על המשמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 19431995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור הכנה לכרזה לעיתון "על המשמר" (1957) מאת שמואל כץ, גואד על נייר, גובה 50 ס"מ, רוחב 70 ס"מ

העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר (קיים גם גיליון ראשון קודם נוסף מ-6 ביוני של אותה שנה). ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועירוניים אוהדי מפ"ם, ודגל בצדק סוציאלי, אקטיביזם, שלום ושוויון. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".

סיקור מות סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות סטלין ב"על המשמר". כותרת מאמר המערכת: "הקברניט והמצביא"

בתחילת מרץ 1953 הגיעו הידיעות על גסיסתו של מנהיג ברית המועצות, יוסיף ויסריונוביץ' סטלין. ב-5 במרץ מת סטלין. בעודו על ערש דווי ולאחר מכן, עם היוודע מותו, היה הסיקור החדשותי במערב עוין לסטלין והזכיר את עריצותו ואת רצחנותו. שונים היו פני הדברים בחלקים מהשמאל בישראל, אשר מותו של סטלין עורר בו תחושה של אבל כבד ואובדן. בארץ היו שותפים לאבל לא רק אנשי מק"י, נאמניה המסורתיים של מוסקבה, אלא אף אנשי מפ"ם הציונית. על אף ביקורת מסוימת על מדיניות ברית המועצות, בפרט על יחסה לציונות, עדיין ראו אנשי מפ"ם אותה ואת מנהיגיה כמשוואה למה שכינו "העולם המתקדם" ותמיכתו בעניינים ציוניים בעבר.

ב"על המשמר" זכה מותו של סטלין לסיקור נרחב. העיתון הדגיש את האבל הכבד על האובדן והושמיע ביטויי צער וכאב על הסתלקותו. עם היוודע מצבו האנוש של סטלין כתבה מערכת "על המשמר" תחת הכותרת "לשלום נושא השלום":

מעטות היו הופעותיו של סטלין בזמן האחרון, אך כל פעם שנשא את קולו, בישרו דבריו שלום לעולם. בכל הופעה, בכל ראיון ובכל נאום חזר בלי הרף וללא ליאות על התזה הפשוטה והאמיתית: המלחמה אינה הכרח. אפשרי קיום מקביל של שני המשטרים... לפיכך הקיפה החרדה לשלום האיש את כל האנושות המייחלת לשלום ולביטחון.

ביום ראשון, 8 במרץ, כאשר נודע על מותו של סטלין, הכריז העיתון:

אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל כולה... שבק חיים המנהיג הגדול, אשר בהנהגתו הייתה רוסיה הישנה למעצמה תעשייתית כבירה. הונחו היסודות האיתנים לחברה אל מעמדית, חוסלו המעמדות המנצלים, נהדפה מתקפת הדמים של הפאשיזם, הוחל במעבר אל הקומוניזם. בוצר מבצר השלום והסוציאליזם בעולם – ברית המועצות".‏[1]

מודעת אבל של מפ"ם שפורסמה בעיתון הכתירה את סטלין, בין השאר, כ"קברניט תנועת השלום בעולם" ומותו תואר כ"אסון גדול".‏[2] למחרת, בידיעה על הלווייתו של סטלין, תיאר אותו על המשמר: "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו".‏‏[3] פועלו של סטלין תואר על יד העיתון כ"נקודה ארכימדית לשינוי פני העולם ומהלך ההיסטוריה". בפרט צוין חלקו במאבק בנאציזם. הפובליציסט אברהם תרשיש שיבח במאמר ארוך את תכונותיו הייחודיות של סטלין: "עמל שקדני, כישרון עבודה, יציבות בלתי נתונה להברקות 'גאוניות', בהירות שיפוט, רצון פלדה". תרשיש לא נמנע מלרמז לביקורות על שלטון סטלין ולפטור אותן בנימת זלזול.‏[4]

עם זאת, "על המשמר" היה מוכן לבוא חשבון עם סטלין, אם כי בעדינות, על משגה אחד: זלזולו בלאומיות היהודית, שאותה ראה כ"רוח רפאים". העיתון ציין כי סטלין עצמו לא היה עקבי בעמדה זו ולראיה – תמיכתו בהקמת מדינת ישראל, והביע תקווה כי ממשיכיו של סטלין יציגו גישה חדשה.

