משתמש:Bababoy1/טיוטה

יחיאל גרינשפן (בפולנית: Jechiel Greenspan; 6 ביולי 1916, לודג', פולין - 7 בפברואר 2008ׂׂ) היה מפקד יחידת פרטיזנים יהודים מ-1942, בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

יחיאל גרינשפן נולד בלודז' פולין. בן משה ושרה, בא ממשפחת סוחרי סוסים. בין שתי מלחמות העולם שירת כמפקד מחלקה בצבא הפולני. בסוף 1942 הפך למפקד קבוצת הפרטיזנים היהודית "חיל" אשר היו בפולין והשתתפו במאבק בגטו ובמחנות: סוסנוביץ.

הבריחה ליערות

בסוף 1942 נמלטה מהעיירה סוסנוביץ קבוצת יהודים שבראשה עמד יחיאל גרינשפן. יחיאל היה אז בן 24 חסר השכלה. בהגיעו ליער אוחוז'ה גילה כישרונות ארגוניים בלתי רגילים וקנה לו שם של מפקד פרטיזנים מוכשר ונבון. עם קבוצה זו נמנו בהתחלה אחיו אברהם גרינשפן, וולף (ולדק) ליטווק, שמחה לווינסון וניסן צין. נשקם כלל בימים הראשונים שני רובים ואקדח אחד, ובבוא הזמן מצאה הקבוצה עקבות מטמון של נשק מימי מלחמת ספטמבר 1939. בני משפחת גרינשפן, הודות למקצועם כסוחרי סוסים, הכירו היטב את האזור וכן קיימו קשרים עם איכרים מקומיים רבים. דבר זה סייע להם במידה רבה ברכישת נשק והקמת בסיס פרטיזני ביער. בינואר 1943 מנתחה כבר יחידתו של גרינשפן 50 איש. לפי ההיסטוריון שמואל קרקובסקי, בהגנה על היהודים המסתתרים ראתה היחידה את תפקידה החשוב ביותר. הפרטיזנים של גרינשפן הקלו עליהם ככל שיכלו את הספקת המזון. סיורי הפרטיזנים הזיהרו אותם מפני פטרולים גרמניים מתקרבים. כמו כן חל שינוי לטובה ביחס ליהודים מצד קבוצות שונות של שבויים סובייטים נמלטים שהחלו להופיע שוב ביערות פרצ'ב. פסקו ההתנפלויות על הבונקרים המשפחתיים היהודים ולא נשנו עד מקרים של אונס נשים.

לקבוצה תחת פיקודו של גרינשפן שכונתה "משמר העם חיל" או בקיצור "חיל" הצטרפו קבוצות יהודים נוספות שברחו ליערות. ביניהן כ- 100 יהודים מגטו ולודבה, חברי קבוצת מריאנקה. לפי עדותו של הפרטיזן היהודי הרולד ורנר, נודע לו ולחלק מאנשי הגטו על קבוצת פרטיזנים יהודים בפיקודו של גרינשפן שנמצאת ביער אוחוז'ה בקרבת זהייקי, שהשתרע על שטח גדול ובוצי ונחשב לבטוח יחסית שכן הגרמנים התקשו לחדור לשטח במספרים גדולים. ורנר מספר שיצא עם כ - 25 יהודים מהגטו ליער אוחוז'ה לחפש את קבוצתו של גרינשפן:

