משתמש:Eladabudi/סיגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במיתולוגיה הנורדית, סיגין (נורדית עתיקה: Sigyn) היא אלה, אשתו של לוקי והאם של נארי. באדה הפואטית, לקט מהמאה ה-13 של שירים שנתכבו בתקופה מוקדמת יותר, סיגין מוזכרת בשיר "ההתנצחות של לוקי" (Lokasenna), ובשיר "חזון הרואה" (Völuspá). סיגין מופיעה גם באדה הפרוזאית, שכתב סנורי סטורלוסון במאה ה-13. בשתי האדות מסופר על סיגין שהיא החזיקה קערה מעל ראשו של לוקי בכדי לאסוף ארס של נחש שנכבל תחתיו, מסיבות שונות בכל אחד מהמקורות.בנוסף, סיגין מוזכרת גם בשירה סקאלדית מוקדמת יותר מהאדות, ובצלב גוספורת שבחריטותיו מופיעות סצנות שונות מהמיתולוגיה הנורדית.

תיעודים טקסטואלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדה פואטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף השיר "ההתנצחות של לוקי" (Lokasenna) מהאדה הפואטית מופיע קטע פרוזאי. בקטע זה, האלים כובלים את לוקי במעי של בנו ואלי, ואת בנו השני, נארי, הופכים לזאב. האלה סקאדי מציבה נחש ארסי מעל לוקי, והארס של הנחש מטפטף על לוקי. סיגין, "אשת לוקי", יושבת ליד לוקי, ובידה קערה שהארס מטפטף אליה. כשהקערה מתמלאת סיגין מרוקנת אותה, ובאותו הזמן הארס פוגע בלוקי, וממשיכותיו של לוקי בכבליו כל הארץ רועדת. על פי הקטע, ממשיכות אלה של לוקי באות רעידות האדמה שאנו חווים.

בשיר "חזון הרואה" (Völuspá), רואה מנבאת לאודין דברים רבים אודות העולם המיתולוגי. בבית 35 בשיר זה, הרואה מזכירה את סיגין, וכנראה מנבאת אירוע שלכל הפחות דומה לסיפור בקטע הפרוזאי של "ההתנצחות של לוקי":

אֶת לוֹקִי הָרָע, / אֶת דְּמוּת הַמְּאֵרָה,

רָאִיתִי עָקוּד / בְּחֹרֶשׁ שָׁבִיר,

שָׁם יוֹשֶׁבֶת סִיגִין / שְׁקוּעָה בְּצָעַר

עַל מַכְאוֹבֵי אִישָׁהּ / – הֲתָבִינוּ שְׁאָר דְּבָרַי?[1]

המקור בנורדית עתיקה
Hapt sá hon liggja

undir hvera lundi,

lægjarns líki

Loka áþekkjan.

Þar sitr Sigyn,

þeygi um sínum

ver velglýjuð -

vituð ér enn, eða hvat ?

אדה פרוזאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "ההטעיה של גילבי" מהאדה הפרוזאית כתוב שאשתו של לוקי היא סיגין, ולהם ילד בשם "נארי או נארפי".

במקום אחר באדה הפרוזאית, מובא סיפור על לוקי וסיגין שדומה למתואר באדה הפואטית, אך שונה בכמה מאפיינים. מוקדם יותר בטקסט זה, שלוקי משטה באל העיוור הוד'ר להרוג את האל בלדר, ולאחר שהאל הרמוד מנסה להחזיר את בלדר לוולהאלה, ענקית "שמיניחים שהיא לוקי" מונעת את החייתו של בלדר על ידי זה שהיא לא סופדת את מותו. כעונש על מעשיו של לוקי, לאחר שהוא, בנו ואלי, ובנו השני "נארי או נארפי", נלכדים על ידי האלים, האלים הופכים את ואלי לזאב, והוא טורף את לוקי. בעזרת מעי נארפי עוקדים את לוקי על שלוש אבנים, והאלה סקאדי מציבה מעליו נחש כדי שארס הנחש יטפטף על לוקי. אולם אשת לוקי, סיגין, עומדת לצידו עם קערה ולוכדת את הארס. כשהקערה מתמלאת סיגין הולכת ומרוקנת את הקערה, ומפרכוסיו של לוקי כל הארץ רועדת, ומכך נגרמים על פי הטקסט רעשי האדמה. לוקי ישאר כבול עד הראגנארוק.

בספר "שפת השירה" מהאדה הפרוזאית סיגין מצויינת פעמיים כאחת מאלות האסיר. כמו כן לוקי מוזכר מספר פעמים כבעל של סיגין במקום בשמו.

שירה סקאלדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיגין מקור עתיק במיוחד בשירה הסקאדלית, בשירתו של המשורר תיודולף אור הוויני מהמאה התשיעית, בפריפרזה ללוקי. במקום ציון שמו של לוקי במפורש, המשורר מתאר אותו בתור "משא ידיה של סיגין".

צלב גוספורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבי צלב גוספורת חריטות אשר חוקרים מודרניים משערים שהם מתארים את סיגין מחזיקה קערה מעל לוקי אשר כבול מתחת לנחש, בשל הדמיון לסיפורים במקורות הטקסטואלים. צלב זה נמצא בכפר גוספורת שבקאמבריה המודרנית. במאה ה-10, התקופה שלה הצלב מתוארך, אזור זה היה מיושב על ידי סקנדינבים.