משתמש:שרית46/מוזיקה מתריסה והמתבגר
מוזיקה מתריסה הינה מוזיקה אשר כוללת בתכניה אלימות, זלזול בנשים, מסרים אנטי חברתיים, קריאות למרד בסמכות ועוד. קיים חשש של הורים ואנשי חינוך לגבי ההשלכות של האזנה למוזיקה זו על ידי בני נוער, שהרי בגיל ההתבגרות בני הנוער מצטיירים כנוחים להשפעה. בספרות המקצועית השונה ישנו ויכוח לגבי ההשפעה של מוזיקה זו על המתבגרים.
חשיבות המוזיקה בחיי המתבגר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקה נחשבת למדיה של גיל ההתבגרות. מוזיקה פופולרית משקפת אירועים חשובים בחיים ודאגות של צעירים, כגון יחסי מין, מיניות, רומנטיות, התמוטטות מערכות יחסים, ורגשות הנלווים לכל הנושאים הללו. מוזיקה היא מדיום חשוב המתייחס למגוון של נושאים החל מהצהרות אופנתיות ודעות פוליטיות. מוזיקה משמשת כמדיום הממריץ, מעצים מצב רוח, מנחם ומפיג שעמום. מוזיקה חשובה ליצירת ידע אודות העולם, ולכן גם על זהות. העדפת מוזיקה חשובה ליצירת חברויות, מכיוון שקבוצות מגדירות את הקבוצה הפנימית שלהם וקבוצות חיצוניות דרך הזיקה שלהם לסגנונות מוזיקה[1].
למרות, שבכלליות, תפקידה של המוזיקה בחיי המתבגר הינו חיובי, ישנן הערות לגבי השפעות שליליות שיכולות להיות לה על צעירים. ההשפעות הפוטנציאליות של המוזיקה ומילותיה ושל זמרים המשמשים כאלילי נוער העלו דאגות מצד אנשי חינוך והורים, משום שסוגים מסוימים של מוזיקה יכולים להוביל נערים להתנהגויות השמות אותם בסיכון כמו צריכת אלכוהול וסמים, לעישון סיגריות, להתאבדות, הסתגרות ומרד [2][3][4] סגנונות כמו פאנק, רוק כבד, האבי מטאל, רוק מודרני, היפ הופ, ראפ ורגאיי נחשבים לסגנונות של מוזיקה מתריסה. הסגנונות הללו נחשבים למוזיקה מתריסה הן בשל מקצביהם, המילים של שיריהם והן בגלל הווידאו קליפים הפרובוקטיביים שלהם. מוזיקה זו נחשבת למוזיקה עם מסרים אנטי חברתיים, המכילה גם נושאים של מרד [5]
העדפת מוזיקה, סגנון אישיות ונושאי התפתחות בקרב בני נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר שנערך בקרב 249 תלמידים בגילאי 12-19 בקנדה עשה חלוקה לשני סוגי העדפות מוזיקה "האבי מטאל" ו"מוזיקה קלה", והעדפה של מוזיקה אקלקטית (חוסר העדפה ברורה לסגנון מוזיקה כזה או אחר). מחקר זה מצא כי מעדיפי האבי מטאל הם לרוב בעלי עצמאות או נון קונפורמיסטיים הנוטים להפגין חוסר ביטחון ופקפוק עצמי. הם נוטים לפקפק במניעים של אחרים, ביכולות ובחוקים. הם מתנגדים לשינוי כאשר אחרים (הורים או מורים) מנסים לשכנע אותם. הם נוטים לרוב להיות אגרסיביים ומצטיירים לרוב כבני נוער בעייתים ולא כבני נוער שיש להם בעיות. בני נוער אלו הם בעלי התנגדות לסמכות, לא בוטחים ואדישים לרגשות של אחרים, מקבלים על עצמם התנהגות אנטי חברתית ונמנעים מלבצע עבודות לבית הספר. בני נוער המעדיפים האבי מטאל לא מחזיקים בזהות יציבה או שמחזיקים בזהות שלילית. האזנה להאבי מטאל יכולה להיות הדרך בה הם מתמודדים עם המצב של זהותם המעורערת. ההעדפה להאבי מטאל מקושרת עם רמות גבוהות של אי נוחות בתוך המשפחה ועם מאבק עם ההורים על נושאים של עצמאות\תלות. העדפת להאבי מטאל מקושרת גם עם חוסר שייכות, הרגשה של דחייה או שאחרים לא מבינים אותם. מוזיקה זו מספקת להם את ההרגשה שהם לא היחידים המרגישים כך.
