משתמש:נגהניר29/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין זנדברגר
Martin Sandberger
לידה 17 באוגסט 1911
שרלוטנבורג, ברלין, גרמניה
פטירה 30 במרץ 2010
שטוטגרט, גרמניה
השכלה אוניברסיטת טיבינגן (1933)‎‎
אוניברסיטת מינכן
אוניברסיטת קלן
אוניברסיטת טיבינגן
קתדרלת פרייבורג.

מרטין זנדברגראנגלית: Martin Sandberger; (17 באוגוסט 1911, ברלין, גרמניה - 30 במרץ 2010, ארגנטינה)) היה מפקד אס-אס גרמני בתקופת שלטון הנאצים בין השנים 1941-1943.

זנדברגר לקח חלק גדול בהשמדת היהודים בתקופת השואה כאשר פיקד על הזונדרקומנדו a1 של איינזצגרופן A. זנדברגר היה גם אחראי על משטרת הביטחון, RSHA, באסטוניה. היה אחראי למעצרם של יהודים באיטליה וגם לגירושם למחנה הריכוז אושוויץ. זנדנברג היה המפקד השני של איינזצגרופה A שנשפט והורשע. [1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנדברגר נולד בשרלוטנבורג שבברלין ב-17 באוגוסט 1911. אביו היה מנהל של IG Farben (קונגלומרט כימי ותרופות גרמני). זנדברגר למד משפטים באוניברסיטאות מינכן, קלן, פרייבורג וטיבינגן.

בגיל 20 הצטרף למפלגה הנאצית ול-SA. בין השנים 1932-1933 היה יו"ר קהילת הסטודנטים באוניברסיטת טיבינגן. בשנת 1933 נבחר לראש התאחדות הסטודנטים הלאומית-סוציאליסטית ולגוף הסטודנטים בטיבינגן.

בנובמבר 1933 הגן על עבודת המחקר שלו בנושא "ביטחון סוציאלי במדינה הלאומית-סוציאליסטית".  

ב-8 במרץ באותה שנה הניפו זנדברגר ועמיתו אריך הרלינגר את הדגל הנאצי מול הבניין הראשי באוניברסיטת טיבינגן. לאחר עליית הנאצים לשלטון, ב 1935  הנאצים מינו את זנדנברגר למפקח באוניברסיטה ולד"ר למשפטים. ב-1936 הפך לחבר מגויס בזונדרקומנדו אס-אס בפיקודו של גוסטב אדולף שיל- עבור ה-אס-דה בוורטמברג.[1]

לאחר הפלישה הגרמנית וכיבוש פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1939, לאחר הפלישה הגרמנית וכיבוש פולין, פתח היינריך הימלר בתוכנית הידועה בשם Heim ins" "Reich (בעברית : חזרה לאומה), אשר הייתה אחראית לגירוש האוכלוסייה המקומית באזורי פולין והחלפתה בגרמנים אתניים. ב-13 באוקטובר 1939 מינה הימלר את זנדברגר לאחראי על משרד ההגירה המרכזי במזרח פולין הכבושה הסובייטית.  הימלר הטיל עליו את "הערכת השווי הגזעית" (rassische Bewertung) של מהגרי פולקסדויטשה השונים.

ביוני ל1941 זנדנברג מונה למפקד הזונדרקומנדו A1 של האס אס. הזונדרקומנדו שימש באס אס לתיאור תת-יחידה, ועסקה בביצוע משימות מיוחדות ופעולות שעשויות להיות כרוכות בשליחת סוכנים או כוחות לשטח. שימוש במונח "זונדרקומנדו" החל כנראה בשנת 1938 והפך נפוץ מאוד באס אס. קבוצות זונדרקומנדו התגבשו, התפרקו ואורגנו מחדש למשימות שונות.

