דורי מנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דורי מנור
דורי מנור ב-2007
דורי מנור, 2007
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 11 בספטמבר 1971 (בן 46)
מקום לידה תל אביב
מקום מגורים תל אביב
מקצוע משורר ומתרגם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דורי מנור (נולד ב-11 בספטמבר 1971 בתל אביב) הוא משורר, עורך ומתרגם ישראלי. תרגומיו מתרכזים בעיקר בשירה צרפתית מאת שארל בודלר, סטפאן מלארמה, פול ואלרי, ארתור רמבו, ויקטור הוגו, טריסטאן קורבייר ואחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנור החל לכתוב שירה מגיל צעיר. את שירותו הצבאי עשה כעורך ומפיק בגלי צה"ל. לאחר מכן הקים עם חבריו אורי פקלמן וגל קובר את כתב העת לשירה "אֵב", שזכה לביקורות משבחות. ב-1995 עבר מנור להתגורר בפריז, שם למד ספרות צרפתית וכללית באוניברסיטת פריז VII. בהמשך גם עסק בהוראה. ב-2006 חזר להתגורר בתל אביב. כיום הוא מלמד באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות אקדמיים נוספים, שימש כעורך ראשי בהוצאת הספרים של סל תרבות ארצי בחברת המתנ"סים ופוטר ב-2013 עם סגירת ההוצאה לאור.

ב-1997 תרגם מנור את ספר שיריו של בודלר "פרחי הרע" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). כמה מהשירים הולחנו על ידי מאור כהן והופיעו באלבום "פרחי הרע - מאור כהן שר בודלר" בשנת 2005.

בשנת 2000 הוציא מנור ספר שירים פרי עטו בשם "מיעוט", בהוצאת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, תל אביב. הספר קצר שבחים רבים משלל מבקרי ספרות בארץ, אך עורר פולמוס בין מנור לבין המשורר נתן זך מעל דפי מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", על אודות כתיבת שירה בימינו, כאשר מנור תמך רעיונית בחזרה לכתיבה הצורנית, השקולה והמחורזת. הוא כולל מספר תרגומים, ביניהם של ויקטור הוגו, ויליאם בלייק, גיום אפולינר, פרנסואה ויון, ארתור רמבו, ו. ה. אודן, פול ורלן, ז'ורז' ברסנס וכן משלי לה פונטֶן.

על "מיעוט" כתב המבקר יורם ברונובסקי: "'כל השאר – עברית' היא בהחלט הגדרה טובה של אמנות הפיוט של דורי מנור. הוא אמן הלשון הזאת, וירטואוז שמעטים כמוהו בתולדות השירה העברית, ולא הייתי נזקק לאלתרמן השונה מאוד ממנור, גם בסוג הווירטואוזיות, אלא מרחיק אולי עד למשוררים העברים באיטליה" (יורם ברונובסקי, על "מיעוט", "הארץ", 26.1.2001). בני ציפר, עורך מוסף הספרות של "הארץ" כתב על הספר: "ארבעים שנה אחרי שנרמס ברגלי אוונגרד שטען לשירה בגובה-העיניים, אך האוזניים, האוזניים התחרשו אט-אט למוזיקה שלה - חוזר אלינו הניגון האלתרמני שזנחנו לשווא, וחוזר בגדולות. ספרו של דורי מנור, 'מיעוט', הוא ציון דרך ופרשת מים בשירה העברית מעצם החוצפה המבורכת שלו להתחיל לחשוב על שירה מאלף-בית ולחזור [...] אל הבסיס: המשקל, החרוז, הטכניקה, השלמות הצורנית." ("הארץ", 12.2.2001).

בשנת 2001 ראתה אור הלברית לאופרה "אלפא ואומגה", מחזור שירים שמנור כתב יחד עם אנה הרמן (הוצאת הקיבוץ המאוחד). על הלברית כתבה הסופרת והמבקרת בתיה גור: "טקסט מרהיב, מרגש, רב-רבדים, שנון, מלא הומור וצער, העושה שימוש וירטואוזי בלשון העברית על גווניה ומקורותיה" ("הארץ" 12.1.2001).

