משתמש:Danielmeshulam/טיוטה

המטבעה בעולם הקדום הייתה בית מלאכה בו הנפיקו וטבעו מטבעות כסף כהליך חוקי. היסטורית המטבעות וטכנולוגית ההטבעה קשורה קשר ישיר להיסטוריה של הכסף בעולם והן להתפתחות משטרים לאורך ההסטוריה.

מלאכת הטבעה נעשתה במטבעות באופן ידני מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד להמצאת ההטבעה הממוכנת החל מהמאה ה-16.[1]

אטימולוגיה

המטבעה באנגלית נקראת mint ונקראת ע"ש האלה מונטה (moneta) אשר משמה גם נגזר שמו של הכסף money. האלה מונטה הייתה האלה הפטרונה של רכוש האימפריה ורכושם של תושבי רומא. ע"פ המסורת[2] האלה אמרה לתושבי רומא כי אם יהיו אנשים טובים ולא יעשו מלחמות לא יחסר להם כסף ורכוש וכך הפך שמה לשם נרדף לממון ועושר. המטבעות הראשונים ברפובליקה הרומית ככל הנראה יוצרו ואוחסנו במקדש מונטה בגבעה הקפיטולינית בעיר רומא.[3] על כן מונטה הייתה גם פטרונן של המטבעות.

היסטוריה

לעומת המחקר הארכאולוגי בתחום הנומיסמטיקה (חקר מטבעות עתיקים), המחקר הארכיאולוגי בנושא המטבעות עצמן ובתי המלאכה להנפקת המטבעות אינו מפותח ועיקר המידע הידוע לנו הוא ממקורות כתובים.

עם זאת ישנם מבני ציבור שונים אשר הוגדרו ע"י ארכיאולוגים כמטבעות ע"י מספר מאפיינים: מבנים בעלי חללי מלאכה, שפוכת, שרידי תבניות, מתכת וחלקי בצעים. הערכות אלו חוזקו ע"י מחקר השוואתי ובמקביל מקורות כתובים כמו תעודות שונות וכתבים.

למשל, שרידי מטבעות עתיקות אשר ידועים לנו מהעיר קידוניה בכרתים, כבר המאה החמישית לפנה"ס[4] ושרידי מטבעה קדומה אף יותר ממחוז חנאן שבמערב סין שתוארכה למאה ה-7 לפנה"ס[5].

המטבעות הראשונים לפי ההערכות נטבעו בסוף המאה השביעית לפנה"ס בלידיה וסביבתה באזור מערב אסיה הקטנה לאחר שנים רבות בהם האדם סחר בכסף על פי משקל (בצעי כסף). המעבר למטבע אחיד ע"י השלטון המרכזי היה הדרגתי וענה על הצורך באמצעי תשלום וסחר בעל ערכים אחידים וזהים במשקלם בצורתם שהקלו ואפשרו מסחר בקנה מידה גדול בערי הפוליס עצמן והן לסחר חוץ ולגביית מיסים. עם זאת ישנם חוקרים הטוענים כי הנפקת המטבעות החלה באופן ספורדי מלמטה והשלטון אימץ זאת רק בהמשך.[6]

בתקופה ההלניסטית כאשר עיר-המדינה הייתה היחידה הפוליטית העיקרית, הייתה זו העיר שהנפיקה מטבעות במטבעה עירונית. המטבעות שהונפקו נשאו סמלים דתיים או פוליטיים של שליטים מקומיים או אזוריים. הכתובות המסרים והדמויות המיתולוגיות אשר נטבעו על המטבע אישרו למעשה את היותו של המטבע הילך חוקי לפחות בתחום הנשלט על ידי אותה רשות. עם התפתחות המטבעות והיקף המסחר במטבעות בתקופה ההלניסטית במאות הרביעית והשלישית לפנה"ס החלו שליטים רבים להכיר בחשיבות המטבע כאמצעי נגיש העובר מיד ליד בכמות גדולה ולפיכך בעל ערך תעמולתי להעברת מסרים וקיבוע נרטיב ותודעה, ולפיכך גם לכוחה של המטבעה. כך הוקמו מטבעות שפעלו בפיקוח השלטון המקומי. תקופה זו אופיינה בחילופי שלטון ומלחמות ירושה לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון. כל שליט הנפיק מטבעות כראות עיניו ועל כן גם מנהל ייצור המטבעות לא היה בעל מאפיינים אחידים.