נשארו רישומים על יחידות זונדרקומנדו שאורגנו תחת המשרד הראשי למנהל וכלכלה של האס אס, כולל יחידות שפעלו זמן רב ותפקידן היה לאסוף חפצי ערך מהיהודים. בתוך האיינזצגרופן היו יחידות מיוחדות רבות בזמן כיבוש ברית המועצות.[2]

תפקידו במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השניה גרמניה כבשה מדינות רבות ואחת מהן הייתה אסטוניה. לפני מבצע ברברוסה (1941)   היו כ 4500 יהודים באסטוניה . רבים מהם ברחו עם נסיגת הצבא האדום. יש המשערים כי לאחר כיבושה של אסטוניה על ידי הנאצים נשארו מהם כ 2000  איש, ויש אשר טוענים כי מספר היהודים שנשארו הוא כ-1000 יהודים בלבד.[3]

בעת מלחמת ברברוסה, אסטוניה נכבשה על ידי הרייך הנאצי. לכל חבר בממשלה האסטונית שהוקמה לשם שיתוף פעולה עם שלטונות הרייך, ניתן התואר "לאנדסדירקטור".[3]

ביוני 1941 מונה זנדברגר למפקד זונדרקומנדו 1a של איינזצגרופן וראש משטרת הביטחון של האס-דה באסטוניה (1941-1942) הוא זה שמילא תפקיד של פסיכולוג, מוכשר אך מושחת. כמו כן גם הוביל את העם אל העתיד המבטיח של  אירופה החדשה של היטלר. במהלך השבועיים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שהחלה ב-22 ביוני 1941, נסע זנברגרגר עם פרנץ ולטר סטאלקר, מפקד איינזצגרופן זנדברגר היה מעורב מאז מרץ 1941 בהפצת תכנית עבור ה-RSHA ׁ( המשרד הראשי לביטחון הרייך) ומנהל ארגון תכנית הלימודים של בתי הספר.

תפקידו בזונדרקומנדו A1[עריכת קוד מקור | עריכה]

זונדרקומאנדו a1 פיקחה על אסטוניה ומפקדה היה ד"ר מרטין זנדברגר. על  הזונדרקומנדו a1 הוטל להשליט את המשטר הנאצי באסטוניה הכבושה באמצעות טרור והטלת פחד ועל ידי חיסול כל האלמנטים העויינים שעלולים במשך הזמן לבצע מבצעים עויינים נגד הנאצים.[4] זנדברגר הכיר בתחושת הקורבן של האסטונים ובשאיפת הצדק באמצעות שאיפת הנקם זירז את החלמתה של "האומה פגועת הטראומה" בכך שהעניק לאסטונים אוטונומיה רחבה ככל האפשר. בה בעת ניצל את תחושותיהם האנטי קומוניסטיות כדי שיראו ביהודים את שורש אסונם ואת האמצעי לההשבת הערך העצמי ותחושת העצמה - על ידי שרצחו את בני ארצם היהודים. הדבר שירת את שאיפתו של זנדברגר לאסטוניה "נקייה מיהודים" אבל מבחינתם של האסטונים עצמם הקריבו היהודים על מזבח ההתחדשות הלאומית.

ראש משטרת הביטחון הגרמנית, הד"ר מרטין זנדנברג, הוא זה שמילא תפקיד של פסיכולוג אך "מושכת", והוביל את "האומה אחוזת הטראומה בשלבי ההחלמה ואל העתיד המבטיח של אירופה החדשה של היטלר". הוא עשה זאת כששיקם את תחושת הערך העצמי של הלאום האסטוני על ידי קשר של שיתוף פעולה שהתבסס על אמפתיה ועל אמון הדדי. במקום הפחדה ושליטה אוטוריטרית, כנהוג באזורים אחרים של מזרח אירופה תחת הכיבוש הנאצי, ובכללם ליטא ולטוויה. הכיר זנדנברג בתחושת הקורבן של האסטונים ובשאיפת הצדק באמצעות שאיפת הנקם וזירז את החלמתה של "האומה פגועת הטראומה" בכך שהעניק לאסטונים אוטונומיה רחבה ככל האפשר. בה בעת ניצל את תחושותיהם האנטי קומוניסטיות כדי שיראו ביהודים את שורש אסטונם ואת האמצעי להשבת הערך העצמי ותחושת העצמה- על-ידי שירצחו את בני ארצם היהודים. הדבר שירת את שאיפתו של זנדנברג לאסטוניה "נקייה מיהודים", אבל מבחינתם של האסטונים עצמם הוקרבו היהודים על מזבח ההתחדשות הלאומית.[5]

