוברת ע"פ רצון הצדדים, לבין סעיף 2(ב) לחוק המשכון[4].

מי מביניהם גובר? השתלשלות הפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פס"ד קולומבו[6]:[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע: חברת קולומבו מסרה סחורה לחברת מאמא יוקרו תוך הגדרה בהסכם כי מדובר בעסקת קונסיגנציה ע"י תניית שימור בעלות. כאשר נכנסה חברת מאמא יוקרו לקשיים כלכליים ומונה לחברה כונס נכסים. חברת קולומבו דרשה חזרה את הסחורה אשר הועברה למאמא יוקרו;

בית המשפט לא הקנה תוקף לתנית שימור בעלות אלא קבע כי מדובר במשכון מוסווה לפי ס' 2 (ב) לחוק המשכון. ביהמ"ש קבע כי תניית שימור בעלות נועדה להבטיח את תשלום דמי המכר לספק והיא אינה אלא התחייבות חוזית המובטחת באמצעות שעבוד נכס למוכר.

ביהמ"ש בחן את התכלית הכלכלית וקבע כי כל רצונו של קולמבו הוא להבטיח את קבלת דמי המכר אף אם מזמין הסחורה יהפוך לחדל פירעון, כלומר, מטרתו איננה לשמור את זכות הבעלות לכשעצמה אלא להשתמש במכשיר הבעלות כאמצעי ביטחון לקיום התחייבויות הקונה- החייב (מאמא יוקרו). דהיינו מדובר בעסקת משכון ועל כן חוק המשכון (סעיף 2 ב'), יחול עליה ומשלא רשמה חברת קולומבו משכון על שמה היא אינה זכאית למעמד מיוחד ותחשב כנושה רגיל, נכסי המריבה הינם חלק ממצב נכסיה של 'מאמא יוקרו'.

בעקבות מתן פס"ד עלו ביקורות רבות, ביניהם נטען שהלכת קולומבו מותירה את הספקים ללא יכולת להגן על עצמם מפני קריסת הסוחרים. בנוסף, הפרשנות שניתנה לס' 2(ב) לחוק המשכון הינה פרשנות רחבה שלא תואמת את תכלית החוק, מטרת הסעיף הינה למצבים בהם הצדדים לעסקה מעוניינים בשיעבוד חפץ שיהווה ערובה לחיוב[7][8].

הלכת קידוחי הצפון[9][עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע הביקורת על פס"ד קולמבו נפסק פס"ד קידוחי הצפון:  מסירת ציוד הנדסי על ידי המערערים למשיבה על מנת שזו תעמיד אותם למכירה פומבית והשאלה אשר עמדה היא למי שייך הציוד, אשר לא נמכר באותה מכירה ההסכם קבע בין היתר כי המשיבה רשאית למכור את הציוד במכירה פומבית אך ורק באישור המוכר ועל כן מדובר בהסכם מותלה במכירת הציוד ומשלא נמכר הציוד הבעלות בו נשארת בידיו של המוכר קרי לעניין פס"ד המערערים.

בפס"ד בוטלה הדרישה לרשום את זכותו של הספק אצל רשם המשכונות / רשם החברות כתנאי לעדיפותו של המוכר לעומת יתר נושי החברה. מעתה, אם לא קיבל הספק את התמורה בעד הסחורה, יוכל ליטול סחורתו מידי החברה (בעייתי מאוד בהליכי הבראת חברות אך פס"ד אינו מתייחס לכך).

נימוקי ביהמ"ש העליון להכרעתו זו: זכות השעבוד, חרף רישומה, ממילא איננה פומבית;דרישת הרישום הינה גזרה שאין הציבור לא יכול לעמוד בה (מקשה על חיי המסחר התקיניפ), יש לכבד את חופש ההתקשרות החוזית של צדדים להסכם מכר; כיבוד התניה מאפשר את אשראי הספקים ואף מוזיל אותו;

פס"ד ויטה פרי גליל[10][עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע: נדונה שאלת מעמדה של תניית שימור הבעלות בעסקת מכר במצב בו הרוכש הנו חדל פרעון. האם די בכך שתניה כזו מופיעה על גבי חשבוניות או תעודות משלוח אשר הונפקו על ידי המוכר ונחתמו על ידי נציג של הרוכש באופן שוטף, על מנת לשמר בידי המוכר זכות קניינית בסחורה? או שמא נדרש המוכר להוכיח מבחינה עובדתית קיומם של סממנים נוספים המעידים על שימור הבעלות מצידו?

פס"ד "מאשרר" את הלכת קידוחי הצפון, לפיה צדדים חופשיים לעצב את היחסים החוזיים ביניהם כרצונם, וכל עוד לא מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה להבריח נכס, יהיה תוקף לתניה חוזית המשמרת את בעלותו של ספק על סחורה, גם ללא רישום שיעבוד. ביהמ"ש קבע כי דרך הבחינה של מערכת היחסים בין הצדדים היא דו שלבית:

יבחן האם כוונת הצדדים אכן הייתה ליצור יחסי שימור בעלות (בחינה סובייקטיבית, עפ"י דיני החוזים "הרגילים")

תיבחן ההצדקה הכלכלית וההיגיון הכלכלי של עסקה (בחינה אובייקטיבית) כדי לוודא כי אין מדובר, מהותית, במשכון מוסווה (לפי סעיף 2 (ב)לחוק המשכון).