עם התבססותה של האימפריה הרומית והתפשטותה כבר מהמאה הראשונה לפנה"ס הפכה המטבעה למעשה לבית מלאכה לייצור והטבעת מטבעות עם מסרים שזוהו עם השלטון האימפריה כולה, הקיסר ומשפחתו או דמויות מהמיתולוגיה הרומית. בתקופה הרומית רוב ההנפקה נעשתה על ידי האימפריה, בהחלטת הקיסר עצמו או במשותף עם הסנאט הרומי, למרות שהסכמת הסנאט הייתה סמלית בלבד.

בתקופה הרומית הזיכיון להפעלת מטבעה ניתן לבעל מלאכה או איש מנהל המקורב לשלטון. אותו זכיין קבע את משקל, סוג וטוהר מתכת המטבעות וגם את המסרים שיוטבעו עליהם בהוראות ופיקוח של השלטון.[7] במטבעות בעלי ערך גבוה שהונפקו במטבעות המרכזיות הוטבעו ראשי התיבות "בצו הסנאט" (s.c סנאטוס קונסולטום).  אשר היה צו מנהלי שהביע את אישורו של הסנאט ולמעשה נתן תוקף חוקי למטבע.

בתקופה הרומית והביזאנטית, במטבעות בעלי ערך גבוה שהוטבעו במטבעות מרכזיות או אזוריות היה חתום קיצור שמה של המטבעה. לדוגמא: מטבעת רומא – ROM . אלכסנדריה - ALEX. קונסטנטינופוליס -CONST. קיסריה – CSRA. טבריה – .TIB וכו'.

השלטון ברומא היה קובע את הערך הנומינלי עבור המטבעות הגדולות שהופעלו ישירות על ידי המדינה כמטבעה מרכזית, והעסיקו בהן בעיקר עבדים. השלטון שמר על הזכויות לכריית מינרלים בשטחים שלו, אם כי ייתכן שהכרייה בפועל של עפרות המתכת לשימוש המטבעה הייתה גם היא בזיכיון. לעיתים בית ההטבעה היה ממש בסמוך לאתר הכרייה של המתכות כמו הדינרים הרומיים שטבע הקיסר טריאנוס באיליריה שביוגוסלביה[8].

לכוחה הפוליטי של המטבעה בעולם הקדום יש לנו עדות מתקופת שלטונו של הקיסר אורליאן (270-275 לספירה) בה התרחש מרד של עובדי מטבעות ברחבי האימפריה בהובלתו של פקיד בכיר באוצר הרומי על רקע פוליטי. קדמו לו עדויות על מצב כלכלי בעייתי ודילול בהנפקת מטבעות בכל האימפריה. המרד דוכא באכזריות ע"י הצבא ובו נהרגו 7000 חיילים ועובדי מטבעה רבים נטבחו.[9]

אופן התנהלות זה בין השלטון למטבעה המשיך גם אל תוך ימי הביניים ולמעשה עד להמצאת ההטבעה המכנית בעת החדשה המוקדמת.

מבנה המטבעה

המטבעה החל מהתקופה הרומית הייתה בית מלאכה בגודל משתנה בהתאם לעיר בה פעלה, וגודלה נע בין בית מלאכה המזכיר נפחיה מקומית ועד מבנה ציבור גדול. במטבעה היה נמצא כל פס הייצור של ההטבעה מקבלת המתכת ועד החתמת המטבעות.

במטבעה היה תנור גדול להתכת המתכות לנוזל.