התנערותו של העולם הקומוניסטי ממורשת סטלין, שבאה לידי ביטוי רב עוצמה בנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב ומשפט ההיסטוריה, הביאו רבים ממנהיגי מפ"ם אז להביע לימים חרטה על היחס המעריץ לסטלין. בימין בישראל מוזכר עד היום בלעג הסיקור של מות סטלין, כפי שבא לידי ביטוי ב"על המשמר".‏[5]

סופו של העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידת קרנה של האידאולוגיה השוויונית והסולידריות החברתית, והיבלעותה של מפ"ם במערך, ולאחר מכן במרצ, הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של צבי טימור נסגר בסוף חודש מרץ 1995 בעת כהונתו של גיורא פורמן כמזכ"ל הקיבוץ הארצי.

ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ביד יערי, גבעת חביבה.

השם "על המשמר" נמצא עדיין בשימוש עבור חדשות התנועה העולמית של "השומר הצעיר".

כותבים בעיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין חברי המערכת של העיתון היו אנשי-שם כמו המשוררים לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, המחזאי יהושע סובול, הסופרים יצחק אוורבוך-אורפז, איל מגד, יעל ישראל, אילן שיינפלד ועמוס לויתן, כמו גם העיתונאים יואל מרקוס[דרוש מקור], תום שגב, גבריאל שטרן, מארק גפן, יעל לוטן, דורית גפן, אמנון אברמוביץ', שלי יחימוביץ', מרדכי גילת, אוריאל בן-עמי, חיים שור, סבר פלוצקר, אבי בניהו, פאר-לי שחר, אבשלום קווה, חיה יוסף, המאייר והקריקטוריסט שמואל כץ, ההיסטוריון משה לוין ועיתונאי הספורט ישראל פז.

מוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הגיליון הראשון של המוסף "חותם"

לעיתון היו מוספים שונים, בהם המוסף השבועי "חוֹתָם", שבין עורכיו בצלאל לב, נתן שחם, מרים עין-דור-ריפתין ורוביק רוזנטל; שבועון הקיבוצים "הדף הירוק" ושבועון המושבים וההתיישבות הכפרית "קו למושב" (שעם סגירת העיתון עברו ל"מעריב").

בנפרד פרסם העיתון שבועון לילדים שנקרא "משמר לילדים", שעם עורכיו נמנו בין השאר מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן, עטרה אופק, ובין כותביו נמנו הסופרים יפרח חביב, יהואש ביבר, יעקב רבי ועיתונאי הספורט אברי בן שלום. "משמר לילדים" התאחד ב-1985 עם "הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" לשבועון "כולנו", שנסגר בשנת 2000.

אלמרצאד ואלפג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1952 הוציא "על המשמר" עיתון מקביל בערבית בשם (المرصاد, "אלמרצאד"), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים פעילי מפ"ם, בהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בין 1958 ל-1962 ערך רוסתם בסתוני את הירחון הספרותי הנלווה "אלפג'ר" (الفجر, "השחר") בו כתבו, בין היתר, ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העולם המתקדם אבל על מותו של י. וו. סטאלין, משמר, 8 במרץ 1953
  2. ^ מודעת האבל, משמר, 8 במרץ 1953 (מודעה)
  3. ^ היום יובא למנוחת-עולמים י. וו. סטלין, על המשמר, ‏9 במרץ 1953
  4. ^ אברהם תרשישמחולל תקופה, על המשמר, 13 במרץ 1953, המשך
  5. ^ תום שגב, כשבישראל ביכו את מותו של סטאלין, הארץ, ‏09.03.2013
  6. ^ דן כספי ומוסטפא כבהא, מירושלים הקדושה ועד המעיין בתוך: פנים- תרבות חברה וחינוך, 2001, גיליון 16- מרץ 01'