משתמש:בנצי/ארגז חול 4: משה כלפון הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה כלפון הכהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומר קיים בעברית: משה-כלפון הכהן - רמ"ך (י"ב בשבט ה'תרל"ד - י"ח בטבת תש"י, 1874 - 1950) מגדולי רבני האי ג'רבה בדור האחרון.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תרל"ד, 1874, לאביו הרב שלום הכהן, ולאמו תראכּי, באי ג'רבה (הסמוך לחופי תוניסיה).

אבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו הייתה ממשפחות הכהנים "אבריש" המיוחסות לעזרא הסופר.

אבי סבו הוא הרב שאול הכהן ראש אב בית הדין של האי ג'רבה. משה (כלפון) הכהן עצמו - נקרא על שמו של סבו הרב משה הכהן (מחבר הספר "פני משה"), בעוד ש"כלפון" היה כינוי-חיבה. האב (מחבר הספרים "נהר שלום", "חפץ יקר", "חיים ושלום"), היה בתחילה ראש אב בית הדין בעיר זרזיס הסמוכה לג'רבה, אך בשנת ה'תרפ"ד, 1924 עלה לארץ ישראל ונמנה עם רבני טבריה.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי ילדותו ידעה משפחתו שנות עושר ושבע והייתה ידועה בגמילות חסדים ובתמיכתה בחכמי ועניי ג'רבה. בבחרותו הידרדר מצבה הכלכלי של משפחתו, והוא יצא לעזור בפרנסת הבית על ידי הגהה והעתקת ספרים.

למד אצל אביו, ואצל מי שהיה לימים רבה הראשי של תוניסיה, הרב יוסף ברבי. נתבקש לשמש כשוחט לבני הקהילה - כאשר נקרא אביו להנהיג את קהילת זרזיס. בהיותו בן שבע עשרה למד שחיטה ושימש כשוחט ובודק; אך עקב תנאי העבודה הקשים, תחת כיפת השמים בימי הקיץ החמים, חלה בקדחת וראייתו נפגעה; עם זאת לא רצה להפסיק את עבודתו בפרנסת ביתו, ורק לאחר הפצרות רבות חזר לג'רבה והמשיך בלימודיו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרנ"ה ,1895, בגיל 21 נשא את מסיעדה - בת אחי אמו הרב אהרן הכהן, ונולדו להם שני בנים ושתי בנות:

  • הרב אברהם מגוץ הכהן שאת ספרו התורני הראשון "ברכת אברהם" חיבר בגיל 14, ושנפטר בגיל שלושים ושלוש לאחר מחלה קצרה. מות הבן השפיע רבות על אביו - אשר כתב על כך רבות בזיכרונותיו.
  • הרב שושן הכהן, שהיה ממשיך דרכו של אביו כרבה הראשי של ג'רבה, ושנודע בספריו "מעשה שושן", "פרח שושן", "ממלכת כהנים" ועוד, כיהן - לאחר עליתו לארץ ישראל - כרב של מושב איתן.
  • פלילה (אשר לאחר שהתאלמנה נישאה לאחי אביה).
  • רחל.

מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרע"ז, 1917, בגיל 43 נתמנה לחבר בית הדין בג'רבה (יחד עם הרב ציון הכהן יהונתן והרב מרדכי אמייס כהן), זאת לאחר הפצרות רבות, בגין אי הסכמתו להתמנות לראש בית הדין - אלא רק לשלישי בדין. תיקן תקנות חשובות בג'רבה, ועמד על משמר הדת בכל רחבי האי.

היחס לארץ ישראל ולאקטואליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה תומך נלהב בתנועה הציונית: בין השאר התקין לחגוג באי ג'רבה את חג העצמאות של ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר). בחיבוריו שקדמו להקמת המדינה מופיעים גם רעיונות מדיניים מפורטים - לא רק למען הרעיון הציוני אלא גם למען רעיונות קוסמופוליטיים מובהקים (כגון הצעת הקמת חבר הלאומים ובית דין בינלאומי - שמקום מושבו הוצע להיות בירושלים).

עוד בהיותו בג'רבה - רכש חלקת אדמה בארץ ישראל, ובערוב ימיו - לאחר שהתרופפה בריאותו - החליט לעלות לארץ. בנו שושן יצא לתוניס להסדיר את אישורי העלייה, אך בעקבות התערערות מצב בריאותו, בוטלה העלייה לארץ ישראל.

פטירתו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ביום שבת בי"ח בשבט ה'תש"י (1950), בג'רבה. ביום קבורתו - כמעט שהתרוקנו כל ערי הסביבה מיושביהם היהודיים, השוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) - נסגר, ורבבות אנשים - בהם גם נציגי הממשלה התוניסאית והצרפתית - השתתפו בהלויה. נקבר בג'רבה, אך בז' בחשוון שנת תשס"ו (2006), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) להר המנוחות (ישראל), במסגרת מבצע מדיני סבוך שהצריך בין השאר גם את עירובו של שר החוץ התוניסאי. במסע הלוויה - שנמשך שלושה ימים - נטלו חלק רבבות משתתפים מישראל מתוניסיה ומצרפת, ביניהם - גם הרב עובדיה יוסף, אשר בנאומו שם אפיין את דרכו ההלכתית של הנפטר: אי סטייה משיטת פסיקתו של מחבר הספר שולחן ערוך.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך ספריו יצאו לאור כ-80 חיבורים - בכל ענפי היהדות. רבים אחרים נותרו בכתב יד. נודע במיוחד בגין שני ספריו ההלכתיים החשובים ביותר: שו"ת שואל ונשאל (אסופה של כשלשת אלפים תשובות בשמונה כרכים), וברית כהונה (כל המנהגים והתקנות של ג'רבה וסביבותיה, בנוי על פי סדר ארבעת חלקי השולחן ערוך). מספריו שלא יצאו לאור: צדקה ורחמים (על דברי הפוסקים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]