משתמש:Danny-w/מדפיו של Erezo/סביבת האדם - מרחב

כאשר אנו מדברים על המרחב אנו נתעסק בתיאוריות המיקום.

שמושי קרקע חקלאיים

Thünen's model: the black dot represents a city; 1 (white) dairy and market gardening; 2 (green) forest for fuel; 3 (yellow) grains and field crops; 4 (red) ranching; the outer, dark green area represents wilderness where agriculture is not profitable

הדרך בה אנחנו משתמשים בקרקע, אם מדובר בחקלאות- איפה קיימים בעלי חיים היכן יש גידולים וכד'. ניתן לשאול את השאלה על העיר ולבדוק היכן יש אזורי מגורים, מסחר וכד'.
היינריך פון טונן Heinrich von Thünen - פעל בגרמניה במחצית הראשונה מאה ה-19, נחשב לכלכלן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-19, לאבי תיאורית המיקום ולאבי הג"ג של המרחב.
פון טונן מציע לדמיין עולם שמראש אינו קיים במציאות. כאשר עושים זאת, ניתן ליצור סיטואציות לא ריאליות שבהן אנו יכולים לטפל במשתנה אחד שאותו אנו מעוניינים לחקור.
המודל:
המישור הוא איזוטרופי, בו קיימים הגורמים הקבועים הבאים:

• קיימת עיר במישור פורה - פוריות אחידה
• המישור אחיד מבחינת תיבורה- "במישור אין תעלה" (במאה ה-19 תעלות היו אמצעי התחבורה לצורכי מסחר).
• המדינה מבודדת משארית העולם

הגורם המשתנה הוא המרחב וזוהי מטרתו של פון טונן. כאשר מנטרלים את כל המשתנים, המרחב עדיין משפיע וקיימות "טבעות קונצנטריות" שהעיר היא מרכזן, טבעות היקפיות שבכל אחת נמצא גידול אופייני. לכל גידול יש את המיקום האופטימלי שלו, לא בגלל השוני בקרקע אלא בגלל הלוגיקה הכלכלית מרחבית.
פון טונן מאפשר להתיר הנחות, לדוגמא פתיחת ציר תנועה, ולבדוק מה יקרה למערכת (חסר תרשים).

רעיון השוליות:
ככל שיש לך יותר מדבר כלשהו, כל כמות נוספת שווה לך פחות. פון טונן הסיק זאת מתוך המודל שלו.
לכל גידול יש מחיר השקעה, מחיר בשוק והוצאות העברה, לכל גידול ניתן ליצור עקומה שתציג את התועלת עד לנקודה שבה לא כדאי לגדל. לכל גידול יש תועלת שולית שהולכת ופוחתת עם המרחק עד לכך שההוצאות יגברו על התועלת: התועלת השולית הולכת ופוחתת עם המרחק.
לכל נקודה במרחב ניתן לראות איזו עקומה היא העליונה, כלומר איזו עקומה מניבה את הרווח הגדול ביותר בנקודה מסויימת במרחב ומכך נסיק איזה גידול הוא המשתלם ביותר עבור נקודות במרחב. ניתן ליצור מעגלים סביב נקודת המרכז שיציגו את הטבעות הקונצנטריות לכל גידול וגידול.
חוק זה הפך לאחד העקרונות החשובים בג"ג והוא נקרא "עקרון הדעיכה (הפיחות) עם המרחק" - Distance decay. יש עולם שלם של תופעות כלכליות שמשתנות עם המרחק. ניתן לומר כי רעיון זה תקף גם ביחסים חברתיים בין בני אדם ובין קבוצות חברתיות, ככל שהמרחקים הולכים וגדלים, כך עוצמת הקשרים החברתיים בין בני אדם הולכת ודועכת. מתוך המערכת הזאת החלה להבנות הג"ג האנושית והיתה צעד לקראת בנייתה של הג"ג כדיסציפלינה מדעית.

ניתן להשתמש במודל על מנת לבדוק מה תהייה השפעתה של טכנולוגיה חדשה או שינוי מחירים על פריסת הגידולים - טכנולוגיה חדשה ושינויי מחירים משפיעים על ההוצאות על פני המרחק וליצור תמונה חדשה של גידולים מסביב למרכז.

התיאוריה הפכה לבסיס עבור תכנון ערים מודרני, רוב התכנון של היום הוא תכנון שימושי קרקע.

