בראשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בראשית
שמאלממוזער
עקדת יצחק על פי יצירה מהמאה ה-17
שפה עברית
תקופה היסטורית מבריאת העולם עד מות יוסף
מספר פרקים 50
מספר פסוקים 1533
סדרת ספרים התורה
הספר הבא שמות
דמויות מרכזיות אדם, חוה, נח, אברהם, יצחק, יעקב, לאה, רחל, יוסף

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית הוא הספר הראשון בספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר פותח את חלק ה"תורה" (חמישה חומשי תורה), ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Γένεσις בתרגום השבעים היווני, או Genesis בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) שבברית הישנה.

במסורת היהודית מיוחס הספר למשה רבנו, אשר כתב אותו מפי האלהים. מספר פרשני מקרא באשכנז של ימי הביניים כבר הצביעו על עריכות בספר המאוחרות לימי משה. בחקר המקרא מקובל לייחס את הספר לעריכה של מספר מקורות שהסתיימה בתקופת בית ראשון. הספר מכיל חמישים פרקים, והוא מתאר את אירועי בריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת שנים עשר שבטי ישראל למצרים, כפי שהתרחשו על פי המקרא.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של ספר בראשית לקוח מהמילה הפותחת אותו – בראשית – וכן מסיפורו את ראשית האנושות והאומה הישראלית. בתרגומים היווניים נקרא הספר גנסיס (Γενεσισ – יצירה, התהוות), על שם האירוע הגדול ביותר המסופר בו – בריאת העולם על ידי האל.

אצל חז"ל נקרא ספר בראשית גם ספר הישר, על פי הפסוקים: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד-יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא-הִיא כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר"[1], וכן "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר"[2]. רבי יוחנן מסביר[3] שהספר נקרא ספר הישר על שם אבות האומה שנקראו ישרים, כפי שאמר בלעם: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים"[4], אולם רבים מפרשני המקרא הראשונים פירשו כי "ספר הישר" הוא חיבור עתיק שלא שרד ובו היו כתובים חלק מקורות עם ישראל.

נושאים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מופיעים שני אמצעים ספרותיים חוזרים: סצנת דפוס ואילנות יוחסין. סצנות הדפוס המופיעות בספר בראשית מופיעות בעיקר בסיפורים על אבות האומה. שני סוגי סצנות דפוס בולטים הם סצנת הפגישה ליד הבאר וסצנת לידת הבן עבור אישה עקרה. אילנות היוחסין המופיעים בספר בראשית תופשים מקום נכבד בתיאור קורות ראשית האנושות. אילנות יוחסין אלה באים לתאר את מקורותיהם של עמים נוספים במזרח התיכון ואף מעבר לו. יוצאים מכלל זה הם אילנות היוחסין שלפני המבול, שכן אוכלוסיית העולם, פרט לנח ובניו, נמחתה מן העולם.

לחלק מהסיפורים המופיעים בספר בראשית מקבילות בסיפורים עממיים אחרים במזרח הקדום. דוגמה לכך היא סיפורו של אותנפישתים, המופיע בעלילות גילגמש, אשר לו קווים מקבילים לסיפור נח והמבול (פרקים ו'-ט'). כמו כן, ישנם סיפורים או קטעי סיפורים בספר הבאים להסביר תופעות טבע שונות. לדוגמה, בסוף סיפור המבול (פרק ט') מופיע ההסבר להופעת הקשת בענן, לפיו הקשת בענן היא האות לבריתו של אלוהים עם נח והאנושות שלעולם לא ימחה אלוהים נפש חיה במבול נוסף.

הבריאה ושחר האנושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים א'-ב' בספר בראשית מספרים כיצד ברא האל את העולם והאדם. חלקו הראשון של הסיפור מתאר את בריאת העולם במאמר האל במשך שישה ימים וכיצד קידש את היום השביעי בו "שבת מכל מלאכתו". חלקו השני של הסיפור מרחיב את היריעה בעניין בריאת האדם והאשה. פרק ג' מספר על חטאם של האדם והאישה הראשונים, סיפור חטא עץ הדעת, שבו אכלו האדם וחוה מפרי עץ הדעת האסור ועקב כך נענש המין האנושי כולו. פרק ד' מספר את סיפור קין והבל, שבו רצח קין, האח הבכור, את הבל, אחיו הצעיר, בשל קנאתו בו ואת תולדות בניו של קין.