אופי התנהגותו בתחום השיפוט באסטוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי המשטר הנאצי כוסתה אסטוניה ב-20 מחנות ריכוב שהיו תחת פיקודו של מחנה ואייווארה. אל המחנות הובאו רבבות מאנשי אסטוניה וכן רבבות מארצות אחרות ושם דוכאו, הוענשו, הועבדו בפרך, נשללו מהם זכויותיהם האנושיות, הורעבו והתעללו בהם. תנאי החיים במחנה היו קשים.

כדי להוסיף ולחשל את ה"ידידות" החדשה בין הכובש הנאצי לבין הנכבש האסטוני האדירו הנאצים את הדימוי גזעי של האסטונים מעל לכל השאר העמים במזרח אירופה. "הרעיון של האסטונים והגרמנים הם אחים לנשק" הביא את  זנדנברג יחד עם מפקד סיפו  והאס דה בטלין, לפנות ליוצאי צבא ומשטרה אסטונים ולשכנע אותם להצטרף להקמתה של משטרת הביטחון האסטונים, נפרדת אך נתונה לפיקוח צמוד של גרמניה. זנדברגר יותר מכל נציג אחר של גרמניה, הקפיד לנהוג כבוד באסטונים בתחום השיפוט שלו הוא העניק להם יד רבה של אוטונומיה שלא היתה כמוה בכל חלקי מזרח אירופה שכבשו הנאצים. הגישה הזאת השתלמה בהחלט שכן היא הניבה למנגנון הביטחון הגרמני תמיכה גדולה פי עשרה כמעט עם הצטרפותם של השוטרים שהתגייסו למשטרת הביטחון האסטונית. זאת ועוד ביוזמתו של זנדברגר קיבלו השוטרים הללו את תמיכתם של כ-40000 חברי האומקיטסה. משטרת הביטחון האסטונית החדשה. הסידור הזה אורגן בידי זנדברגר כדי להשיג הסמכה ציבורית לסידורי הביטחון הגרמנית ואמצעים שכוונו בראש ובראשונה נגד קומוניסטים ויהודים.[6]

בעיצומו של המחנה באסטוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחדריהם של האסירים נמצאו אסירים רבים כל כך עד שלא  הייתה להם אפילו היכולת לישון במצב של שכיבה. האסירים במחנה סבלו מרעב כרוני, תזונתם הייתה מורכבת ממאכלים גרועים ואם ניתן להם בשר במרק היה זה בשר סוסים במצב של ריקבון.

כעונש והתעללות נהגו להלקות בשוטים את האסירים היהודים. גבר היה סופג 50-100 מלקות ולעומת זאת אישה הייתה מקבלת 25 מלקות. אילצו נשים וגברים לרוץ, להשתטח בתוך זוהמת המחנה ולהמשיך לרוץ. הם נהגו במיוחד להתעלל בנשים והן הוכרחו להשתתף באורגיות עם ראשי המחנה ועוזריהם. לבסוף חלקם מתו כתוצאה מעבודת הפרך והתנאים האיומים וחלק הוצאו להורג בשדות הקטל.[7]

כדי ללמד על היעילות האכזרית שבה חיסל זדנברגר את שארית האוכלוסין היהודים. בניצוחו של זנדברג איתרו המשטרה האסטונית והאומקיטסה ואחר כך עצרו ורצחו את 1000 היהודים הנותרים באסטוניה.

זנדברגר חיסל את שארית אוכלוסין היהודים באכזריות.

כשהתחילו להתקרב לצבאות בעלות הברית - התחיל מבצע טישטוש והסוואות הזוועות של ההמתות ההמוניות. הדבר נעשה על ידי קומאנדו מיוחד שאילץ את אסירי המחנה לשרוף את גופות ההרוגים.[8]

לפי כהן "הארגון הנאצי האחראי ביותר לביצוע השואה במדינות הבלטיות היה שירות הביטחון (Sicherheitsdienst), המכונה בדרך כלל בראשי התיבות שלו אס דה. ה-אס דה, שאורגן על ידי האיינזצגרופן, התנהל בהתאם להבנה שקיים מסדר יסוד, הנקרא לפעמים מסדר פיהרר - (Führerbefehl) להרוג את היהודים" (ד"ר חיים שמיר).