הפרופיל של בני הנוער המעדיפים "מוזיקה קלה" הינו שונה, ונראה כי הם עסוקים בניסיון לעשות את הדבר הנכון והנאות, אך יחד עם זאת עדיין לוודא את רגשותיהם. בני נוער אלו נוטים להיות טרודים בשני נושאים: המיניות שלהם ומערכות היחסים שלהם עם אחרים. הם גם חווים קושי מסוים במציאת איזון בין עצמאות ותלות בחבריהם. נושאים התפתחותיים אלו עשויים להוביל לרגשות שליליים ו\או לקונפליקטים כגון: חרדה, חיבה, התרגשות ובלבול. האזנה ל"מוזיקה קלה" מספקת אישור לרגשות הללו. לעומת זאת, בני נוער המאזינים למוזיקה אקלקטית, דהיינו לא מפגינים העדפה מסוימת למוזיקה כזו או אחרת, אלא מאזינים למגוון רחב של סגנונות המוזיקה, מגלים פחות בעייתיות בדיבור על ההתבגרות שלהם. בניגוד לשתי הקבוצות שלהלן יש להם פחות בעיה בהגדרה עצמית, התמודדות עם סמכות, דאגה לגבי מיניותם או לגבי יחסיהם עם חברים, ולא היו להם דאגות לגבי חייהם האקדמיים. דבר זה מרמז כי הם השתמשו בגמישות במוזיקה לפי מצב רוחם, ההקשר וצרכי השעה. למרות זאת לא ידוע אם טעם אקלקטי במוזיקה מקל על ההסתגלות להתבגרות, או האם מתבגרים שהסתגלו בצורה טובה להתבגרותם הם בעלי טעם אקלקטי במוזיקה[6] .
מוזיקה ושתיית אלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר שנערך בגילאי 12-16 בכלל החינוך העל יסודי בהולנד מראה כי אצל בנות ישנו קשר שלילי בין העדפה של האבי מטאל ובין שתיית אלכוהול, בעוד שהעדפת פאנק\הארדקור\ רגאיי קשורה בקשר חיובי עם שתיית אלכוהול. אצל בנים ראפ\היפ הופ\פופ מקושרים באופן שלילי עם שתיית אלכוהול, בעוד שהארדקור\פאנק מקושרים באופן חיובי עם שתייה [7]
מוזיקה ושימוש בסיגריות וסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבור בנות, העדפת ראפ\היפ הופ\רגאיי מקושרת עם עישון. בעבור בנים, העדפת האבי מטאל מקושרת באופן שלילי עם עישון. העדפת פאנק\הארדקור מקושרת באופן חיובי עם עישון. העדפת מוזיקה קשורה בקשר מובהק עם שימוש בחומרים, אך הקשר בין העדפת מוזיקה ושימוש בחומר יכול להיות מוסבר חלקית על ידי שימוש בקבוצה [8]
מוזיקה ומרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר משנת 1991 הראה כי תלמידים אשר קיבלו ציון גבוה בסקאלה של המרדנות נהנו פחות מוידאו קליפים של מוזיקה שאינה מתריסה והיו בבעלותם פחות דיסקים של מוזיקה שאינה מתריסה, ביחס לתלמידים אשר קיבלו ציון נמוך בסקאלה. המרדנות אומנם נראתה כרב גונית. מקדרמוט טען להבדל בין מרדנות שהיא פרו אקטיבית ובין מרדנות שהיא אקטיבית. מדד הייחודי של המרדנות ששימש את מחקר זה נמצא כבעל יחס חיובי למרדנות פרו אקטיבית, שמקדרמוט מתאר כנטייה לעסוק בהתנהגויות אימפולסיביות, כגון שבירת חוקים וחיפוש אחר ריגושים. לכן אפשרי שמרדנות המקושרת להעדפת מוזיקה מתריסה, יכולה להיות קשורה יותר לחיפוש ריגושים מאשר לתסכול וכעס [9][10] מחקר נוסף שנערך ב-2003 ובחן את העדפת המוזיקה של המתבגרים ותכונות שונות של מרדנות מצא כי רמות גבוהות של תכונות של מרדנות, מקושרות עם צריכה מוגברת של מוזיקה מתריסה. מטרה נוספת של מחקר זה הייתה לאפיין את תכונות המרדנות ביחס לעוינות וחוסר מעצורים. המחקר הסיק כי רמות גבוהות של חוסר מעצורים ומרדנות פרואקטיבית מתכתבים עם האזנה מוגברת למוזיקה מתריסה, בעוד שרמת עוינות גבוהה ומרד אקטיבי לא מתכתבים עם האזנה למוזיקה מתריסה. ממצאים אלו מצביעים על כך שתכונות מרדניות, הקשורות לחשיפה למוזיקה מתריסה, יכולות להיות מאופיינות לא כמרד הנובע מכעס, אלא כמרד בהשראת חופש הנותן ביטוי לרגשות ולהתנהגויות אימפולסיביים ולעתים אנטי חברתיות[11] השאלה הנשאלת היא מה קדם למה? המוזיקה למרד, להתנהגויות הבעייתיות ולסוג האישיות או שהמרד, ההתנהגויות הבעייתיות וסוג האישיות למרד? הטענה של מאמרים שונים היא שהמוזיקה אינה משפיעה על התנהגות ועיצוב האישיות, אלא שהיא שסוגים מסוימים של סגנונות אישיות נמשכים לסוגים מסוימים של מוזיקה [12][13][14] יחד עם זאת, שוורץ ופוטס טוענים כי למרות שמחקרם לא טוען לקשר קבוע בין האזנה למוזיקה ותפקוד בני נוער, ייתכן שחשיפת בני נוער למגוון רחב יותר של סגנונות מוזיקה יוביל תקדם ביטוי עצמי טוב יותר, אישור ונרמול של בעיותיהם, ומשום כך תגביר את התפתחותם [15] .