ביהמ"ש מנתח את הרלוונטיות של תיקון 19 לחוק החברות בהקשר דנן. מסקנתו היא שהמחוקק העניק לנושה הטוען לשימור בעלות מעמד של נושה מובטח בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

  1. ההסכם בין הצדדים כלל תניית שימור בעלות עד תשלום מלא התמורה;
  2. מוכח שהבעלות בנכס נותרה בידי המוכר, בשל אותה תנייה;
  3. העסקה אינה נופלת בגדר סעיף 2(ב) לחוק המשכון, דהיינו לא מדובר במשכון מוסווה

יישום המבחנים ניכר כי במקרה של תניית שימור בעלות המבטיחה פרעון אשראי, ישנה חשיבות מכרעת לניסוח התניה בצורה מפורשת וברורה. העדרה של התייחסות פרטנית והסתפקות בציון התניה על גבי החשבונית עשויה להביא לבטלותה. את הלכת קידוחי הצפון יש לפרש "באופן הגיוני ומידתי המותאם לחיי המעשה ולא באופן גורף ודווקני". 

ביהמ"ש מאמץ שני מבחני משנה שפורשו בפסיקה המחוזית[11] לצורך הוכחת הכוונה ליצור יחסי שימור בעלות:

  1. כאשר מדובר במערכת יחסים מסחרית ארוכת טווח, ראוי (אם כי לא חובה, כל עוד ניתן להוכיח זאת בדרכים אחרות) שהעניין יוסדר בחוזה כתוב, ואין די בכך שהצדדים יסתפקו בהסכמה בע"פ או בציון התניה ע"ג חשבונית או תעודת משלוח.
  2. ראוי לדרוש מהמוכר להוכיח כי קיים מנגנון לפיקוח ושליטה המעידים על כך שהנכס אכן נשאר בבעלותו לאורך הזמן. לחלופין, על המוכר להוכיח שבנסיבות המקרה, לא היה צורך במנגנון כאמור.  משמע, ישנה חשיבות לסוג הנכס הנמכר. כשמדובר במוצר/ים בודד/ים ייתכן ודי בביקור אחת לתקופה אצל המוכר על מנת לוודא כי הנכס לא הועבר לצד שלישי, לעומת מלאים בהיקפים נכבדים שמחייבים כי תבוצע הפרדה במחסני הקונה וכי יינתן לכך דיווח נאות בספרי הקונה והמוכר וכן הלאה.

סיכום

קיימת אבחנה בין עסקת קונסיגנציה אמיתית, בה הבעלות בסחורה של הספר תועבר רק לאחר שהסחורה תימכר על ידי הסוחר (לשמה נועדה תניית שימור הבעלות), לבין עסקה שמטרתה להבטיח את קבלת התמורה המלאה. כאשר העסקה הינה עסקת קונסיגנציה "מובהקת", תוכר בעלותהספק בסחורה מבלי להידרש ביישום שאר המבחנים שנקבעו בפסיקה.

אולם, אם בהסכם שבין הצדדים נכללה תניית שימור בעלות שתכליתה הבטחת התשלום, הספק יגבור על נושי הסוחר רק אם קיים את המבחנים בפרשת קידוחי הצפון וויטה פרי הגליל.

Stub general.png ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ 1.0 1.1 חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן חוק המכר)
  2. ^ ההליך מבקש להסדיר את פירעון החובות לנושים לפי סדרי העדיפות והקדימויות הקבועים בדין. פירוק חברה נעשה ע"י הכרזת חדלות פירעון.
  3. ^ סך כל הנכסים של פושט הרגל אשר ייתחלקו בין הנושים השונים של אותו אדם
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 חוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (להלן חוק המשכון).
  5. ^ עסקת משכון – שעבוד נכס כערובה לחיוב המסווה בתור עסקת מכר.
  6. ^ ע"א 455/89 קולומבו מאכל ומשתה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מה(5) 490
  7. ^ ע"א 2328/97 דן כוכבי עו"ד נ' אוריאל ארנפלד עו"ד , נג (2) 353, (בפסק הדין של השופט י' אנגלרד).
  8. ^ עו"ד ישראל ציגנלאוב, "פס"ד קידוחי הצפון, שהכשיר מחדש את השימוש בתניית שימור הבעלות, משקף מהפך תפיסתי בעליון" גלובס 10.08.2003.
  9. ^ רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי מפרקת זמנית ואח', פ"ד נז(3) 385
  10. ^ ע"א 46/11  ויטה פרי הגליל (החדשה) בע"מ נ' עו"ד חנית נוב כונסת נכסים ואח' (נבו, 13.11.2013)
  11. ^ פרק (חיפה) 48208-05-14 נ' מ.ד. תעשיות פלסטיקה הנדסית בעמ (בהסדר נושים) החברה, תק-מח 2015(1)