וכן פס עבודה בו ייצרו את הרושמות, קוביות מתכת שבראשן תחריט כלשהו ובאמצעותן עיצבו את פני המטבע. לעיתים מוקם פס ייצור זה בחלל צידי או בחדר אחר והוא שימש גם כ"מעבדת תיקונים" שם עבד חרט מומחה שהיה בעל מקצוע ולא פועל פשוט.

פס נוסף היה פס יציקת הנוזל לתבניות וייצור דיסקיות המטבע. פס העבודה האחרון היה "פס ההטבעה". כל ההליך עבד בצורת "סרט נע" במטבעות גדולות ויכל לעמוד בעומס עבודה.

במטבעה היה חדר פסולת בו ריכזו את שאריות הייצור לפינוי או הטמנה.

התנאים במטבעה היו לא קלים בשל העבודה הפיזית והימצאות הכבשנים והעבודה הזכירה עבודה בנפחייה.[10] את פס הייצור השוטף של המטבעה תפעלו עבדים אשר הסיקו את הכבשן ודפקו את הרושמות.[11] עליהם פיקח מנהל עבודה מטעמו של בעל המטבעה לו היה שולחן או משרד, או בעל המטבעה עצמו בהתאם לגודל המקום. בעלי תפקידים נוספים במטבעה היו חרטים שהיו אמנים וחרשי ברזל מקצועיים. לעיתים היו אלה עובדים חיצוניים שנשכרו לעיצוב הרושמות או לעיתים עובדי קבע של המטבעות עצמן.

בשיאן של המטבעות בתקופה הרומית והביזאנטית למטבעות הגדולות היה משרד ניהול ובו גזבר או אדם שאחראי על אספקת החומרים השוטפת, הקשר עם השלטון והבנת השוק הכלכלי. במטבעה היו שומרים חמושים מטעם השלטון המקומי או האימפריאלי שתפקידם היה הן לדאוג לעבודה השוטפת ותפקוד העבדים, והן שמירה על המטבעה מפני שוד. לא מן הנמנע כי מגורי השומרים והן מגורי העבדים היו סמוכים למטבעה וכן גם מקדש מקומי לשימושם.[12]

הליך ההטבעה

הסמכות להנפיק ולהבטיח את שווי המטבע ככסף, החזקת מטילי הזהב או המתכת שמהם יוצר המטבע, היכולת לעדן את המתכת לטוהר או לעדינות הרצויה, הכלים וטכניקות לייצר את המטבע מהמתכת, כל אלה דרשו מקצועיות ומיומנות. הליך ההטבעה הקדומה נעשה באופנים שונים – הטבעה באמצעות ריקוע – שהייתה הפופולרית והנפוצה יותר. והטבעה באמצעות יציקה ותבנית מוכנה, שהייתה פחות נפוצה.

הטבעת הריקוע הייתה נפוצה בעיקר באגן הים התיכון ובאירופה. ושמשה למעשה מימי קדם ועד המאה ה-16. נראה כי הליך זה דרש יותר מיומנות וזריזות, על כן זה נעשה בידי אמנים וחרטים מקצועיים בעבודת יד.

הטבעת הריקוע

הייתה עבודה ידנית שדרשה בדרך כלל שלושה שלבים: יצירת דיסקית המטבע הריק (או "פלאן") הגוש הפשוט או הדיסק של מתכת שלאחר שהוטבע הופך למטבע; ייצור הקוביות, החותמות המשמשות להעברת התבליט על הפלאן שנקראו "רושמות" ואיתן הכו על המטבע, ופעולת ההטבעה הידנית. על פני הרושמה נחרטו דיוקן של פרופיל פניו של הקיסר, אל מסוים או סצינה היסטורית או מיתית מחיי האומה לצד כיתוב או חתימה כמו מניין שנות הקיסר או מסר כלשהו ולרוב גם קיצור שמה של המטבעה בה הוטבע המטבע.