האופרה עצמה, בהלחנתו של גיל שוחט, הוצגה באופרה הישראלית החדשה וזכתה להצלחה רבה. מנור מרבה לשתף פעולה עם מוזיקאים וזמרים, ושירים ותרגומים פרי עטו הולחנו ובוצעו בין השאר על ידי שלומי שבן, רונה קינן, ערן צור, אסף אמדורסקי, רם אוריון ואורי מרק.

בשנת 2005 הושק כתב העת הספרותי "הו!" בעריכת מנור. כתב העת ביקש להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, ולהעמיד על במת הספרות דור חדש של סופרים ומשוררים. עד כה ראו אור שלושה עשר גיליונות של כתב העת.

בסוף 2005 גם ראה אור ספר שיריו השני של מנור, "בריטון", בהוצאת אחוזת בית. הספר, שעורר הדים רבים בביקורת ובעיתונות, כולל תרגומים למשוררים שונים, בהם פדריקו גרסיה לורקה, ארתור רמבו, ויקטור הוגו, פייר דה רונסאר ואחרים.

בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול, ובשנת 2008 זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומיו מהספרות והשירה הצרפתית.

בין השנים 2014-2010 הגיש בגלי צה"ל את התוכנית ציפורי לילה מתפייטות - תחילה עם הזמרת רונה קינן, אחר כך עם אחותה, שלומציון קינן, ולבסוף עם שרהלה בן אשר. לאחר מכן הגיש בגל"צ את התוכנית "בעקבות הזמן האבוד" בערבי שישי.

בשנת 2011 זכה בפרס לעריכה ספרותית מטעם משרד התרבות.

בשנים 2011 ו-2012 פרסם מנור תרגומים ליצירותיהם של שניים מחשובי המשוררים הסימבוליסטיים הצרפתים: סטפאן מלארמה ("הרעם האילם", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012) ופול ואלרי ("בית הקברות הימי ומבחר הרהורים על השירה", נהר ספרים, 2011).

בשנת 2012 ראה אור ספרו "אמצע הבשר, שירים 1991-2011", הכולל שירים חדשים לצד מבחר נרחב מן הספרים הקודמים, וכן הלברית לאופרה "אלפא ואומגה" ומבחר תרגומי שירה. עורך הספר, פרופ' דן מירון, כתב בין השאר באחרית הדבר כי "מבחינה איכותית [...] שירתו של מנור היא לא פחות מ'מושלמת'... בדומה לפסלונים מסוג מסוים, קוטן ממדיהם הפיזיים של שיריו אינו נוטל מהם את מחוות הגודל והתנופה של פסלי כיכרות ורחובות-עיר, מחווה שמעניקות להם הרטוריקה והמוזיקה שלהם וכן הדחיסות של התכנים הפסיכולוגיים וההגותיים שלהם... בזכות השלמוּת הפנימית והאינטגרליות המוסרית והאסתטית שלה פותחת שירת מנור חלון בבית הספרות הישראלית ומאפשרת לאוויר רוחני אחר לחדור אל החדרים הדחוסים [...] את החלון הזה לא יהיה אפשר לסגור ..."[1]

בשנת 2015 זכה בפרס יהודה עמיחי.[2] באותה שנה ראתה אור אסופת שירה להט"בית בשם "נפלאתה", בהוצאת חרגול, שערך יחד עם רונן סוניס.

מנור הוא בן הזוג של הסופר והמתרגם משה סקאל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה וההדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפלאתה: אנתולוגיה של שירה להט"בית / בעריכת דורי מנור ורונן סוניס (תל אביב, חרגול, 2015)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

ביצועים לשיריו ותרגומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]