משתמשת:לאן/ארנסט שפארד
(אנ')
ארנסט הווארד שפארד (באנגלית: Ernest Howard Shepard; 10 בדצמבר 1879 – 24 במרץ 1976) היה צייר ומאייר בריטי, שנודע בשל שיתוף הפעולה שלו עם א. א. מילן ואיוריו לספרי "פו הדוב" ו"הרוח בערבי הנחל".[1]
מילן ושפארד נפגשו בעבודתם בשבועון הסאטירי "פאנץ'". לאחר זמן מה החלו השניים לעבוד על ספרו של מילן "פעוטים היינו". קוראי הספר אהבו את ציוריו של שפארד וזה הפך לשותף קבוע של מילן ואייר את שני ספרי השירה שלו ושני ספרי פו: פו הדוב והבית בקרן פו. איוריו התבססו על מקומות אמיתיים ביער אשדון ובחווה, כפי שדרש ממנו מילן.
איוריו של שפארד לספר "פו הדב" נעשו תחילה בשחור לבן ומאוחר יותר בצבע, והפכו לחלק בלתי נפרד מהספר. דוב הצעצוע שעל-פיו צויר פו הדב הוא זה של גראהם שפארד, בנו של המאייר.
באיוריו של שפארד מופיעים בעלי החיים וכן צעצועי ילדים בצורה מואנשת והם נראים כחבריו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנסט שפארד נולד ב-10 בדצמבר 1879 בלונדון. אביו, הנרי שפארד, היה אדריכל ואמו, ג'סי הרייט, הייתה בתו של אמן צבעי המים ויליאם לי. כבר בגיל צעיר גילה שפארד כישרון לציור. בשנת 1897 החל ללמוד בבית הספר הת'רלי לאמנויות יפות (אנ') בצ'לסי ולאחר שנת לימודים אחת עבר לאקדמיה המלכותית לאמנויות, שם זכה במלגת לנדסיר בשנת 1899 ובפרס המכון הבריטי בשנת 1900. באקדמיה הכיר שפארד את אלינור צ'פלין, אותה נשא לאישה בשנת 1904. בני הזוג רכשו בית בלונדון ונולדה להם בת אחת, מרי.
הקריירה האמנותית של שפארד החלה ב-1906, כשפרסם מהדורות מאוירות של "משלי איזופוס", "Tom Brown's School Days" (אנ') ו"דייוויד קופרפילד", ובמקביל החל לעבוד כמאייר בכתב העת "פאנץ'".[2] שפארד גם יצר ציורים, אותם הציג בתערוכות במכון לאמנויות יפות של גלאזגו, בגלריה לאמנות של מנצ'סטר (אנ'), בגלריית ווקר לאמנות (אנ') ובעיקר באקדמיה המלכותית לאמנויות בפיקדילי.
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החל שפארד לשרת בצבא אנגליה כסגן משנה ברגימנט הארטילריה המלכותי. ב-1917 הועלה בדרגה והועבר לחיל המודיעין ונלחם בקרב על אראס. הוא זכה בצלב הצבאי כמפקד. בכל אותה העת המשיך לרשום סצנות מחיי החיילים ומשדות הקרב. בעשור הראשון של המאה הקודמת היה עדיין הצילום בחיתוליו ולא היו צלמי קרב שליוו את הצבא. רישומיו של שפארד סיפקו את החומר החזותי משדה הקרב ומילאו את מקומם של צילומי הקרבות של ימינו. החומר החזותי התפרסם בכתב העת פאנץ' ושפארד התפרסם בזכותו כמאייר מוכשר. בתום המלחמה שפארד חזר לעבודתו בפאנץ', כאשר חזר שפארד לעבודתו בשבועון פאנץ, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה פרנק ריינולדס בעל השפעה רבה בניהול העיתון, בייחוד בכל שנגע לתחום האיור והקריקטורה.[3] הוא ראה בשפארד אדם רגיש להתרחשויות בחברה האנגלית ובייחוד לתחושות הדור הצעיר, שיצא ממלחמת עולם הראשונה מאוכזב וספקני ביחס ל"ערכים הנצחיים" של החברה הבריטית השמרנית. ב-1923 התמנה למאייר ראשי של השבועון. הוא החזיק במשרה זו עד סוף מלחמת העולם השנייה ב-1945.[4][5]
