משה אייזנבט
מראה
לידה |
1883 ה'תרמ"ג או ה'תרמ"ד פריז, צרפת | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
15 בינואר 1958 (בגיל 75 בערך) ד' בשבט ה'תשי"ח אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית | ||||||
מדינה | צרפת | ||||||
השכלה | בית המדרש לרבנים בפריז | ||||||
תקופת הפעילות | 1911–1958 (כ־47 שנים) | ||||||
בת זוג | לור גולדשמידט | ||||||
מספר צאצאים | 3 | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | קציו לגיון הכבוד | ||||||
הרב משה (מוריס) אייזנבט (ה'תרמ"ג/ה'תרמ"ד, 1883 – ד' בשבט ה'תשי"ח, 15 בינואר 1958) היה רב והיסטוריון צרפתי-אלג'יראי, רבה של קונסטנטין ואלג'יר ולאחר מכן רבה הראשי של אלג'יריה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1883 בפריז. הוא למד בבית המדרש לרבנות בפריז. ב-1911 מונה לרבנות העיר סדאן. ב-1914, במלחמת העולם הראשונה, גויס לכוחות המזוינים של צרפת והשתתף בלחימה בוורדן. בשנת 1918 נישא ללור גולדשמידט, ממנה נולדו לו שלושה ילדים.[1]
ב-1928 מונה לרבה של קונסטנטין, ב-1932 לרבה של אלג'יר וב-1941 החל לכהן כמשנה לרב הראשי של אלג'יריה.[2] בשנת 1943 החל לכהן כרבה הראשי של אלג'יריה[3][2] ומינה למשנהו את הרב אברהם משה פינגרהוט.[1][4]
בשנת 1941 הקים את בית הספר היהודי באלג'יר. ב-1948 הוענק לו התואר קצין לגיון הכבוד.[1]
הרב אייזנבט נפטר ב-15 בינואר 1958 באלג'יר.[1][3]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהדות צפון אפריקה: מחקר דמוגרפי על בני ישראל מהעיר קונסטנטין, 1931[1]
- יהודי צפון אפריקה: דמוגרפיה ואונומסטיקה, 1936[1]
- האנציקלופדיה הקולוניאלית והימית של היהודים באלג'יריה, 1937[1]
- יהודי מרוקו: מסה היסטורית, 1948[1]
- היהודים באלג'יריה ובתוניסיה בעידן הטורקי (1515–1830), 1952[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הרבי הגדול משה אייזנבט (בצרפתית)
- ^ 1 2 שלמה א' גליקברג, בית הספר הרבני באלג'יר (1948–1961)
- ^ 1 2 Brock Cutler, Eisenbeth, Maurice, Encyclopedia of Jews in the Islamic World, Brill, 2010-10-01
- ^ שאלות ותשובות הרב אברהם משה פינגרהוט ז"ל, באתר אוצר החכמה