רגאיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "רגאי" מפנה לכאן. לערך העוסק בכפר בהונגריה, ראו רגאי (כפר).
רגאיי
Reggae
מקורות סגנוניים רית'ם אנד בלוז, ג'אז, סקא, רוקסטדי, קליפסו, מנטו
מקורות תרבותיים תחילת שנות ה-60 בג'מייקה
מוצא ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלים גיטרה בס, תופים, גיטרה, אורגן, בראס, מלודיקה
פופולריות מיינסטרים החל משנות ה-70
נגזרות ראפ, דראם נ' בייס
תת-סוגות
רוטס, דאב, דאנסהול, ראגמאפין
סוגות היתוך
טריפ הופ, דראם נ' בייס, רגאטון
סצינות אזוריות
ישראל
נושאים קרובים
ראסטפארי, דרדלוקס, בוב מארלי
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
מוזיקת הרגאיי של ג'מייקה
מורשת תרבותית בלתי מוחשית הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2018
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רגאייאנגלית: Reggae) הוא סגנון מוזיקלי שמקורו באי ג'מייקה שהוכר לפי אונסק"ו כמורשת עולמית[1]. הרגאיי הוא שילוב של סגנונות מוזיקליים אמריקאים כגון ג'אז ורית'ם אנד בלוז, סגנונות מוזיקליים ג'מייקנים מוקדמים כגון סקא ורוקסטדי ומוזיקה אפריקאית-קאריבית כגון קליפסו ומנטו. הרגאיי מנוגן לרוב במשקל של 4/4, כאשר הפעימות המודגשות הן השנייה והרביעית, להבדיל ממוזיקת הפופ. השירים במוזיקת הרגאיי מתעסקים בדרך כלל ברוחניות ואהבה ומושפעים רבות מדת הראסטפארי. עם זאת, בשנים האחרונות יותר זמרי רגאיי שרים שירים על החיים הקשים בגטו, שירים על נשים ושירי זימה, כל זאת בהשפעת ההיפ הופ האמריקאי.

בוב מארלי בהופעה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרגאיי פותח בתחילת שנות ה-60 באי ג'מייקה. כאשר מוזיקת הג'אז והרית'ם אנד בלוז האפרו-אמריקאית השתלבה במקצבים מסורתיים מקומיים ונוצרו סגנונות חדשים כמו הסקא והרוקסטדי. מאוחר יותר האטו מוזיקאים ג'מייקנים את קצב המוזיקה של סגנונות אלו ושילבו בהם אלמנטים של מוזיקה אפריקאית-קריבית מסורתית וכך יצרו את צלילי הרגאיי הראשונים. רק בסוף שנות ה-60 פרץ הרגאיי את גבולות הגטו הג'מייקני והוכנס לתודעה של העולם המערבי על ידי ג'ימי קליף. ג'ימי קליף היה באותה תקופה הזמר הפופולרי ביותר שיצא מג'מייקה, אך עקב העובדה שלא התרכז ברגאיי בלבד, בוב מארלי האפיל עליו בתוך שנים מעטות.

בוב מארלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בוב מארלי

בוב מארלי, שנחשב בעיני רבים לגדול זמרי הרגאיי, החל את הקריירה המוזיקלית שלו ב-1963 בלהקה שניגנה סקא ורוקסטדי. בהמשך חבר מארלי לפיטר מקינטוש (פיטר טוש) ובאני לוינגסטון (באני ויילר) שהקימו יחדיו את להקת הוויילרס והחבורה החלה לנגן רגאיי. אלבומה הבינלאומי הראשון של הלהקה, שנקרא "Catch a Fire", יצא ב-1973 ונמכר במספר רב של עותקים. אחרי הצלחת האלבום החל סגנון הרגאיי לפרוח בארצות הברית ובעקבות כך בשאר העולם. מארלי המשיך להקליט אלבומים עם להקת הוויילרס המקורית וכן אלבומי סולו עד למותו במאי, 1981.

