משתמש:ג'יס/מאמר על המתודה

מאמר על המתודה הוא טקסט פילוסופי ואוטוביוגרפי מאת רנה דקארט שפורסם בשנת 1637. במהדורות הראשונות שלו שימש המאמר כמבוא לשלושה חיבור מדעים מדעיים בהם יושמה המתודה: האופטיקה, המטאורה (כיום מטאורולוגיה) והגיאומטריה. אולם הפרסום הרב לו זכה המאמר הפכוהו למאמר שמפורסם כיום בעיקר כחיבור שעומד בפני עצמו, שנהפך לאבן דרך בתולדות החשיבה המערבית.

רקע

המאמר מהווה שבירה של המסורת הסכולסטית, אותה החשיב דקארט ל"ספקולטיבית", ומציע ייסוד מחדש של המדע על בסיס מוצק יותר, ועל בסיס ההתקדמות הטכנולוגית. הוא נכתב במקור בשפה הצרפתית, בחירה שמעידה על כוונתו של דקארט שלא להגביל את רעיונותיו לקהל מצומצם של תיאולוגים (כפי שנהגו אנשי המסורת הסכולסטית שכתבו בלטינית), אלא לפנות לקהל רחב בהרבה. הוא כתוב בלשון סיפורית ואסוציאטיבית, ושני חלקיו הראשונים מציגים סקירה אוטוביוגרפית. במכתב לידידו מרסן כתב דקארט שמטרתו בחיבור אינה ללמד את המתודה אלא להציגה בצורת שיחה.

במאמר בוחן דקארט את דרכו האינטלקטואלית במבט לאחור, החל בראייה ביקורתית של מה שלמד בבית הספר, ועד לפילוסופיה חדשה שפיתח כמה שנים מאוחר יותר. הוא גם מספק שיטה (המורכבת מארבעה כללים) להמנעות מטעות, ומפתח את הפילוסופיה של הספק, במטרה להשתית מחדש את הידע על יסודות ודאיים - הביטוי המפורסם "אני חושב משמע אני קיים" (Cogito ergo sum), שמאפשר לדקארט לצאת מהספק, ישמש לו כעיקרון ראשון. בנוסף, דקארט מסכם במאמר את הרהוריו על הישארות הנפש ועל קיום האל, נושאים שזכו להרחבה משמעותית ארבע שנים מאוחר יותר, בספרו הגיונות על הפילוסופיה הראשונית.

החיבור נכתב על ידי דקארט כמה שנים לאחר משפטו של גלילאו (יוני 1633), שבו גונה על ידי הכנסייה בגלל ספרו דיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות. מאחר שדקארט כתב בשנים אלה (1632-1633) את "העולם", בו הגן על התיאוריה של ההליוצנטריות באופן דומה לגלילאו, הוא העדיף לנטוש את פרסום ספרו. במקום זאת פרסם דקארט, בעילום שם, חלקים ממנו (על האופטיקה, המטאורולוגיה) והגיאומטריה), בליווי המבוא מאמר על המתודה, שהקנה לו את פרסומו. זהו הספר הראשון שפרסם דקארט בחייו.

מבנה

שני החלקים הראשונים אמנם מציגים סקירה אוטוביוגרפית, וגם שאר הפרקים מוצגים בצורת סיפורית-אישית, אך למעשה זהו מניפסט רציונליסטי. החלק השלישי עוסק במוסר, ובעקבותיו בא פרק על מטאפיסיקה. הפרק החמישי עוסק באנטומיה ופיסיולוגיה ובפרק האחרון מסכם דקארט את מהלכיו הפילוסופיים עד כה ומתווה את דרכו העתידית.

בניגוד למהדורות מודרניות - בחיבור המקורי לא הופיעו כותרות ביניים, אך דקארט עצמו הציע בהקדמה לחלק את החיבור כדלקמן:

• עיונים שונים על המדעים
• כללי השיטה העיקריים
• כללים מוסריים אחדים
• יסודות המטאפיזיקה
• שאלות פיזיולוגיות
• הסיבות שהביאו את המחבר לכתיבה

תמצית

חלק ראשון: עיונים שונים על המדע

המאמר על המתודה נפתח באמרה המפורסמת על כך שבניגוד לכסף או כבוד, "השכל הישר הוא הדבר שמשותף בין בני האדם במידה השווה והטובה ביותר, שהרי כל אחד סבור שהוא מחונן בה במדה גדולה כל-כך עד שאפילו האנשים שקשה ביותר להשביע רצונם בכל דבר אחר, אין דרכם לרצות ממנו מנה יפה מזו שכבר יש בידם." מה שיוצר אפוא את ההבדלים בין דעות האנשים, זה האופן שבו כל אדם משתמש ביכולת זו. הדברים מהווים הד לדברי מישל דה מונטן: "נהוג לומר שהדבר המשותף ההוגן ביותר שהטבע העניק לנו באדיבותו, הוא השכל הישר: שהרי אין לך אדם שאינו מרוצה ממה שחולק לו."

דקארט ממשיך עם אזהרה: "אין זה מספיק להיות בעל נפש נמרצת; הדרישה העיקרית היא להשתמש בה נכונה. כפי שהמוחות הגדולים מסוגלים למצוינות הגבוהה ביותר, כך הם פתוחים גם לעיוותים הגדולים ביותר, ואלו שנוסעים באיטיות רבה עשויים להשיג התקדמות גדולה הרבה יותר, ובלבד שיישארו צמודים תמיד לדרך הישרה, שלא כאלו שסוטים ממנה בעוד הם רצים."

דקארט מתאר את אכזבתו מכך שלאחר שסיים את מסלול הלימודים בשלמותו באחד מבתי הספר הטובים באירופה, הוא מצא את עצמו "כרוך בספקות וטעויות רבות כל כך, שהייתי משוכנע שכלל לא התקדמתי בלימודי מעבר לגילוי הבורות שלי על כל צעד ושעל." הוא מציין את ההנאה המיוחדת שהסבה לו המתמטיקה ויסודותיה המוצקים.

חלק שני: כללי השיטה

על בסיס ממצאים שליליים אלו מתווה דקארט את הצורך בהתחלות חדשות: