מטרופולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "מטרופוליטני" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים שונים למילה "מטרופוליטן", ראו מטרופוליטן.
טוקיו, המטרופולין הגדולה בעולם

מֶטְרוֹפּוֹלִין (המין הדקדוקי: נקבה) היא אוסף גדול של יישובים עירוניים וכפריים, המקיימים זיקות בעוצמות שונות אל עיר־אם, שעל שמה קרויה לרוב המטרופולין. עיר־האם מספקת לערי ויישובי הלוויין שירותים בתחומי התעסוקה, החינוך, התרבות, ושירותים נוספים. הזיקות לעיר הראשית מתבטאות בין השאר בנסיעות תדירות אליה.

המונח מטרופולין הוא מונח גאוגרפי-סוציולוגי, ולא תמיד מתבטא בהגדרות מנהליות או שלטוניות. במטרופולין יכולות להיות רשויות מקומיות שונות, אך במקרים רבים נכללים מטרופולינים שלמים או חלקם העיקרי תחת רשות שלטונית אחת (רשות מקומית, מטרופולינית או מחוזית המאגדת ערים שונות), המייעלת את ניהול המטרופולין והערים המרכיבות אותו. בעולם קיימת מגמה של איחוד הרשויות בתחום מטרופולין או אגד הערים המרכזי של המטרופולין לרשות אחת, בדרך כלל עם רבעים או "ערים" בתוכהּ, והדרגות השונות נוטלות סמכויות שונות בניהול החיים בעיר[דרוש מקור].

עם התפתחות האזורים המטרופוליניים הגדולים נולד המגלופוליס, חיבור של כמה מטרופולינים שונות בגודלן וקרובות גאוגרפית המקיימות קשרים שונים ביניהן.

דוגמאות למטרופולינים גדולות בעולם:

ערי הליבה של מטרופולין רב-מרכזית אינן בהכרח מחוברות פיזית באזור עירוני רציף ביניהן, המבדיל אותן מאגד ערים, הדורש רציפות עירונית.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המונח ביוונית: "מטרו" – אֶם; ו"פוליס" – עיר, כלומר: "עיר אם". מכיוון שפוליס היא "עיר מדינה", הרי שבמערכת קולוניאלית משמש המונח לציון "ארץ האב", כלומר המרכז הקולוניאלי, לעומת הפריפריה, שהיוותה את שאר חלקי האימפריה.

לפי קביעת האקדמיה ללשון העברית, מינו הדקדוקי של השם "מטרופולין" הוא נקבה, ומספרו יחיד ('מטרופולין גדולה'). ברבים: מטרופולינים (גדולות)[1].

מאפייני המטרופולינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים הבולטים של המטרופולינים היא תופעת היוממות, שבה אנשי המטרופולין עובדים או מקבלים שירותים בעיר-האם על בסיס יומיומי, ולרוב נוסעים אליה בבוקר ויוצאים ממנה בשעות אחר הצהריים ובערב. מבנה כלכלי כזה מצריך הקמת מערכות תחבורה גדולות ויוצר בהן שעות עומס.

רוב המטרופולינים בנויות בצפיפות יחסית, המתגברת עם הקרבה לאזור הליבה, ומכילות יישובים השונים זה מזה בגודל, באופי וברמה הסוציו-אקונומית, מה שהופך את המטרופולין למארג אנושי מורכב המשקף פעמים רבות את אופי האוכלוסייה במדינה.

מודל השלבים במחזור חיים של המטרופולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרופולין מתאפיינת בגלעין צפוף המוקף בטבעת יישובים היוצרים יחדיו שוק עבודה אינטגרטיבי. התופעה השכיחה להתפתחות המטרופולין היא צמיחה המתפשטת ממרכז המטרופולין (הגלעין) אל מעבר שוליו. על פי המודל של האל ההתפתחות המטרופולינית מתרחשת בארבעה שלבים[2]:

  1. שלב העיור: בשלב זה מרבית האוכלוסייה מתרכזת בעיר המתפקדת כגלעין המטרופולין. העיר הגלעינית מכילה את מרבית התעסוקה והיא מתאפיינת בצמיחה דמוגרפית מואצת.
  2. שלב הפרוור (תהליך): בשלב זה הגלעין מאבד את משקלו המרכזי במרחב המטרופוליני וההתפתחות הדמוגרפית חלה בטבעת היישובים שמסביב לגלעין. ללא פגיעה במערך התעסוקתי שבגלעין.
  3. שלב הפיצול העירוני: בשלב זה האזור המטרופוליני גדל והגלעין מגיע לשיא הגידול הדמוגרפי. וכעת מתחיל הגלעין לסבול מהגירה שלילית וגל הצמיחה עובר אל האזור החיצוני למטרופולין. המערך התעסוקתי מתפצל והפעילות הכלכלית עוברת תהליך של ביזור. לפיצול העירוני השלכות דרמטיות על המרחב מבחינה כלכלית, חברתית, תחבורתית וסביבתית .
  4. שלב העיור המחודש: בשלב זה הגלעין משקם את האזורים שננטשו והתרוקנו עקב הפיצול העירוני. דבר זה גורם להגירה חיובית אל הטבעת הפנימית. העיור המחודש גורם לשיפור המעמד החברתי-כלכלי של הגלעין.

בשלבים הראשונים של התפתחות המטרופולין, היישובים הסובבים את הגלעין לא משתפים פעולה עם העיר המרכזית. מתוך חשש של השתלטות הגלעין. אך במשך השלב השני והשלישי, לאחר הפיצול העירוני, היישובים מקבלים כח ומפגינים נכונות לשתף פעולה. ככל שהמבנה ההיררכי של המטרופולין מתפצל, המבנה המטרופוליני נהיה יותר שוויוני והסיכוי לשיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות במרחב גדל ומביא לצדק חלוקתי[3] .

לכל יישוב בתוך המטרופולין יש רשות מקומית משלו, האחראית לניהול וארגון העניינים בתוכו. הקשרים בין היישובים כרוכים בתחרות. כל רשות מעודדת הקמת מפעלי תעשייה ואזורי תעסוקה שמהווים מקורות הכנסה ליישוב. בנוסף למשיכת אוכלוסייה בעלת הכנסה גבוהה ונכונות לשלם מיסים גבוהים. התחרות גדולה יותר בין העיר המרכזית ליישובים המקיפים אותה מאחר שהגלעין מספק את רוב השירותים והתעסוקה וגובה מיסים יותר[4][3].

התפתחות המטרופולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני מודלים מרכזיים המאפיינים את התפתחות המטרופולין במרחב:

  • המודל הקלאסי: מודל זה מתאר את ההשתרעות המרחבית של המטרופולין במרחב בצורה קונצנטרית היוצרת גלעין וטבעת. הנשען על הגידול הדמוגרפי במרחב.
  • מודל מהנדס התחבורה: מודל זה מתאר את התפתחות המרחב המטרופוליני הנשען על ההתפתחות במערך התחבורה והתשתיות לאורך הזמן .

מבחינה היסטורית יש הבדל בין ההתפתחות של המטרופולין האירופי לבין המטרופולין האמריקאי. התפתחות המטרופולין האירופי נשענת על עיצוב מערכות התחבורה הציבורית והתפתחות רשת מסילות הרכבת. השלד המטרופוליני נקבע לפי המערך התחבורתי שעוצב לפני הצמיחה מהגלעין החוצה.

לעומת זאת המטרופולין האמריקאי מתבסס על שיטה כלכלית המועדדת יוזמה פרטית שמאופיינת בבעלות פרטית על הקרקע ועל כן עיצוב המרחב המטרופוליני נשען על מערכת הכבישים. השלד המטרופוליני נקבע על ידי יוזמות פרטיות והמעבר אל הפרברים התאפיין בצפיפות בינוי נמוכה דבר שגרם לקושי בעיצוב מערך התחבורה הציבורית ולגידול השימוש ברכב הפרטי[5][6].

גבול הפיתוח העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפשטות הצמיחה אל מעבר לאזור החיצוני של המטרופולין חלה נגיסה בשטחים הפתוחים והחקלאיים ויש צורך בהגבלת ההתפתחות העירונית לצורך שמירה על המצב הטבעי של השטחים הפתוחים. ההתנגדות לצמיחה עירונית אקראית אל מעבר לשטח הפתוח החלה לקראת סוף המאה ה -19 באנגליה ויושמה לראשונה בשנת 1935 סביב העיר לונדון. לעומת ארצות הברית אשר ישמה את הרעיון להגבלת הפיתוח העירוני רק בשנת 1973, סביב העיר פורטלנד באורגון. הרעיון באנגליה וארצות הברית זהה ונשען על הרצון לעצור הצמיחה העירונית אל השטחים הפתוחים, אך היישום היה שונה.