"הפרטיזנים שהתקרבו אלינו כללו את יחיאל גרינשפן וחמישה מאנשיו, כולם חמושים. יחיאל לא היה גבוה, אך היו לו כתפיים רחבות מאוד. הוא לבש מדי גרמנים ומעיל צבאי ארוך, נעל מגפי קצין וחבש כומתה. בתחילה לא זיהיתי אותו בגלל המדים הגרמניים, אף שראיתי אותו ב- 1942 ביער סקורודניצה עם קבוצתו של פיודו. גם הוא זכר אותי. אחר כך נוכחתי לדעת שלא רק ההכשרה הצבאים שלו הכשירה אותו להיות מנהיג היחידה הפרטיזנית. הוא היה גם בעל כושר שיפוט מצויין גם לגבי מצבים מסוימים וגם כלפי בני אדם, והוא היה מסוגל להקנות תחושת ביטחון לחברי הקבוצה משום שהחלטותיו התבוררו בדרך כלל כדרך הפעולה הנכונה. יחיאל היה מופתע לראות אותנו, וגם שמח. הוא הכיר את מרבית אנשינו מהימים שלפני פרוץ המלחמה. הוא בא מסוסנוביצה, ששכנה קילומטרים אחדים ממארינקה ומסקורודנציה. יחיאל טפח על כתפי, ואמר שהתרשם מהידיעות שהגיעו לידיו על פעולותינו נגד הגרמנים ביער סקורודנציה ועל הצלת יהודים בגטו ולודבה. התחלנו ללכת בעקבות יחיאל אל בסיסו, והצלחנו כולנו להגיע בשלום. הגענו לבסיס שהיה למעשה קבוצת איים סמוכים זה לזה. היחידה שלנו נשארה עם אנשי יחיאל במשך שבוע בערך. אחר כך חזרנו ברגל ליער סקורודנציה. מצאנו את משה ואת קבוצתו והובלנו אותם בחזרה ליער אוחוז'ה. כאשר התאחדנו עם יחידתו של יחיאל, היינו קבוצה של כ- 200 פרטיזנים יהודים, ומרביתם חמושים. מלבד קבוצתו החמושה של יחיאל, הייתה גם קבוצה של קשישים, נשים וילדים שחיו בטאבור".

נוסף על קבוצתו של גרינשפן והרוסים ששוטטו באזור, פעלה קבוצה של כ- 50 פרטיזנים פולנים בפיקודו של ונקה קירפוצ'ניק. זו היתה קבוצת מחתרת פולנית שהייתה קשורה לגוורדיה לודובה. לימים, כשהפכה לתנועה גדולה יותר, היא שינתה את שמה ל- ארמיה לודובה, שמפקדתה הייתה במוסקבה.

כמפקד יחידה פרטיזנית השתתף והוביל שלל התקפות וחבלות. כשאחרוני היהודים גורשו מפארצ'ב - הלך יחיאל בראש קבוצה קטנה של צעירים יהודים העירה. שם נפגש עם שבויי-מלחמה רוסיים שמפקדם היה פיודור. יחד מנו 40 איש. מספר היהודים גדל. הצטרפו חדשים. בחודשים הראשונים לקיום הקבוצה היא מנתה כבר מאה ועשרים איש. בתחילה 1943 עברה הקבוצה לפעולות חבלה, פוצצה גשרים וארבה לגרמנים בדרכים. כן היא ביצעה מבצעי-נקם במלשינים ובפולנים שהסגירו יהודים לידי הגרמנים, התנפלה על החווה, בה נמצאו אנשי המשטרה האוקראינית. השוטרים נכנעו והוצאו להורג. הפרטיזנים השיגו מזון, בגדים ונשק. שהתארגנה ה- אל. סופחה הפלוגה לארמיה לודובה. היא התמזגה עם אנשי הולוד ויחד סופחו לגדוד שנקרא ע"ש הולוד, שנפל בקרב ביערות פרצ'ב. מפקד הגדוד היה הקפטן סקוטניצקי, "זמסטה" - יהודי שבא לשטח זה מעבר לנהר בוג בשליחות פרטיזנית. כממלא מקומו נתנמה בולק אלף, אף הוא יהודי. קבוצת הפרטיזנים היהודים הייתה למחלקה הרביעית בגדוד זה. היא היתה כולה יהודת ומפקדה היה קצין "חיל".

בחודש אפריל 1944 נשלחו המחלקות הראשונה והרביעית בפיקודו של יחיאל גרינשפן למלא תפקיד מיוחד. הם התקדמו במשך יומיים והגיעו למטרה, למסילת הברזל חלם-לובלין. הקבוצה נשארה במקום כדי להתקיף רכבת שהובילה חיילים לחזית. הפרטיזנים התקרבו לגשר סוביבור ומיקשוהו. כשעלה הקטר על הגשר חלה התפוצצות. הקטר נפל לתוך המים בסחבו אחריו קרונות אחדים. הצעקות, האימה, קריאות הבהלה של גרמנים נתנו סיפוק מה ללוחמים יהודים, אשר זעקת דמן של משפחותיהם רדפה אותם בכל אשר ילכו. לפי הידיעות שפורסמו על ידי גרמנים נהרגו אז 300 חיילים, הפרטיזנים העריכו את מספר הקורבנות ב-500.

