משתמש:Antlerg/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

*חיזור סולפט מיקרוביאלי*

חיזור סולפט מיקורביאליהוא שם כולל עבור התהליך בו חיידקים (בקטריות) וארכאונים משתמשים בסולפט עבור יצור אנרגיה. בתהליך זה סולפט (SO2−4) מתחזר לסולפיד (H2S) בהצמדה לחימצון חומר אורגני או מימן. בדומה לתהליך הנשימה המוכר לכולנו בו חמצן (O2) הוא קבל האלקטרונים בחיזור סולפט בקטריאלי החיידקים משתמשים בסולפט במקום בחמצן. מאחר שבתהליך זה האנרגיה המופקת קטנה מהאנרגיה המופקת בנשימה עם חמצן, חיזור סולפט מיקורביאלי נמצא בעיקר בסביבות דלות בחמצן כמו קרקעית האוקינוס, אגמים משוכבים וביצות. כמו כן, יצור האנגריה בתהליך זה כו קטן עד שהוא מוגבל רק ליצורים חד תאיים ואין באפשרותו לתמוך ביצורים רב תאיים.

מרבית הבקטריות המחזרות סולפט מסוגלות לחזר גם צורוני בניים כמו גופרית אלמנטרית, סולפיט (SO2−3) ותיוסולפט (S2O2−3).

כאן יופיע תוכן הערך. ניתן לחלק זאת באמצעות כותרות כדלהלן.

השלבים בחיזור סולפט מיקרוביאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חיזור הסולפט המיקורביאלי ישנו מעבר של 8 אלקטרונים בין החומר המחזר לחומר החמצן ואינו קורה בשלב אחד. השלבים העיקריים בחיזור סולפט מיקוביאלי הם: - בשלב הראשון סולפט ננכנס אל התא. - בשלב השני הסולפט בתוך התא משופעל עם מולקולת ATP ליצירת APS. - בשלב השלישי מוקלקולת ה APS מקבלת 2 אלקטורנים ומתחזרת לסולפיט (SO2−3) - בשלב הרביעי סולפיט מתחזר לסולפיד (H2S)

ישנן עדויות לכך שהשלב הרביעי (חיזור של סולפיט לסולפיד) אינו מתבצע בשלב אחד אלא בעזרת יצרית צורוני ביניים אחרים.

חשיבות התהליך בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות חיזור הסולפט המיקרוביאלי בטבע הוא בעיקר בסביבות ימייות, זאת מאחר שסולפט הוא האניון השני בנפיצותו באוקינוס (28 מילימולר) ונפוץ כפי מאה מחמצן מומס. על כן, חיזור סולפט מיקרוביאלי הוא התהליך העיקר שמשמש לחיצון החומר האורגני שמגיע לקרקעית האוקינוס מעמודת המים (אחראי לכ 50-70 אחוז מכלל פירוק החומר האורגני). בנוסף, חיזור הסולפט המיקורוביאלי לגם מצומד לחמצון מתאן ובכך צורך את מרבית המתאן שנוצר בסדימנט ובכך מונע מהאוקינוס מלהפוך למקור חשוב למתאן באטמוספריה (האוקינוס מהווה רק 6% מכלל המקורות של המתאן באטמוספריה). על כן, לתהליך זה משקל גדול בקביעת כמות הפחמן האורגני שנקבר בקרקעית האוקינוס שמהווה את מבלע חשוב לפחמן דו חמצני אטמוספרי לאחר קיבועו בתהליך הפוטוסינתזה על ידי פיטופלנקטון ואצות ובכך, קיים לתהליך אפשרות לוויסות ריכוזי הפחמן הדו חמצני באטמוספריה על פני סדרי זמן גיאולוגים.

עדויות להתליך ברקורד הגיאולגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות הראשונה לתהליך חיזור הסולפט מיקרוביאלי מתוארך לכלפני 3.7 מליארד שנה. הדרך העיקרית בה תהליך זה מזוהה בסלעים הוא בעזרת מדידת נפיצות האיזוטופים היציבים של גופרית במינרילים שמכילים סולפט (כמו גבס או בריט) ובמינרלים שמכילים גופרית מחוזרת (פיריט או גופרית אלמנטרית) זאת מאחר שהפרקציונציה האיזוטופית בתהליך זה עבור גופרית היא מהגבוהות בטבע (עד כ 70‰). על כן,