אורליאנוס

אורליאנוס
Lucius Domitius Aurelianus

פסל ככל הנראה של אורליאנוס או אולי קלאודיוס השני
לידה	9 בספטמבר 214 סירמיום, האימפריה הרומית
נרצח	אוקטובר 275 (בגיל 61) קיינופרוריום , האימפריה הרומית
שם לידה	Lucius Domitius Aurelianus
מדינה	רומא העתיקה
תארים	אוגוסטוס
בן או בת זוג	אולפיה סוורינה
ילדים	דומיטיקה
קיסר רומא ספטמבר 270 – 25 בספטמבר 275 (כ־5 שנים) → קווינטילוס טקיטוס ←
שירות ביטחוני
דרגה	אימפרטור

אולפיה סברינה, אשתו של אורליאנוס, על גבי מטבע מהמאה השלישית

מטבע של אורליאנוס, מצד אחד דמותו של הקיסר ומצד שני הוא אוחז בידה של קונקורדיה, לאות ההרמוניה עם חייליו

מטבע של אורליאנוס לציון ניצחונו על האימפריה של תדמור

לוּקְיוּס דוֹמִיטִיוּס אָוּרֶלִיָאנוּס (בלטינית: Lucius Domitius Aurelianus;‏ 214–275 לספירה) היה קיסר רומא משנת 270 ועד מותו בשנת 275.

הוא ידוע כקיסר שהחל את תהליך החזרת תהילת הקיסרות הרומית ממשבר המאה ה-3, במהלכו התפוררה האימפריה ל-3 ישויות נפרדות וכמעט התמוטטה. הוא לחם בכל החזיתות ובכל אויבי הקיסרות איחד והשיב טריטוריות שאבדו לקיסרות, בנה את חומות רומא הקרויות על שמו וזכה לתואר "מציל העולם".

שיאו של משבר המאה השלישית, בשנת 271, הקיסרות הרומית מתפצלת לשלושה חלקים. בירוק: הקיסרות הגאלית. באדום: הקיסרות הרומית. בצהוב: ממלכת תדמור

קורות חייו

בטרם מינויו כקיסר

תחת שלטון גליאנוס

אָוּרליאנוס נולד בסמוך לעיר הרומאית העתיקה סירמיום (העיר סרמסקה מיטרוביצה שבסרביה). אביו היה משרת של סנטור רומאי בשם אורליוס ומכך נגזר שם משפחתו, ידוע כי הוא נישא לאולפיה סברינה , אך כל הידוע על נישואים אלו הוא כי לזוג נולדה בת. הוא הצטרף לשורות הצבא הרומאי בשנת 235 והוכיח עצמו כחייל מוכשר. על סמך מוניטין זה, מונה לקצין פרשים ולאחר מכן קודם להיות בפמליתו של הקיסר גליאנוס.

בשנת 268, בזמן שלטון הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, פיקד אורליאנוס על חטיבת פרשים בדרגה בכירה של dux equitum. הוא השתתף עם חטיבת הפרשים בקרב נאיסוס, בו הובסו הגותים. באותה שנה לחם גם בשורות הקיסר, מול פטרונו לשעבר אורלוס שעתה היה טוען לכתר, במהלך הקרבות נדחק אורלוס אל תוך מבצר מדיאולנום (בלטינית: Mediolanum - מילאנו של היום). במהלך המצור נרצח הקיסר גליאנוס בנסיבות לא ברורות ויש מקורות הטוענים כי אורליאנוס היה בין הקושרים שבראשם עמד קלאודיוס השני גותיקוס שהוכרז לקיסר החדש על ידי הסנאט.