המחלקה הרביעית חזרה למפקד הגדוד,"זמסטה". בדרך פגשו אנשיה מכונית עם גרמנים. שניים מאלו ברחו בראותם יחידה גדולה של פרטיזנים והשאר נכנעו ונלקחו בשבי. הפרטיזנים מצאו במכונית חמישה רובים גרמניים, אקדח רוסי, תחמושת, בגדים, מעילים ונעליים. המכונית נשרפה. במשך ימים אחדים הובילו את השבויים הגרמניים מכפר לכפר. לבסוף ציווה גרינשפן להוציאם להורג. אחר-כך ביצעו התנפלות על המשמר הגרמני בכפר יאמה שליד לובארטוב. הגרמנים הקיפו את הכפר בכל מבואותיו. אחר קרב שארך שעתיים הוכרעו הגרמנים והכפר פונה. מ-50 גרמנים שהגנו על הכפר נהרגו 36 במקום והשלל היה רב: נשק ומדים. אחרי החגיגה התקיים מפקד של כל היחידות בפני הגנרל רולה. הגנרל סקר את הפלוגות. הוא בא גם לפלוגה היהודית. שאל שאלות שונות בענייני צבא. התעניין בקורות חייהם של הפרטיזנים היהודים, שאל על פעולותיהם ומיבצעיהם, בדק את דרגותיהם. עניין מיוחד גילה בנשים היהודיות הפרטיזניות שהיו במחניהו של יחיאל גרינשפן. קרוב לעשרים פרטיזניות היו אז ביחידה זו והשתתפו ותן השתתפו בקרבות עם נשק ביד או כחושבות. מקום מיוחד תפסה הפרטיזנית דורה מלודג' ורוז'קה קורצ'אק שהשתתפו בקרבות יחד עם לוחמים.

מבצעים תחת פיקודו של יחיאל.

בראשית אוגוסט 1943, הרסה היחידה של גרינשפן שני גשרים על הכביש פרצ'ב- וישניצה אשר נמצאת מצפון לוולודווה, במזרח פולין.

נוסף על כך ב-16 באוקטובר 1943 פעלה היחידה בקו פרצ'ב- מילנוב, אשר במזרח פולין, ששם הורידה מהפסים רכבת צבאית. בנוסף לכך ב- 22 באוקטובר הורידו פרטיזנים יהודים מהפסים רכבת בקו, שבה נסעה יחידת ואפן-ס"ס מספר 99679, וכתוצאה מכך השביתו את מערכת הרכבות שלהם לפרק זמן של 40 שעות.

ב- 19 באוקטובר ביצעה היחידה חבלה רבת היקף בקן פרצ'ב- גרודק. שלפי מקורות פולנים שונים סבלו הגרמנים אבדות קשות כתוצאה מפעולות אלו.

פעולות הצלה של קבוצת הפרטיזנים חיל תחת הנהגתו של יחיאל גרינשפן

גרינשפן שאף להגדלת יחידתו ותכנן בריחתם של יהודים כלואים במחנות לעבודת כפייה. ניסיון כזה היה המבצע בחווה שבכפר יבלוניה. ליד החווה נמצא מחנה לא גדול לעבודת כפייה של יהודים. מלבד המשמר הגרמני של המחנה חנתה בחווה כיתה של הוורמכט. גרינשפן החליט לחסל את המחנה ולשחרר יהודים הנמצאים שם. במבצע השתתפה כל היחידה של גרינשפן. ואולם אנשי היחידה לא הצליחו להפתיע את הגרמנים, שתגברו את כוחותיהם בשטח המחנה ובחווה. הקרב נמשך שעות מספר. הפרטיזנים לקחו בשווי גרמנים אחדים. מספר גרמנים נהרגו, אך המחנה לא נכבש. ביינתים הגיעה יחידה גרמנית גדולה לעזרת הגרמנים המכותרים בחווה. במצב זה נאלצו הפרטיזנים לסגת בעוד מועד היערה קרוב לוודאי שהגרמנים חיסלו מיד את המחנה ביבלוניה.

