משתמש:Bisan00/מורפולוגיה עירונית ואזורית

מורפולוגיה עירונית ואזורית

1.פתיח

2.הגדרה

3. המרכיבים הבסיסים של מחקר המורפולוגיה העירוני

4. היסטוריה

5גישות ובתי הספר לחקר המורפולוגיה העירונית

5.1בית ספר האיטלקי

5.2 בית הספר למורפולוגיה בריטית

5.3 הגישה האנליטית המרחבית

5.4 הגישה התצורתית

5.5 בית הספר הצרפתי

6. הקשר בין המורפולוגיה להתנהגות חברתית

7.דוגמה מישראל

פתיח: מורפולוגיה עירונית היא תחום מחקרי העוסק באופן שבו הצורה הפיזית האורבנית משתנה מתקופה לתקופה. תחת הצורה הפיזית האורבנית נחקרים ארגונם המרחבי של מרכיבי הסביבה העירונית, אשר כולל: רחובות, מבנה וסגנון בניינים, צפיפות אוכלוסייה ושימושי קרקע. חלק משמעותי בתחום זה עוסק בחקר הצורות והתנהגויות החברתיות שבאות לידי ביטוי במערך הפיזי של העיר, ולהיפך, כיצד צורה פיזית מייצרת או משחזרת צורות והתנהגויות חברתיות שונות.

הגדרה: המורפולוגיה העירונית והאזורית הינה תחום המחקר, הלימוד, העיון, והעיצוב של צורת ההתיישבות האנושית ותהליך היווצרותם והשתנותם. תחום מחקר זה מבקש להבין את המבנה המרחבי ואופים של מטרופולין, עיר, עיירה, שכונה, מתחם, או יישוב חקלאי, על ידי בחינת התבניות של חלקי הרכיב שלהם והבעלות או השליטה של צורת שימושי הקרקע. בדרך כלל ניתוח הצורה הפיזית מתמקד בדפוס הרחוב, המגרש ודפוסי הבנייה. ניתוח שימושי הקרקע נערך באמצעות מקורות קרטוגרפיים ותהליך הפיתוח נגזר מהשוואה בין מפות היסטוריות. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לאופן בו צורתה הפיזית של עיר משתנה עם הזמן ואיך ערים שונות דומות זו לזו.

על פי המורפולוגיה העירונית העיר היא הצטברות ושילוב של פעולות אישיות וקבוצות קטנות רבות, הנשלטות על ידי מסורות תרבותיות ומעוצבות על ידי כוחות חברתיים וכלכליים לאורך זמן[1]. מורפולוגים עירוניים מתמקדים בתוצאות המוחשיות של הכוחות החברתיים והכלכליים, והם חוקרים כיצד תוצאות הרעיונות והכוונות מעוצבים בשטח.

מורפולוגיה עירונית נלמדת בעיקר כיום כ"חקר רקמות עירוניות" בתחום של עיצוב עירוני ו-תכנון ערים ואזורים  .רקמות עירוניות כוללות "מורפולוגיה שכונתית קוהרנטית" (שטחים פתוחים, בניין) ותפקודים (פעילות אנושית). שכונות מציגות דפוסים ניתנים לזיהוי במבנים, חללים ופונקציות, שבתוכם מתקיימת מערכת עקרונות מארגנת. גישה זו מאתגרת את התפיסה השכיחה של סביבות לא מתוכננות כאוטיות או אורגניות מעורפלות, דרך הבנת המבנים והתהליכים המוטמעים בעיור.  חקר המורכבות העירונית סיפק לגבי האופן בו מבנים עירוניים נובעים מפעולה בלתי מתואמת של אנשים מרובים.

המרכיבים הבסיסים של מחקר המורפולוגיה העירוני:

הניתוח המורפולוגי מבוסס על שלושה עקרונות:

  1. אלמנטים פיזיים בסיסיים עירוניים: צורת בניינים (והשטחים הפתוחים הקשורים אליהם), החלקות או המגרשים, והרחובות.