קראו עוד על נושא זה בסיכום הקורס "גיאוגרפיה כלכלית"

שמושי קרקע עירוניים

קיימת "תחרות מרחבית" בין תושבים, תעשיינים וסוחרים בעיר.

• מנקודת מבטו של הסוחר יש חשיבות שלמקום המסחר (לדוגמא חנות) תהייה נגישות לכמה שיותר אנשים. המרכז הוא המיקום הטוב ביותר ולכן בעל החנות יהיה מוכן לשלם הרבה מאוד עבור המיקום במרכז.
• תושב העיר לאו דווקא יבקש לגור במרכז ולאו דווקא יהיה מוכן לשלם הרבה עבור מגורים במרכז. התושב (ביחסית לסוחר) יהיה מוכן לגור במרחק רב יותר מהמרכז
• התעשיין לא צריך קהל אלא שטח רב, הוא יחסית אדיש למיקום ולכן המיקום שלו יחסית גמיש.

מתוך האילוצים הללו נוכל לקבל מעגלים קונצנטרים שבמרכזי מבניהם הוא מעגל המע"ר - המסחר, לאחריו מעגל המגורים ומסביבם, בפריפריה העירונית יתקבל מעגל התעשייה. מתוך המעגלים נוכל לקבל גרף שייצג את מחירי השכירות של הקרקע.
במקביל לגידול ממשיכה התחרות ומגורים מתפתחים על חשבון אזורים רחוקים ותעשייתיים ואילו המסחר מתפתח על חשבון אזורי המגורים הוותיקים.

תוך התפשטותם של אזורי המגורים מתרחשים שני דברים: כאשר קיימות שכונות רחוקות גדולות מהמרכז, נוצרת מוטיבציה לבעלי עסקים לפתוח את עסקיהם בשכונות החדשות וכך נוצרים מרכזים משניים. דבר שני שמתרחש הוא שתושבים שבאים לבקש מקומות מגורים בעיר "מדלגים" לערים בסביבה ומתבצע תהליך מטרופוליני שבו מקבוצה של ערים שכל אחת מתקיימת בעצמה, אנו מקבלים מרחב עירוני אחד: מטרופולין.

מודלים מורפולוגים:

• המודל של בורג'ס Ernest Burgess - טבעות מסביב לעיר בהתבסס על מה שקרה בארה"ב. במודל זה הטבעת השנייה היא "אזור במעבר" שבו גרים מהגרים עד לתקופה בה הם לומדים להכיר את העיר, מוצאים עבודה ועוברים לאזור שיותר מתאים להם.

תיאוריות מיקום תעשיות

אלפרד ובר - מה המיקום הטוב ביותר למפעל?

עוסקת בשאלה "מה המיקום הטוב ביותר למפעל?". ניתן להרחיב את השאלה ל"איפה המקום הטוב ביותר למקם קניון בעיר?".
בניגוד לפון טונן שבדק את השפעתה של נקודה על ההיקף של, אלפרד ובר Alfred Weber בודק היכן יש למקם מפעל ביחס לכל ההיקף מסביבו.

הנחות היסוד של ובר: בדומה לפון טונן מניח ובר שהמישור הוא אחיד. ובר מניח שבעולם קיימים חומרי גלם, שווקים בהם נמכרת התוצר של המפעל וכוח עבודה. בנוסף קיים גורם הוצאות ההעברה. וובר התייחס לאגלומרציה - התקבצות, וובר התכוון לבחון כיצד נוצר איזור תעשייה. ובר טוען שלבעלי מפעלים לפעמים כדאי להתקבץ אחד ליד השני מאחר והדבר מביא להם יתרון כלכלי.

השאלה הראשונה ששואל וובר: מהו המיקום בעל מינימום הוצאות העברה, הן של חומרי הגלם והן של המוצר הסופי. וובר מגדיר את משולש המיקום ובקודקודיו נמצאים שני חומרי גלם והשוק. ובר טוען שהמפעל ימוקם בתוך המשולש. בשלב זה ובר מתעלם בשאלת העבודה. ובר מתחשב במשקל של יחידת מוצר מוגמר ובמשקל של יחידות חומר הגלם הדרושות ליצירת יחידת מוצר.