סגנונות ותתי-ז'אנרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוג'ו בנטון בהופעה

רוטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הרוטס ("שורשים") הוא מוזיקת הרגאיי השורשית. המקצב בו מורכב מקצב תיפוף קבוע עם בייסליין כבד ואקורד קבוע. רבים מהאמנים השרים בסגנון זה הם ראסטפאריים - המהללים את ג'ה (אלוהים) ומאמינים באלוהותו של היילה סלאסי. מילות השירים מתעסקות בעיקר בדתם, החזרה לאפריקה, שחרור העבדים ותחיית הדת. כמו כן הם שרים למען הכנסת הגאנג'ה (מריחואנה) לחוק בג'מייקה ובעולם כולו ונגד בבילון (בבל התנ"כית) שהיא מטאפורה באמונה הראסטפארית לממסד הלבן הכובש. אמנים כמו בוב מארלי, פיטר טוש, מקס רומיאו, יזראל וויבריישן, וברנינג ספיר שרים בסגנון זה.

דאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הדאב החל כעיבוד מחדש של קטעי רגאיי קלאסיים באמצעות מוזיקה אלקטרונית, ראשיתו כדרכם של מפיקי הרגאיי להתבטא מוזיקלית בשינוי המקצב האינסטרומנטלי שהיה בצד השני של התקליט, והוספת אפקטים. הסגנון והאפקטים התפתחו והשפיעו רבות על סצנת המוזיקה האלקטרונית העולמית. מפיקים מפורסמים בז'אנר הדאב היו לי "סקראצ'" פרי ו"קינג טאבי" אשר הגו ופיתחו את הסגנון.

דאנסהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאנסהול, שהתחיל ב-1979, הוא שילוב של דאב ומילים מעולם ההיפ הופ. אמנים ידועים בתחום זה הם ברינגטון לוי ואלבומיו המוקדמים של בוג'ו בנטון.

ראגא או ראגמאפין[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרם הראגמאפין (או "ראגא") הוא זרם שנועד בעיקר למסיבות ופחות להעברת מסר, למרות שיש אמנים שמשתמשים בו להעביר מסר כמו קייפלטון או סיזלה. המקצבים בשירי ראגמאפין הם מהירים ונעשה בהם שימוש באפקטים כמו אזעקות, סירנות וכדומה להגברת החוויה במסיבה.

מסיבות רגאיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'מייקה, בליז, קוסטה ריקה ומדינות קאריביות נוספות מתקיימות מסיבות "סאונד-סיסטם", הנערכות על ידי הרכבים ניידים שנוסעים ממקום למקום ומקימות רמקולי ענק ומיכשור עזר של אפקטים ובאס. מסיבה כזו אורכת בדרך כלל לפחות 7 שעות, בהן המשתתפים חוגגים ללא הפסקה.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריחואנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מאמני הרגאיי מזכירים בשירתם שימוש במריחואנה לצרכים רפואיים ורוחניים כמעשה אבותיהם מאפריקה. הדבר אינו מקובל על ידי החוק במרבית המדינות, ואף עורר שערוריות במדינות בעלות מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי מריחואנה, אך בשנים האחרונות ישנה מגמה ללגליזציה של מריחואנה, או מדיניות אי הפללה בארצות הברית ובמדינות נוספות באירופה.

הומופוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה נגד הומופוביה מול הופעתו של קפלטון בישראל. אחד משיריו ההומופובים, Bun Out Di Chi Chi, קורא לשרוף הומואים

התרבות הג'מייקנית עוינת ברובה להומוסקסואלים וללסביות. בג'מייקה ובחלק מהמדינות הקאריביות קיימים עדיין חוקים האוסרים יחסי מין בין גברים. הומופוביה והסתה לאלימות כלפי הומוסקסואלים מופיעות גם בשירים של מספר אמני דאנסהול. ביקורת מושמעת כלפי אמנים אלה, עקב המילים שמעודדות הומופוביה, ופשעי שנאה כלפי הומוסקסואלים. במספר מדינות מערביות בוטלו קונצרטים, ואף נאסרה כניסתם של אמני רגאיי ששיריהם כוללים הסתה להומופוביה. כך לדוגמה בריטניה אסרה את כניסת הזמר סיזלה לשטחה[2], גרמניה מנעה את כניסת הזמר בוג'ו בנטון, בצרפת בוטלו קונצרטים של קפלטון בהסתמך על חוקים האוסרים הסתה לשנאה[3] ו-MTV-אירופה ביטלה את השתתפותו של ביני-מן בקונצרט על רקע הסתה להומופוביה[4]. בשנים האחרונות מספר האומנים אשר מטיף לחוסר סובלנות ואלימות פחת באופן משמעותי ביותר, כיום מרבית אומני הרגאיי והדאנסהול וכמו כן חובבי הסגנון מעדיפים לחזור למקורות מהות המסר של מוזיקת הרגאיי שמאמין באחדות, כבוד וסובלנות.