2.הצורה העירונית ניתנת להבנה ברמות רזולוציה שונות, כגון: בניין/ מגרש, הרחוב/ הבלוק, העיר והאזור.

3. הצורה העירונית ניתנת להבנה מבחינה היסטורית, שכן היסודות שממנה היא מורכבת ומתפתחת עוברים שינויים לאורך הזמן.

כלומר, צורה, רזולוציה וזמן מהווים את שלושת המרכיבים הבסיסיים של המחקר המורפולוגי העירוני[2]. אלה קיימים במחקרים שונים, בין אם על ידי גאוגרפים או אדריכלים, ובין אם הם מתמקדים בעיר מימי הביניים, הבארוק או בעיר העכשווית. 

היסטוריה של חקר המורפולוגיה העירונית: תמצית הרעיון של המורפולוגיה העירונית בא לידי ביטוי בתחילה בכתביו של המשורר והפילוסוף גתה בשנת 1790. המונח מורפולוגיה שימש כתחום מחקר לראשונה במדעי הביולוגיה. בסוף המאה התשע עשרה, השתמשו בתכניות ערים כמקור להיסטוריה ולגיאוגרפיה וכנתונים לתכנון עירוני אשר הוביל להתפתחויות מרכזיות בהיבטים התיאורטיים והאנליטיים של המורפולוגיה העירונית[3]. ומאז שנת 1992, ובזכות עבודתו של הסמינר הבינלאומי לצורה עירונית (ISUF)[4], נוצרה הכרה גדולה יותר במסורות המחקר המגוונות במורפולוגיה העירונית. כיום משתמשים בו יותר ויותר במקצועות גאוגרפיה, גאולוגיה, פילולוגיה ,תכנון ערים ותחומי נושא אחרים.

גישות ובתי הספר לחקר המורפולוגיה העירונית והאזורית

בספרות המורפולוגיה העירונית קיימות ארבע גישות לחקר הצורה העירונית, שכל אחת מהן מושרשת במסורות מדעיות שונות ומציגה סטים שונים של רעיונות וכלים אנליטיים : הגישה הטיפולוגית, הגישה הגאוגרפית-היסטורית, הגישה האנליטית-מרחבית והגישה התצורתית[5]. שתי הגישות הראשונות פותחו על ידי בית הספר האיטלקי לטיפולוגיה ובית הספר למורפולוגיה הבריטית מאז שנות החמישים והשישים[6].

בית הספר האיטלקי  נוסד על ידי Saverio Muratori שהאמין כי מבנים וערים עוצבו באופן קולקטיבי תוך תהליך קונסטרוקטיבי לאורך זמן[7]. הוא השתמש במונח אורגניזם באנלוגיה של הטבע כדי לתאר את השינוי ההדרגתי והספונטני של הצורה העירונית. כל יצירות הבניין הגיעו וצריכות להיות מסוגים נגזרים היסטורית ומקומית של צורות אידיאליות המוטמעות בתודעה הספונטנית של התושבים המקומיים. הרעיון שלו פותח עוד יותר על ידי Gianfranco Caniggia's ועמיתו [8]Gian Luigi Maffei  .  אשר הקדישו תשומת לב רבה לבניינים, שנבנו לעתים קרובות ללא אדריכלים, ולרקמות העירוניות שמסביב. בחינת השינוי של סוגים של מבנים ורקמות עירוניות יכולות לחשוף כיצד תושבים מקומיים התאימו בהדרגה את צורות המרחב לצרכיהם המשתנים לאורך זמן. תהליך זה נקרא תהליך טיפולוגי, והוא מדגיש את התפקיד של התרבות המקומית והקולקטיב בעיצוב המרחב. אדריכלים איטלקיים הפעילו תיאוריה זו באופן פעיל על פרקטיקת העיצוב במטרה להתאים פיתוח חדש בהרמוניה להקשר הקיים.