משפט האיינזצגרופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט האיינזצגרופן היה התשיעי מתוך שתיים עשרה המשפטים בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שקיימו שלטונות ארה"ב באזור הכיבוש שלהם בגרמניה בנירנברג לאחר תום מלחמת העולם השנייה. שתיים עשרה המשפטים נערכו בפני בתי משפט צבאיים של ארה"ב; הם התרחשו באותם חדרים בארמון הצדק. שתיים עשרה המשפטים בארה"ב ידועים ביחד כ"משפטי נירנברג הבאים" או, באופן רשמי יותר, כ"משפטי פושעי מלחמה בפני בתי הדין הצבאיים של נירנברג. במשפטו,  זנדברג הכחיש ולא לקח אחריות על הרציחות  המתוארות וביקש להאשים את משטרת השדה הגרמני ואת שומר הבית האסטוני. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין ומצא כי שומר הבית האסטוני נמצא בסמכות השיפוט והשליטה של זנדברג עבור פעולות ספציפיות כפי שעלה מאותו דוח. באופן דומה, טען זנדברגר כי עצר את היהודים שנשלחו לפסקוב כדי להגן עליהם, בתקווה שבמהלך המעצר עלול פקודת הפיהרר להתבטל או להחלים והוא אינו אחראי באופן כללי להוצאתם להורג במחנה המעצר פסקוב. זנדברגר אמר שהוא אחראי ל"רק חלק" מהרציחות. זנדברגר העריך את ה"חלק" הזה ב-300 עד 350 נפשות.

עורך דינו הנודע וסגן הנשיא של הפרלמנט במערב גרמניה קרלו שמיד דאג לתנאיו של זנדברגר בכלא. השופט מיכאל מוסמנו גזר את גזר דינו של בית הדין : הנאשם מרטין זנדברגר בסעיפים של כתב האישים בו הורשעת, בית הדין דן אותך למוות בתלייה. למרות לחצים פוליטיים, הגנרל לוציוס ד' קליי אישר את גזר דין המוות של זנדברגר ב-1949. כשנתיים אחר כך, ב- 1951 הומתק דינו של זנדברגר למאסר עולם על ידי ועדת החנינה של " פאנל פק". אביו של זנדברגר מנהל הפקה בדימוס של IG Farben, השתמש בקשריו עם נשיא גרמניה ואף חידש קשר עם שגריר ארה"ב באותה תקופה והשתמש בתחנונים רבים כלפי אנשים בעלי השפעה כולל שר המשפטים על מנת לקבל הקלה בעונשו.

עד סוף 1957, היו רק ארבעה פושעי מלחמה שהוחזקו בכלא במערב גרמניה. אחד מהם היה זנדברגר, שב-9 בינואר 1958 שוחרר בעצמו מכלא לנדסברג.  זנדנברג מת בשנת 2010 בגיל 98.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מקלין הצרפתי, The Field Men: The SS Officers Who Led the Einsatzkommandos - the Nazi Mobile Killing Units (Schiffer Military History), עמ' 102
  2. ^ מקלין הצרפתי, The Field Men: The SS Officers Who Led the Einsatzkommandos - the Nazi Mobile Killing Units (Schiffer Military History), עמ' 103
  3. ^ 1 2 השמדת יהודי אסטוניה עמוד 41
  4. ^ מורשת עמוד 128
  5. ^ "יד ושם קובץ מחקרים" ל"ט {2}, בעריכת דוד זילברקלנג, המכון הבין-לאומי לחקר השואה ירושלים 2011 עמוד 211-212
  6. ^ קובץ מחקרים יד ושם"  ל"ט {2}, בעריכת דוד זילברקלנג, המכון הבין-לאומי לחקר השואה ירושלים 2011 עמוד 206-207
  7. ^ מורשת עמוד 133
  8. ^ מורשת עמוד 134