משתמש:שרון בינשטוק/כלכלה מקומית מקיימת
כלכלה מקומית מקיימת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה מקומית מקיימת (כמ"מ) היא כלכלה הוליסטית שנקודת המוצא שלה היא 'צדק חברתי'. מטרתה לעצב מערכת כלכלית הוגנת ובת קיימא, המעוגנת במשאבים מקומיים ושמטרתה לשמור על האינטרסים הקהילתיים במישור הכלכלי, החברתי והסביבתי. כלכלה מקומית מקיימת מהווה אלטרנטיבה לשיטה הקיימת של שוק פיננסי גלובלי, שלטון הבנקים בכסף, אי שיוויון ואבטלה בכך שהיא מקדמת הוגנות, סולידאריות חברתית וקיימות סביבתית. בהיותה כזו משמשת כמ"מ אסטרטגיה לשינוי חברתי וחשיבותה גוברת בשנים האחרונות על רקע תהליכי ההפרטה של מדינת הרווחה.
פיתוח כמ"מ חותר להשתמש במשאבים המקומיים ( אנשים, נכסים וסביבה) ולהבטיח, כי מרבית המשאבים המושקעים באזור (המקומי) יישארו כמה שיותר זמן באותו מקום לפני שהם עוברים לידיים חיצוניות. רוב הכסף הנכנס לאזור מסוים, דרך הכנסות התושבים, תקציבים ממשלתיים או אפילו תרומות, אינו מגיע לעסקים מקומיים או לשירותים הנרכשים מתושבי המקום, אלא לקבלנים חיצוניים ולרשתות השיווק הגדולות. תמונת מצב זו משקפת שכונות שונות בארץ ובעולם, אך מצב זה בעייתי במיוחד בשכונות מוחלשות בכלל, ובפריפריה בפרט, כאשר כסף המושקע בשיקומן עוזב את המקום לעיתים מיד לאחר שהגיע. הדלי הדולף – דימוי שטבע הארגון הבריטי The new economics foundation משמש לתיאור מצב בו הכלכלה המקומית מיוצגת כדלי כאשר, כסף הנכנס לאותו דלי יכול למלא אותו ולשמש את תושבי המקום, או לזלוג החוצה דרך החורים. ישנן דליפות מהן לא ניתן להימנע, כגון כסף מקומי המושקע בתשלומי מיסים, משכנתא, ושירותים שונים. עם זאת, לעיתים קרובות גם השקעות גדולות של הרשויות בפיתוח אזורי פריפריה אינן מגיעות לאוכלוסיות המקומיות (או שהן סובלות מ'זרימת יתר' המתבטאת בזרימה של המשאבים אל מחוץ ל 'מקום'. לרוב, כיוון הזרימה הוא חזרה אל המרכז ואל המשקיעים הגדולים. שני המצבים - המצב בו השקעות אינן מגיעות למקום או שהן ממשיכות הלאה אל מחוצה לו - גורמים לתופעה הבעייתית המוכרת היטב: משאבים רבים מושקעים בפיתוח, אך מצבן של אוכלוסיות מקומיות אינו משתפר ולפעמים אף מורע. האתגר של כמ"מ הוא לזהות את ה'דליפות' אותן ניתן 'לסתום', על מנת לשמור כמה שיותר מהמשאבים בסביבה הקרובה.
דימוי נוסף לאתגר הגלום בכמ"מ הינו תעלות ההשקיה – הגדלת זמן השהות של הכסף בכלכלה המקומית ומספר השימושים שנעשים בו, על ידי ניצול מיטבי של משאבים קיימים ופיתוח יוזמות לפי הצרכים והיכולות של תושבי המקום. הכסף (מים) המוזרם לאזור יניע או "ישקה" תעלות רבות – ככל שהכסף מגיע ליותר עסקים מקומיים כך גדלה הרווחה הכלכלית של הקהילה באזור.