בית הספר למורפולוגיה בריטית צמח על רקע משמעותי בגיאוגרפיה. הגאוגרף הגרמני M.R.G Conzen, במסגרת מחקרו החלוצי על העיירה הקטנה האנגלית אלנוויק[9]  פיתח גישה גאוגרפית-היסטורית שנחשבת עד היום לעבודת היסוד של בית הספר. Conzen דמיין את מרכיבי הצורה העירונית כתוכנית העיר, דפוסי השימוש בקרקע וסוגי בניין תלת ממדיים. ניתוח תכנית העיר שלו התמקד במגרשים, ברחובות ובתוכניות אבני הבניין כמרכיבים הדו-ממדיים של הצורה העירונית, בהתבסס על מפות היסטוריות עוקבות של העיירה. .

הגישה האנליטית המרחבית מתייחסת בעיקר לעבודתו של  Michael Batty, המשתמשת במערכות מידע גיאוגרפיות (GIS), שיכולות כיום לא רק לרשום את המאפיינים המרחביים של סביבות מחייה, אלא גם לקשור בין תכונות מרחביות לנתונים כמותיים. באמצעות מערכות המידע ניתן למדוד ולנתח את המבנה המרחבי הפיזי ביחס לכוחות הסוציו-אקונומיים המעצבים את המרחב, כלומר להתחקות אחר הדינמיקה של הערים[10]. גישה זו אינה מתכוונת לחזות או לתאר שינויים מורפולוגיים מדויקים אלא להצביע על המנגנון הבסיסי של צמיחת העיר[11]. הגישה שימושית במיוחד מבחינת ניהול עירוני בזמן אמת (למשל: ניטור מערכות תחבורה, לוח המחוונים העירוני) ותכנון ועיצוב עירוני מבוסס ראיות (למשל: שיפור תשתיות ושירותים, מניעת פשע, שיפור איכות הרחובות וכו').

הגישה התצורתית מתייחסת לתיאוריית התחביר החלליתspace syntax theory) ) המיוחסת ל- Bill Hillier and Julienne Hadson’s   . התאוריה שלהם מקשרת בין המבנה המרחבי לתפקיד הגנרי של תנועה לצורך חיזוי צפיפות הולכי רגל ושימושי קרקע[12] . עבור חוקרים אלה, צורה פיזית משמעה סידור המרחבים, וניתן לזהותה על ידי מיקומה היחסי בכל מערכת תצורתית. החוקרים  Bill Hillier ו Julienne Hadson’s  , טענו כי המאפיינים התצורתיים של רשת הרחובות מתואמים מאוד עם דפוסי ההתנהגות והפוטנציאל הכלכלי. ניתוח תחביר המרחב כולל הערכת מיקום המרכזיות בעיר[13] , ניתוח מבנה דרכים[14] ותחביר מרחבי[15] .

בעוד שארבע הגישות של המורפולוגיה העירונית המתמקדות כמעט אך ורק בהיבט הפיזי של הצורה העירונית, , קיימת עבודתו של בית הספר הצרפתי[16]. בית הספר הצרפתי טען שצורה עירונית היא למעשה תוצר של הכוחות הכלכליים הפוליטיים החברתיים בהקשר נתון. עבודתם של [17]Fei Chen and Kevin Thwaites'  . קידמה טיפו-מורפולוגיה כתיאוריה עיצובית שהצליחה לתת להתערבות עירונית סיכוי טוב יותר לספק תוצאות מבחינה תרבותית על ידי הכרה בחשיבות חברתית ותרבותית של צורות וסוגים עירוניים מסוימים. הדרכים בהן ניתן להשיג מטרה כזו היא לתרגם את המאפיינים של אותם סוגים עירוניים להנחיות וקודים עיצוביים במסגרת העיצוב והתכנון המקומי. על ידי כך, חקר הצורה העירונית קשור קשר הדוק לחיי האזרחים. וכלי התכנון והתכנון יכולים לסייע בקיום הזהות התרבותית של העיר[18].