רגאיי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הרגאיי הראשון שהוקלט בישראל היה "Give Me" של להקת האריות. הוא יצא על תקליטון בשנת 1970 ואף מופיע באלבום האוסף שלהם שיצא בשנת 1997.

אחריו הגיע "אני חושב על הבית" של גבי שושן, מתוך אלבומו השני מ-1974.

השיר "שמש לך מצפים" של רמי פורטיס, שהופיע באלבומו הראשון "פלונטר" משנת 1978, זכה להצלחה בשידורי הרדיו. גם הזמר קובי רכט הוציא לאור שירים אחדים בסגנון הרגאיי, בין השאר "רגאיי הבטלן" ו"הכל נמס" – שניהם מתוך אלבומו "מסתובבת שמועה".

סצנת רגאיי של ממש החלה בישראל רק בתחילת שנות השמונים, עם הקמתה של תנועת הרגאיי הישראלית אשר התעסקה בעיקר בהבאת אמנים מחו"ל.

אלבום הרגאיי הראשון שהוקלט בישראל היה אלבום הבכורה של טוני ריי, ג'מייקני שהתאזרח בישראל.

ב-1985 נפתח מועדון ה"סווטו", שהפך למועדון הרגאיי הבולט בישראל. ב-1986 יצא אלבום הרגאיי ה"לבן" העברי הראשון, "לוקח את היום לאט", של הזמר אבי מטוס.

בשנת 1990 חזר טוני ריי לראש ההשמעות עם הלהיט "שוק הכרמל".

ב-1993 יצא האלבום שנחשב לאלבום ההיפ-הופ והראגמאפין העברי הראשון, "חומוס מטמטם" של נייג'ל האדמו"ר (יהושע סופר). בשנים אלה סצנת הרגאיי הייתה מצומצמת, ורק בשנת 2000 נפרצו גבולותיה עם צאת "כנען 2000", אלבומה השלישי של להקת שב"ק ס' אשר הוקלט בג'מייקה.

בשנות ה-2000 גדלה סצנת הרגאיי הישראלית בזכות מפיקים ישראלים כדוגמת גיל בונשטיין הנחשב לאבי הרגאיי בישראל ופילוני אשר הביאו זמרי רגאיי רבים להופעות בארץ, ודוקטור רגאיי שערך ושידר תוכנית רגאיי מיתולוגית שבועית במשך שנים ארוכות. בין אמני הרגאיי הבולטים בישראל כיום ניתן למנות את איאם, סילברדון, קוטג', סוליקו, פישי הגדול, אייזי ריידר סאונד (החיפאים), קרולינה ותומר יוסף, סולן להקת בלקן ביט בוקס. אמנים נוספים שהושפעו מאוד מרגאיי הם שוטי הנבואה, מוש בן-ארי, התקווה 6, מוקי ואור פשוט.

בשנת 2008, "נומרי הפקות", קבוצת צעירים מהנגב יזמה את פסטיבל "רגאיי במדבר", אירוע הרגאיי הגדול בישראל, שמתקיים אחת לשנה ומארח אמני רגאיי מחו"ל ומהארץ.

מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2018 הכירה אונסק"ו במוזיקת הרגאיי כמורשת תרבות עולמית[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רגאיי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AFP, הרגאיי נכנס לרשימת המורשת העולמית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2018
  2. ^ Tom Bishop,‏ Ban threat aborts Sizzla UK tour, באתר חדשות BBC,‏ 4 בנובמבר 2004
  3. ^ France cancels reggae star shows, באתר חדשות BBC,‏ 8 ביוני 2005
  4. ^ Beenie Man banned from MTV gig, באתר חדשות BBC,‏ 26 באוגוסט 2004
  5. ^ הדיווח באתר אונסק"ו