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ :Mulder, J., Ter Bogt, T. F. M., Raaijmakers, Q. A. W., Gabhainn, S. N., Monshouwer, K., & Vollebergh, W. A. M. (2009). The soundtrack of substance use: Music preference and adolescent smoking and drinking. Substance use & Misuse, 44(4), 514-531
- ^ :Mulder, J., Ter Bogt, T. F. M., Raaijmakers, Q. A. W., Gabhainn, S. N., Monshouwer, K., & Vollebergh, W. A. M. (2009). The soundtrack of substance use: Music preference and adolescent smoking and drinking. Substance use & Misuse, 44(4), 514-531
- ^ Dillman Carpentier, F., Knobloch, S., & Zillmann, D. (2003). Rock, rap, and rebellion: Comparisons of traits predicting selective exposure to defiant music. Personality and Individual Differences, 35(7), 1643-1655
- ^ Roberts, D. F., Christenson, P. G., & Gentile, D. A. (2003). The effects of violent music on children and adolescents. In D.A. Gentile (Ed.), Media violence and children [Media violence and children] (pp. 153-170). Westport, CT: Praeger
- ^ Dillman Carpentier, F., Knobloch, S., & Zillmann, D. (2003). Rock, rap, and rebellion: Comparisons of traits predicting selective exposure to defiant music. Personality and Individual Differences, 35(7), 1643-1655
- ^ Schwartz, K. D., & Fouts, G. T. (2003). Music preferences, personality style, and developmental issues of adolescents. Journal of Youth and Adolescence, 32(3), 205-213
- ^ :Mulder, J., Ter Bogt, T. F. M., Raaijmakers, Q. A. W., Gabhainn, S. N., Monshouwer, K., & Vollebergh, W. A. M. (2009). The soundtrack of substance use: Music preference and adolescent smoking and drinking. Substance use & Misuse, 44(4), 514-531
- ^ :Mulder, J., Ter Bogt, T. F. M., Raaijmakers, Q. A. W., Gabhainn, S. N., Monshouwer, K., & Vollebergh, W. A. M. (2009). The soundtrack of substance use: Music preference and adolescent smoking and drinking. Substance use & Misuse, 44(4), 514-531
- ^ Bleich, S., Zillmann, D., & Weaver, J. (1991). Enjoyment and consumption of defiant rock music as a function of adolescent rebelliousness. Journal of Broadcasting & Electronic Media, 35(3), 351-366.
- ^ McDermott, M. (1986). Rebelliousness in adolescence and young adulthood: A two dimensional model. Annual London Conference of the British Psychological Society, the City University, Northampton Square, London, pp. 18-19.
- ^ Dillman Carpentier, F., Knobloch, S., & Zillmann, D. (2003). Rock, rap, and rebellion: Comparisons of traits predicting selective exposure to defiant music. Personality and Individual Differences, 35(7), 1643-1655.
- ^ :Mulder, J., Ter Bogt, T. F. M., Raaijmakers, Q. A. W., Gabhainn, S. N., Monshouwer, K., & Vollebergh, W. A. M. (2009). The soundtrack of substance use: Music preference and adolescent smoking and drinking. Substance use & Misuse, 44(4), 514-531
- ^ Dillman Carpentier, F., Knobloch, S., & Zillmann, D. (2003). Rock, rap, and rebellion: Comparisons of traits predicting selective exposure to defiant music. Personality and Individual Differences, 35(7), 1643-1655
- ^ Roberts, D. F., Christenson, P. G., & Gentile, D. A. (2003). The effects of violent music on children and adolescents. In D.A. Gentile (Ed.), Media violence and children [Media violence and children] (pp. 153-170). Westport, CT: Praeger
- ^ Schwartz, K. D., & Fouts, G. T. (2003). Music preferences, personality style, and developmental issues of adolescents. Journal of Youth and Adolescence, 32(3), 205-213