הקשר בין המורפולוגיה להתנהגות חברתית:

כיום מורפולוגיה עירונית הוא תחום מחקר הבוחן את האופן שבו הצורה הפיזית של הערים התעצבה בכל תקופה. התחום משלב נקודת מבט חברתית, על ידי מציאת הלימה בין מורפולוגיה לבין אלמנטים תלויי תרבות ואתניות. מורפולוגיה עירונית וקבוצות חברתיות מייצרים מגוון של חיבורים, המאפשרים לבחון את ההשפעה ההדדית שלהם ואת היחסים ביניהם[19].

על פי תורת השפע (Affordance Theory)[20], דפוס מסוים של צורה עירונית מעניק דפוסי התנהגות מסוימים. יש צורך להכיר בפונקציות הפוטנציאליות של דפוסים עירוניים בכדי להקל על פעילויות מסוימות כגון אינטראקציה חברתית והשתתפות. תפקידה של הצורה העירוניתאינו רק להתאים לצרכים האנושיים של חיים, עבודה, נסיעה ובידור, אלא גם לייצג משמעויות תרבותיות ולהגשים את הצורך במקום, קהילה וביטחון[21]. צורה עירונית מתגבשת ומייצגת תרבות, דת ופילוסופיה באמצעות סמליות והיא תורמת לקשר של האזרחים אם אזורים מקומיים. עם הזמן הם בונים את תחושת המקום, הקהילה והביטחון שתורמים באופן חיובי לאיכות חייהם. לדוגמא, ממצאי מחקריהם של  Jose Julio Lima[22] , Bill Hillier  ו- [23]  ,Laura Vaughan מצביעים על קשר בין מיקום שכונות מהגרים או שכונות עוני במרחב העירוני, ותחושות תושביהן ואופן התנהגותם, לבין תכונות מורפולוגיות של הסביבה העירונית.

דוגמאות למחקרי מורפולוגיה עירונית בישראל:

בשנת 2013 במסגרת עבודת דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב ביצעו  ד"ר הגר ספירו-טל ופרופ' יצחק אומר, מחקר במורפולוגיה עירונית, התנהגות מרחבית ושכונות מגורים[24] שמטרתו היתה לברר את השפעת המורפולוגיה של סביבה עירונית, בהתבסס על תבניות צורניות של הרחובות ותפרוסת שימושי קרקע, על תפישה והתנהגות מרחבית של קבוצות אוכלוסייה בתל אביב־יפו. במטרה לבחון לעומק קבוצות שונות שחולקות את אותה סביבת מגורים.

המחקר התבצע בקרב שכונות מסוימות במטרופולין תל-אביב, על שתי קבוצות אוכלוסיה: האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה היהודית (הוותיקה והאוכלוסייה מברית המועצות שהגיעה בשנות ה-90)[25]. המחקר גילה כי ישנו קשר בין סובלנות לקהילת מיעוט לבין אזורים במרחב המטרופוליטני שמושפעים מדעות קדומות, תפיסות ועמדות. ממצאים אלה מעניקים הבנה מעמיקה לפן החברתי רגשי והגיאוגרפי בעיר[26]. במאמר המורפולוגיה העירונית שנכתב על ידם [27] נבחנת ההתנהגות המרחבית של אוכלוסיות ומיקומן במרחב על בסיס ניתוח מפות תודעתיות וניתוח מבנה מורפולוגי (צורתי) של שמונה שכונות בעיר תל אביב־יפו. השכונות הנבדקות כוללות מורפולוגיה מגוונת, והרכב אוכלוסייה מגוון. המחקר השווה פעם אחת בין קבוצות אוכלוסייה שונות הגרות באותו מבנה מורפולוגי, ופעם שניה בין שכונות בעלות מבנה מורפולוגי שונה שבהן גרה קבוצת אוכלוסייה אחת.  מתוך הממצאים עולה כי תושבי השכונות ייחסו משמעות רבה למקומות פעילות ולמקומות מגורים של חברים ומשפחה. האוכלוסייה היהודית הוותיקה תיחמה על גבי המפה אזור יחסית גדול, אך האוכלוסייה הערבית תיחמה אזור גדול יותר, בשל העובדה שהיא תופסת את כל יפו כמרחב ערבי. תוצאות המחקר מצביעות שבשל העובדה שלא קיימים רחובות ראשיים בתוך השכונה (אלא מקיפים את השכונה) מקלה על תפיסת האזור כולו (מיפו העתיקה עד גבול בת ים) כשכונה אחת. לעומת זאת, האוכלוסייה מברית המועצות תפסה את השכונה כמתפרשת על מרחב גיאוגרפי קטן והם אף סימנו מיקום הבית שלהם בלבד.