פרק ה' מתאר את אילן היוחסין מאדם הראשון ועד נח. שאר צאצאי האדם הרבו לחטוא, והמוסר האנושי הלך והידרדר עד שלבסוף החליט האל לכלות את העולם על ידי הורדת מבול הרסני. סיפור המבול וסיומו מובא בפרקים ו'-ט'. המבול נגזר לבוא על בני האדם משום ש"מלאה הארץ חמס" ו"רבה רעת האדם". האל קרא לנח, הצדיק היחיד באותו הדור, להכין תיבה המחולקת לקנים (תאים) ובעלת שלוש קומות. נח מעלה לתיבה את משפחתו וכן שבעה זוגות מכל חיה מהחיות הטהורות ומעופות השמיים, וזוג אחד מכל חיה מהחיות הלא טהורות. לאחר 40 יום ולילה, ולאחר שנח שולח את העורב שיבדוק האם התגלתה הארץ, הוא שולח שלוש פעמים את היונה. בפעם השלישית היונה לא חוזרת ולכן נח מסיק שמפלס המים ירד. הוא ממתין עד שתיבש הארץ, ומתחיל ליישב אותה מחדש.

בעת היציאה מהתיבה כרת ה' עם נח ובניו את ברית הקשת לפיה ה' לא יביא מבול נוסף לעולם, והסימן לברית יהיה היראות קשת בענן לאחר ירידת גשמים. לאחר המבול החלו בני האדם לחטוא שוב – החל מחם, בנו של נח, הפוגע בכבודו של אביו כשהוא רואה את ערוותו בשנתו (על-פי פרשנויות שונות, חטאו של חם נתפס כביצוע גילוי עריות באביו או בסירוסו), ולאחר מכן, בבניית מגדל בבל, המפורשת כהעזת פנים כנגד האלוהים.

לאחר סיפור המבול מתואר אילן היוחסין של בני נח, שבו מפורט ייחוסם של העמים שחיו באזור המזרח התיכון והקרוב. ביתר פירוט מתואר ענף הצאצאים שממנו נולד אברהם, או אברם כפי שנקרא בתחילה, אבי אומות רבות ואבי האומה היהודית - וצדיק בדורו.

אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפורים על אברהם מתפרסים על פני פרקים י"ב-כ"ה. האל מתגלה לאברהם ומצווה עליו לצאת ממקום מולדתו, חרן, וללכת לארץ כנען. הוא מבטיח לאברהם שייתן לו את ארץ כנען ויברך אותו בזרע רב, כלומר צאצאים רבים. האל חוזר על הבטחות אלו לאורך שלל הסיפורים שאברהם במרכזם, כגון בברית בין הבתרים (פרק ט"ו), בברית המילה (פרק י"ז), ובעקדת יצחק (פרק כ"ב). הבטחת הארץ קורמת במובן מסוים עור וגידים כבר בחיי אברהם, המצטווה ללכת לאורכה ולרוחבה של ארץ כנען. אברהם מקדש את הארץ על ידי בניית מזבחות לאל, מתיישב במקומות שונים, חופר בארות ולבסוף קונה לו ולשרה, אשתו, אחוזת קבר במערת המכפלה בחברון. עם זאת ירידתו הקצרה של אברהם למצרים בשל הרעב שהיה בכנען מסמלת את ירידת בניו העתידית לגלות שם.

גם ברכת הזרע מתגשמת בחייו, כאשר נולד לו בן משִפְחתו, הגר, הוא ישמעאל; לאחר מכן נולד לו בנו יצחק מאשתו שרה כשהוא בן 100 שנה, ואז הוא מצטווה על ידי האל להרחיק את בנו ישמעאל - בכך מסומן יצחק כממשיך השושלת. ולבסוף, זוכה אברהם לחתן את יצחק בנו, וגם בסוף ימיו מבדיל אברהם לטובה את יצחק משאר בני הפילגשים, לא לפני שהוא מוכן להעלות את בנו לעולה ולוותר על כל ברכותיו של האלוהים - כביטוי לאמונה בו.

סיפורים נוספים המסופרים במסגרת החטיבה על אברהם הם סיפור מהפכת סדום ועמורה וסיפור הגר וישמעאל במדבר.

יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים כ"א-ל"ה מספרים על יצחק (קיימת חפיפה עם הפרקים אודות אברהם מחד ואודות יעקב מאידך), הגם שאין המקרא מרבה לספר עליו. מאפיינים רבים בסיפורי אברהם חוזרים ונשנים בקורות יצחק - הרעב תוקף את ארץ כנען, ויצחק מתכוון לרדת מצרימה, אך האל מצווה עליו להישאר בכנען. יצחק, כאביו, מסתכסך עם הפלשתים ועם מלכם אבימלך. מלבד פרשת הסתרת הקשר שלו עם רבקה אשתו והעימות עם אבימלך בשל כך (מכשולים בדרך לקיום ברכת הזרע), הוא גם רב עם הפלשתים על בארות המים (מכשולים בדרך לקיום ברכת הארץ), אך תמיד האל לצדו והוא נוחל הצלחות. בערוב ימיו מבכר יצחק את בנו הבכור עשו על בנו הצעיר יעקב, אך עקב מעשיה של אשתו, הברכה מגיעה דווקא לבן הצעיר.

יצחק מתואר לרוב כאדם סביל, החל מעקדתו, דרך מציאת האישה עבורו, וכלה במסירת ברכתו ליעקב. זאת, בנוסף לאמור לעיל, לפיו אין המקרא מרבה לפרט אודותיו.

יעקב ובניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור הסיפורים על יעקב ובניו הוא הארוך ביותר בספר בראשית (פרקים כ"ה-נ'). גם יעקב, כמו אביו, נאלץ להתמודד מול אחיו על זכות הבכורה, שמשמעותה ירושת הארץ ובחירת אבי האומה, ובשל כך הוא בורח מכנען לחרן, אך קודם לכן הוא מקבל את ברכת אביו יצחק (פרק כ"ח), שמושגת בהונאה – יעקב מציג עצמו לפני אביו כעשו.

יעקב נאלץ להתמודד גם מול דודו, לבן הארמי, בחרן. הוא נושא בחרן שתי נשים (לאה ורחל) ושתי פילגשים (בלהה וזלפה), שיחד יולדות לו 12 ילדים, וחוזר לארץ כנען (לאחר שברכת הזרע נתקיימה בו הוא הולך לממש את ברכת הארץ).

בעת חזרתו לכנען הוא נאבק לבדו במלאך האלוהים ומנצח אותו (פרק ל"ב), ובשל כך הוא גם נקרא ישראל (ישר-אל). אולם בארץ כנען מתחילות לבוא עליו צרותיו - בתו דינה נאנסת, אחיה נוקמים באונס, תוך שהם מטילים חשש קיומי על משפחתו, בנו האהוב יוסף נעדר, וזאת לאחר שאחיו מכרוהו לעבדות, בניו נאשמים בריגול במצרים ואחד מהם אף נאסר, והם נדרשים להביא לשם את בנו הקטן של יעקב - בנימין.

אולם לבסוף עקב הרעב המתמשך בארץ כנען יורדים כל האחים למצרים. רק אז מתחילות ההתרחשויות להאיר פנים. הבן הנעדר יוסף מתברר כמשנה למלך מצרים, ומבקש מאביו לבוא ולהתגורר לידו בארץ גושן ומיטיב עם משפחתו.

סיפורי יעקב משולבים בסיפורי בניו, וגם סיפורי בניו משולבים אלו בתוך אלו. הציר המרכזי הוא יוסף, אך גם ראובן ויהודה הם גיבורי עלילות משנה (מעשה ראובן, מעשה יהודה ותמר, וכן מכירת יוסף). בסוף ספר בראשית יעקב אוסף את בניו כדי לומר להם את אשר יקרה להם באחרית הימים (פרק מ"ט). במקצת הדברים נמצאים רמזים להורשת נחלות בארץ ישראל בימי יהושע. יעקב מת במצרים ונקבר בכנען ובכך הוא סוגר מעגל חיים נפתל. גם יוסף שמת במצרים מובל ביציאת ממצרים (המתוארת בספר שמות) לקבורה בארץ ישראל.

חלוקת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר בראשית פותח בבריאת העולם ובקורותיו של אדם וראשית האנושות, לרבות קורות נח הצדיק והמבול וסיפור מגדל בבל. לאחר מכן מביא הספר את תולדות אבות האומה הישראלית: אברהם, יצחק ויעקב, וכן 12 בני יעקב. כך, בצורה תמציתית, חולף הסיפור על פני מאות שנים בספרו את היווצרות שורשי העם היהודי על פי המסורת המקראית (יש המכנים תופעה ספרותית זו בשם 'טלסקופיה'). הסיפור מכוון לתאר את מקורותיו של עם ישראל ולפיכך מרבה להתרכז בדמויות המרכזיות, אבותיה הקדומים של האומה, תוך כדי התעלמות משאר דמויות סובבות.