תחת שלטון קלאודיוס

עם מינויו, קלאודיוס החל מיד לבסס שלטונו ולהרחיק עצמו מחבורת הקושרים כנגד הקיסר גליאנוס והורה על הוצאתם להורג. על רקע זה ניסה אורלוס, עדיין במצור, לבקש את מחילת הקיסר החדש. אך לקלאודיוס לא היה אינטרס לחוס על חייו של מתחרה פוטנציאלי והוא הורה על תפיסתו והוצאתו להורג. אורליאנוס מאידך זכה לקידום מהיר וקיבל את הפיקוד על יחידת עילית של פרשים ולאחר מכן על כל חייל הפרשים של הצבא הרומאי, תפקידו הקודם של קלאודיוס. מבחנו הראשון בתפקידו החדש הגיע בשנת 268 בקרב אגם בינכוס, מול צבא של שבטים גרמאניים הידועים גם כאלמאנים שפלש לתחומי האימפריה, חצה את הדנובה וחדר אל צפון איטליה תוך שהוא משאיר אחריו שובל של הרס ועוסק בביזה. בקרב שהתחולל על חופי אגם גארדה נפגשו כ 30,000 חיילים רומאים מול צבא גרמאני גדול שיש המערכים את מספר חייליו ב 100,000 איש, ייתכן שמשא ומתן קדם לקרב אך משזה נכשל בחר קלאודיוס לתקוף את הגרמנים וזכה לניצחון מוחץ.

הצבא הרומאי לא יכול היה לנוח על זרי הדפנה, צבא גדול ומשולב של לוחמים גפידים, ונדלים ושבטים גרמאניים אחרים. שעושה את דרכו בבלקנים, הצבא הגותי הגיע אל סלוניקי והטיל מצור על העיר אך נטש את עמדותיו עם התקרבות הצבא הרומאי ונסוג צפונה כשהוא בוזז את מקדוניה. אורליאנוס היה בחיל החלוץ הרומאי שהורכב מיחידות פרשים מהירות בעוד עיקר הצבא הרומאי בפיקוד הקיסר נע באיטיות מתוך כוונה לאסוף כוחות נוספים. כוחותיו של אורליאנוס ניהלו מלחמת תנועה מבלי להיכנס לקרבות תוך שהם מטרידים את הגרמניים ומכים בהם בסדרת עימותים מוגבלים. הקרב העיקרי בין שני הצבאות נערך במואסיה והסתיים בלא הכרעה, הגרמנים נאלצו לסגת אך הצבא הרומאי ספג אבדות כבדות ולא הצליח להכריע את יריבו. הצבא הרומאי לא יכול היה להיכנס לקרב נוסף אך קלאודיוס סירב לעזוב את זירת המערכה והכה את הגרמנים במארב מתוכנן, למרות אבדותיהם הכבדות הצליחו הגרמנים להמשיך בנסיגה מסודרת כשפרשים רומאים בפיקודו של אורליאנוס ממשיכים לזנב בהם. קרב מכריע נוסף נערך בהרי הבלקן אליו נדחקו הגרמאנים כשהם סובלים מרעב, התקפה של חיל הרגלים הרומאי נתקלה בהתנגדות של הצבא הגותי ששבר את שורות הרומאים, התקפת נגד של חיל הפרשים הרומאי הצליחה לעצור את ההרג אך לא את שטף התנועה של הגרמנים ששברו את הכיתור והמשיכו בתנועה מהירה דרך תראקיה, המערכה נמשכה עד ששני הצבאות הגיעו לתשישות ומחלות החלו לגבות מחיר בחיי אדם, הקיסר קלאודיוס היה בין החולים ופונה למפקדתו בסירמיום בסוף שנת 269. אורליאנוס נשאר לפקד על הצבא הרומאי. בסדרת התקפות מחושבות הצליחו הרומאים לפצל את הגותים לקבוצות קטנות ולהביס אותם זו אחר זו. חלק מהלוחמים הגרמנים גויס לתוך הצבא הרומאי, חלק אחר ערקו מיחידותיהם והתיישבו כחוואים, תבוסת הגותים הייתה שלמה באוגוסט 270.

תפיסת השלטון

בינואר 270 נפטר קלאודיוס. על פי המסורת חשב קלאודיוס להעביר את שרביט השלטון לאורליאנוס אך אחיו קווינטילוס נבחר לקיסר על ידי הסנאט. הלגיונות שהיו עם הקיסר קלאודיוס השני במסע אל הדנובה לא היו מודעים, או לפחות לא תמכו, בעלייתו של קווינטילוס. הם תמכו באורליאנוס, והכתירו אותו בתואר אוגוסטוס. קווינטילוס שהה בעיר אקוויליה שבצפון-מזרח איטליה. את פעולתו הראשונה כקיסר עשה משם, כשביקש - וקיבל מיד רשות - להכריז על קלאודיוס השני כאל. הוא לא נסע לרומא, משום שצבאו הגן על צפון-איטליה מפני פלישה אפשרית מהאלפים. הכתרתו של אורליאנוס שמטה את הקרקע מתחת לרגלי קווינטילוס, חייליו נטשו אותו והצטרפו למחנה אורליאנוס. קווינטילוס, שהבין את חוסר התקווה שבמצבו, התאבד בחיתוך ורידיו בספטמבר 270. על פי רוב ההערכות הוא שימש כקיסר 17 ימים בלבד.

