משתמש:B davidb/שמחה מירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב שמחה חיים מירון (נולד כ"ו ניסן תש"א - נלב"ע א' חנוכה תשס"ד) רב דיין מנהל בתי הדין הרבניים השני במדינת ישראל. משפטן וממנהיגי הציבור הדתי והחרדי במדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב ליוסף ורחל מירון (מייראן) שעלו מפולין וליטא לפני מלחמה"ע השניה.

בשנת תשכ"ד נישא לשלומית בת ליוסף דב ומרים דיבון (דוביצקי). לזוג נולדו 7 ילדים.

לימודיו במדרשיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד במדרשית נעם, שם נקשר לרבו הרב יהושע יגל, וכיהן כחבר הנהלת המדרשיה במשך שנים רבות. בתקופה זו החל בפעילות ציבורית, ובהוראת הרב יגל נסע לשבתות ליישובי עולים, כדי לשכנעם לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי. אז גמלה בו ההחלטה להקדיש את חייו לקידום משפט התורה בישראל, ברוח קריאתו של הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בגיל 16 עמד בבחינות לקבלת רישיון טוען רבני (את הרישיון קבל בשנת תשכ"ה).

לימודיו בכפר חסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בישיבה הגבוהה בכפר חסידים שם זכה לקשר אישי ומיוחד עם ראש הישיבה הרב אליהו אליעזר מישקובסקי, ועם המנהל הרוחני הרב אליהו לאפיאן. בתקופת לימודיו השתתף במאבק על אופיו הדתי של כפר חסידים, והחזיק בתיק החינוך ביישוב.

רבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ד עמד בבחינות הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית, והוסמך ע"י ארבעה עשר רבנים, בהם הרב יצחק ניסים, הרב יהושע מנחם אהרנברג, הרב עזרא עטיה, הרב סלמאן חוג'י עבודי, הרב עובדיה הדאיה, הרב עובדיה יוסף, הרב אליהו פרדס.

למד בישיבת נובהרדוק בירושלים, בכולל שבט מיהודה מיסודו של הרב אונטרמן בראשות הרב אפרים בורודיאנסקי, בכולל עטרת יוסף נובהרדוק, ובכולל הרב פרדס בתל אביב. כיהן כרב קהילה ברמת גן, גבעתיים וירושלים.

משפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד לתואר ראשון במשפטים בלימודי ערב בשלוחה בתל אביב של האוניברסיטה העברית (לימים אוניברסיטת תל אביב), ולתואר שני באוניברסיטה העברית. ולימים היה מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב.

הנהלת בתי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהן בתפקידים בכירים במשרד לשירותי דת איזור תל אביב והמרכז, כמזכיר בית הדין הרבני בתל אביב, היועץ המשפטי לשיפוט רבני.

הוסמך לדיינות על ידי הרבנים הראשיים לישראל הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, והרב שלמה גורן. ולאחר פטירתו של הרב דב כץ, כיהן בשנים תשל"ט-תשמ"ד כמנהל בתי הדין הרבניים.

כיהן כדיין בבית הדין לעניני הקדשות בירושלים, עם הרב בצלאל ז'ולטי רבה הראשי של ירושלים. ישב בהרכבים בבתי הדין האיזוריים, ופסקי הדין שלו פורסמו בקובצי פד"ר (פסקי דין רבניים).

בפעילותו בבתי הדין היה קשור לדיינים הרב עובדיה יוסף, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי, הרב שלמה שמשון קרליץ, הרב שמואל ברוך ורנר, ועוד רבים אחרים.

פעל להשוואת מעמדם של בתי הדין הרבניים לאלה של בתי המשפט, בהתאם להיסטורית החקיקה הדתית על פיהם הוקמו. התנגד להתערבותם של בתי המשפט בפסיקת בתי הדין הרבניים. כמו כן התנגד להכפפתם של בתי הדין לבג"ץ. חידש את פעילותו של בית הדין המיוחד מכח סימן 55 לדבר המלך במועצתו, בו מכהנים 2 שופטים ודיין.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת תשמ"ה היה היועץ המשפטי של סיעת ש"ס בכנסת. בכל שנותיו היה מעורב במו"מ הקואליציוני של המפלגות הדתיות, לקידום חקיקה דתית. הוא ראה לנגד עיניו מדינה הפועלת על פי חוקי התורה, ומתנהלת באופן דמוקרטי. לשיטתו מצוות התורה אינם פחות דמוקרטיות מערכים מערביים, אותם כופה מערכת החוק והמשפט בישראל.

