על המשמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 19431995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר (קיים גם גיליון ראשון קודם נוסף מ-6 ביוני של אותה שנה). ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועירוניים אוהדי מפ"ם, ודגל בצדק סוציאלי, אקטיביזם, שלום ושוויון. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".

הופעת גיליון הראשון היה סיומו של תהליך ארוך, שרובו התרחש בזירה הפוליטית של היישוב. "משמר" היה הביטוי הפוליטי של הקיבוץ הארצי מיסודו של "השומר הצעיר". אומנם במשך תקופה ארוכה מאז שלהי שנות העשרים היו לתנועת "השומר הצעיר" ומאוחר יותר, לקיבוץ הארצי, ביטאונים, אך היו אלה כתבי העת שראו אור כירחונים או כשבועונים. החל משנת 1925 מילא את תפקיד העיתון היומי העיתון "דבר" שהיה בטאונה של ההסתדרות הכללית ובזירה הפוליטית, של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", ארגון גג של השמאל הציוני. בפועל העיתון ביטא את עמדותיה של המפלגה ההגמונית בארץ, מפא"י. עד לקיץ 1939 שררה בקיבוץ הארצי הנחה כי "השומר הצעיר" יוכל להצטרף למפא"י תוך שמירה על מעמדו האוטונומי. בקיץ 1939 התברר כי להנחה הזאת אין תוחלת. במועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, שנערכה בשנת 1942 הוחלט כי תקום מפלגה עצמאית מיסודו של הקיבוץ הארצי, וכצעד להקמתה הקיבוץ הארצי ייסד עיתון יומי משלו. הופעתו המיועדת של "משמר" עוררה חרדה והתנגדות בקרב המחנה הדתי והחרדי. מחנה זה ראה את עצמו מופלה לרעה ומוחלש בעקבות פרשת "ילדי טהרן" והעיתון החדש, לדברי העורכים של העיתון של הציונות הדתית, "הצופה" יהיה "עיתון יומי של המומרים להכעיס, המתקיף את הדת מבחינה עקרונית וטכסיסית... עם הופעת העיתון החדש... תוקם במה שתעמוד על "משמר הכפירה ביסודות היהדות." 

כעבור שנה הופיע העיתון המנציח בכותרתו את שם התנועה ונושא ככותרת משנה את התמצית הרעיונית של התנועה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות העמים". במקום דבר המערכת הופיע מאמרו של מנהיג הקיבוץ הארצי, מאיר יערי: "בקרב היישוב רווחת ההרגשה כי נפל דבר. לקראת הופעת "משמר" הולמים אלפי לבבות." את המערכת הראשונה הרכיבו אישים פוליטיים חברי הקיבוץ הארצי, מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פרי (חבר הכנסת). העיצוב הגרפי של העיתון החדש נמסר לידי רות שלוס ויוחנן סימון, האחראי על מדור הספרות היה המשורר אברהם שלונסקי

העיתון בראשיתו היה בן ארבעה עמודים בלבד בגלל המגבלה על השימוש בנייר בעתות המלחמה, אך במשך הזמן הוא פיתח מדורים ייחודיים ועיצוב גרפי, שאיפשרו את זיהויו המיידי. המדור המיוחד לילדים שהופיע לרוב לקראת החגים, הפך משנת 1945 לעיתון הילדים "משמר לילדים" וגם הוא נערך על ידי צוות העיתון. ב-1943 בעקבות פרסום ההודעה המשותפת של כל עיתוני היישוב על אירועי רמת הכובש והתגובה של שלטונות המנדט, הפסיק "משמר" כאקט של הזדהות עם עיתונים שהופעתם נאסרה, את הופעתו למשך שבוע. עם סיום מלחמת העולם השנייה הוא נאלץ להתמודד עם הצנזורה המנדטורית שאסרה על השימוש במילים המגדירות את עמדת היישוב מול הגבלות "הספר הלבן". 