החגורה הירוקה – המודל הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1935 הוצע לראשונה על ידי הוועדה האזורית לתכנון אזורי של לונדון הרעיון להקים חגורה ירוקה שאסור לבנות בה. מדובר ברצועה של שטח פתוח, שטחים פתוחים ציבוריים ואזורי בילוי שתהווה את הגבול לפיתוח העירוני של העיר לנדון. מעבר לחגורה ניתן לבנות ערים חדשות. הרעיון אומץ בהמשך במקומות שונים בעולם כמו פריס, מוסקבה, אוסטרליה ועוד. אולם, עם השנים התגלה כי הגבול לא היה מספיק חד והתאפשרה בניה מפוזרת גם בתוך רצועה זו ועל כן הפתרון של הרצועה הירוקה למניעת זחילת ההתפתחות העירונית לא השיג את ייעודו [7].

גבול הפיתוח העירוני UGB – המודל האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הגבלת הצמיחה העירונית יושמה לראשונה בפורטלנד כחלק מתכנון השימוש במקרקעין של העיר בראשית שנות השבעים. הגבול הוגדר בתוכניות עיר ומעבר לו לא ניתן היה לבנות או לאשר בניה. תחילה הוכנה תוכנית ארוכת טווח המתייחסת לצמיחה עתידית שעומדת ביעדים מקומיים ומרחביים ועל פי זה נקבע קו הגבול במטרה לשמור על השטחים הפתוחים מפני פיתוח עירוני .

הרעיון של הגבלת גידול המרקם הבנוי, הפך לכלי בתוכניות לעיצוב המרחב הלאומי בארצות הברית ובמדינות אחרות, כגון ישראל אשר אימצה כלי תכנוני זה להגבלת הפיתוח בתמ"א 35. תוכנית זו הגדירה "מרקמים" הקובעים את גבולות הפיתוח בכל אזור במדינה. בהתייחס להגבלת הפיתוח העירוני הוגדר המונח "מרקם עירוני" המוקף בקו גבול שמעבר לו לא ניתן לבנות[8].

מטרופולינים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נעשה ארגון וניהול המרחב במטרופולינים במטרה להגיע לצדק חלוקתי בין היישובים והגלעין ולצורך באיחוד היישובים, על מנת לבצע משימות ופרויקטים מיוחדים שבהן יש יתרון לשיתוף פעולה כמו: בתי חולים, פארקים, רשתות ביוב וכו''. אלה פרויקטים שמצריכים יכולת ארגונית של מערכת יישובית גדולה מעבר ליישוב הבודד. התארגנות בין היישובים המתמקדות בתחומים שונים מתקיימת בנוסף לתוכנית המתאר הארצית 35, אשר קובעת כיווני ההתפתחות העתידית של המרחב, מסייעת ומייעלת ניהול וארגון הטרופולינים, מסדירה קשרים בין היישובים ומכתיבה חלוקה שוויונית במרחב. תוכנית זו קובעת שהקמת אזור תעסוקה חדש מותנה בהתחלקות עם מספר רשויות מקומיות במרחב כסוג של צדק חלוקתי. בנוסף התכנית מצמצמת את המפגעים והמטרדים הסביבתיים על ידי קביעת ייעודי קרקע המתאימים במקומם לכלל היישובים.

הגדרת מטרופולינים וגבולותיהם נקבעת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר עורכת מפקד אוכלוסין ובוחנת את גבולות המטרופולינים במדינת ישראל.