באביב 1943 הגבירו הפרטיזנים של יחידות גרינשפן וקובלוב את פעולתם ביערות פרצ'ב. הגרמנים השיבו במבצע נגד הפרטיזנים כאשר כבשו את אזור אלטנה שבו הסתתרו פליטים יהודים. במבצע זה נפלו כמה מאות קורבנות יהודים אשר לא הספיקו להימלט ולהסתתר. למרות מצוד ההפתעה הגדול של פסחא הצליח גרינשפן לחלץ את יחידתו ללא אבדות. כך ניצלו מאות יהודים מסתתרים. עם נסיגת הגרמנים משטח היער, ארגן גרינשפן מחדש את מחנה הפליטים וחידש את הפעולות הפרטיזניות. אחרי המבצע, הגיעו ליער שליחי של גוורדיה לודובה: העסקן הקומוניסטי המקומי יאן הולוד (Holod) שכונה "קירפציני" וקזימייז' סידור. הם חידשו את הקשרים עם יחידת קובלוב ובדקו את האפשרויות של הגברת הפעולות הפרטיזניות באזור. היה זה בהתאם לקווי היסוד של פפ"ר (מפלגת הפועלים הפולנית). הולוד וסידור התקשרו עם גרינשפן והציעו לו להצטרף לשורות הארגון הפולני ולהמשיך את הפעילות בתור יחידה יהודית במסגרת ארגון לוחם זה. גרינשפן והפרטיזנים שלו קיבלו ברצון את ההצעה. היחידה היהודית נקראה רשמית "יחידה של משמר העם - חיל". כינוי זה של היחידה ניתן על שם מפקדה יחיאל (חיל) גרינשפן. עד סתיו 1943 לא הוקמה ביערות פרצ'ב יחידה אחרת כלשהי של גוורדיה לודובה: היחידה היהודית נשארה עד אז הכוח הפרטיזני העיקרי של פפ"ר באזור זה.

לעתים קרובות, ובעיקר כאשר היחידה הפרטיזנית פעלה מחוץ לשטח היער, הופסקה אספקת המזון לפליטים אשר סבלו רבות מרעב ומחוסר תרופות. בימים אלו שררה באלטלנה דיכאון וייאוש מר.

באלטלנה הסתתרו מאות יהודים. הם לא שמרו על השקט, דיברו בקול רם, החלו מריבות, העלו אש, ותמרות העשן עלו לשמיים. כאשר הערתי את תשומת ליבם על כך האחד הביקורים אצלם, השיבו לי: "אתה חושב שתבלה את המלחמה? דומה הדבר כאילו רצית להגיע לירח. אנו יודעים, כי במוקדם או במאוחר נמות".

לא הצלחנו לארגן הספקה קבועה של מזון למחנות יהודים. הם סבלו מרעב, וכן הורגש מחסור רפואי, סבון ובגדים, גרב ממאיר כיסה את גופתיהם של כמעט כל דורי המחנות.

במחצית 1943 ניכרה התגברות ניכרת של פעולות ארמיה קריובה, א"ק.

ביערות פרצ'ב במקושקה, היו גם קבוצות א"ק. כאשר פגשו ביהודי בודד הרגו אותו. אולם כאשר פגשו ביער, או בכפר - בעת מבצע או בעת החרמת מזון אצל איכרים - קבוצה או יחידה של יהודים, נמנעו מלהכנס לקרב. פחדו להתגרות בנו. אך לא אחד בלבד מהפרטיזנים היהודים שלנו נרצח בידי א"ק.

פעם יצאו לסיור שלושה פרטיזנים שלנו. אלה היו אהרון קוט מיז'יכוב, ראובן טורבינר מסוסנוביץ', ומשה קודניץ. עבר זמן רב ולא חזרו. לפקודת חיל יצאה קבוצת פרטיזנים לחחפש אותם. הייתי שם אני ועוד 20-25 פרטיזנים. נדדו הרבה ימים עד שעלינו על עקבותיהם. בכפר גלובוק מצאנו מאחורי האורווה את גוויותיהם של שלושת הפרטיזנים היהודים. זאת אמרו לנו האיכרים - פולנים. את השלושה תפסו בכפר זה אנשי א"ק. הם אמרו לנו כי א"ק המית אותם.

יחידתו של גרינשפן פתחה בפעולת קרב בממדים גדולים בראשית אוגוסט 1943, מצפון לוולדווה. מחוץ לעיר העלו באש בית חרושת לעטרון שעבר בשביל הגרמנים והשמידו את המתקנים והמלאי. לאחר מכן הרבה היחידה שני גשרים על הכביש פרצ'ב-וישניצה.

ליום 16 באוקטובר 1943 פעלה היחידה בקו פרצ'ב-מילנוב, ושם הורדה מהפסים רכבת צבאית. ב-19 באוקטובר ביצעה היחידה חבלה רבת היקף בקו פרצ'ב-גרודק. לפי מקורות פולניים שונים, סבלו הגרמנים אבדות קשות כתוצאה מפעולות אלו. אור ליום 22 באותו החודש הורידו הפרטיזנים היהודים מהפסים רכבת בקו פרצ'ב-מילנוב, שבה נסעה יחידת ופן-ס"ס מספר 99679.