איפה בתוך המשולש ימוקם המפעל?: ובר מגדיל את אינדקס חומר הגלם הוא היחס בין הוצאות ההעברה של חומר הגלם והוצאות ההעברה של המוצר המוגמר. כאשר אינדקס חומר הגלם גדול מ-1 ימוקם המפעל בקרבת חומר הגלם.

השאלה השלישית היא מהי השפעת גורם מיקום העובדים: נניח וקיימת עיר מחוץ למשולש המיקום ובה גרים עובדים שיכולים להוזיל את עלויות הייצור אם נזיז את המפעל לעברם. יש לבחון האם יש להתחשב בגורם המיקום הזה. איזופדנים הם קווים שוי ערך. בהקשר לנושא זה ייצגו קווים אלה את עלות הייצור הנוספת ביחס למיקום אופטימאלי ובעזרתם נוכל למדוד האם משתלם לבעל המפעל להזיז אותו אל עבר העובדים. לכל מפעל יש איזופדן קריטי שמעבר לו כבר לא ישתלם לו לזוז.

שאלה רביעית היא שאלת האגלומרציה: במרחב קיימים מספר מפעלים ולכל אחד יש משלוש מיקום משלו. בחיתוך האיזופדנים של כל המפעלים נקבל אזורי חפיפה בין המפעלים אשר בתוכם הם יכולים להתקבץ למרות שהמיקום החדש לא יהיה אופטימאלי עבור כל מפעל בנפרד. ובר טוען שצריך לאחד את מיקומם של לפחות שלושה מפעלים כדי להנות מיתרון האגלומרציה. דוגמא לכך היא אזור ים המלח.

קראו עוד על נושא זה בסיכום הקורס "גיאוגרפיה כלכלית"

תוספות על התיאוריה של ובר:
נקודת שטעון: - נקודה שבה פורקים וחוזרים ומטעינים אותו, לדוגמא אזור מפרץ חיפה שבו, בתקופת המנדט הבריטי, פרקו נפט (מצינור הנפט שהגיע מעירק) וטענו אותו על מיכליות לאירופה.

הוטלינג

ובר מניח שכל מה שהמפעל מייצר יימכר בשוק ומתעלם מהתחרות.
כאשר קיימים שני סוחרים במרחב, לכל אחד מהם ניתן לקשר קו המתאר את העלות של המחיר בהתחשב במרחק שעל הלקוחות לעבור, כלומר עלות המוצר בתוספת עלות המרחק. שני הסוחרים ינועו זה לכיוונו של זה עד שיתקבל מצב של שווי משקל ושניהם ימצאו במרכז, הסוחרים לא מרוויחים מהתזוזה מאחר וכמות הלקוחות שכל אחד יקבל נשארת קבועה, המפסידים הם הלקוחות. תהליך זה אינו יעיל מבחינה כלכלית מאחר והצרכנים משלמים יותר ממה שהיו אמורים לשלם ביחס למיקום אחר (לדוגמא מיקום ברבע הדרך). במצב זה יש פוטנציאל למצב של מונופול, כלומר מצב בו הסוחרים יכולים לקבוע את המחיר. המרחב יוצר חוסר שוויון.
לקריאה נוספת על נושא זה בויקיפדיה באנגלית לחצו כאן

מדרג עירוני - אוורבוך

דירוג של ערים על פי קריטריונים, לדוגמא קריטריון הגודל: כמה ערים גדולום, בינוניות וקטנות. קיים סדר בנושא והמדרג העירוני עוקב אחרי הסדר.

גישה היא אינדוקטיבית. ניתן לבחור אזור ולשבץ בטבלה את היישובים וגודלם. נמצאה פונקציה שמתארת את היחס בין העיר הגדולה לכל עיר הנמצאת בסדר גודל קטן מהעיר הגדולה: גודל עיר מסדר r יהיה העיר הגדולה מחולקת באותו r, לדוגמא גודלה של עיר מסדר גודל 3 יהיה שליש מגודלה של העיר הגדולה. ניתן להוסיף לנוסחא גורם נוסף α: נחלק את גודל העיר הגדולה בr בחזקת α על מנת להתאים את המודל למדרגים מסוגים שונים, לדוגמא במדינות מתפתחות הα מאוד גדולה, במדינות אלה קיימות מעט ערים גדולות והרבה ערים גדולות. α גדולה מאוד נותנת מדרג של עיר ראשה. ישראל התחילה במבנה של עיר ראשה ועם הזמן היא מקבלת מבנה יותר ויותר מדורג.

