הכוחות המזוינים של צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכוחות המזוינים של צרפת
Forces Armées Françaises
מדינה צרפת
תקופת הפעילות 1792–הווה (כ־232 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרועות בצבא
מנהיגות
המפקד העליון נשיא צרפת,עמנואל מקרון
שר ההגנה סבסטיאן לקורני
ראש המטה ראש מטה הכוחות המזוינים (צרפת)
כוח אדם
סוג שירות התנדבותי
גיל הגיוס 17.5
כוחות פעילים 263,750 (2020)
כוחות מילואים 63,700
תקציב
תקציב שנתי $49.6 מיליארד (2019)
אחוזי תמ"ג 1.9% (הערכה משנת 2019)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טירת מונט לואיס בדרום צרפת. נבנתה כחלק מקו ביצורים בגבולה הדרומי של המדינה בימי המלך לואי ה-14. כיום משמשת כבסיס ההכשרה של כוחות הקומנדו של צבא צרפת

הכוחות המזוינים של צרפתצרפתית: Forces Armées Françaises) כוללים את צבא היבשה (כולל לגיון הזרים), הצי הצרפתי ("הצי הלאומי"), צבא האוויר והחלל (כולל הגנה אווירית), המשמר הלאומי (מילואים), והז'נדרמריה הצרפתית. המפקד העליון של הכוחות המזוינים הוא נשיא צרפת.

כוחותיה הם הגדולים ביותר באירופה ומדורגים במקום השישי בעולם. בכוחות המזוינים של צרפת משרתים כ־205,000 חיילים בשרות פעיל (114,500 בצבא, 35,000 בחיל הים, 40,500 בחיל אוויר, 15,000 אחרים, כמו צוותים משותפים, שירות רפואי וכו') וכ־100,000 בז'נדרמריה לאומית.[1]

צרפת מדורגת במקום השני בפריסת כוחות בעולם והשלישית בכמות כלי נשק הגרעיניים (לאחר ארצות הברית ורוסיה).

מבנה הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד המרכזי כולל את נשיא צרפת כמפקד העליון, שר הפנים האחראי על ענייני ביטחון המדינה ושר הכוחות המזוינים האחראי להוצאה לפועל של ההחלטות המתקבלות. ההחלטות מתקבלות לאחר התייעצות עם ראש מטה הכוחות המזוינים שקובע את דוקטרינת הצבא.

נשיא הרפובליקה בתפקידו כ'ראש הצבאות' (Chef des Armées) הוא המפקד העליון של הכוחות הצבאיים הצרפתיים. עם זאת, החוקה מעמידה את הכוחות האזרחיים והצבאיים למרות הממשלה.[2]

שר הכוחות המזוינים (לשעבר 'שר ההגנה'. בצרפתית: Ministère des Armées, 'שר הצבאות') מופקד על ניהול כוחות הצבא על אדמת צרפת ומחוצה לה. תפקידו לארגן ולנהל את מדיניות ההגנה בתאום עם משרדי הממשלה האחרים, גיוס כוחות וניהול התשתיות הצבאיות. הוא מייצג את כוחות הצבא בפני הפרלמנט. הוא מדווח לנשיא צרפת.

ראש מטה הכוחות המזוינים (בצרפתית: Chef d'État-Major des Armées 'ראש מטה הצבאות' בקיצור: CEMA) הוא קצין בדרגת גנרל 5 כוכבים והוא מפקד הכוחות המזוינים של צרפת. הוא אחראי על בניית הכוחות והפעלתם, פיקוח על הכוחות, תכנון הכוח ואיסוף וניתוח מודיעין. הוא גם אחראי על מערכות היחסים הצבאיות עם מדינות אחרות. הוא מדווח לשר הכוחות המזוינים.