קיסר

אורליאנוס נעשה קיסר בספטמבר 270 בבסיס הצבאי סירמיום, וקיבל את התואר הרשמי: Imperator Caesar Lucius Domitius Aurelianus Invictus Augustus. בנוסף לכך, קיבל גם את התארים האחרים שניתנו בדרך כלל לקיסרים. בחורף שהה ברומא.

אורליאנוס עלה לשלטון בתקופה סוערת ורצופת משברים, במהלך תקופה זו, הידועה בהיסטוריה כמשבר המאה ה-3, התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת קיפריאנוס - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה.

בשנת 260 חוותה האימפריה משבר נוסף עם נפילתו בשבי והוצאתו להורג של הקיסר ולריאנוס על ידי שאפור הראשון שליט האימפריה הססנית. משבר זה הביא להתפוררות השפעתה של רומא בפרובינציות המזרחיות ועלייתה של העיר תדמור לדרגת ישות עצמאית ששלטה ללא מצרים באזור הסהר הפורה. תחילת המהפך הייתה במינוי ספטימיוס אודינטוס כנציב הפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה, הוא הצליח להנחית ניצחון מכריע על הססנים ולהדוף אותם. בשנת 267 נהרג ספטימיוס אודינטוס במהלך ריב משפחתי ואשתו זנוביה תפסה את השלטון בעיר ובצבא. המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הססנית והכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והעמידו אותן תחת שלטון העיר תדמור.

במערב נפרדה האימפריה הגאלית מהאימפריה הרומית, קצינים רומאיים ניצלו את מתקפות השבטים הגרמניים, בשנת 260 קרע פוסטומוס את שטחי הפרובינקיה גאליה והכריז על עצמו קיסר בנצלו את התוהו שעוררו הפלישות מהבלקן והצורך להגן על איטליה גופה.

ביסוס השלטון

קטע מחומת אורליאנוס

אורליאנוס נאלץ בתחילת שלטונו להתמודד עם מספר טוענים לכתר, קצינים רומאיים מהפרובינקיות שניסו לנצל את התוהו ואף הריק השלטוני של תחילת ימי אורליאנוס על מנת להתמודד על תואר הקיסר או לכל הפחות לקרוע נתחים מהאימפריה. ספטימיוס , שתבע את תואר הקיסר מהפרובינקיה דלמטיה, בשנת 271 הוצא להורג על ידי חייליו, אורבנוס היה מורד אחר שנכשל בניסיונו. הקשה שבאתגרים לשלטונו של אורליאנוס הגיע בשנת 271 (או על פי מקורות אחרים בשנת 274) מתוך רומא על ידי פקיד בשם פליקיסימוס , שהיה אחראי על המטבעה של רומא. פרטי המרד אינם ברורים לחלוטין אך ככל הנראה אורליאנוס האשים את הפקיד הבכיר בכישלון וכתוצאה מכך הסית הפקיד את עובדי המטבעה לשביתה ולמהומות שהתפשטו על גבעת הקפיטולין ואליהם הצטרפו מתנגדים לשלטונו של אורליאנוס מקרב הסנטורים, בפעולה מהירה וחסרת רחמים הצליח אורליאנוס לדכא את המרידה, הפעולה גבתה מחיר דמים כבד ועל פי מקורות רומאיים נהרגו 7000 חיילים ומורדים. המטבעה הפסיקה את פעילותה לזמן מה ופעולתה חודשה רק לאחר הרפורמות המוניטריות של 274.

