משתמש:ECH/טיוטה
דמוסתנס (יוונית: Δημοσθένης; 384 לפנה"ס - 322 לפנה"ס) היה מדינאי ונואם אתונאי במאה הרביעית לפני הספירה. נאומיו מהווים ביטוי מובהק ליכולת האינטלקטואלית האתונאית, וכן מספקים תובנות על הפוליטיקה והתרבות היוונית בתקופתו. דמוסתנס למד רטוריקה ע"י לימוד נאומים של גדולי הנואמים שקדמו לו. את נאומיו המשפטיים הראשונים נשא בגיל 20, כאשר הצליח להוציא את שארית ירושתו מידי האפוטרופוסים שלו. בתחילה שימש דמוסתנס ככותב נאומים ועורך דין, כשכתב נאומים לדיונים משפטיים פרטיים.
דמוסתנס גילה עניין בפוליטיקה בזמן ששימש ככותב נאומים, ובשנת 354 לפנה"ס נשא את נאומו הפוליטי הראשון. בהמשך הוא הקדיש את שנותיו הפוריות ביותר להתנגדות להתפשטותה של ממלכת מוקדון. דמוסתנס שיבח ופיאר את עירו, חתר כל חייו להשבת עליונותה של אתונה וכן עודד את תושביה להתנגד לפיליפוס השני. הוא ביקש לשמור על חרותה של אתונה ולכונן ברית נגד מוקדון, בניסיון כושל לסכל את תוכניותיו של פיליפוס להרחיב דרומה את כח השפעתו ע"י כיבוש הערים היווניות הנותרות שלא היו בשליטתו. לאחר מותו של פיליפוס דמוסתנס היה בעל תפקיד חשוב בהתקוממות נגד מלכה החדש של מוקדון, אלכסנדר הגדול. עם זאת ההתקוממות נכשלה ונתקלה בתגובה מוקדונית קשה. יורשו של אלכסנדר, אנטיפטרוס, הורה לעצור את דמוסתנס כדי להימנע ממרד דומה נגד שלטונו שלו. בעקבות זאת התאבד דמוסתנס כדי להימנע ממאסר.
דמוסנתס נחשב לגדול נואמי יוון. לונגינוס תיאר אותו כברק לוהט, וטען כי הוא "הביא לידי שלמות את נימת הדיבור הנשגב, תשוקות החיים, שפע, נכונות, מהירות".[1] קוינטיליאנוס הילל אותו כ"מופת לתורת הנאום", וקיקרו אמר ש"הוא עומד לבדו בקרב הנואמים". הוא גם שיבח אותו כ"נואם המושלם", וטען שהוא לא חסר דבר.[2]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמוסתנס נולד בשנת 384 לפנה"ס, בשנה האחרונה של האולימפיאדה ה-98, או בשנה הראשונה של האולימפיאדה ה-99.[3] אביו, שגם שמו היה דמוסתנס, היה יצרן חרבות עשיר,[4] השתייך לשבט פנדיוניס, והתגורר בדמוס פאיאניה,[5] באזור הכפרי של אתונה. אייסכינס, שהיה יריבו הפוליטי הגדול של דמוסתנס, טען שאמו, קלאובולה, הייתה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Longinus, On the Sublime, 12.4, 34.4
* D.C. Innes, 'Longinus and Caecilius", 277–279 - ^ Cicero, Brutus, 35, Orator, II.6; Quintillian, Institutiones, X, 1.76
* D.C. Innes, 'Longinus and Caecilius", 277 - ^ H. Weil, Biography of Demosthenes, 5–6
- ^ E. Badian, "The Road to Prominence", 11
- ^ Aeschines, Against Ctesiphon, 171