ראשי המטות של הצבא, חיל האוויר והצי מדווחים לראש המטה של הכוחות המזוינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה הצבאית של צרפת מקיפה מגוון רחב של סכסוכים ומאבקים המשתרעים על פני יותר מ־2,000 שנה על פני אזורים נרחבים, כולל צרפת המודרנית, אירופה הגדולה והקולוניות הצרפתיות מעבר לים. על פי ההיסטוריון הבריטי ניאל פרגוסון, הצרפתים השתתפו ב־50 מתוך 125 המלחמות האירופיות הגדולות מאז 1495, יותר מכל מדינה אירופית אחרת. אחריהם האוסטרים שלחמו ב-47 מהם, הספרדים ב-44 והאנגלים (ובהמשך הבריטים) שהיו מעורבים ב־43 מלחמות. בנוסף, מכל העימותים הידועים מאז שנת 387 לפני הספירה, צרפת נלחמה ב־168 מתוכם, ניצחה ב־109, הפסידה ב־49 וסיימה ללא הכרעה ב־10 עימותים. בכך הייתה צרפת למעצמה הצבאית המצליחה ביותר בתולדות אירופה. [3]

בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום יש 36,000 חיילים צרפתים פרוסים בשטחים זרים - פעולות כאלה ידועות בשם "OPEX" לפעולות חיצוניות ("פעולות חיצוניות"). בין היתר, צרפת מספקת חיילים לכוח האו"ם המוצב בהאיטי בעקבות המרד בהאיטי ב-2004. צרפת שלחה כוחות, במיוחד כוחות מיוחדים, במסגרת כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי לאפגניסטן כדי לסייע לכוחות נאט"ו להילחם בשרידי הטליבאן ואל קאעידה.

במבצע ליקורן מוצב כוח של כמה אלפי חיילים צרפתים בחוף השנהב במשימת שמירת שלום של האו"ם. חיילים אלו נשלחו בתחילה תחת תנאי הסכם הגנה הדדי בין צרפת לחוף השנהב, אך מאז המשימה התפתחה למבצע שמירת השלום הנוכחי של האו"ם.

הכוחות המזוינים הצרפתיים גם משחקים תפקיד מוביל במשימת שמירת השלום המתמשכת של האו"ם לאורך גבול לבנון-ישראל(יוניפ"יל) כחלק מהסכם הפסקת האש שהביא לסיומה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

מפקדת הכוח המשותף והאימונים הצרפתי (Etat-Major Interarmes de Force et d'Entirement) בבסיס 110 ליד קריל שומרת על היכולת לפקד על מבצע בינלאומי בקנה מידה בינוני או גדול, ומפעילה תרגילים.[14]

בשנת 2011, מ- 19 במרץ, צרפת השתתפה באכיפת אזור אסור לטיסה מעל צפון לוב, במהלך מלחמת האזרחים בלוב, על מנת למנוע מכוחות הנאמנים למועמר קדאפי לבצע התקפות אוויריות על כוחות אנטי קדאפי. מבצע זה היה ידוע בשם מבצע הרמטן והיה חלק ממעורבותה של צרפת בסכסוך בקואליציה בראשות נאט"ו, תוך אכיפת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1973.

בניין ה-Hexagone Balard בפריז, מושב מפקדת הכוחות המזוינים של צרפת

ב-11 בינואר 2013 החלה צרפת במבצע סרוואל כדי להילחם באסלאמיסטים במאלי ובאזור סחאל בתמיכה אפריקאית. אך ללא מעורבות נאט"ו ופתח במבצע ברקאן למלחמה בטרור בסאהל האפריקאי מ-2014 עד 2022.

דוקטרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוקטרינה הצבאית הצרפתית העדכנית מבוססת על מושגים של עצמאות לאומית, הרתעה גרעינית ויכולות התחמשות צבאית עצמאית. צרפת היא חברה בנאט"ו, ועבדה באופן פעיל עם בעלות בריתה כדי להתאים את נאט"ו - פנימית וחיצונית - לסביבה שלאחר המלחמה הקרה. בדצמבר 1995 הודיעה צרפת כי תגדיל את השתתפותה בזרוע הצבאית של נאט"ו, כולל הוועדה הצבאית (צרפת פרשה מהפיקוד המשולב של נאט"ו בשנת 1966, אך המשיכה להשתתף במועצות הפוליטיות של הארגון. היא שבה ב־2008). צרפת תומכת בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה ובמאמצים שיתופיים אחרים. פריז אירחה את פסגת נאט"ו ורוסיה במאי 1997, במטרה לחתום על אמנה בנושא יחסים הדדיים, שיתוף פעולה וביטחון. מחוץ לנאט"ו, צרפת השתתפה באופן פעיל בכוחות שמירת השלום וכוחות הקואלציה באפריקה, במזרח התיכון ובבלקן, ולעיתים קרובות לקחה תפקיד מוביל במבצעים אלה. צרפת ביצעה ארגון מחדש לפיתוח צבא מקצועי שיהיה קטן יותר, בעל כושר פריסה מהירה יותר ומותאם יותר לפעולות מחוץ לצרפת.