במקביל, הדף אורליאנוס את השבטים הגרמנים הוונדאלים וסרמטים ששלטו על חלקים מאיטליה, בשנת 271 נתקל בצבא גדול של אלמאנים שנכנסו לאיטליה לאורך ערוץ נהר הפו ובמתקפה חפוזה נכנס למארב שגבה מצבאו קורבנות כבדים, למרות זאת המשיך הצבא הרומאי במרדף אחרי הפולשים תוך שהוא אוסף כוחות בדרכו, בקרב פאנו נפגשו הצבאות בשנית כשהם שווים בכוחם מבחינה מספרית, אורליאנוס תמרן את צבאו כך שהגרמנים נלכדו עם גבם לנהר והצליח להביס את הפולשים.

בחורף 271 שהה אורליאנוס שנית ברומא. בגלל האיום הביטחוני שנשקף לאימפריה הרומית, החליט אורליאנוס בשיתוף עם הסנאט לבנות את החומה הידועה בשם חומת אורליאנוס שתקיף את העיר רומא. החומה נועדה להקיף את רוב העיר, ואורכה 19 קילומטר בקירוב ובתוכה שטח של 12.3 קילומטר, עוביה 3.65 מטר וגובהה 6 מטר בערך. לאורך החומות היו 18 שערים ו-382 מגדלים. העבודות על החומה החלו בשנת 271 ונמשכו כעשר שנים, גם לאחר מותו של אורליאנוס. החלטה נוספת שנבעה משיקולים ביטחוניים הייתה לוותר על דקיה, שהפכה לפרובינקיה בשנת 106 לספירה בידי הקיסר טראיאנוס. הכוחות הרומאיים נסוגו דרומה והתמקמו מדרום לדנובה, שם הוקמה פרובינקיה שנקראה דקיה, ששטחיה הורכבו מחלקים של מואסיה, דרדניה ותרקיה.

באביב המאוחר בשנת 272 יצא אורליאנוס למלחמה נגד הגותים בבלקן. בתקופה זו גם פינה את דקיה.

המלחמה נגד זנוביה מלכת תדמור

זנוביה בפני אורליאנוס, ציור רומנטי המאה ה-18

מבטה האחרון של המלכה זנוביה על תדמור, ציור מאת הרברט שמאלץ

מטבע זהב של אורליאנוס

הריסות תדמור

ערך מורחב – האימפריה התדמורית

בשנת 272 הסב אורליאנוס את תשומת לבו לפרובינקיות המזרחיות שהיו תחת שלטון האימפריה של תדמור בשליטת המלכה זנוביה. בדרכו לאסיה הוא השמיד צבא של 5,000 גותים סמוך לדנובה, והוסיף לרשימת תאריו "גותיקוס מקסימוס". כשאורליאנוס הגיע לביזנטיון נסוג הצבא התדמורי לסוריה. רוב הערים פתחו את שעריהם לפני אורליאנוס, העיר טיאנה שבדרום קפדוקיה סירבה לפתוח את שעריה ונכבשה בכוח, בניגוד למנהגו ולמסורת הרומית לא נהרסה העיר, האגדה מספרת כי חיזיון שראה אורליאנוס מנע את ההרס.

זבדס, המצביא של צבא תדמור, החליט לרכז את צבאו באנטיוכיה, בקרב שנערך בין חילות הפרשים של הצבא התדמורי והצבא הרומי נוצחו הפרשים התדמוריים, אורליאנוס נכנס לעיר כמשחרר והודיע על חנינה לכל אלה שתמכו בתדמורים. הקרב המכריע נגד צבא תדמור נערך במבואות העיר אמסה, בסיכומו של יום הקרב הוכה צבא תדמור אך במחיר כבד לצבא הרומי. בגלל האבדות הקשות הציע אורליאנוס לזנוביה תנאי כניעה נדיבים, אך היא דחתה אותם. בצעד של יאוש, כאשר תדמור נמצאת תחת מצור רומאי, ניסתה זנוביה לצאת מהעיר בדרכה לכוון האימפריה הססנית כדי לבקש עזרה, היא נתפסה בידי פלוגת פרשים רומיים והובאה לפני אורליאנוס. לאחר חצי שנה של לחימה בלתי פוסקת נכבשה כל האימפריה התדמורית. העיר פתחה את שעריה וחיל מצב רומאי הוצב במקום. אורליאנוס הוסיף לשמו את התואר "פרתיקוס מקסימוס", שמציין את הניצחון על הפרתים.