מקובל להבחין בארבעה אזורים מטרופוליניים עיקריים:

  • מטרופולין תל אביב, או גוש דן: תל אביב (עיר ליבה), ראשון לציון, בת ים, חולון, גבעתיים, פתח תקווה, רמת גן, בני ברק, אור יהודה, קריית אונו, יהוד, גבעת שמואל, רמת השרון, הרצליה, וכו' (ערי המעגל הראשון - הטבעת הפנימית = מחוז תל אביב), ובמובן מסוים גם נתניה, כפר סבא, רעננה, אשדוד, רחובות, מודיעין וכו' (ערי המעגל השני – ערי הטבעת התיכונה). מסיבות פוליטיות לא הוגדרו גבולות מטרופולין רצופים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחלקי המטרופולין הנמצאים מחוץ לגבולותיה המוכרים של מדינת ישראל, אלא נכללים רק יישובים ישראליים כנקודות. מטרופולין תל אביב, על פי הגדרות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה בסוף שנת 2018 כ-3.985 מיליון תושבים. היא משמשת מרכז התעסוקה והעסקים של ישראל.
  • ירושלים - מסיבות פוליטיות לא הוגדרו גבולות מטרופולין רצופים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחלקי המטרופולין הנמצאים מחוץ לגבולותיה המוכרים של מדינת ישראל, אלא נכללים רק יישובים ישראליים כנקודות. מטרופולין הבירה מתאפיינת בין היתר בהיותה דו-לאומית: כ-50% מתושביה הם יהודים וכ-50% ערבים בעלי זיקה פלסטינית. שיעורים אלו מעצבים את התוויית גבולות המטרופולין, ותלויים בה. העיר הראשית, ירושלים, היא מרכז שירותים ליישובי המטרופולין, אך עם בניית גדר ההפרדה היא הולכת ומתנתקת מחלקים במזרח, בצפון ובדרום המטרופולין. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2018 במטרופולין ירושלים מתגוררים כ-1.314 מיליון תושבים.
  • חיפה - הסביבה: הקריות, נשר, טירת כרמל והאזור; גבולות מטרופולין זו הם נהריה בצפון, זכרון יעקב בדרום, יקנעם עילית, רמת ישי, ויישובי משגב במזרח. מטרופולין זו לפי הגדרות הלמ"ס מנתה בסוף שנת 2018 כ-950 אלף תושבים.
  • באר שבע - אזור זה נחשב מטרופולין. האזור המטרופוליני לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנה בסוף שנת 2018 כ-395 אלף תושבים.

ניתן לזהות מטרופולינים נוספות, קטנות יותר, שלא הוגדרו ככאלה על ידי הרשויות:

  • נצרת - גוש נצרת משמש גוש עירוני ומרכז חשוב באזור הגליל, בעיקר לאוכלוסייה הערבית, בקנה מידה דומה לבאר שבע. ישנן מדי פעם תוכניות להתייחס אל מטרופולין נצרת כמטרופולין רשמי אשר טרם יצא לפועל.

קביעת גודלה של מטרופולין היא תמיד בלתי מדויקת ואינה חותרת להיות מדויקת, זאת כיוון שהיא משמשת הגדרה סוציולוגית לא פחות משהיא גאוגרפית ומכאן שאין לה 'גבולות' מדויקים. השיטה לקביעת גבולות המטרופולינים נסמכת על בדיקת זרמי יוממות אל מוקדי תעסוקה, זיהוי מוקדי תעסוקה עיקריים באמצעות הקבצה של מוקדי התעסוקה שזוהו בשלב הקודם, קביעת קריטריונים להגדרת גבולות המטרופולינים וביצוע חלוקות פנימיות במטרופולינים לגלעין, טבעת וגזרה, הנקבעים לפי עוצמת הזיקה לגלעין.

החלוקה הפנימית לטבעות נעשתה לפי הגודל הפיזי של המטרופולין. לכן קיימת חלוקת משנית במטרופולינים תל אביב וחיפה, ואילו בירושלים ובבאר שבע הוגדרו גלעין וטבעת חיצונית בלבד. הגזרות חולקו לפי אזורים גאוגרפים (צפון, דרום, מזרח ומערב). הכללת יישוב בטבעת הפנימית העוטפת את הגלעין, נקבעה על פי סף יוממות של 60% ומעלה לגלעין[9].