תיאוריות המקומות המרכזיים - קריסטלר

K=3 Principle

שיטה זו היא דדוקטיבית והיא מתארת את הדרך שבה ערים גדולות, בינוניות ממוקמות במרחב, בהיררכיה. לדוגמא קיימת ממשלה אחת, מחוזות, ערים שכונות וכד'.

תיאורית המקומות המרכזיים בסיכום הקורס "גיאוגרפיה כלכלית"

ככל שהמרכז גדול יותר כך הוא משרת מרחב יותר וממלא יותר ויותר פונקציות - עיר גדולה מספקת את כל מגוון המוצרים, בעיר הגדולה נמצא מוצרים בעלי טווחי מוצר קטנים וגדולים.

אוגוסט לוש

לוש (losch) – כתב אחרי קריסטלר והסתכל גם על האספקט הכלכלי - ככל שמתרחקים הביקוש יורד.לוש בניגוד לקריסטלר מדבר על כל הפעילות הכלכלית במרחב- יותר ויותר עסקים נכנסים למרחב והם מתקרבים אחד לשני. לוש ניסה לתאר מערכת עירונית ריאליסטית יותר בעלת שני מוקדים עירוניים והרבה מאוד תתי אזורים מגדלים שונים. בשרטוט של לוש המשושים הם לא סימטריים מאחר ובמציאות קיימים גורמים נוספים רבים. על פי לוש, רמת השירות אינה אחידה על פני המרחב- יש מקומות שמקבלים את כל השירות ויש מקומות שרק חלק. לוש אומר שיש במרחב אלמנטים של אי שוויון אשר יכולים לגרום לאי שוויון בתוך החברה.

ניתן להשתמש בתיאורית המקומות המרכזים הלכה למעשה על מנת (1) לתאר מערכת יישובית כלשהי ו(2) כאשר משתמשים בתיאוריה ככלי תכנוני.
שני השימושים באו לידי ביטוי בארץ.

המערכת היישובית בישראל מראשית המאה ה-20

ראשית הציונות

על פי הלאומיות, עם אמור לממש את עצמו במדינה משלו בעלת שלטון עצמי משלו. היהודים החלו מהמאה ה-19 לארץ על מנת להקים מדינה. הארץ לא היתה ריקה והתנועה הציונית ניסתה ליצור בארץ תשתית של מדינה- הנהגה פוליטית בצורת הסוכנות היהודית שפעלה כממשלה, מערכת חינוך אוטונומית שחינכה את החינוך היהודי ציוני, מערכת צבאית אוטונומית (המחתרות), מערכת שיפוטית, משטרה וכד'. כאשר ניתנה ההכרה להקמת המדינה כל המערכות יכלו להתחיל לפעול. המערכת היישובית היתה מערכת שעסקה בטריטוריה. האתגר המרכזי היה ליצור מערכת טריטוריאלית אוטונומית. בארץ היתה קיימת המערכת היישובית הערבית, שהיתה מערכת יישובית מסורתית, מעין מערכת של מקומות מרכזיים קלאסיית, מספר ערים גדולות, מספר עיירות שדה קטנות וברמה הנמוכה יותר, היישובים הכפריים. לדוגמא, בית שאן (שהיתה ערבית) שריכזה תוצרת חקלאית מהסביבה והעבירה מוצרים לחיפה, במקביל חיפה סיפקה מוצרים למרחב הכפרי סביבה. המבנה ההיררכי תאם מאוד את מערכת המקומות המרכזיים.

אל תוך המערכת היישובית הערבית מגיעים גלי ההגירה הציונית לארץ. השאיפה של הציונים היתה לבנות מערכת יישובית יהודית אוטונומית- שהיישובים החדשים יהיו בעלי תלות מינימאלית במערכת הקיימת. כדי לבנות מערכת יישובית אוטונומית, הפעילות היישובית הציונית 'שתלה' יישובים חקלאיים בלב האזורים הכפריים הערביים ובנוסף בנתה מנגנונים לקשר את ההתיישבות החקלאית אל הערים הגדולות.