מודלים לפיתוח כמ"מ שותפויות בין מגזריות - שותפויות בין בעלי עניין מגוונים; תושבים, מגזר ציבורי, מגזר שלישי ומגזר עסקי הן תנאי מרכזי לקידום כמ"מ וגם עיקרון המבטא את רוח הסולידריות המאפיינת את הפיתוח המקומי. שותפות היא למעשה אחד העקרונות המבדלים של כמ"מ מיזמות בודדות כמו עסקים חברתיים. מרחב שיתופי הפעולה מהווה 'מרחב משילות חדש' שבו לא רק המדינה קובעת את המדיניות ואת כללי המשחק, אלא כל השחקנים במרחב: המגזר הציבורי, המגזר השלישי והמגזר העסקי. תפיסת משילות חדשה זו קיבלה הכרה כאסטרטגיה בהצהרת ריו ( 1992 UNCED ) שהכירה בכך שהאחריות לפיתוח מקיים מתחלקת בין השחקנים משלושת המגזרים. שותפויות תלת מגזריות סומנו כאסטרטגיה לקידום פיתוח מקיים גם במטרות הפיתוח של המילניום (2000UN) אופיין הרצוי של שותפויות תלת מגזריות לפיתוח מקיים:
* מטרות השותפות רתומות למטרות מוסכמות של פיתוח מקיים. * זיהוי הערך המוסף של כל שותף ורתימתו למטרות השותפות * הגדרת תוצאות ברורות ומדידות. * אופי וולונטארי ומתן כבוד לערכים בסיסיים של השותפים. * גישה אינטגרטיבית לפיתוח מקיים המשלבת בין ממדים כלכליים, חברתיים וסביבתיים. * גישה שיתופית המשלבת בין שחקנים משמעותיים ורלוונטיים משלושת המגזרים ומשתפת אותם כבר בשלב מוקדם. * שקיפות ואחריות: ניהול השותפות בשקיפות ובאופן פתוח, לכל אורך חיי השותפות
הסדרי מימון: הסכמה על הסדרי המימון ומקורותיו.[עריכת קוד מקור | עריכה]
המודל הקואופרטיבי הרבה קהילות ברחבי העולם מתמודדות עם אתגר הכמ"מ על ידי פיתוח והפעלה של קואופרטיבים מסוגים שונים. ברית הקואופרציה העולמית (ICA ,)ארגון הגג של התנועות הקואופרטיביות בעולם מגדיר כך את המודל: ״הקואופרטיב הוא התאגדות עצמאית של בני אדם, המתאחדים מרצונם החופשי על מנת לספק את צרכיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלותם המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית״. הגדרה זאת מאפשרת להבחין הן במאפיינים החשובים של המודל והן בפוטנציאל שלו לקידום הכלכלה המקומית. הקואופרטיב הוא עסק בבעלות מקומית שנועד לשרת את צרכי הקהילה ולהגדיל את סך נכסי הקהילה - פיננסיים, ארגוניים ותרבותיים. סיפוק הצרכים הכלכליים / חברתיים / תרבותיים נעשה על-ידי מיזם עסקי. ההבדל בינו לבין עסק אחר בבעלות פרטית הוא ב'תפקיד' הרווח בעסק. בעסק קפיטליסטי מסורתי - רווח הוא המטרה המרכזית. בקואופרטיב, לעומתו, הרווח הוא האמצעי כאשר המטרה היא לאפשר לחברי הקואופרטיב להגביר את שליטתם על חייהם. במילים אחרות - הרווח מספק משאבים להעצמה אישית וקהילתית. המודל הקואופרטיבי מאפשר להמונים להשיג יתרונות כגון גישה לשווקים שלא היו יכולים לגשת אליהם או להתחרות בהם כיחידים אלמלא התאגדותם.
ברחבי העולם קיימים קואופרטיבים המספקים פתרונות למערכות שונות ומגוונות בחיי הקהילה: ייצור, צרכנות, דיור, תחבורה והובלה, שירותים פיננסיים, שירותי בריאות וחינוך ושירותי פנאי ותיירות. בישראל פועלים כיום קואופרטיבים בעיקר בתחומי ייצור ושיווק תוצרת חקלאית ותעשייתית, תחבורה, חינוך וצרכנות. תאגידים עסקיים גדולים ומצליחים מאוד נמצאים בבעלות של חברי מושבים וקיבוצים. חלק מהמותגים המובילים בעולם בתחומם הם מותגים של קואופרטיבים, דוגמת ״ענבי טלי״ (מושב לכיש) או ״נטפים״ (הקיבוצים חצרים, מגל ויפתח). תהליך הפיתוח הכפרי הישראלי נחשב לייחודי ולקחים ממנו מהווים בסיס לפעילות במדינות רבות המבקשות להגיע לרמת החיים המאפיינת את האוכלוסייה הכפרית בישראל. המודל הקואופרטיבי מאפשר לקבוצות עובדים לייצר לעצמם תעסוקה ופרנסה במקום בו הון מקומי אינו מעוניין להשקיע. דוגמה נוספת הממחישה את האפשרות לייצר מקומות תעסוקה על-ידי הקמת קואופרטיב היא זו של קואופרטיב ״אור-גינון״ שייסדו ישראלים יוצאי אתיופיה בנתניה. גם במקרה זה, המתאגדים הם חלק מקבוצת אוכלוסייה המתקשה לבסס את עצמה מבחינה כלכלית. כיחידים, לא הצליחו חברי הקואופרטיב להשיג תעסוקה מפרנסת, ולכן קבוצת העולים התאגדה כאגודה שיתופית. שמונת חברי הקואופרטיב ״אור-גינון עולי אתיופיה״ עובדים כיום בגינות ציבוריות כקבלני משנה. גם במקרה זה החלופה להתארגנות קואופרטיבית הייתה אבטלה והידרדרות חברתית וכלכלית. המודל הקואופרטיבי מספק כאן פתרון מוצלח יותר מהניסיון של בודדים להתגבר בנפרד על המכשול.
דוגמאות לכמ"מ - שלושה מושגים המשמשים במקביל לתיאור של כמ"מ:[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה מקומית - מגוון הפעילויות הכלכליות הנעשות ברמה המקומית על ידי יצרנים, צרכנים ועסקים מקומיים.