מאז תום המלחמה הקרה העניקה צרפת עדיפות גבוהה לפיקוח על נשק ועל אי-הפצתו. ניסויים גרעיניים צרפתיים באוקיינוס השקט והטבעת האונייה ריינבו וורייר הקשה על יחסי צרפת עם בעלות בריתה, מדינות דרום האוקיינוס השקט (כלומר ניו זילנד) ודעת העולם. צרפת הצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בשנת 1992 ותמכה בהארכתה הבלתי מוגבלת בשנת 1995. לאחר שערכה סדרה שנויה במחלוקת של שישה ניסויים גרעיניים על מורורואה בדרום האוקיינוס השקט, חתמו הצרפתים על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת 1996. מאז, הפסיקה צרפת את הייצור והשימוש במוקשי נגד אדם ותומכת באיסור אוניברסלי בנשק זה וחתמה על אמנת הנשק הכימי.

ב־31 ביולי 2007, הורה הנשיא ניקולה סרקוזי על הקמת ועדה לביקורת על כוחות ההגנה של צרפת.[4] הוועדה פרסמה את המלצותיה בספר לבן בתחילת 2008. על פי ההמלצות, החל הנשיא סרקוזי לבצע שינויים מקיפים במדיניות ההגנה הצרפתית ובארגונה כולל מהלכי התיעלות וקיצוצים נרחבים.[5] בהתאם לשינויים שהתחוללו בפוליטיקה האירופית ובמבנה הכוחות לאחר המלחמה הקרה, יתמקדו הכוחות המזוינים בהגנה טריטוריאלית ועמידה באתגרים של סביבת איומים גלובלית. על פי הארגון מחדש, המלחמה בטרור בצרפת ובמושבותיה לשעבר באפריקה, היא המשימה העיקרית של הצבא הצרפתי.

בשנת 2013 פורסם ספר לבן חדש על ההגנה והביטחון הלאומי. זוהי הרפורמה האחרונה בתחום ההגנה של צבא צרפת והספר הלבן הרביעי אי פעם בהיסטוריה הצרפתית. הספר הלבן אישר מחדש את מחויבותה של צרפת לנאט"ו, לביטחון האיחוד האירופי ולהסכמי שיתוף הפעולה הביטחוני עם הממלכה המאוחדת. [6]

גיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, צרפת תמיד הסתמכה על כוח האדם שלה כדי להשיג עוצמה צבאית, ובכך שמרה גם על גיוס סדיר, ולא רק על חיילי הקבע המעטים. לאחר מלחמת אלג'יריה, השימוש בחיילים סדירים נוסף לצבא הצרפתי והם פעלו בכל פעולה צבאית של צרפת. אדם אשר יחידתו נקראת לשירות יכול לבחור בין אם לעזוב את יחידתו (ובכך לוותר על השירות ולדחות אותו לפעם אחרת) או להצטרף ליחידותו ולבצע את המשימה אליה הוא נשלח.

בשנת 1996 ביטלה הממשלה הצרפתית את חוק גיוס החובה במדינה. בפועל החוק התבטל בשנת 2001, דבר אשר ביטל את השירות הסדיר במדינה. כיום מתקבלים מתנדבים, גברים ונשים, בגיל 18–25 לשירות קבע. עם זאת קיימת חובת שירות של שנה.[7]

זרועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – צבא צרפת
AMX-56 לקלרק

צבא צרפת (בצרפתית: Armée de Terre – "צבא היבשה") הוא המרכיב הקרקעי והגדול בכוחות המזוינים של צרפת. נכון לשנת 2020 הצבא מונה 114,500 חיילים סדירים. בשנת 2011 תקציבו עמד על 8.3 מיליארד אירו.