טביעת הריקוע הקדומה ביותר מראשית התקופה ההלניסטית על מטבעות אלקטרום נעשתה על מטבעות בצורה אליפטית או מלבנית. מטבעות האלקטרום המוקדמים הללו נטבעו בלידיה במשך כחמישים שנה בלבד, ועד אמצע המאה השישית הם הוחלפו במטבעות כסף. המטבע הוטבע רק מצד אחד כאשר חלקו הריק הונח על סדן. על חלקו השני הונחה קוביית הטבעה המכונה רושמה בעלת תבליט שהוחזקה באמצעות מלקחיים ועליה דפקו עם פטיש. יש הסוברים דווקא כי את הרושמה החזיק האמן ביד ואילו המלקחיים שימשו רק להוצאת המטבע המלובן. טענה זו מסתמכת על חריצים חוזרים שנמצאו בשולי מטבעות[13].

בהמשך התגבשה צורת ההטבעה העגולה שכיסתה את כל פני המטבע ובמקום הסדן התחתון הונחה (או הותקנה בתוכו) רושמה תחתונה בעלת תבליט שונה שכונתה "רושמת הסדן" כדי להחתים את שני צידי המטבע. בתחילה הוכה המטבע בעודו מלובן וחם בין שתי מתכות קרות והייתה נדרשת יותר ממכה אחת להטבעת התבליט.

באימפריה הרומית היו מקובלות גם שיטת ההטבעה הקרה וגם החמה. לרוב שתי מכות פטיש הספיקו להטבעת מטבע אחד. רוב הרושמות שנמצאו היו עשויות ברונזה כיוון שרושמות הברזל החלידו והתכלו. עם זאת בערך בשנת 300 לספירה עם המעבר מברזל לברונזה כחומר עיקרי להכנת רושמות הופסקה בהדרגה שיטת ההטבעה החמה.

הרושמה העליונה הייתה נשחקת מהר יותר מהתחתונה. ניסוי ארכיאולוגי מעלה שהרושמה התחתונה יכלה לעמוד בעד 15,000 מכות פטיש עד שנשחקה. הרושמה העליונה הייתה בעלת אורח חיים קצר בהרבה וכנראה עד חצי מכמות זו, תלוי לסוג הרושמה ועמידותה. את הרושמה ניתן היה לתקן ולהשביח מחדש. ע"פ ניסויים אלו אורח חיים של רושמה אחת עד שנדרש להחליפה היה 47,000 מכות. במטבעות קטנות רושמות יכלו להחזיק מעמד כמה שנים. במטבעה העמוסה של אתונה למשל החזיקה רושמה לעיתים 3 חודשים וביום שיא של עומס עבודה במטבעות רומיות יכלה להישחק אפילו תוך 12 שעות.[14]

נסוי מודרני נוסף מוכיח כי אדם אחד יכל להכות 100 מטבעות בשעה בעצמו תוך שביד אחת הוא מחזיק את הרושמה וביד שניה מכה עם הפטיש. אולם לעתים קרובות יותר, במיוחד במטבעות גדולות, היו מעורבים שלושה או ארבעה אנשים. באמצעות מלקחיים, אדם אחד היה מביא את ה"פלאן" מהכבשן, אדם אחר או אולי שניים היו מחזיקים את הרושמה במקומו ביד או עם מלקחיים, שלישי היה מניף את הפטיש, ורביעי היה מסיר את המטבע שנפגע. עדויות לכך מגיעות הן ממטבעות והן מכתובות לטיניות המפרטות את הפועלים במטבעה הרומית. חלק מהמטבעות הרומאיים הוטבעו בדרכים המצביעות לא רק על כך ששלושה או יותר אנשים היו מעורבים, אלא גם שבמקרים מסוימים קצב הייצור היה כה מהיר, אולי עד מטבע אחד בכל שלוש שניות. [15]

הטבעת יציקה

הטבעה זו הייתה נפוצה יותר במזרח אסיה אך גם בחלקים מסוימים במזרח התיכון ויתכן ששיטה זו נבחרה לעיתים ע"י נוחות, אספקת חומרים ושיטת העבודה באותה מטבעה. בשיטה זו היו מתיכים כמות גדולה של חומר מתכתי אותו היו יוצקים אל תוך תבניות מוכנות בהן היה כבר טבוע התבליט הרצוי. לאחר התקררות החומר היו שוברים את התבנית, מפרידים את המטבעות אחד מהשני באמצעות מספרי ברזל או איזמל, ומשייפים את שולי המטבעות. לעיתים ניתן למצוא מעין "אוזניים" בשולי המטבע שנשארו כעדות לשיטה זו[16].