בישראל מתקיימת תנועות הגירה בכיוונים שונים בכל המטרופולינים, תנועות אלו גרמו למאזן הגירה שלילי בערים מרכזיות במטרופולינים. בסוף שנות ה-70 הייתה הגירה מהעיר המרכזית אל יישובי המטרופולין כתהליך של פרוור בשל מחירי הקרקע ולצורך שיפור איכות החיים. במרכזי העיר נותרו ברובם הוותיקים והקשישים. עם הזמן תהליך הפרוור נגס בשטחים הפתוחים ורשויות התכנון בישראל עצרו את תהליך הפרוור והתחילו לצופף את הבניה בערים. בשנות ה-90 עם גל העלייה מברית המועצות לשעבר, השתכנו המהגרים בערים המרכזיות ומאזן ההגירה הצטמצם. אך חזר וגדל שוב כאשר נחלש גל העלייה .

התפתחות מטרופולין תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר תל אביב עד שנות ה-80 הייתה עיר דועכת, מתיישנת ומזדקנת, שסבלה מבריחת היזמים והעסקים. במהלך שנות ה-80 התחברות ישראל לכלכלה הגלובאלית הביאה להחייאה עסקית, דמוגרפית וכלכלית עם דגש על הגירה עירונית חיובית של אוכלוסיות צעירות. חלק מהאוכלוסייה הצעירה התיישבה בגרעין וחלקה התיישבה בשכונות שעברו התחדשות עירונית לאחר שלב העיור המחודש. לדוגמה שכונת נווה צדק שהייתה שכונת עוני עד שנות ה-80 ולאחר מכן הפכה לשכונה מבוקשת ותוססת.

מטרופולין תל אביב התפתח במרחב בצורה קונצנטרית היוצרת גלעין וטבעת, כאשר הגרעין הוא העיר תל אביב והטבעת הפנימית היא גוש דן. עד שנות ה-80 המטרופולין עברה פיצול עירוני, אך החל ממחצית שנות ה -80, התפתחו ערי קצה ויישובים חקלאיים לפרברי שינה של המטרופולין. כמו רעננה וראשון לציון, והוקמה עיר שינה בתחום המגלש בין ת"א לירושלים, העיר מודעין. מקורות התעסוקה גלשו אל אזור ההשפעה הערים ראש העין ולוד. בנוסף ליציאת שימוש קרקע עתירי שטח אל אזורי הטבעת התיכונה וחיצונית[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם שבות, המרחב המטרופוליני של ירושלים, בתוך: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - מנחה לירושלים במלאת כ"ה שנים לאיחוד", הוצאת אריאל, תשנ"ג, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האקדמיה ללשון העברית – החלטות בדקדוק: 2.3.3 מינם ומספרם של שמות שאולים אחדים המסתיימים ב־ִין
  2. ^ Pacione, M, Urban geography: a global perspective., Pacione, M. (2001). Urban geography: a global perspective. Chapter 4, 75-87
  3. ^ 1 2 Knox, P.L and McCarthy, L, Urbanization: An Introduction to Urban Geography, 3. Knox, P.L and McCarthy, L. (2014). How neighborhoods change. In: Knox, P.L and McCarthy, L. (Eds.), Urbanization: An Introduction to Urban Geography, 231-257
  4. ^ 1 2 צביה פיין, נושאים נבחרים בגיאוגרפיה, צביה פיין (2007) , נושאים נבחרים בגיאוגרפיה,. ישראל האדם והמרחב,פרק ראשון
  5. ^ Keil, R, Suburban Planet, Keil, R. (2017). Suburban Planet: Making the World Urban from the Outside. Cambridge: Polity Press.
  6. ^ Knox, P.L and McCarthy,, Urban Systems, and City in Transition, Knox, P.L and McCarthy, L. (2014). Urban Systems, and City in Transition. In: Knox, P.L and McCarthy, L. (Eds.), Urbanization: An Introduction to Urban Geography, 105- 132.
  7. ^ Planning Policy Guidance 2, Green belts, Planning Policy Guidance 2: Green belts. Archived from the original on 2012-06-09. Retrieved 2013-11-09
  8. ^ Myung-Jin, J, The effects of portland's urban growth boundary on housing prices, Myung-Jin, J. (2006). The effects of portland's urban growth boundary on housing prices. American Planning Association. Journal of the American Planning Association, 72(2), 239-243.
  9. ^ יעקב פוטשבוצקי, מפקד אוכלוסין - בין המשפט העברי למשפט המדינה, יעקב פוטשבוצקי "מפקד אוכלוסין - בין המשפט העברי למשפט המדינה", "דעת", פרשת במדבר, תשס"א, גיליון מס' 27