הציונות עשתה זאת באמצעות שני מנגנונים: (1) תנובה שבמקור היתה ארגון שתפקידו המרכזי היה למשוך את התוצרת החקלאית מן היישובים היהודיים בלבד. תנובה עשתה זאת על ידי צי של משאיות (ירוקות) והן לא נזקקו לסיוע של עיירות השדה הערביות. (2) המשביר המרכזי (כיום המשביר לצרכן): על מנת לספק תוצרת שאינה חקלאית - למושבים ולקיבוצים את כל מה שהם לא מייצרים במשק עצמו ולצורך זה הוקם המשביר המרכזי שעשה את הפעולה ההפוכה - דחף תוצרת מן הערים הגדולות אל היישובים שחלקם היו בפריפריה. התוצרת סופקה אל הצרכניות במושבים והקיבוצים. כך נוצרה מערכת יישובית שאפשר לקרוא לה "א-מרחבית".

המבנה השיתופי של ההתיישבות היה כלי מצויין ליצירת אוטונומיה התיישבותית. רוב ההתיישבות היתה שיתופית- הקיבוצים פעלו בשיתופיות מלאה-כל היישוב פעל כיחידה משקית אחת והמושבים שחלק גדול מהפעילות החקלאית בהם נעשתה בשיתוף. ההזדקקות של היישובים לעיר הקטנה שאמורה לתווך בין היישוב לעיר הגדולה היתה אפסית. חקלאי יחיד לא יעבור מרחק גדול על מנת לשווק את תוצרתו. קיבוץ פועל כיחידה אחת, החקלאים יכולים, לדוגמא, לקנות משאית אחת גדולה ולשווק את התוצרת למרחקים גדולים.
הערה: לג"ג יש תפקיד בגיבוש של זהות של קיבוץ, לקבוצה ניתנה הזדמנות לעבד אדמה ואז נוצר הרעיון הקיבוצי.

למושבות הראשונות שהוקמו כמושבות חקלאיות מזרח אירופאיות קלאסיות, לדוגמא, פתח תקווה, לא היה המשך והן הפכו למושבות ועברו תהליך של עיור. הציונות השקיעה הרבה גם בטיפוח הרעיון של היישוב החקלאי. התושבים בישובים לא היו 'סתם' אוכלוסייה חקלאית אלא נחשבו החלוץ לפני המחנה. כל זמן שהקיבוצים והמושבים מילאו תפקיד חשוב ומרכזי בתהליך היישובי הציוני בארץ, מעמדם היה מאוד גבוה. כאשר היה צורך ליישב את אזורים נידחים ולמלא משימות לאומיות הם התקיימו בכבוד. בשנים האחרונות האחרונות הדבר משתנה. התפקידים המסורתיים של היישובים החקלאיים הולכים ונחלשים וכך גם נחלש מעמדם.

הקמת המדינה

המערכת היישובית בארץ עד הקמת המדינה היתה מערכת דואלית (יהודית וערבית), המקום בו נוצר מפגש בין האוכלוסיות היה העיר הגדולה. בפריפריה לא היה מפגש.
לאחר מלחמת השחרור, חלק מהאוכלוסייה הערבית ברח/הוברח. כל ההתיישבות הכפרית מיפו ודרומה ברחה ויצרה את מחנות הפליטים בעזה. דבר דומה קרה לחלק גדול מהאוכלוסייה ביישובים העירוניים ומערכת שלמה של יישובים נשארה ריקה (יבנה, אשקלון, ב"ש, טבריה). מה שקרה הוא שהכפרים הכפריים נשארו, אך ערי השדה נותרו במקומן כערי רפאים. כל המנהיגות והציבור המשכיל גרו בערים והמערכת הכפרית נשארה ללא מרכז עירוני. במקביל עוד לפני המלחמה, מתחילה הגירה מאסיבית לארץ, ניצולי השואה ולאחר מכן העולים ממדינות ערב. כל היישוב הייהודי מנה לפני גלי ההגירה כחצי מיליון איש שקלטו כמיליון וחצי איש, הארץ הוצפה בהמון בני אדם והבעיה היתה היכן ליישב אותם. המקומות הראשונים שבו שיכנו את העולים היו ערי הרפאים, יפו אוכלסה בזמן קצר בעולים, בעיקר עולים מאירופה. דבר דומה קרה לרמלה, לוד, יבנה ואשקלון. העיירות הערביות הפכו ליישובי עולים. המקום לא הספיק והממשלה בעל כורחה, על מנת לפתור את הבעיות המיידיות, שיכנה את העולים במעברות שהוקמו בשולי הערים הגדולות והמושבות. המעברות לא הוקמו בשולי הקיבוצים ולא בצד המושבים. את הקיבוצים והמושבים שמרו, כי להם נזקקו. לדוגמא מעברת יקנעם הוקמה ליד המושבה ולא ליד הקיבוצים בסביבה. המעברות הפכו מאוהלים לפחונים ולאחר מכן הפכו את המעבורת לעיירות - יקנעם, בית שאן, קרית שמונה ועוד. התוצאה של התהליך היא סדרה שלמה של יישובים מסדר קטן ובינוני בכל רחבי הארץ. המערכת היישובים הפכה להיות יותר ויותר מדורגת.