ספר בראשית מחולק ל-50 פרקים וסך פסוקיו הוא 1533. בקריאת התורה החומש מחולק ל-12 פרשות:

הפרשה הפרקים מספר
הפסוקים
וסימנו
תחילת הפרשה לפי ספר סדר הדורות לבריאת העולם התקופה
בשנים
אירועי הפרשה ההפטרה
בראשית א' – ו',ח' קמ"ו - "אמציה" 1,536 בריאת העולם, בריאת האדם, השבת, גן עדן, חטא עץ הדעת והעונש, קין והבל, עשרת הדורות מאדם ועד נח, חטא בני האלוהים ספר ישעיה, פרק מ"ב
נח ו',ט' – י"א קנ"ג - "בצלאל" 1,536 467 המבול - ההכנות, 40 יום והיציאה, ברית הקשת, מעשה חם, תולדות בני נח, מגדל בבל, עשרת הדורות עד אברם ספר ישעיה, פרק נ"ד
לך לך י"ב – י"ז קכ"ו - "נמלו" 2,003 44 אברם בארץ, הירידה למצרים, הפרידה מלוט, הבטחת הארץ, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, אברהם אבינו, שרה אימנו, ברית המילה ספר ישעיה, פרק מ' - פרק מ"א
וירא י"ח – כ"ב קמ"ז - "אמנון" 2,047 37 בשורת המלאכים, מהפכת סדום ועמורה, מעשה לוט ובנותיו, אברהם בגרר, הולדת יצחק אבינו, שליחת הגר וישמעאל, ברית אבימלך, עקידת יצחק והברכה לאברהם ספר מלכים ב', פרק ד'
חיי שרה כ"ג – כ"ה,י"ח ק"ה - "יהוידע" 2,084 24 קניית מערת המכפלה וקבורת שרה, שליחות העבד ובחירת רבקה, נישואי יצחק ורבקה, נישואי אברהם וקטורה, מות אברהם אבינו, תולדות ישמעאל ספר מלכים א', פרק א'
תולדות כ"ה,י"ט – כ"ח,ט' ק"ו - "עלו" 2,108 77 בני יצחק ורבקה: יעקב ועשו - ההריון, האופי, הבכורה וכל אחד פונה לדרכו ובאמצע הירידה לגרר ספר מלאכי, פרק א'
ויצא כ"ח,י' – ל"ב,ג' קמ"ה - "מחניים" 2,185 20 יעקב יוצא לחרן, סולם יעקב, המפגש עם רחל, הנישואין ללאה, הולדת בני יעקב, החזרה לכנען והברית עם לבן הארמי ספר הושע, פרק י"ב
וישלח ל"ב,ד' – ל"ו קנ"ד - "קליטה" 2,205 11 המפגש עם עשו, גיד הנשה, התיישבות בשכם, מעשה שכם ודינה ותגובת שמעון ולוי, העלייה לבית אל, מעשה ראובן, ותולדות עשו ספר עובדיה, פרק א'
וישב ל"ז – מ' קי"ב - "יבק" 2,216 14 חיי יוסף - השליחות לשכם, מכירתו, הירידה למצרים, מעשה יהודה ותמר, מעשה אשת פוטיפר, ופתרון חלום שרי פרעה. ספר עמוס, פרק ב'
מקץ מ"א – מ"ד,י"ז קמ"ו - "יחזקיהו" 2,228 5 חלומות פרעה, פתרונם, יוסף הצדיק- משנה למלך, הרעב בכל הארצות, האחים באים ושבים עם מזון, יוסף מתכנן את הלקח שילמד אותם ספר מלכים א', פרק ג'-פרק ד'
ויגש מ"ד,י"ח – מ"ז,כ"ז ק"ו - "יהללאל" 2,233 5 התנצחות יהודה עם יוסף, התוועדות יוסף, הזמנת יעקב ובניו למצרים, ירידת בני ישראל למצרים (מתקיימת ברית בין הבתרים), ההתיישבות בארץ גושן, מדיניות כלכלית חדשה במצרים ספר יחזקאל, פרק ל"ז
ויחי מ"ז,כ"ח – נ' פ"ה - "פה" 2,238 71 השבעת יוסף, הברכה לאפרים ומנשה, הברכות לבני יעקב, מסע לוויה מלכותי ספר מלכים א', פרק ב'

אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקופות בספר בראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר בראשית נמשך על פני תקופה של 2,309 שנים: אלפיים השנים הראשונות לבריאת העולם המכונות "אלפיים שנות תוהו, ועוד 309 שנה בחיי האבות הנכללות באלפיים השנים הנקראות "אלפיים שנות תורה". זאת, לפי המקובל במסורת היהודית. וכך מובא במסכת עבודה זרה[7]: "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח..." ומבואר בגמרא שאלפיים שנות תוהו נמשכות עד שהגיע אברהם אבינו לגיל 52 שאז, על פי חלק מהמפרשים, החל ללמד אנשים בחרן את דרך התורה. כלומר, אלפיים השנים הראשונות של העולם נקראות "שנות תוהו" מפני שבניגוד לתקופות שבאו אחריו, תקופה זו הייתה בלא תורה בעולם.

פירוש נוסף, משמעות המילה תוהו היא תהייה. אין זה אי סדר ללא סיבה, אלא תקופה של תהייה ושאלה. כמו "לתהות על קנקנו" שפירושו לשאול שאלה ולנסות להבין. בדומה, המילה "בוהו" באה מהמילה "בהִייה" שפירושה הסתכלות במשהו לא ברור, זהו מבט שעדיין לא נתבררו בו הצורות.

בתקופה זו קמו האימפריות הגדולות: השומרית והאכדית מצפון לארץ ישראל, והמצרית מדרום לארץ ישראל, בעמק הנילוס. לממלכות אלו היו הישגים טכנולוגיים והתפתחה בהן תרבות עירונית כפי שניתן למצוא בממצאים הארכאולוגיים המיוחסים לתקופה זו.

אברהם אבינו הופיע בסוף שנות התוהו, הוא חי בתוך התרבות של ה"תוהו ובוהו". היוזמה שלו לצאת ממנה באה לידי ביטוי במדרש המתאר את שבירת הפסלים ואת לעגו למציאותם. הוא שולל את התרבות הקיימת מעיקרה. בהרס האלילים מבטא אברהם את התנגדותו הגדולה להגשמה ולאלילות. אברהם, בהוראת האלוהים, עוזב את מקומו, ביתו ומשפחתו והולך אל ארץ חדשה. מכאן החלה תקופה חדשה – אלפיים שנות תורה, תקופה שהמשיכה על פני אלפיים שנה והסתיימה בתחילת תקופת האמוראים.

תהליך יצירת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות טקסטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש ארבע עדויות טקסטואליות עיקריות לספר:

הממצאים שבקומראן מספקים את כתבי היד העתיקים ביותר, אך מכסים רק חלק קטן מהספר. באופן כללי, נוסח המסורה נשמר בצורה איכותית וברורה, אך ישנם מקרים בודדים שבהם הגרסאות האחרות נשמרו גם הן באיכות קריאה מעולה.

המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך רוב המאה ה-20 הסכימו רוב חוקרי המקרא על השערה התעודות, על פיה חמשת חומשי התורה הגיעו מארבעה מקורות עיקריים.

ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

על פי השערת התעודות, כל אחד מהמקורות הללו מוסיף נופך מסוים למקרא (היבט חוקי, סיפורי, או היבט כוהני), והללו חוברו יחד על ידי עורכים שונים. ישנן מחלוקות בקרב שיטה זו, למשל יש הרואים את המקור האלוהיסטי כלא יותר מאשר גרסה של המקור היהוויסטי, בעוד שהמקור הכוהני נראה פחות ופחות כמסמך עצמאי, אלא יותר כאסופה של תיקונים והרחבות למקור היהוויסטי. ובהיפוך יש המוצאים מקורות רבים יותר, ומחלקים כל "מקור" אחד למקורות משניים נוספים. מכל מקום דוגמאות לסיפורים חוזרים ונשנים בתורה משמשות את חוקרי-המקרא לזיהוי המקורות הנפרדים - כך למשל בספר בראשית משתלבים שני סיפורי בריאה, שתי גרסאות של סיפור המבול, ועוד.

על כל פנים אצל מרבית חוקרי-המקרא מקובל כיום כי הניסוח הסופי של המקרא (בשילוב כל המקורות הנ"ל, ולאחר כל העריכות) זהו תהליך שנמשך עד אל המאה ה-6 לפנה"ס [8][9].