החל משנת 1946 היה "משמר" לבטאונה של "מפלגת השומר הצעיר". בינואר 1948 הוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם), שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה", שרוב מנהיגיה הגיעו מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ותנועת פועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד שינה "משמר" את שמו ל"על המשמר" ולמערכת העיתון צורפו חברי הקיבוץ המאוחד. במקביל ל"על המשמר" הוציאה מפ"ם גם ביטאון לדור הצעיר של חבריה – "בשער". עם חיסולו של זה עברה ל"על המשמר" חבורה של סופרים צעירים שהוציאה לאור את המוסף הספרותי של "על המשמר", "משא". המוסף היה לאכסניית הבית של קבוצת הסופרים הידועה בשם "דור תש"ח". "משא" היה מוספו של "על המשמר" עד לפילוגה של מפ"ם בשנת 1954, ואז הוא הפך למוספו של העיתון "למרחב". למרות שמערכת העיתון הורכבה מנציגי כל מרכיבי המפלגה, היא נותרה נכס של הקיבוץ הארצי וגם אם לא ניתן היה ללמוד ממאמריו על המחלוקות שפילגו את המפלגה, הוא ביטא בעיקר את עמדות "השומר הצעיר". 

במשך התקופה בה היה העיתון בטאונה של המפלגה המאוחדת, התמקדה המערכת בתמרונים פוליטיים מסובכים. כלפי חוץ שמר העיתון על הופעה מלוכדת שהסתירה את המחלוקות הפנימיות בין מרכיבי המפלגה. בשם האוריינטציה הפרו-סובייטית של המפלגה סירבה המערכת לפרסם מאמר הדן בחיסול סופרי היידיש בברית המועצות. העיתון אף לא פרסם את הוויכוח הפנימי בדבר הכניסה לממשלה והמערכת נהגה לפרסם את המידע על חיי המפלגה, רק לאחר שזה אושר לפרסום על ידי מוסדות מפ"ם. המחלוקת במערכת בין חברי הקיבוץ המאוחד לבין חברי הקיבוץ הארצי הגיעה לשיא בשאלת המקום המוקדש לדברי מנהיגי שתי התנועות. מאיר יערי התלונן במכתב אישי למערכת על קיפוחו בהשוואה לראשי מפ"ם האחרים: "אני זכיתי לפחות מ-50 שורות... גלילי זכה ל-70 שורות". אנשי הקיבוץ המאוחד התלוננו באופן קבוע על התעלמות העיתון מהופעותיו הציבוריות של יצחק טבנקין. סירובה של המערכת לפרסם את מאמרו של טבנקין היה עילה להופעת העיתון "למרחב" ולפילוגה של מפ"ם. 

לאחר פילוג מפ"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פילוגה של מפ"ם, חזר "על המשמר" לבטא את עמדות הנהגת הקיבוץ הארצי, אך תהליך ההתרחקות מהעמדות הפרו-סובייטיות של המפלגה אפשר גיוון עמדות והעיתון הפך לבית הספר לעיתונאות, בו רכשו עיתונאים צעירים רבים מיומנות שאפשרה להם לעבור אחר כך לעיתונים אחרים. למרות היותו עיתון מפלגתי היה "על המשמר" עיתון בו כתבו בעלי עמדות שונות לצד דבר המערכת שביטא את העמדות הרשמיות של המפלגה. שניות זו באה לביטוי מובהק בשלהי שנות השישים, כאשר לעל המשמר צורף מוסף חדש, המכוון לדור הצעיר במפלגה ומחוצה לה – "חותם". "חותם" הוקם במרץ 1964 כבטאון החטיבה הצעירה של המפלגה, ויצא בתחילה ככתב עת עצמאי, אך החל מינואר 1970 צורף ל"על המשמר" והיה למוספו השבועי. 

לאחר הקמת ממשלת ליכוד-מערך בשנת 1984 פרשה מפ"ם מ"המערך" ועתונה הפך לבטאון יומי של האופוזיציה. המתח בין מערכת "על המשמר" לבין הצנזורה, שהיה קיים תמיד, הגיע לשיאו. עקב פרסום ידיעות שלא אושרו על ידי הצנזורה נקנס העיתון בקנס חצי מיליון שקלים וקנס על תנאי בגובה של מיליון שקלים. כאקט של מחאה פרסם העיתון שורה של מאמרים עם כתמים לבנים. העיתון אף פנה ליו"ר מועצת העתונות, יהושע רוטנשטרייך להגן עליו בפני הצנזורה, אך יחסיו הבעייתיים עמה נמשכו עד לסוף שנת 1985.