לאחר פתרון הבעיה הראשונה של קורת גג התעוררה בעיית הפרנסה. אחד הפתרונות (שהתגבש במחלקת התכנון המקומי של משרד הפנים) היה תוכניתו של אריה שרון שטען שיש להפוך את המערכת ממערכת של עיר ראשה למערכת מדורגת. שרון ניסח תוכנית לדירוג המערכת שהיתה אמורה לפתור גם את בעייה הפרנסה. הרעיון צפה שהעולים יצחילו ליזום בהדרגה פעילויות קלאסיות שיתווכו בין העיר הגדולה והעיירות, במקביל היישובים החקלאיים יעזרו בעיירות. חבל לכיש ובמרכזו קריית גת, תוכנן לפי רעיון זה. התוכנית לא צלחה מאחר והמערכת היישובית החקלאית היתה כבר משוכללת ויעילה מהבחינה הכלכלית ואידיאולוגית מאוד. הקיבוצים והמושבים לא נעזרו בעיירות והמשיכו לפעול כבעבר. העיירות נותרו ללא מקורות מחייה והממשלה נאלצה לספק פרנסה עצמאיים שלא קשורים לסביבה. שר האוצר ספיר הצליח לשתול בעיירות מפעלים עתירי עבודה. נוצר מצב שהעיירות היו קשורות לערים הגדולות אך כמו בתקופה שלפני קום המדינה מנותקות מהאוכלוסייה היהודית בסביבתן. בגלל בעיית האבטלה הקיבוצים העסיקו פועלים רבים מעיירות הפיתוח ככוח עבודה זול. למציאות הג"ג יש השפעה על ההמשך, על מנת להבין את המבנה היישובי לאחר קום המדינה יש להכיר את ההתיישובת לפני קום המדינה: היישובים שהתרוקנו, התמלאו והמבנה הקיים הפך להיות אחד הרכיבים של המבנה החדש.

האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ, נותרה כולה ללא רקע עירוני, לא במובן הכלכלי ולא במובן האינטלקטואלי. האוכלוסיה עברה תהליך של עיור בעקבות הצמיחה הדמוגרפית (שתופסת יותר ויותר שטחים חקלאיים לצורך מגורים). הכפרים הערבים הופכים ליישובים עירוניים. היישובים הערבים מקבלים מאפיינים של יישוב עירוני - מיעוט ההתעסקות בחקלאות וכמות הולכת וגדלה של משכילים ושל מנהיגות חדשה שצומחת מתוך הערים הללו.

מלחמת ששת הימים

המבנה הזה התקיים עד 1967 פחות או יותר, לאחר מלחמת ששת הימים מצב זה התהפך במכה אחת, האוכלוסיה הערבית בגדה המערבית מצאה עצמה מנותקת מן המוקד בצד המזרחי של הירדן. הישובים שהידלדלו דמוגרפית מצאו עצמם בקירבה מיידית אל מרכזי התעסוקה הגדולים של ישראל. האוכלוסיה הערבית-הפלשתינאית השתלבה משנת 1967 בכלכלה המרחבית של ישראל כשהמוקדים העיקריים להשתלבות זאת היו גוש דן וירושלים. ירושלים הפכה מעיר גבול לעיר מרכזית לכל המרחב הגדול שנמצא מצפונה (רמאללה) ומדרומה (הרי יהודה). היא הפכה למוקד גם לאוכלוסיה הערבית וגם לאוכלוסיה היהודית. אנו רואים 2 תהליכים מטרופוליניים (מרחב גדול של ישובים עירוניים שמתחברים ביניהם ויוצרים פריפריה גדולה מסביבם): סביב ת"א וסביב ירושלים.

אינטראקציה מרחבית - Spatial Interaction

הקשר בין ערים מסדרי גודל שונים. לדוגמא "כמה אנשים נוסעים מירושלים לתל אביב ובחזרה?".