לגבי הסיבות לעריכת הספרים הסופית עלו בחקר-המקרא השערות רבות, וכיוון אחד הוא "הרשאת האימפריאליזם הפרסי", שהחלה לקבל בתחילת המאה ה-21 תשומת לב רבה[10][11][12][13][14][15][16]. ישנה הסכמה רחבה בין החוקרים[16][17] שהצמיחה של התשתית הארגונית היהודית בארץ ישראל, בימי שיבת ציון, הייתה תחת השפעה (או לכל הפחות מתן לגיטימיות) מצד השלטון הפרסי, שעודד את צמיחתה של אוטונומיה יהודית מאורגנת באזור ירושלים, מתוך מחשבה על אינטרסים שונים של הממלכה הפרסית. מכאן מסיקים חלק מהחוקרים שהאוטונומיה בירושלים הצריכה חוק יהודי מוגדר ומוסכם אשר יאושר על ידי הממשל הפרסי. זה העלה את הצורך להפיק קוד-חוקים שיהיה מקובל על הכל, ולכן הקבוצות היהודיות איחדו את המסורות שלהן לטקסטים אחידים. בין החוקרים הישראלים ניתן למצוא את פרופ' ברוך שוורץ למשל, האומר בחיבורו "התורה וארבע תעודותיה" כי הניסוח הסופי אכן התרחש בימי שיבת ציון, ומדגיש את הצורך לחזק את הזהות היהודית כלפי פנימה - באותם הימים - ולאו דוקא כלפי השלטונות, באותה תקופה סוערת של שיבת ציון וכינון המקדש.

מכל מקום, בחקר-המקרא אין קונצנזוס שהתאוריה הזו (ואף לא אחרת), מהוות הסבר מספק לתהליך שהביא ליצירת "כתבי הקודש", כפי שהם מוכרים לנו - השערת התעודות עצמה זכתה כאמור לגישות חולקות או מקבילות (כמו שיטת ה"קטעים" או שיטת ה"רבדים") - כל אחת מהן מחייבת תפישה שונה של ה"אבולוציה" של הטקסט המקראי, וגם גדולי החוקרים הישראלים, שהניחו את היסודות לאקדמיה העברית (כמו יחזקאל קויפמן או משה קאסוטו), נטו להציג שיטות הרמוניות יותר לצמיחת האמונה היהודית - והפילולוגיה שלה.

סוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיווג המתאים ביותר לספר בראשית הוא כנראה סוגת ההיסטוריה הקדמונית (antiquarian history) - סגנון ספרותי שמתאר, למשל, את ההופעה הראשונה של בני-האדם, את סיפורי אבות האומה, וגיבורים תרבותיים, וכמו כן מתאר את מקורותיהן של תרבויות, ערים וכיוצא בזה.. הדוגמאות המוכרות ביותר של סוגה זו נמצאות בעבודתם של ההיסטוריונים היוונים של המאה ה-6 לפנה"ס - כוונתם הייתה לחבר בין משפחות נכבדות מתקופת חייהם לבין עבר מרוחק של גבורה מפוארת, ובתהליך זה לא יצרו הבחנה בכתביהם בין מיתוס, אגדה ועובדות. בספר בראשית, מכל מקום, תהליך היצירה הסבוך אמור עם-זאת להפוך תערובת זו של מיתוס, אגדה ועובדות למסורת כתובה אחידה ומוסכמת, המעידה בעיקר על שורשי האומה ויעדיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Skinner, Genesis (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1910. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ג
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ח
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א'
  4. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק י'
  5. ^ 5.0 5.1 הקו המקווקו מסמן שמקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.
  6. ^ יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א'
  8. ^ Introduction to the Pentateuch
  9. ^ Divine Substitution: Humanity as the Manifestation of Deity in the Hebrew Bible and the Ancient Near East (עמ' 94)
  10. ^ The Persian Imperial Authorization as Historical Problem and as Biblical Construct: A Plea for Differentiations in the Current Debate (2007)
  11. ^ Defining All-Israel in Chronicles
  12. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]
  13. ^ SURVEILLANCE IN GENESIS (עמ' 5)
  14. ^ Lee, Kyong-Jin, The Authority and Authorization of Torah in the Persian Period
  15. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]
  16. ^ 16.0 16.1 The Formation of the Hebrew Bible: A New Reconstruction (עמ' 206-204)
  17. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]