כלכלת שיתוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלת שיתוף - כלכלה המאפשרת גישה משותפת למוצרים, שירותים ואפילו כישורים של אנשים. הפוטנציאל המקומי של כלכלת שיתוף הוא עצום, החל משיתוף נסיעות וחפצים ועד מימון משותף של פרויקטים דרך מימון המונים. כלכלה זו גם יוצרת אפשרויות ל'מיקרו יזמות', כלומר, יצירת מקורות להכנסה נוספת על ידי השכרת חפצים או משאבים וביצוע שירותים. כלכלה זו נמצאת במגמת צמיחה הודות לטכנולוגיות המידע הזמינות כיום, כאשר המשותף לכל היוזמות השונות הוא אמון.
כלכלה משלימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה משלימה - אוסף של כלים כלכליים המתקיימים במקביל לכלכלה הפורמלית. בבסיס של כלכלה זו עומדת התפיסה שכסף הוא למעשה הסכם בתוך קהילה נתונה, לשם החלפת סחורות ושירותים, כאשר המטרה היא לחבר בין צרכים לבין משאבים. הדוגמה הרווחת ביותר לכלכלה זו היא מערכות מטבע משלימות, בהן נוצר למעשה שוק חליפין המנוהל סביב ערך כלכלי אחר, שונה מהכסף ה'רשמי' באותה מדינה או אזור.
דוגמאות למיזמים מקומיים מקיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המבשלות של ירוחם" – פרויקט שהחל בשנת 2003 – תושבות של העיירה ירוחם הפותחות את בתיהן לאירוח מטיילים, תיירם ומבקרים מהארץ ומחו"ל שמגיעים למקום ומגישות מטעמים ביתיים מסורתיים מחומרי גלם מקומיים. ראשיתו של המיזם במענה לצרכים שזוהו במקום – מחד קבוצות מבקרים המגיעות לירוחם וזקוקות למקום שיכול לספק ארוחה טובה ואיכותית ומאידך, נשים (בד"כ מעל גיל פרישה) שאינן משתלבות בשוק העבודה ובאותה שעה יש להן ניסיון בהכנת ארוחות למספר סועדים גדול. עמותת "עתיד במדבר" שיזמה את הפרויקט, מאתרת ומכשירה נשים מתאימות, משווקת את הפרויקט ומלווה קבוצות לאירוח בבתי המבשלות. העמותה גם מטפלת בצד הכספי של המיזם – מצד אחד מנפיקה חשבוניות לקבוצות המתארחות ומצד שני מוציאה תלושי שכר ומטפלת בסוגיות הנה"ח וכ"א מול הנשים המבשלות.
המיזם שומר על עקרונות כמ"מ בדרכים הבאות :[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. מעצים את הקהילה המקומית- מאפשר לנשים המקומיות להשתלב במעגל העבודה ומציג את הקהילה המקומית בפני אורחים מבחוץ.
2. שמירה על קיימות סביבתית- שימוש במבנים ובציוד מקומי לשם הפעלת המיזם.
3. שמירה על קיימות חברתית- המים כולו מתבצע ע"י תושבים מקומיים ואין צורך בייבוא כ"א מבחוץ.
דוגמאות לכמ"מ הפועלות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוייקט אגורה - מיזם חברתי המהווה דוגמה לכלכת שיתוף – המיזם ממומש כאתר אינטרנט אשר מאפשר לאנשים למסור בחינם חפצים מיותרים שלהם, במקום שייזרקו או יישארו ללא שימוש, לאנשים אחרים אשר מחפשים אותם. באתר אפשר למסור חפצים ולבקש חפצים שאחרים פרסמו.
Colu - חברת סטארט אפ ישראלית המקדמת מיזם של כלכלה משלימה – שימוש בארנק דיגיטלי במטבע מקומי לא עצמאי שערכו צמוד לשקל (היושב על אותה טכנולוגיה כזו של ביטקויון), כדי לקדם עסקים מקומיים ביפו ובשכונת פלורנטין בתל אביב ולייצר קהילה שסוחרת זה עם זה. כ- 5000 מתושבי השכונה החלו להשתמש באפליקציית קולו במטבע בשם 'פשפש' או 'פשפש שקל' המאפשרת העברת כספים ישירות לעסקים מקומיים כמקבילה דיגיטלית הקרובה ביותר לכסף מזומן.
מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה מקומית מקיימת - מרכז השל לקיימות http://synduimages.synduweb.netdna-cdn.com/uploads/56726957daf79/voice/db8327b1-b072-07e7-bfcd-7a42c9204d62/56a645cba44ed.pdf
שתיל – הקרן החדשה לישראל https://www.shatil.org.il/node/100
כלכלה מקומית http://c2city.org/site_media/media/article_pdfs/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA.pdf Colu מגייסת 10 מיליון דולר לפיתוח "ביטקוין עירוני" /כלכליסט http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3691391,00.html