משתמשת:רוליג/על סירוס ועיקור חתולים/תיאור מקרה בקנה מידה קטן וניתוח כלכלי שלו

חלק ראשון מתוך שלושה:

חלק ראשון - תיאור מקרה בקנה מידה קטן וניתוח כלכלי שלו

חלק שני - תיאור הבעיה בקנה מידה רחב יותר הכולל גם מקרים לדוגמה של התמודדויות שונות עם ריבוי חתולים בארץ ובעולם

חלק שלישי - ניתוח כלכלי של דרכי ההתמודדויות השונות ומסקנות

רקע

מאבק בין שכנים בעיר ראשון לציון היה כנראה ירית הפתיחה למאבק בין העירייה ואזרחים רבים, כאשר ארגוני בעלי החיים נחלקים בין שני המחנות. מחד עומדים התובעים הטוענים לכך שנוכחות החתולים מהווה מטרד ונגרמת בעקבות האכלתם בידי השכנים. העירייה, שגם היא מהנתבעים, החלה בתיקון תקנות למניעת ההאכלה. הארגונים העוסקים בזכויות בעלי חיים נחלקו בין המחנות עקב פערים בהשקפות לגבי הפתרונות הראויים.

מאבק שכנים

ראשית המאבק

"זמן קצר לפני שפתחה העירייה ביוזמה נגד האכלת חתולים, נתקבל בבית-המשפט בראשון-לציון כתב-תביעה על סך 100 אלף שקל נגד שני מאכילי חתולים והעירייה. התובעים הם ישראל וויקטוריה עזיאל, משכונת וילות בעיר, הטוענים כי האכלת החתולים גרמה להם מטרד. לדבריהם, החתולים מביאים מחלות, מתרבים לא הכרה ומפריעים את מנוחתם של תושבי השכונה." (מתוך פרסומי ארגון אנונימוס, 29 בנובמבר 2005)

פסיקת העירייה

"למעלה ממאה איש השתתפו בהפגנה שנערכה ב-21.11.2005 נגד עיריית ראשון-לציון, שיזמה חוק נגד האכלת חתולים. לאחר כשעתיים הואילו היועצת המשפטית של העירייה והווטרינר העירוני להיפגש עם כמה מהמפגינים, והציגו שתי הצעות לחוקי עזר עירוניים: מיסוד תחנות האכלה וחוק שמירת הסדר והניקיון. הוחלט כי נציגי העמותות יציעו תוכנית חלופית לחוק תוך שבוע. " (מתוך פרסומי ארגון אנונימוס, 29 בנובמבר 2005)

פשרת בית המשפט

"בית משפט השלום בראשון לציון פסק בתחילת חודש דצמבר 2005 כי יש להפסיק להאכיל חתולי רחוב בחצרות בתים. השופט איתן אורנשטיין, שסייר במקום האכלת החתולים, קבע כי ההאכלה תוצא מהשכונה ותועבר לפרדס הממוקם כ-50 מטרים מהמקום הנוכחי. לדעת בית המשפט, העברת מקום ההאכלה תצמצם או אפילו תמנע את המטרד. הפסיקה באה למרות שהחתולים עברו סירוס. (מתוך כתבת מערכת וואלה, יום רביעי, 7 בדצמבר 2005) "... זאת לאחר ש(השופט) הבין מהווטרינר של הרשות שכל פתרון אחר משמעו המתת החתולים."" (מתוך פרסומי ארגון אנונימוס, 5 בדצמבר 2005)

תיקוני העירייה

"בדף מידע שפרסמה התארגנות בשם תושבים למען חתולי הרחוב נמסר (8.12.2005) מידע על התיקונים לחוקי-העזר שהתקבלו בראשון-לציון. המסמך מדגיש, שהחוק לכאורה אינו אוסר האכלה אלא רק מתנה אותה בהליכים מסוימים, אולם בפועל הוא דן חתולים רבים לרעב, בין השאר כי הוא אוסר האכלה בשטחים ציבוריים, מצמצם מאוד האכלה באזורי תעשייה, מסחר ומשרדים, ולא מאפשר לאדם להאכיל חתולים ביותר ממקום אחד. עם זאת, נכון ל-4.12.2005, החוק מתעכב במשרד הפנים בשלב הקליטה (...) ומכאן שאינו בתוקף." (מתוך פרסומי ארגון אנונימוס, 10 בדצמבר 2005)