המחקר מראה כי בעיר מתקיימת הפרדה מרחבית במגורים, אך היא  אינה בהכרח מתארת חוסר אינטראקציה בין הקבוצות השונות או חוסר רצון לקשר. האוכלוסיות ביפו פועלות לעתים במרחבים חברתיים נפרדים, אך  ולמרות ההתנהלות היומיומית שעשויה לכלול אינטראקציות עם קבוצות חברתיות אחרות, יכולה להתקיים הפרדה תפיסתית המרחיקה מהפעילות השגרתית את אלו שאינם שייכים לאותה הקבוצה. על אף המודעות לקיומו של ה'אחר'; יש לפרט אפשרות לבחור את מינון יחסי הגומלין על ידי בחירת המרחבים אליהם הוא בוחר להגיע ואת מידת הקרבה ויחסי החברות עם ה'אחר"[28].

ממצאי המחקר מצביעים על כך שקיים קשר בין המורפולוגיה העירונית למרחב ההתנסותי של האדם, אך השתייכות האדם לקבוצה מסוימת אינה מנבאת את התנהגותו המרחבית ללא קשר לשייכו הקבוצתי. מסקנות נוספות הראו כי אופן פיזור שימושי הקרקע בשכונה והצורניות של רשת הדרכים בה יוצרים מרחב התנסותי שעלול להשפיע על סוג הייצוג התודעתי של סביבת המגורים. הסביבה נתפשת באופן שונה בקרב כל אוכלוסייה, עקב נסיבות היסטוריות וחברתיות ועקב הבדלים הנעוצים בתחושות התושב כלפי סביבת המגורים והרכבה החברתי.

כמו כן, עולה מהמחקר המסקנה כי ביזור מרחבי של שימושי הקרקע מוביל בדרך כלל למרחב התנסותי גדול יותר של התושבים.

---

[1]    Moudon, A. V. (1997). Urban morphology as an emerging interdisciplinary field. Urban morphology, 1(1), 3-10.

     [2] Moudon, A. V. (1997). Urban morphology as an emerging interdisciplinary field. Urban morphology, 1(1), 3-10.

[3] Moudon, A. V. (1997). Urban morphology as an emerging interdisciplinary field. Urban morphology, 1(1), 3-10

[4] Moudon, A. V. (1997). Urban morphology as an emerging interdisciplinary field. Urban morphology, 1(1), 3-10

                                                           [5] Kropf, K. (2009). Aspects of urban form. Urban Morphology, 13(2), 105–120.

[6]      Moudon, A. V. (1994). Getting to know the built landscape: Typomorphology. In K. A. S. Franck & H. Lynda    (Eds.), Ordering space: Types in architecture and design (pp. 289–311). New York: Van Nostrand Reinhold.

  [7] Muratori, S. (1959). Studi per una operante storia urbana di venezia. Rome, Italy: Istituto Poligrafico Dello Stato, Libreria Dello Stato.

[8] Caniggia, G., & Maffei, G. L. (1979). Composizione architettonica e tipologia edilizia, lettura dell'edilizia di base (1st ed.). Venezia, Italy: Marsilio Editori S.P.A.