ארנסט שפארד ואלן מילן המשורר והסופר, הכירו במקום עבודתם בפאנץ'. מילן לא התלהב מאיוריו של שפארד, אך בהמלצת חבריו הסכים לקבלו כמאייר לשיריו שהתפרסמו בפאנץ'. למרות חששותיו של מילן אסופת שיריו הראשונה : "כשהיינו קטנטנים" - עם איוריו של שפארד התקבלה על ידי ציבור הקוראים הצעירים והמבוגרים, לכן החליט להמשיך את דרכו כסופר ילדים עם המאייר שפארד ואף לשתפו בתמלוגים ממכירת ספריו. היחסים בין הסופר והמשורר היו אמביוולנטיים. שפארד כינה את פו "הדוב הטיפש הזקן הזה" וחשב שה"דוב הטיפש" העיב על כל עבודתו האמנותית .[6] גם מילן הסופר והמשורר לא גילה חיבה למאייר שלו. כאשר שפארד רצה לפרסם ספר על עבודתו כמאייר, הוא פנה למילן וביקש ממנו הקדמה קצרה לספרו מילן הסכים אך כתב הקדמה בזו הלשון: כאשר מחבר מפיק ספר בכוחותיו בלבד, שום צייר אינו מתבקש לכתוב לו הקדמה. לעומת זאת ספרו של שפארד אינו יכול לקוד את קידתו החיננית לפני הקהל, אלא אם כן מילן, או מישהו מכובד אחר, יסכים לשמש לו שושבין. מר שפארד באמת אינו זקוק לכך שאציג אותו. סוף, סוף כל מי ששמע עלי שמע גם על שפארד.
בהמלצתו של ריינולדס שפארד התחיל לאייר את שיריו של מילן שהתפרסמו לראשונה בפאנץ' ויצאו אחר כך כספר "פעוטים היינו". האיורים, היו רישומי עפרון, ללא צבע והם היוו חלק אינטגרלי של הטקסט. הם השלימו את הכתוב, ולפעמים פלשו לתוכו או חרגו ממנו. בשירי מילן משמשים בעלי החיים ראי למאוייו, שמחותיו וחרדותיו של הילד. הסוס, הארנבת, הכלב, האריה והחיות, הן למעשה חבריו הטובים. לא כל החיות הן בעלי חיים ממש, חלקן הן פרי דמיונו של הילד וחלקן פשוט צעצועיו. למשל הדובים שבשיר "הדובים מקינג ג'ורג'" – הם פרי דמיונו של הילד ההולך ברחוב וממציא לעצמו חברים למשחק.
שפארד עיצב את הדובון על פי צעצוע של בנו אך הוא מופיע כבר באחד מגיליונות פאנץ' ב-1924 כאיור לשיר "דוב צעצוע" וב-1930 כתמונה בבית תה בבריסטול. כבר בגרסה המוקדמת לדובון צורה ואופי של "ילד".
גם שפארד יצא נשכר משיתוף הפעולה עם מילן. הוא השתחרר מן הצורך להמציא דברי שנינה לקריקטורות ויכול היה להתמסר למלאכת האיור שהייתה חביבה עליו ונושאים שהיו תמיד קרובים ללבו.
לימים שפארד הוסיף צבע לרישומיו.
ב-1931 שפארד אייר את ספרו הקלסי של קנת גרהם "הרוח בערבי הנחל" וגם איוריו לספר זה זכו להצלחה רבה.
בשלב מסוים גם מילן נאלץ להודות בתרומתו של שפארד לתהילתו. הוא עשה זאת במעין צוואה שנאמר בה כך: [...]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ » Ernest H. Shepard Biography | Life, Art & Illustrated Books, adm, 2 במאי 2020
- ^ M. H Spielmann, The history of Punch., Detroit: Gale Research Co., 1969. (באנגלית)
- ^ P. V. Bradshaw – The of the illustrator Frank Reynolds, 1918
- ^ Ernest H Shepard, Drawn from memory, 1957. (באנגלית)
- ^ Ernest H Shepard, Drawn from life., London: Methuen, 1961. (באנגלית)
- ^ BBC News|UK|Magazine| - The Man Who Hated Poo