מאבק מוסרי

"בהודעה לעיתונות מאת תנו לחיות לחיות (7.12.2005), נמסר על פגישה שהתקיימה בין נציגי הארגון ראשון אוהבת חיות לבין ראש עיריית ראשון-לציון, מאיר ניצן. ראש העיר ותומכי המדיניות שלו הסבו את הדיון לכיוון פתרונות סופיים ל'בעיית החתולים'. דובר צער בעלי-חיים ת"א הצהיר באופן מפורש כי לדעתם אין לחתולים זכות לחיות ברחוב. מר ויטנר טען שאין חיה כזו 'חתול רחוב', שחתול הוא חיה ביתית, וחתול שלא חי בבית – יש להשמידו." כפי שמציינת ההודעה, דברים אלה: "מנוגדים לחלוטין לרוח פסיקת בג"ץ מחודש יולי 2004 בה נפסק שלחתולי הרחוב יש זכות לחיות ושהמתת חתולים תיעשה כמוצא אחרון ובהפעלת שיקול דעת פרטני ומקצועי לגבי כל חתול וחתול." " (מתוך פרסומי ארגון אנונימוס, 10 בדצמבר 2005)

סיכום

מאבק בין שכנים על הזכות להאכיל חתולי רחוב בחצר הבית, מביא את הרשות המוניציפלית לתיקון תקנות המונעות את האכלת החתולים תוך הצהרה על ניסיונות לשפר את הסביבה בה אנו חיים. אנשים וגופים רבים לוקחים חלק בשיח הציבורי על זכויות מאכילי החתולים וכן גם על זכויות החתולים ורווחתם. גם בג"צ דן בשאלה. הצדדים השונים מציעים פתרונות מגוונים לפתרון הבעיה.

ניתוח מקרה

הגדרת הסיטואציה

אם נתעלם מההקשר הרחב של קיום החתולים בכל רחבי העיר ונתמקד במאבק שכנים זה, ניתן להגדיר שני צדדים: מאכילי החתולים והשכנים. מאכילי החתולים פועלים באופן שמשפיע על תועלת שכניהם. מכאן, ניתן להתייחס אל התופעה כאל השפעות חיצוניות (Externalities). השפעה חיצונית מתקיימת כאשר פעילות של פרט משפיעה בעקיפין על התועלת של פרט אחר.

כיוון שאין מדובר בגורם ייצור ניתן להתייחס אל התועלת כאל פונקציה המורכבת מערך הנכס, איכות החיים וגורמים נוספים אותם אפרט בהמשך. לטענתם ההשפעה על התועלת היא בסכנה הבריאותית וברעש. בהסתמך על טענתם, ניתן לתאר כי התועלת שלהם קטנה בעקבות הפעילות של מאכילי החתולים. מצב כזה דומה להחצנות בצריכה רבות כמו צריכת טבק, אלכוהול, מוזיקה רועשת, ריח. חישוב מקסום פונקצית הצריכה של המאכילים בלבד, תביא אותנו לאופטימום גבוה מזה שנקבל אם ניקח בחשבון את ההחצנה הגורמת לירידה בתועלת של השכנים.

החצנה חיובית או שלילית (הפרדסן שפחד מעקיצות הדבורים).

הסיכונים הבריאותיים אינם מוחלטים. מחלת הכלבת אותה מגייסות הרשויות כסיבה להשמדת חתולי הרחוב לא נמצאה מועברת לבני האדם על ידי חתולים. ההגנה שנותנים החתולים כנגד מכרסמים וזוחלים משמעותית ביותר. החתולים הם חלק מהמערכת האקולוגית שתפקידה לווסת מגפות ומחלות. גם תחומים אחרים מחזקים את מגמת ההחצנה להטיב עם התובעים ולא להזיק להם. החתולים הם חלק מתרבות בני האדם עוד בעולם המצרי ולכן ניתן לטעון לערך תרבותי . בנוסף, חיזוק קהילת חתולים קבועה יוצר הגנה בפני חתולים תועים שהסיכון מהם רב יותר. חתולים הם חיה טריטוריאלית והם מגינים על הטריטוריה שלהם בפני אורחים לא רצויים. חתול שבע ומסורס/מעוקר מהווה מפגע קטן בהרבה מחתול רעב ומיוחם, ולכן הוצאת החתולים בכל דרך, תביא לכניסת חתולים אחרים במקומם וכך הנזק רב על התועלת. על כך ארחיב בהמשך. לפיכך ההחצנה בעניין זה היא חיובית והשפעתה על התובעים הפוכה מהנטען. ניתן להסיק כי הרווחה החברתית אינה עולה בקנה אחד עם טענות השכנים והאופטימום החברתי משתנה.

הפתרון

על פי קביעת בית המשפט תורחק נקודת ההאכלה אל הפרדס הסמוך. אם נקבל את הנחת התובעים, הפתרון מקטין עד מאוד את ההשפעה של האכלת החתולים על השכנים. השלכותיו על מאכילי החתולים קטנה ומסתכמת בעליה קטנה בהשקעה (מרחק גדול יותר ללכת). לכאורה, פתרון אידיאלי. עם זאת, כאמור, ההחצנה המדוברת במקרה זה מורכבת בהרבה מסיכונים בריאותיים ורעש.

