אחר הצהריים של פאון
"אחר הצהריים של פאון" (בצרפתית: L'après-midi d'un faune) הוא יצירת מחול במערכה אחת מאת הכוריאוגרף והרקדן ואצלב ניז'ינסקי. המחול נוצר בהשראת פואמה של המשורר הצרפתי סטפאן מלארמה (Stéphane Mallarmé), לפי מוזיקה שחיבר המלחין קלוד דביסי, עבור להקת בלט רוס של סרגיי דיאגילב. הבלט הועלה לראשונה ב־29 במאי 1912 בתיאטרון השאטלה (Théâtre du Châtelet) בפריז, בעיצובו של ליאון באקסט. ואצלב ניז'ינסקי עצמו הופיע בתפקיד הפאון.
המחול והתלבושות מעוצבים כחלק אינטגרלי מתוך תמונה המזכירה ציור על גבי כד יווני עתיק. הכוריאוגרפיה שוברת את חוקי הבלט הקלאסי. פאון (סאטיר, פאן), אל–אדם–חיה, מתעורר מיוזע במקומו המוגבה בשעת אחר צהריים קרירה. הוא מנגן בחליל, אוכל ענבים, ומתענג ללא עכבות; קשוב לתחושותיו ושלם עמן. כאשר הוא מבחין בנימפות הוא נותן ביטוי ישיר לתחושותיו ויורד למטה לקראתן. אלה משתהות לרגע ובורחות מבוהלות. כאשר הן חוזרות – פאון שוב נותן דרור לתחושותיו והן עוזבות בשנית, פרט לאחת. פאון מנסה לחבקה והיא בורחת. במהלך מנוסתה הצעיף שלה נופל ונותר מאחור. פאון נוטל אותו, עולה למקומו, ומדמיין את הנימפה עד הגיעו לסיפוק. ניז'ינסקי, בכוח ההבעה שלו, ובפשטות הגאונית של תנועותיו, מצליח לגרום לקהל להתרכז במה שהוא מתכוון אליו. התוצאה הייתה סקנדל. אוגוסט רודן נקט עמדה לא פופולרית והגן על היצירה. כך הוא סייע למעשה להתפתחות המחול במאה העשרים. הבלט הזה מופיע בסרט "ניז'ינסקי" (1980).
ג'רום רובינס חיבר בשנת 1953 לאותה מוזיקה ולאותו נושא בלט משלו, אשר בוצע גם בישראל על ידי להקת בת שבע.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירון מרגולין אחה"צ של פאון, IsraelDance
- על "אחר צהריים של פאון" מאת סטפאן מלארמה, מבוא לשירת מלארמה מאת דורי מנור, מתוך הספר "הרעם האילם - מבחר משירי סטפאן מלארמה", תרגם והוסיף מבוא והערות: דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011 http://blog.moshesakal.com/?p=65657
