עבודת כפייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

על פי הגדרת ארגון העבודה הבינלאומי במונח עבודת כפייה נכללות כל העבודות המתבצעות כתכתיב בעקבות איום בסנקציה. לעיתים עבודת הכפייה קשה ומאומצת ומבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים, שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות.

קבוצת העבודה בלדובינשט-בראילה, שהורכבה מיהודים רומנים שנשלחו לעבודות כפייה באביב 1944.

עבודת כפייה מתבצעת לעיתים בין כותלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

עבודות כפייה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות כפייה במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדי כפייה בונים את בונקר הצוללות 'ולנטין' בנמל פארגה, סמוך לברמן (1944)
ערך מורחב – עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית

בעקבות כיבוש פולין החלה פעילות נאצית אנטי-יהודית אשר חלקה הוכתב מראש ב"איגרת הבזק" של ריינהרד היידריך.

עבודות הכפייה הוטלו על האוכלוסייה היהודית (בעיקר) וגם על האוכלוסייה הלא-יהודית בפולין והוטלו בעיקר על גברים. עיקר העבודה היה באזורי הכפרים ובערים המרכזיות. עובדי הכפייה עבדו בייבוש ביצות, סלילת כבישים, ייצור ציוד צבאי ומזון לחיילים, בניית מסילות ברזל וכל דבר שסייע למערך הלוחם הנאצי בתקופת המלחמה. מאוחר יותר עבודות הכפייה באו לידי ביטוי ב"פתרון הסופי" כאשר היהודים חפרו את בורות הירי שבהם היו עתידים להיקבר. היו יהודים אשר נכפו לעבוד ב"זונדרקומנדו" - אסירים שלקחו את גופות היהודים מתאי הגזים אל המשרפות - הקרמטוריום.

מרכזי עבודת הכפייה הגדולים באירופה הכבושה בידי הנאצים היו במחנות אושוויץ-בירקנאו, פלוסנבירג, גרוס-רוזן, מרבורג, נאצוויילר-שטרוטהוף ומאוטהאוזן. תפוקת עבודות הכפייה הגדולה ביותר הייתה בתשלובת מחנות הריכוז והעבודה שסביב מאוטהאוזן-גוזן שבאוסטריה.

העבודות הללו שוחקות ומתישות והובילו למותם של רבים מן העובדים. זה היה אמצעי נאצי יעיל ליישום האידאולוגיה תוך ביצוע עבודות המלחמה. עובדי הכפייה מתו כתוצאה מן "הברירה הטבעית", ומדי פעם מירי אקראי או ממכות בידי שומרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עבודת כפייה בוויקישיתוף