משאל העם בצ'ילה (1988)
| |||||||||||
| Plebiscito nacional de Chile de 1988 (משאל העם בצ'ילה (1988)) | |||||||||||
| 5 באוקטובר 1988 | |||||||||||
| בסך הכול היו 7,429,404 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 3,714,703 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 97.61% (7,251,943) | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | אוגוסטו פינושה | ||||||||||
| מפלגה | כן | לא | |||||||||
| מספר הקולות | 3,119,110 | 3,967,579 | |||||||||
| אחוזים | 44.01% | 55.99% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 23%- (מ-67%) | ||||||||||
| הזוכה: לא להמשך כהונת פינושה; עריכת בחירות כלליות 9 חודשים לאחר המשאל. | |||||||||||
במשאל העם שנערך בצ'ילה ב-1988 נשאלו אזרחי צ'ילה האם הם תומכים בהמשך שלטונו של אוגוסטו פינושה לשמונה שנים נוספות. 56% מהמשתתפים הצביעו "לא", והביאו בכך לקיצן של 16 שנות דיקטטורה צבאית במדינה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בספטמבר 1973 הודח נשיא צ'ילה, סלוודור איינדה, בהפיכה צבאית. ארבעת הקצינים שהנהיגו את ההפיכה כוננו חונטה שבראשה אוגוסטו פינושה, שהיה לנשיא החדש. הארבעה סיכמו ביניהם על רוטציה בתפקיד הנשיא, אך הסכם זה לא יצא אל הפועל, לאחר שפינושה ביסס את עצמו כמנהיג היחיד, והחונטה שימשה למעשה כרשות מחוקקת. החונטה ביטלה את המפלגות, והחלה במסע רדיפה נגד מתנגדים פוליטיים, שנעצרו, עונו, הועלמו או הוצאו להורג.
ב-5 בינואר 1978 ערך פינושה משאל עם שנוי במחלוקת, בו ענו התושבים על השאלה "לנוכח התוקפנות הבינלאומית כנגד מולדתנו, אני תומך/תומכת בנשיא פינושה בפעולתו להגנה על כבודה של צ'ילה ומאשר מחדש את הלגיטימיות של שליט הרפובליקה על מנת שיוביל בצורה הקיצונית ביותר את תהליך מיסודה של הארץ". כ-79% מהנשאלים השיבו בחיוב על השאלה. ב-11 בספטמבר 1980 נערך משאל עם נוסף, אף הוא שנוי במחלוקת, שבו תמכו 67% מהנשאלים בכינונה של חוקה חדשה, שאישרה את מעמדו של פינושה כנשיא ושל החונטה כרשות מחוקקת, למשך שמונה שנים שהוגדרו כ"תקופת מעבר". בסיומה של תקופה זו, נקבע, יציעו מפקדי הצבא מועמד שמועמדותו תאושר במשאל עם נוסף.
ב-30 באוגוסט 1988 בחרו מפקדי הצבא במועמדם - אוגוסטו פינושה. ב-5 בספטמבר, לקראת המשאל, הותרה פעילות פוליטית.
משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם לחוקת 1980, נערך משאל העם ב-5 באוקטובר 1988. האזרחים יכלו לבחור בין שתי אפשרויות:
- כן. המועמד המוצע מאושר. פינושה ייכנס לתפקידו ב-11 במרץ 1989 ויכהן 8 שנים נוספות. בחירות לקונגרס ייערכו 9 חודשים לאחר השבעתו. החונטה הצבאית תמשיך לשמש כרשות המחוקקת עד שהקונגרס הנבחר יושבע, ב-11 במרץ 1990.
- לא. המועמד המוצע נדחה. פינושה והחונטה ימשיכו בתפקידם לשנה נוספת. בחירות לנשיאות ולפרלמנט ייערכו 3 חודשים לפני תום כהונתו של פינושה, והנשיא והקונגרס ייכנסו לתפקידם ב-11 במרץ 1990.
תוצאות משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מספר המצביעים | אחוז | |
|---|---|---|
| כן | 3,119,110 | 44.01% |
| לא | 3,967,569 | 55.99% |
| סך הכל | 7,086,679 | 100.00% |
| קולות פסולים | 94,594 | |
| פתקים לבנים | 70,660 | |
| מספר הקולות הכללי | 7,251,933 |
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינושה שקל בתחילה להמשיך ולהחזיק בשלטון חרף התוצאות, אך לאחר שהצבא סירב לגבותו, נסוג וקיבל את תוצאות המשאל. כחלק מההכנות לחזרה למשטר הדמוקרטי, נדרשו שינויים רבים בחוקה, והם נוסחו בעצה אחת עם האופוזיציה. ב-31 ביולי 1989 נערך משאל עם שבו אישרו כ-91% מהאזרחים את החוקה החדשה. ב-14 בדצמבר נערכו הבחירות הראשונות במדינה מאז 1970, וב-11 במרץ הושבע פטריסיו איילווין לנשיא, לאחר שזכה ב-55% מקולות הבוחרים.