סופו של העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידת קרנה של האידאולוגיה השוויונית והסולידריות החברתית, והיבלעותה של מפ"ם במערך, ולאחר מכן במרצ, הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. החל ממחצית שנות השמונים נכנס הקיבוץ הארצי, בעליו של העיתון למשבר כלכלי חמור. כדי להיחלץ מחובותיו, סגר הקיבוץ הארצי מספר ארגונים ומסגרות שהקשו על תפקודו הכלכלי. למרות חובו הקטן יחסית של "על המשמר" לקופת הקיבוץ הארצי, הוחלט לסגור את העיתון.  בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של צבי טימור נסגר בסוף חודש מרץ 1995 בעת כהונתו של גיורא פורמן כמזכ"ל הקיבוץ הארצי. כך העיתון, ראשון העיתונים המפלגתיים בארץ, שהוקם מסיבות פוליטיות חוסל מסיבות כלכליות.

ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ביד יערי, גבעת חביבה.

השם "על המשמר" נמצא עדיין בשימוש עבור חדשות התנועה העולמית של "השומר הצעיר".

פרשת סיקור מות סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות סטלין ב"על המשמר". כותרת מאמר המערכת: "הקברניט והמצביא"

בתחילת מרץ 1953 הגיעו הידיעות על גסיסתו של מנהיג ברית המועצות, יוסיף ויסריונוביץ' סטלין. ב-5 במרץ מת סטלין. בעודו על ערש דווי ולאחר מכן, עם היוודע מותו, היה הסיקור החדשותי במערב עוין לסטלין והזכיר את עריצותו ואת רצחנותו. שונים היו פני הדברים בחלקים מהשמאל בישראל, אשר מותו של סטלין עורר בו תחושה של אבל כבד ואובדן. בארץ היו שותפים לאבל לא רק אנשי מק"י, נאמניה המסורתיים של מוסקבה, אלא אף אנשי מפ"ם הציונית. על אף ביקורת מסוימת על מדיניות ברית המועצות, בפרט על יחסה לציונות, עדיין ראו אנשי מפ"ם אותה ואת מנהיגיה כמשוואה למה שכינו "העולם המתקדם" ותמיכתו בעניינים ציוניים בעבר.

ב"על המשמר" זכה מותו של סטלין לסיקור נרחב. העיתון הדגיש את האבל הכבד על האובדן והושמיע ביטויי צער וכאב על הסתלקותו. עם היוודע מצבו האנוש של סטלין כתבה מערכת "על המשמר" תחת הכותרת "לשלום נושא השלום":

מעטות היו הופעותיו של סטלין בזמן האחרון, אך כל פעם שנשא את קולו, בישרו דבריו שלום לעולם. בכל הופעה, בכל ראיון ובכל נאום חזר בלי הרף וללא ליאות על התזה הפשוטה והאמיתית: המלחמה אינה הכרח. אפשרי קיום מקביל של שני המשטרים... לפיכך הקיפה החרדה לשלום האיש את כל האנושות המייחלת לשלום ולביטחון.

ביום ראשון, 8 במרץ, כאשר נודע על מותו של סטלין, הכריז העיתון:

אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל כולה... שבק חיים המנהיג הגדול, אשר בהנהגתו הייתה רוסיה הישנה למעצמה תעשייתית כבירה. הונחו היסודות האיתנים לחברה אל מעמדית, חוסלו המעמדות המנצלים, נהדפה מתקפת הדמים של הפאשיזם, הוחל במעבר אל הקומוניזם. בוצר מבצר השלום והסוציאליזם בעולם – ברית המועצות".[1]