אוקטובר 1943 התנהלו פעולות הפרטיזנים נגד קווי התחבורה הגרמניים באזור זה של יערות פרצ'ב בקצב מוגבר מאוד.

אחרי המרד במחנה המוות סוביבור ב-14 באוקטובר 1943 ניסו מורדים רבים להגיע לאזור הפעולות של הפרטיזנים. לפחות שנים-עשר מאלה הצליחו להגיע ליחידתו של גרינשפן. דרכם הייתה זרועה קשיים גדולים. היה עליהם להיחלץ ממרדף של יחידה צבאית גרמנית, ממרדף של יחידות המשטרה הגרמנית ושל קבוצות לאומניות שונות של המחתרת הפולנית, שארבו לחיי המורדים היהודים שניצלו.

מרדכי גולדפרב מספר בעדותו על דרכה של קבוצת תשעה, ביניהם אישה אחת. שבכפר פגשו בקבוצה פולנית בת שישה-עשר איש, אשר הציגו עצמם כפרטיזנים.

בראש הקבוצה עמדו שני אחים בשם פיונטק. היהודים והגרוזינים היו משוכנעים כי אכן מצאו יחידה פרטיזנית. בלילה התנפלו הפולנים על היהודים, הרגו שישה יהודים ובניהם את האישה היחידה שבקבוצה, ושלושה גרוזינים. שלושה יהודים (גולדפרב, לרנר ובוריס) וגרוזיני אחד הצליח להימלט.

בין מורדי סוביבור שהגיעו ליחידה היהודית היו: אדה פישר, יצחק ליכטמן ושפטל מוולודווה.

יהודים נמצאו גם בפלוגה הראשונה -- ברובם פרטיזנים ותיקים, עוד מיחידתו של קולוב. הפלוגה השניה והשלישית היו יחידות חדשות, מורכבות ברובן מפולנים.

אחרי ארגון מחדש זה פתחו הפרטיזנים של א"ל ביערות פרצ'ב בפעולות קרביות בהיקף בלתי ידוע עד כה. בין המבצעים השונים מאותה תקופה ידועות במיוחד שתי פעולות גדולות שביצעה הפלוגה היהודית בפבואר 1944 . הראשונה בוצעה ב-6 בפבואר 1944, ובה הרסו פרטיזני יהודים קווי טלפון באורך שישה קילומטרים בקו לובלין-ולודווה. עשרה ימים לאחר מכן, ב-16 בפבואר, השתלטה פלוגה יהודית למשך זמן מסוים על הכפר הגדול קפלונוסי, כבשה בקרב את בניין המשטרה המקומי והרסה אותו עד היסוד.

הודות למשללוחי נשק נוספים שבאו מההצנחות שארגנה יחידת ינובסקי, הודות לניסיון שנרכש בקרבות הפרטיזנים הבלתי פוסקים, הייתה הפלוגה היהודית חמושה היטב; הייתה זו גם יחידה ממושמעת בעלת ערך קרבי גדול, דומה בקווי אופיה לפלוגת צבא סדיר.

באפריל הגיעו ליערות פרצ'ב שלוש יחידות גדולות של פרטיזנים סובייטים.  במצב זה הוחלט להעביר יחידות פרטיזניות מירות פרצ'ב ליערות ינוב ולפושצ'ה סולסקה בדרום מחוז לובלין, ועל ידי כך לפנות את יערות פרצ'ב ליחידות חדשות שעתידות להגיע מהמזרח.

בזמן זה פתחו הגרמנים במבצע גדול נגד הפרטיזנים. היה זה מבצע ראשון מסוגו זה שכל תכנונו וארגונו נערכו בידיי הצבא, שלא כמבצעים עד כה שהיו בטיפולה של משטרת הסדר.הביצוע הוטל על הדיוויזיה החמישית של ופן-ס"ס, ויקינג. במצבע זה השתתפו גם יחידות חיל האוויר. יחידות המשטרה מילאו תפקיד מסייע בלבד. היו אלה הכוחות הגדולים ביותר אי-פעם שהופעלו נגד הפרטיזנים בגנרלגוברנמן.

פעמיים ניסו כוחות גרמנים לא גדולים לחסום את הדרך בפני הפרטיזנים.

ראו גם

הפרטיזנים של פרצ'ב

משה ליכטנשטיין

גורדיה לודובה

harold werner