בחורף 272 שהה אורליאנוס בביזנטיון. באביב 273 נלחם נגד הקרפים בגדה הצפונית של הדנובה, ובעקבות זאת הוסיף לשמו את התואר "קרפיקוס מקסימוס". באותו זמן הגיעו אליו ידיעות על המרד בתדמור. חיל המצב הרומי בעיר נטבח, וצעיר בשם אנטיוכוס הוכתר כמלך תדמור. המרד התפשט למצרים, אדם בשם פירמוס, שהיה אחד מעשירי אלכסנדריה, הכיר במלכותו של אנטיוכוס והפסיק את משלוחי התבואה לרומא, תוך מספר שבועות החל המחסור בלחם להיות מורגש ברומא עצמה. בקיץ 273 ערך אורליאנוס מסע שני נגד תדמור. הוא חזר לסוריה וכבש את תדמור, העיר נבזזה וחומותיה נהרסו. אורליאנוס המשיך מסוריה למצרים ולאחר מצור קצר על אלכסנדריה הצליח להביס את המורדים להשתלט על מצרים, ולהשיב את הפרובינקיות המזרחיות לשליטתה המלאה של האימפריה הרומית, לאחר פרישה של עשר שנים. הוא דיכא את ההתקוממות במצרים בסתיו 273. מאוחר יותר בסתיו ערך טריומף ברומא.

כיבוש גאליה

בשנת 274 כשהוא עטור בהילת ניצחונותיו במזרח הפנה אורליאנוס את תשומת לבו ל"אימפריה הגאלית" שבמערב, פרובינקיה מורדת זו כבר קטנה בממדיה כתוצאה ממאמציו של קלאודיוס השני והעומד בראשה, טטריקוס היה מוכן בשלב זה לפתרון שיבטיח את שלומו האישי וישמור על כבודו מאידך, אך לא היה יכול להרשות לעצמו כניעה ללא תנאי בפני אורליאנוס. ככל הנראה שני השליטים הגיעו להסכמה ועל פיה נפגשו שני הצבאות בשאלון-אן-שמפאן (Châlons-en-Champagne), בצפון מזרח צרפת ואז ערק טטריקוס לצד הרומאי אירוע שנתן אות להתקפת פתע על המחנה הגאלי, למרות הבגידה הברורה המשיכו החיילים הגאלים להילחם עד הסוף המר. טטריקוס לעומת זאת הובל לרומא וזכה להתמנות למושל דרום איטליה. ניצחון זה אירע בקיץ 274, והביא את קצה של הממלכה הגאלית. בסתיו 274 ערך אורליאנוס טריומף לכבוד חיבורה מחדש של גאליה לשלטון רומא. ב-25 בדצמבר 274 הקדיש היכל לאל השמש (Templum Solis).

אורליאנוס קיבל מידי הסנאט את התואר "מציל העולם" (לטינית: Restitutor Orbis), ולא בכדי. בתוך 4 שנים של לחימה עיקשת הוא הצליח להכות בכל אויבי רומא, להדוף אותם מחוץ לגבולות האימפריה ולאחד את הטריטוריות שנקרעו מגופה. בפרספקטיבה היסטורית, מעשיו של אורליאנוס היו בעלי תרומה מכרעת לעובדה שהאימפריה הרומית התקיימה במשך 200 השנים שלאחר מותו.

מותו של הקיסר

בשנת 275 ערך אורליאנוס מסע דרך גאליה, ארץ הווינדליקים (הגובלת בנהר הדנובה בצפון הפרובינקיה רייטיה) ולאורך מחוזות הדנובה. הוא יצא למערכה צבאית חדשה, תחילה בגאליה שם הוא הכניע מרידה של שבטים גרמניים ולאחר מכן הוא יצא למלחמה כנגד בהרם הראשון מלך האימפריה הססנית המוחלשת. הקיסר הרומאי לא זכה לחצות את הגבול בין אירופה לאסיה. הוא התעכב בקיינופרוריום (Caenophrurium) על חוף תראקיה (צ'ורלו בטורקיה), בין ביזנטיון לפרינתוס. אחד ממזכיריו, שידוע בשם ארוס, חשש לחייו מאחר שנתפס בדבר שקר ולפיכך זייף מסמך ובו רשימת חיסול לכאורה של קצינים ופקידים בכירים שהקיסר חפץ במותם וניסה לשכנע את האנשים האלה כי אורליאנוס מתכנן לרצוח אותם. החשש מידו הקשה של הקיסר הביאה את מפקדי המשמר הפרטוריאני לחשוש כי המסמך אכן מסמן אותם כמטרה לחיסול והם רצחו את אורליאנוס בספטמבר 275.

