מרקוס פרס חימנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס פרס חימנס
Marcos Evangelista Pérez Jiménez
General Marcos Evangelista Pérez Jiménez, Venezuela Colorized.jpg
לידה 25 באפריל 1914
טאצ'ירה, ונצואלה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 2001 (בגיל 87)
אלקובנדס, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ונצואלהונצואלה  ונצואלה
השכלה האקדמיה הצבאית של צבא ונצואלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חייל, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Independent Electoral Front עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Flor María Chalbaud עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא ונצואלה
19 באפריל 1953–23 בינואר 1958
(4 שנים ו־40 שבועות)
וולפגנג לרסאבל
פרסים והוקרה
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (1956)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (15 באפריל 1954)
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מסדר פרנסיסקו דה מירנדה
  • לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר
  • עיטור המשחרר של ונצואלה
  • Grand Cross of the Sash of the Two Orders עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Marcos Pérez Jiménez Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרקוס פרס חימנסספרדית: Marcos Pérez Jiménez;‏ 25 באפריל 191420 בספטמבר 2001) היה נשיא ונצואלה בשנים 19521958.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס חימנס נולד לאב חקלאי ואם מורה בעיר מיצ'לנה במדינת טאצ'ירה. הוא סיים לימודים באקדמיה הצבאית של ונצואלה בשנת 1934, כראשון בכיתתו והמשיך את לימודים באקדמיה צבאית בפרו.

בשנת 1945 השתתף פרס חימנס בהפיכה הצבאית שהביאה לעלייתו לשלטון של רומולו בטנקור. בנובמבר 1948 תמך פרס חימנס בהפיכה נוספת, שהעלתה לשלטון חונטה שכללה את קרלוס דלגדו צ'לבו שכיהן כנשיא, פרס חימנס שכיהן כשר ביטחון ולואיס יוברה פאס (ספ') שכיהן כשר החוץ[1]. לאחר הרצחו של דלגדו צ'לבו בנובמבר 1950, הודיע פרס חימנס שהוא ויוברה פאס ימשיכו בשלטון על המדינה[2]. בהמשך מונה חרמאן סוארס פלמריץ' לנשיא, ופרס חימנס נחשב לשליט האמיתי מאחורי הקלעים. נטען שפרס חימנס, שאף הואשם בחיסולו של דלגדו צ'לבו מחשש שיחזיר את השלטון לשליט נבחר, חיפש אזרח שיסכים לשמש כנשיא בובה, ולאחר סירוב של מועמד אחר, סוארס פלמריץ' הסכים[3].

בסוף נובמבר 1952 התקיימו בחירות לאספה מכוננת של ונצואלה[4]. אולם משנודעו לחונטה תוצאות ראשונות של הבחירות שהראו על ניצחון לאופוזיציה, הם ביטלו את הבחירות ומינו את פרס חימנס לנשיא[5].

בשנת 1957 קיים פרס חימנס משאל עם על המשך שלטונו בה הוא זכה, לטענתו, ברוב גדול. אולם מעמדו הציבורי של פרס חימנס התערער ובינואר 1958 לאחר התגברות המהומות נגדו והתפטרות ממשלתו[6] הוא הודח על ידי הצבא[7]. פרס חימנס נמלט לרפובליקה הדומיניקנית[8] וממנה עבר לארצות הברית והתגורר בדרום פלורידה. בשנת 1963 הוא הוסגר לוונצואלה בהאשמה שהימלטותו לקח עימו 200 מיליון דולר מאוצר המדינה. פתיחת משפטו לקחה זמן רב בין השאר בגלל הקושי למצוא שופטים שיסכימו לדון בעניינו. לאחר שהורשע הוא שוחרר ממעצרו מכיוון שהעונש היה קצר ממשך מעצרו. לאחר שחרורו הוא גלה לספרד. בשנת 1968 הוא נבחר לסנאט של ונצואלה ובעקבות זאת חוקק חוק האוסר על אסירים לשעבר לכהן בסנאט ובכך נמנעה כהונתו בסנאט. פרס חימנס נפטר בספרד בשנת 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרקוס פרס חימנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]