בניין קל הוא הנפוץ והיסודי מבין שבעת הבניינים של העברית. הוא נחשב לקדום מכולם, וסבורים שהבניינים האחרים הם התפתחות שלו. הוא איננו נושא משמעות מיוחדת, אך ראוי לציין שהוא מתאר גם פעולות (אכל, שמר) וגם מצבים (עמד, חי).
בניין קל נוטה לפי שלוש דרכי נטייה שונות, המכונות פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל. מבחינה היסטורית הן התפתחו כנראה מהצורות qatal, qatil, qatul. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל. מעט שורשים נוטים פָּעֵל, והם בעיקר שורשים המציינים מצב (למשל: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, בראשית כ"ז, א). בשאר הגופים הצירה הפך לפתח בגלל חוק פיליפי: זָקַנְתִּי. השורשים הנוטים לפי פָּעֹל הם נדירים" יָכֹלְתִּי, יָגֹרְתִּי.
צורת העתיד קיימת (בגזרת השלמים) בשתי נטיות: יִקְטַל ויִקְטֹל (בתעתיק פונמי yiqtal, yiqtul). חלק מהשורשים נוטים לפי יקטַל (למשל ילבש, ישכב, יטעם) וחלק לפי יקטֹל (למשל ישמור, יפקוד, יקלוט). יש שורשים נדירים הנוטים בשתי הצורות, למשל יחפץ וגם יחפוץ. בפעלים העלולים יש שרידים של נטייה שלישית: yaqtil, למשל יִתֵּן.