לראש מטה הצבא (Chef d'état-major de l'Armée de terre בקיצור: CEMAT) כפופים הפיקודים הבאים:

הצי הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הצי הצרפתי
נושאת המטוסים הצרפתית "שארל דה גול" מפליגה בים התיכון

הצי הצרפתי (בצרפתית: Marine nationale, 'הצי הלאומי'), באופן לא רשמי "לה רויאל", הוא הזרוע הימית של כוחות הצבא הצרפתיים. הוא מפעיל מגוון רחב של ספינות מלחמה הכוללות את נושאת המטוסים הגרעינית שארל דה גול, כוחות תעופה שונים, צוללות תקיפה וצוללות טילים בליסטיים, פריגטות, כוחות אוויר, סירות סיור וספינות תמיכה. נכון ליוני 2014, הצי הצרפתי העסיק 36,776 עובדים יחד עם 2,800 אזרחים. מרכיב המילואים כלל 4,827 אנשי המילואים המבצעיים. [8]

הצי מאורגן בארבעה כוחות:

  • כוח הפעולה הימי - צי השטח
  • כוחות הצוללות - כולל צוללות מונעות גרעין הנושאות טילים בליסטיים וצוללות קונבנציונליות
  • חיל האוויר הימי - בסיסי אוויר קרקעיים וימיים
  • נחתים - כוח הגנה וחי"ר כולל הכוחות המיוחדים של חיל הים (Commandos Marine)
  • משמר החופים - הז'נדרמריה הימית.

חיל האוויר הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חיל האוויר הצרפתי
מטוס קרב משימתי דאסו ראפאל

חיל האוויר הצרפתי (בצרפתית: Armée de l'Air 'צבא האוויר' או בקיצור ALA) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של צרפת. החיל נוסד בשנת 1909 והוא הוותיק מבין חילות האוויר בעולם. ראש מטה חיל האוויר (CEMAA) קובע את יישום הדוקטרינות של חיל האוויר והחלל הצרפתי ומייעץ לראש מטה הכוחות המזוינים (CEMA) לגבי פריסתו ואופן השימוש בו.

החיל פועל לפי חלוקה גאוגרפית (הפיקוד הצפוני, הפיקוד הדרומי והפיקוד מעבר לים) ובנוי בשלוש רמות פיקוד:

  • הפיקוד המרכזי - כולל את נשיא צרפת כמפקד העליון, ראש מטה הכוחות המזוינים ומפקד חיל האוויר.
  • הפיקודים התפעוליים המורחבים:
    • פיקוד האווירי האסטרטגי - אחראי בין היתר על הנשק הגרעיני המצוי בחיל
    • פיקוד ההגנה האווירית ומבצעים אוויריים
    • פיקוד האוויר המשותף - אחראי לתפקוד הענפים השונים של החיל
    • פיקוד מעקב אווירי ומערכות מידע ותקשורת
    • פיקוד האימונים
    • פיקוד התמיכה המבצעית
  • פיקוד בסיסי החיל

פיקוד המבצעים המיוחדים של צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פיקוד המבצעים המיוחדים של צרפת
הוא גוף במשרד הכוחות המזוינים המופקד על מערך הכוחות המיוחדים מכל זרועות הכוחות המזוינים של צרפת.
לוחמי גדוד הדרקונים 13 - הכוחות המיוחדים הצרפתיים

בראש הפיקוד עומד "המפקד הכללי של הכוחות המיוחדים" (GCOS), קצין בדרגת בריגדיר גנרל הכפוף לראש מטה הכוחות המזוינים ונתון לסמכותו הישירה של נשיא הרפובליקה. תפקידו לספק לכוחות המיוחדים יכולת מלאה להגן על צרפת ועל האינטרסים שלה, לתכנן ולתאם פעולות כנגד רשתות טרור ולהפעיל את הכוחות המיוחדים למשימות כוחות משולבים, בין-משרדיים ובעלי ברית.