[9] Conzen, M. R. G. (1969). Alnwick, Northumberland: A study in town-plan analysis. London: Institute of British Geographers.

[10]       Moudon, A. V. (1997). Urban morphology as an emerging interdisciplinary field. Urban morphology, 1(1), 3-10

[11] De Mauro, A., Greco, M., & Grimaldi, M. (2016). A formal definition of big data based on its essential features. Library Review, 65(3), 122–135.

[12] Hillier, B., & Hanson, J. (1989). The social logic of space. Cambridge: Cambridge University Press.

[13]  Porta, S., Crucitti, P. & Latora, V. 2008. Multiple centrality assessment in Parma : a network analysis of paths and open spaces. Urban Design International, 13, 41-50.

[14]   Marshall, S. 2016. Line structure representation for road network analysis. Journal of Transport and Land Use, 9, 29-64.   

[15] Ståhle, A. (2012) Place Syntax Tool (PST), in Angela Hull, Cecília Silva and Luca Bertolini (Eds.) Accessibility Instruments for Planning Practice. COST Office, pp. 173-178.

[16] Moudon, A. V. (1994). Getting to know the built landscape: Typomorphology. In K. A. S. Franck & H. Lynda (Eds.), Ordering space: Types in architecture and design (pp. 289–311). New York: Van Nostrand Reinhold.

[17] Chen, F., & Thwaites, K. (2013). Chinese urban design: The typomorphological approach. Surrey, UK: Ashgate.

[18] Moudon, A. V. (1994). Getting to know the built landscape: Typomorphology. In K. A. S. Franck & H. Lynda (Eds.), Ordering space: Types in architecture and design (pp. 289–311). New York: Van Nostrand Reinhold.

                    [19] Kim, Y. O., & Penn, A. (2004). Linking the spatial syntax of cognitive maps to the spatial syntax of the environment. Environment and behavior, 36(4), 483-504.

     [20] Heft, H. (1988). Affordance of children’s environments: A functional approach to environmental description. Children’s Environment Quarterly, 5(3), 29–37.

       [21] Lang, J., & Moleski, W. (2010). Functionalism revisited: architectural theory and practice and the behavioral sciences. Surrey, UK/Burlington, VT: Ashgate.

  [22] Lima, J. J. (2001). Socio-spatial segregation and urban form: Belem at the end of the 1990s. Geoforum, 32(4), 493-507.                     

Hillier, B., & Vaughan, L. (2007). The city as one thing. Progress in planning, 67(3), 205-230.                                         [23]

[24] ספירו-טל, ה' ואמור, י'. (2013). מורפולוגיה עירונית, התנהגות מרחבית ושכונות מגורים נתפשות : המקרה של תל אביב-יפו.  אוניברסיטת תל אביב. ‏

[25] ‏ ‏‏שנל, י', (2007). 'תפיסות חדשות בחקר ערים מעורבות: המקרה הישראלי', א' רכס (עורך) יחד אך לחוד: ערים מעורבות בישראל. תל אביב: קרן קונרד אדנאואר ואוניברסיטת תל אביב.

קיפניס, ב' (2009). תל אביב-יפו : מפרבר גנים לעיר עולם : מאה השנים הראשונות. חיפה, פרדס.

[26] ח'מאיסי, ר' ואומר, י'. (2017). הממד המרחבי הפונקציונלי של יחסי יהודים ערבים: מערים מעורבות למרחבים מעורבים. המרכז היהודי ערבי, אוניברסיטת חיפה.

[27] ספירו-טל, ה' ואמור, י'. (2013). מורפולוגיה עירונית, התנהגות מרחבית ושכונות מגורים נתפשות : המקרה של תל אביב-יפו.  אוניברסיטת תל אביב. ‏‏

[28] ספירו-טל, ה' ואמור, י'. (2013). מורפולוגיה עירונית, התנהגות מרחבית ושכונות מגורים נתפשות : המקרה של תל אביב-יפו.  אוניברסיטת תל אביב.