אויביו של אורליאנוס דאגו שיוכרז על זכרו דיראון (damnatio memoriae), אולם כעבור זמן קצר העלה אותו הסנאט לדרגת אל. ככל הנראה תפסה אשתו של אורליאנוס, אולפיה סברינה, את מושכות השלטון ואף שלטה באימפריה לתקופה קצרה לאחר הרצחו, ובין יתר פעולותיה היא יזמה את ההכרזה עליו כאל.

רפורמטור

אורליאנוס אחראי למספר רפורמות ברומא, הוא היה ידוע כמנהלתן קפדן שאיננו סובל שחיתות ואוזלת יד ואדם קשוח שמעניש את העבריינים בחומרה. הוא ארגן מחדש את מערכת אספקת המזון ברומא, וקבע מערכת מחירים למוצרים בסיסיים. אך שמו נקשר בעיקר ל 2 רפורמות אחת בתחום הדת והשנייה בתחום המוניטרי.

רפורמה דתית

אורליאנוס הציב בשנת 274 במקום מרכזי של הפנתיאון של האלים הרומאיים את סול אינוויקטוס, אל השמש "הבלתי מנוצח" ככל הנראה על בסיס האל הרומאי סול והאל הסורי אלגבל (שהיה ידוע בתקופה הרומית כ"אלגבלוס"). הסיבה העיקרית למעשה זה, העוברת כחוט השני בכל מעשי אורליאנוס היא רצונו באיחוד של כל האלמנטים באימפריה הרומית, בהצבת אל השמש בראש הוא קיווה לתת לכל המאמינים באימפריה ללא הבדל מעמד או עיסוק אל אחד בו הם יכולים להאמין ואותו הם יכולים לעבוד מבלי שיהיו חייבים לזנוח אמונות קודמות, את מרכז הפולחן החדש קבע אורליאנוס ב"קמפוס אגריפה'" במקדש מפואר שקושט בשלל שנאסף במסגרת מסעו לתדמור. תפיסה זו שכרכה אל אחד עם אימפריה באה לידי ביטוי במוטו על גבי מטבעות שנשאו את דיוקנו עם הכיתוב "אל ושליט מלידה" (לטינית: deus et dominus natus) ושוכללה לאחר מכן על ידי קונסטנטינוס. אל השמש סול המשיך להיות אלוהות רומאית מרכזית עד לאימוץ הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הביזנטית.

רפורמה מוניטרית

רפורמה חשובה נוספת שיזם אורליאנוס הייתה רפורמה בתחום הטבעת מטבעות של האימפריה, רפורמה זו נועדה לעצור את ההידרדרות בתקן של תכולת המתכות היקרות במטבעות רומאיים, שבעקבות מצבה הכלכלי של האימפריה הכילו פחות זהב או כסף ממשקלם הנקוב. אורליאנוס עמד על הנפקת מטבעות העומדים בתקן ויזם הנפקת מטבעות מסוג אנטוניניאנוס המכילים 5% כסף והשאר ברונזה. על מנת לקדם את הרפורמה פקד אורליאנוס על איסוף המטבעות הישנים בטרם הונפקו המטבעות החדשים.

לקריאה נוספת

• היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. מבוא: "אורליאנוס", עמ' 47–52; "אורליאנוס המאולל", עמ' 291–340.
• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.

• Alaric Watson, Aurelian and the Third Century, Routledge, 1999.
• White, John F., Restorer of the World: The Roman Emperor Aurelian. Tempus Publishing. 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורליאנוס בוויקישיתוף

• אורליאנוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• אורליאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)