  • פיקוד הכוחות המיוחדים של הצבא COM FST.
  • חיל הנחתים והקומנדו של הצי.(Force Maritime des Fusiliers Marins et Commandos).
  • הקומנדו הימי (Commandos marine).
  • הקומנדו האווירי המוצנח (Portraits de commandos parachutistes de l’air).
  • חטיבת מבצעים מיוחדים (DOS)

המשמר הלאומי הצרפתי.[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המשמר הלאומי של צרפת

המשמר הלאומי (בצרפתית: Garde nationale) נוסד במהלך המהפכה הצרפתית. הוא הוקם מחדש במתכונתו הנוכחית ב־2016 כשירות מילואים צבאי ומשטרתי לאומי, לאחר סדרת פיגועים בצרפת. המשמר המתחדש הוקם כזרוע החמישית של הכוחות המזוינים במטרה לחזק את גורמי הז'נדרמריה הלאומית והמשטרה הלאומית בהבטחת אירועים מרכזיים בפריסה ארצית.

תקציב הקמת המשמר עמד על 311 מיליון יורו ובשנת 2018 הוא תוכנן לכלול 86,000 עובדים.

הז'נדרמריה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הז'נדרמריה הצרפתית

הז'נדרמריה לאומית היא כוח משטרה צבאי השייך לכוחות המזוינים אך בסמכות משרד הפנים. יש לו גם תפקידים נוספים במשרד הביטחון ומשרד המשפטים[1]

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנת קרב של הכוחות המזוינים של צרפת

מלאי הצבא הצרפתי מורכב כמעט כולו ממערכות נשק מייצור מקומי. חלקן מיוצר במשותף עם מדינות אירופאיות אחרות עם שילוב מוגבל של חימוש ממדינות מערביות אחרות, במיוחד מארצות הברית. מאז 2010, ארצות הברית היא הספקית הזרה המובילה. התעשיות הביטחוניות בצרפת מסוגלת לייצר את כל אמצעי הלחימה הדרושים לצבא, לחיל האוויר ולצי.[1]

מבצעים ופריסה בחו״ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים צרפתים פורקים ציוד בבמקו בירת מאלי, מבצע סרוואל

כיום כ-36,000 חיילים צרפתיים מוצבים מחוץ לצרפת. צרפת שלחה כוחות לאפגניסטן, בעיקר כוחות מיוחדים במטרה לעזור לכוחות ארצות הברית וכוחות נאט"ו להילחם בשארית כוחות הטליבאן ואל-קאעידה. בשנת 2006 הציב צבא צרפת כוחות על גבול ישראל-לבנון כחלק מכוח שמירת השלום של האו"ם שהוצב לאחר מלחמת לבנון השנייה. הצבא הצרפתי הציב על הגבול כ-2,000 חיילים, בנוסף למספר של כלי רכב משוריינים, ארטילריה ומטוסים. הצבא הצרפתי אף הציב מספר ספינות על הגבול הימי.

בין ינואר למאי 2013 נלחם צבא צרפת יחד במסגרת מבצע סרוואל כנגד מורדים איסלמיסטים שהכריזו על מדינת אזוואד בצפון מאלי.

פריסות פעילות (2020)[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 EUROPE :: FRANCE, The World Factbook, ‏24 לנובמבר 2020 (באנגלית)
  2. ^ לקבינט שרים בראשות ראש הממשלה, שאינם בהכרח מאותו צד פוליטי של הנשיא.
  3. ^ Niall Ferguson, The Cash Nexus: Money and Power in the Modern World, 1700-2000, good read
  4. ^ White paper on defence and national security Letter to M. Jean-Claude MALLET, member of the Conseil d'Etat, ‏31 July 2007 (ארכיון)
  5. ^ Henry Samuels, French Military Heads Threaten to Resign Over ‘Grave’ Defense Cuts, Atlantic Council, ‏MAY 23, 2014
  6. ^ French White Paper on Defence and National Security, משרד ההגנה הצרפתי, ‏2013 (באנגלית)
  7. ^ איאן פיליפס, Conscription drummed out as France gets professional, אינדפנדנט, 28 במאי 1996
  8. ^ https://web.archive.org/web/20141213014855/http://www.defense.gouv.fr/content/download/302626/4023685/file/Chiffres%20clés%20de%20la%20Défense%20-%202014%20(GB%29.pdf