את ההטבעה באמצעות רושמה מזכירים לנו חז"ל במסכת סנהדרין - "ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם לה אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון לו ואין אחד מהן דומה לחבירו". (משנה סנהדרין ד ה[17])

עם זאת בהליך ההטבעה חלו לעיתים טעויות ושיבושים בשל התנאים. בין אם בשל שחיקת ציוד ובין אם הכאה לא מספיק חזקה על הרושמה וההכאה שאחריה לא חפפה את הראשונה. מטבעות רבים נטבעו ממתכת ממוחזרת. בדו"ח שכתב פקיד המטבעה של המלך המצרי תלמי פילדלפוס בשנת 258 לפנה"ס נזכרת הוראה הוראה שקיבל אדם בשם דמטריוס להתיך 57,000 מטבעות זהב זרים ולטבעם מחדש. כמו כן מתוארים בדו"ח קשיים של ההטבעה המחודשת על זהב מטבעות זרים כנראה בשם איכותו.[18]

מימי מרד בר-כוכבא נעשתה הטבעה מחתרתית בתנאי שדה של "מטבעות בר-כוכבא". מטבעות מרד אלו היו סממן לעצמאות מדינית ונשאו מסרים לאומיים ויהודיים. המיוחד בהם הוא שללא יוצא מן הכלל כולם הטבעות בשימוש משני על גבי מטבעות רומיים בעיקר של טריאנוס ואדריאנוס. בתנאי שדה קשה היה קשה להקים מטבעה, להכין תערובת כסף וברונזה וליצוק אותה לאסימונים, וקל יותר היה לאסוף מטבעות מהמחזור ולהכשירם מחדש עם רושמות חדשות. הליך זה נעשה במטבעות ברונזה באמצעות שחיקת הדיוקנאות והכיתוב עם פצירת ברזל והחלקת פני המטבע.[19]

קישורים חיצוניים:

---

[1] Porteous, John (1969). Coins In History. New York: Putnam. OCLC 44608.

[2] משורר יעקב, "הצד השלישי של המטבע", יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2006, ע"מ 69.

[3] Taylor, Mark C. (1 November 1992). Disfiguring: Art, Architecture, Religion. University of Chicago Press. p. 146. ISBN 9780226791326.

[4] C. Michael Brogan, Cydonia, The Modern Antiquarian, 23 January 2008

[5] https://www.smithsonianmag.com/smart-news/worlds-oldest-known-coin-mint-found-china-180978394/

[6] https://www.smithsonianmag.com/smart-news/worlds-oldest-known-coin-mint-found-china-180978394/

[7] משורר יעקב, "הצד השלישי של המטבע", יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2006, ע"מ 70.

[8] משורר יעקב, "הצד השלישי של המטבע", יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2006, ע"מ 69.

·        [9] " "Felicissimus", s.v. "Aurelian", De Imperatoribus Romanis site.

[10] https://brill.com/downloadpdf/book/edcoll/9789004331686/B9789004331686_012.xml

[11] Hu, Di. "Experiments in Ancient Roman Coin Minting". Archived from the original on 2007-10-07.

[12] Jere M. Wickens (1996). "The Production of Ancient Coins".

[13] Jere M. Wickens (1996). "The Production of Ancient Coins".

[14] Jere M. Wickens (1996). "The Production of Ancient Coins".

[15] Jere M. Wickens (1996). "The Production of Ancient Coins".

[16] https://www.smithsonianmag.com/smart-news/worlds-oldest-known-coin-mint-found-china-180978394/

[17] משנה סנהדרין ד ה (לד-לו)

[18] משורר יעקב, "הצד השלישי של המטבע", יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2006, ע"מ 70.

[19] משורר יעקב, "אוצר מטבעות היהודים", יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1997, ע"מ 122.