מודעת אבל של מפ"ם שפורסמה בעיתון הכתירה את סטלין, בין השאר, כ"קברניט תנועת השלום בעולם" ומותו תואר כ"אסון גדול".[2] למחרת, בידיעה על הלווייתו של סטלין, תיאר אותו על המשמר: "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו".[3] פועלו של סטלין תואר על יד העיתון כ"נקודה ארכימדית לשינוי פני העולם ומהלך ההיסטוריה". בפרט צוין חלקו במאבק בנאציזם. הפובליציסט אברהם תרשיש שיבח במאמר ארוך את תכונותיו הייחודיות של סטלין: "עמל שקדני, כישרון עבודה, יציבות בלתי נתונה להברקות 'גאוניות', בהירות שיפוט, רצון פלדה". תרשיש לא נמנע מלרמז לביקורות על שלטון סטלין ולפטור אותן בנימת זלזול.[4]

עם זאת, "על המשמר" היה מוכן לבוא חשבון עם סטלין, אם כי בעדינות, על משגה אחד: זלזולו בלאומיות היהודית, שאותה ראה כ"רוח רפאים". העיתון ציין כי סטלין עצמו לא היה עקבי בעמדה זו ולראיה – תמיכתו בהקמת מדינת ישראל, והביע תקווה כי ממשיכיו של סטלין יציגו גישה חדשה.

התנערותו של העולם הקומוניסטי ממורשת סטלין, שבאה לידי ביטוי רב עוצמה בנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב ומשפט ההיסטוריה, הביאו רבים ממנהיגי מפ"ם אז להביע לימים חרטה על היחס המעריץ לסטלין. בימין בישראל מוזכר עד היום בלעג הסיקור של מות סטלין, כפי שבא לידי ביטוי ב"על המשמר".[5]

כותבים בעיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין חברי המערכת של העיתון היו אנשי-שם כמו המשוררים לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, א.ב. יפה, מיכל סנונית, המחזאי יהושע סובול, הסופרים משה שמיר, יצחק אוורבוך-אורפז, איל מגד, אריה קרישק, יעל ישראל, חנה רוזנטל, יגאל גלאי, נתן שחם, אילן שיינפלד ועמוס לויתן, כמו גם העיתונאים תום שגב, בנימין (בנקו) אדר, חיים מרגלית, גיורא מנור, גבריאל שטרן, מארק גפן, יעל לוטן, דורית גפן, אמנון אברמוביץ', שלי יחימוביץ', מרדכי גילת, אוריאל בן-עמי, חיים שור, סבר פלוצקר, אבי בניהו, חנה קים, ורד לוי, סמדר פרי, אלכס פישמן, רוביק רוזנטל, ארנון לפיד, פאר-לי שחר, אבשלום קווה, חיה יוסף, הצייר והמאייר יעקב גוטרמן, המאייר והקריקטוריסט שמואל כץ, ההיסטוריון משה לוין ועיתונאי הספורט ישראל פז. צלמים: בועז לניר, מורדו אברהמוב.

מוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הגיליון הראשון של המוסף "חותם"

לעיתון היו מוספים שונים, בהם המוסף השבועי "חוֹתָם", שבין עורכיו בצלאל לב, נתן שחם, מרים עין-דור-ריפתין, בנקו אדר ורוביק רוזנטל; שבועון הקיבוצים "הדף הירוק" ושבועון המושבים וההתיישבות הכפרית "קו למושב" (שעם סגירת העיתון עברו ל"מעריב").

בנפרד פרסם העיתון שבועון לילדים שנקרא "משמר לילדים", שעם עורכיו נמנו בין השאר מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן, עטרה אופק, ובין כותביו נמנו הסופרים יפרח חביב, יהואש ביבר, יעקב רבי ועיתונאי הספורט אברי בן שלום. "משמר לילדים" התאחד ב-1985 עם "הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" לשבועון "כולנו", שנסגר בשנת 2000.

אלמרצאד ואלפג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1952 הוציא "על המשמר" עיתון מקביל בערבית בשם (المرصاد, "אלמרצאד"), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים פעילי מפ"ם, בהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בין 1958 ל-1962 ערך רוסתם בסתוני את הירחון הספרותי הנלווה "אלפג'ר" (الفجر, "השחר") בו כתבו, בין היתר, ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]