שלושה פתרונות אפשריים קיימים למצב של החצנות: הטלת מס, יצירת שוק חסר והגדרת זכויות קניין. האפשרות להטלת המס מעלה בעייתיות הדומה לזו של קנסות העירייה. העירייה החלה בתהליך לתקן תקנה לפיה האכלה ללא אישור תביא לקנס של 660 ₪. לדעתי, לא ניתן לראות חלק זה של הפתרון כיעיל, כיוון שאין מאכילי החתולים עושים זאת למען רווח ישיר או עקיף. לא ניתן להשוות את זה למס על זיהום (שנעשה למטרת ייצור רווחי), ואף לא לקנס על מהירות, שמטרתה להרוויח זמן ולכן יש לקנס ערך אמיתי. יצירת שוק חסר בו אנשים יקנו את הזכות להאכיל את החתולי הרחוב מתוך מאגר זכויות מוגבל היא אפשרית מתוך מטרה לרכז ולארגן את האכלת החתולים. יצירת שוק חסר מעלה בעיה דומה לזו של המס, כיוון שמדובר כאן בפעולה ממניעים וולונטריים. הדרישה לתשלום במס או בפלטפורמה של שוק חסר היא מגוחכת. אלו צורות שונות של יצירת עלות על מעשה שנועד לרווחת הכלל. סוגיית הקניין מעלה בפנינו שאלה מהותית. איך מוגדר הקניין במצב הנוכחי? אין החתולים בבעלות מאכיליהם, והפסקת האכלתם לא תמנע את קיומם. אם אשווה את המקרה לבעלות על הנחל המזדהם ממפעל הפועל בסמוך לו, הפתרון האפשרי הוא מתן בעלות לשאר המשתמשים בנחל, פעולה שתיצור מחיר לאפשרות לזהם אותו. השוואה מותירה אותנו בלא כלום כיוון שאין החתולים תוצר של המאכילים, וגם אם נתייחס אליהם כאלו, אין למאכילים אחריות משפטית על ההשפעה שלהם על הסביבה, וגם אם היתה, אין הכרעה אם היא חיובית או שלילית. אם נביט במערכת כולה כמקשה אחת, נוכל לראות כי אין ההחצנה מורידה את הרווחה החברתית, אלא מעלה אותה. ככזאת, הכלים שבידי המתכנן החברתי, יכול להיות הקלה במס כמו זה שניתן לעמותות ולתורמים, או הטבה אחרת. כמו מי ששותל ערוגת פרחים ריחנית ממנה נהנה הציבור, אין להקשות עליו.

דוגמה מהמציאות

. מלון רמת אביב התקשר בשנת 1994 עם העמותה למען החתול, וקיבל סיוע והדרכה למניעת מטרדי חתולי חוצות בשטח המלון. זמינות מזון (פחי אשפה, האכלה בלתי נכונה ע"י עובדים ואורחים) גרמה לעליה בכמות ועליה בקצב ההתרבות שלהם. לאחר 8 חודשי עבודה הסתבר כי אוכלוסיה בלתי נשלטת בת מעל 25 חתולים הפכה לאוכלוסיה מטופלת ומבוקרת בת 12-15 חתולים בלבד. תלונות על מטרדים נעלמו לאחר שהוסדרו פינות האכלה והועברה הדרכה מתאימה בנושא . במאמר מוסגר יצוין כי הקושי במדידה מדויקת של מספרי חתולים נבע מסמיכות הסמינר למורים, אשר לא השתתף בפעילות וחתולים משם (מואכלים ע"י סטודנטים בצורה לא מוסדרת ולא מטופלים) נדדו לשטח המלון תוך כדי תקופת הפעילות. (מתוך 'חתולי חוצות והאקולוגיה האורבאנית', עדי נבו, 23 מרץ 2003)

מודל כלכלי מול מציאות

בפתרון מודל כלכלי ניתן להניח עולם המורכב רק משני השכנים האלו וקבוצה של חתולים בעלת מספר מוגבל. עם זאת, גורמים אלו נמצאים בתוך סביבה עירונית, רוויית חתולים. עובדה זו יוצרת בעייתיות כפי שהועלתה בדוגמה הקודמת. פעילות בקנה מידה קטן מתעלמת מהמציאות המורכבת ומשולה למבצע טיהור מים בחוף הדולפינריום בתל אביב בלי להתחשב בזיהום הים התיכון. בחלק השני אבדוק את הסיטואציה במבט רחב יותר.