משפט מקלייבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפט מקלייבל הוא משפט דיבה (Libel באנגלית), שנערך בבריטניה, בו תבעה מקדונלד'ס את הלן סטיל ודייב מוריס, שנהגו לחלק עלונים ובהם האשמות נגד החברה. הדיון במשפט התנהל על פני 314 ימי דיונים מיוני 1994 עד סוף שנת 1996, דבר שהפך אותו למשפט הארוך ביותר בהיסטוריה הבריטית‏[1].

ביוני 2013 התגלה כי מי שכתב את העלון היה שוטר סמוי.

פעילות לונדון גרינפיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1986 חילקה קבוצת פעילות סביבתנית קטנה, "לונדון גרינפיס" (שאינה קשורה לארגון העולמי גרינפיס), עלון בשם מה רע במקדונלד'ס: כל מה שהם לא רוצים שתדע. העלון טען כי מקדונלד'ס:

  • מרעיבה אנשים בעולם השלישי,
  • תורמת לכריתת יערות הגשם,
  • משקרת כשהיא טוענת שהיא משתמשת בנייר ממוחזר,
  • מזונה המוצג כבריאותי תורם למעשה לעלייה בהתקפי לב, סרטן ומחלות אחרות,
  • גורמת להרעלות מזון,
  • מעסיקה עובדים בשכר נמוך במכוון ומפטרת עובדים השואפים להתאגד,
  • מפרסמת באופן הדוחף ילדים להציק להוריהם לקנות במסעדות הרשת,
  • ואחראית לגידול חיות בתנאים קשים.

תביעת הדיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 התרתה מקדונלד'ס בחמישה פעילים של לונדון גרינפיס שהחוברת שהם מחלקים מכילה חומר שקרי ומשמיץ נגד החברה וכי אם לא יתנצלו החברה תגיש נגדם תביעת דיבה. שלושה מהפעילים התנצלו, אולם סטיל ומוריס סירבו להתנצל. הם אספו 40,000 לירות שטרלינג מהציבור לצורך ניהול המשפט. בנוסף, הם פנו בשנת 1991 לבית הדין האירופי לזכויות אדם בדרישה להורות לממשלת בריטניה לסייע להם במאבקם המשפטי אולם בית הדין קבע שהם אינם יכולים להחשב כמי שנמנע ממנו הגנה משפטית. במהלך המשפט העלו סטיל ומוריס טענות רבות כנגד חברת מקדונלד'ס וביקשו לבסס שהטענות בחוברת היו אמת.

בפסק הדין שניתן ביוני 1997 בית המשפט קבע שחלק מהטענות בעלון, בהן שמקדונלד'ס אחראית לרעב בעולם השלישי, השתמשה ברעלים כדי להשמיד יערות במרכז אמריקה ושמוצריה רעילים ומסרטנים שקריות ומהוות הוצאת דיבה, ועל כן נפסקו 60,000 לירות שטרלינג פיצויים למקדונלד'ס. עם זאת, בית המשפט קבע שחלק מהטענות בעלון, כמו הטענות שהחברה מנצלת ילדים בפרסומות, טוענת לערך תזונתי שאין באוכל שהיא מוכרת, משלמת לעובדיה שכר נמוך‏[1], מפרסמת באופן הדוחף ילדים לבקש מהוריהם לקנות במסעדות הרשת, ואחראית לגידול חיות למאכל בתנאים קשים הוכחו כנכונות.

סטיל ומוריס הגישו ערעור שנדחה בתחילת 1999, אולם סכום הפיצויים הופחת ל-40 אלף לירות שטרלינג לאחר שנקבע שהטענות שלקוח קבוע של מקדונלד'ס הוא בעל סבירות גבוהה יותר לבעיות לב ושתנאי העבודה של עובדי החברה הם אינם טובים ושכרם נמוך‏[2]. למרות הניצחון במשפט, המשפט היה למבוכה לחברה, והחברה הצהירה שלא תפעל לגבות את הפיצויים המגיעים לה.

ביולי 2000 הגיעו סטיל ומוריס להסדר עם הסקוטלנד יארד על פיצוי של 10,000 לירות שטרלינג לאחר שהתברר שמידע עליהם הודלף ממחשבי המשטרה למקדונלד'ס‏[3]. לאחר מספר שנים, בית המשפט האירופאי לזכויות אדם הכריז כי היבטים שונים של המשפט היו הפרה של האמנה האירופאית לזכויות אדם, בגלל שממשלת בריטניה לא העמידה בידי מוריס וסטיל את האמצעים הדרושים לצורך מאבק משפטי הוגן.

בשנת 2005 נעשה סרט מקיף על תהליך המשפט ועל הכרעת בית המשפט האירופאי לזכויות אדם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 McLibel: Longest case in English history, 15 February, 2005, BBC
  2. ^ Activists win victory in McDonald's libel suit, Associated Press, April 1, 1999
  3. ^ McLibel pair get police payout, July 5, 2000, BBC