משנתו המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את אבן היסוד לשיטתו המשפטית והציבורית, פירסם במאמר "חופש דת לעומת החופש מדת", שבו טען כי ההגנה המשפטית על חילוניות, פחותה מן ההגנה על הדת. במהלך שנות פעילותו כמשפטן הגיש עתירות רבות לבג"ץ, החל מבג"ץ מירון נ' שר העבודה פ"ד כד(1)337 בו עתר נגד הפעלת הטלביזיה בשבת

משנתו ההלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקתו היתה נאמנה למקורות ההלכתיים, תוך מיונם באמצעות כלי חשיבה משפטיים. התנגד לשימוש בדוקטרינות חיצוניות להלכה המעניקות סמכות רחבה לפוסק, מקילות או מחמירות, כגון ציות לבג"ץ בבלי מכח דינא דמלכותא לגבי חלוקת רכוש, או דעת תורה, כפי שנעשה ע"י דיינים אחרים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהן כיו"ר חברא קדישא קהילת ירושלים, חבר הנהלת המדרשיה, חבר הנהלת בית חינוך עיוורים, וגופים ציבוריים אחרים.

מאמרים ופירסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. מעמד החברה בע"מ במשפט העברי, סיני נט, רכח, מוסד הרב קוק תשכ"ו

2. מומר - יהודי או כפול דת ?, הפרקליט כג, חוברת ב, 164, לשכת עוה"ד תש"ל

3. ההתגיירות ותוצאותיה המשפטיות, דיני ישראל 1, 61, אונ' ת"א הפקולטה למשפטים תש"ל

4. הפסיקה במדינת ישראל על פי המשפט העברי, סקירה, דיני ישראל, כרכים 1 - 6 תש"ל-תשל"ה

5. התוצאות המשפטיות של הגדרת המונח "יהודי" בחוקי השבות והמרשם, דיני ישראל 2 תשל"א, 173

6. מקורות המשפט בדיני מיסים אצל חמישה מפוסקי אשכנז, דיני ישראל 3 תשל"ב, 61

7. חופש הדת לעומת חופש מדת, עיוני משפט ג 2, 414, אונ' ת"א הפקולטה למשפטים תשל"ג

8. ביקורת: דת ומדינה בחקיקה, דיני ישראל ה תשל"ד, 248

9. מעשי ידיה של אשה עובדת, ניב המדרשיה יא תשל"ד, 255, חוג ידידי המדרשיה בישראל

10. הצעות להסכמים להסדרת יחסי הממון בין בני הזוג, משרד הדתות תשל"ו-1975

11. בית הדין המיוחד לפי סימן 55 לדבר המלך במועצתו ותעלומת נדירותו, דיני ישראל י-יא תשמ"א-תשמ"ג, רי"ט

12. החינוך כגורם בקביעת בית דין את מקום החזקת הילדים, קובץ תורה שבעל פה כג, צה,מוסד הרב קוק ירושלים תשמ"ב

13. מעמדם של בתי הדין הרבניים על פי ההלכה, קובץ תורה שבעל פה כב,צד, מוסד הרב קוק ירושלים תשמ"א

14. סקירה: נזיקין מאת הרב אברהם שינפלד, סיני תשנ"ג, רע"ה

15. הכירסום במעמדו של בית הדין הרבני הממלכתי, קובץ הציונות הדתית לזכרו של זבולון המר תשנ"ט, 564

16. זכויות במקרקעין של בני זוג, שערי צדק, 122, מכון משנת הרמב"ם תש"ס


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. הרב שמחה ח' מירון, ‏השיפוט הרבני בישראל - היסוד למדינת התורה, באתר "דעת"

2. תקציר פסק דין של הרב מירון: בית הדין הרבני, פשרה ובי"ד קבוע