מאחורי כל התיאוריות שעסקנו בהן עד כה עומד תהליך אינסופי שבו אנשים קונים, מוכרים, נעים וכד'. לכל האינטראקציה של אנשים במרחב אנו קוראים אינטראקציה מרחבית. דוגמאות: טלפונים ואימיילים הם צורות תקשורת שחוצות את המרחב.

אנו נשתמש במתודולוגיה של אנלוגיה: חוק המשיכה של ניוטון טוען שכל גוף מושך את כל הגופים האחרים ביחס ישר למסה שלו וביחס הפוך למרחק בריבוע. ניתן ליצור אנלוגיה בין חוקי הטבע לבין מערכות יחסים בין יישובים.
עוד על אינטראקציה מרחבית בסיכום הקורס "גיאוגרפיה כלכלית"

היתרון של המודל הוא שהמודל עובד אך לא נמצא הסבר משכנע מדוע המודל עובד. החל מהמאה ה-20 המודל הינו הדומיננטי ביותר בתחום התכנון.

דיפוזיה מרחבית

דיפוזיה - פעפוע. "איך תופעה מתפשטת במרחב?" לדוגמא ניתן לבדוק איך המצאה שמתחילים אותה במקום אחד מתפשטת במרחב. ניתן לבדוק לא רק המצאות אלא גם מחלות.

הגרסטרנד, Hägerstrand - חוקר סקנדינבי שפיתח שתי תיאוריות ג"ג: דיפוזיה מרחבית וג"ג הזמן. התיאוריות שלו חשובות מאחר ושתי אלה זלגו מתחום הג"ג לתחומים אחרים.

המהפיכה החקלאית התרחשה במרחב המזרח התיכון לפני עשרת אלפים שנה (עד אז החברה היתה של ציידים ולקטים). החברה התחילה להיות חברה חקלאית שמייצרת בעצמה את מזונה. כיום אנו יכולים לבדוק היכן היתה חקלאות על פי שרידים. החקלאות התפתחה במוקד מסויים והתחילה לעבוד לאירופה בתהליך איטי של אלפי שנים, זוהי דיפוזיה מרחבית. המהפיכה החקלאית לבריטניה לפני כ7000 שנה. גם העירוניות התחיל באזורינו לפני 5000 שנה והתפשטה בתהליך של דיפוזיה מרחבית מהמזרח התיכון לאירופה. נשאלת שאלה האם המהפיכות החקלאית והעירונית התרחשו במוקד אחד או במוקדים שונים במקביל.

נשאלת שאלה לגבי מקורו של המין האנושי, כלומר האם לגזעים השונים יש אב משותף. כיום מקובלת ההנחה שכן.

דיפוזיה של המצאות וחידושים Diffusion of innovations

התפשטות בזמן: עקומת ההתפשטות בזמן תהייה עקומת S או עקומה לוגיסטית, כלומר התחלה בעלת שיפוע מתון, שפוע תלול ולבסוף שפוע מתון נוסף המייצג את ההגעה לקבוצת השמרנים אשר לא מאמצים את החידוש.
התפשטות במרחב: הגרסטנד מדבר על התפשטותם של רעיונות במרחב. כל התיאוריות הקודמות היו דטרמיניסיטיות, התיאוריה הזאת היא הסתברותית. הגרסרנד בודק מהי ההסתברות שהשכנים של מוקד החידוש יאמצו גם הם את החידוש. הגסטרנד טוען שההסתברות היא גבוהה, לדוגמא 0.9. ההסתברות שהשכנים הבאים יאמצו את החידוש תהייה 0.8 וכן הלאה. הגרסרנד קורא למרחב MIF - mean information field - מרחב אינפורמציה ממוצע. אם מניחים שבשלב הראשון עשרה אנשים אימצו את החידוש, רוב הסיכויים שיהיו אלה השכנים, אך לאו דווקא, יכול להיות שיתקיימו מוקדים חדשים מלבד בקרבת המוקד המקורי. בשלב הבא קיים מרחב מידע ממוצע חדש. התהליך הוא איטרטיבי וניתן לערוך סימולציה על מנת לחזות את ההתפשטות.

כיום חוקרים תופעות רבות בשיטת הדיפוזיה, לדוגמא, התפשטות מהומות, מחלות וכד'.