שאול טשרניחובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאול טשרניחובסקי
Shaul Tchernichovsky 1927.jpg
שאול טשרניחובסקי, 1927
תאריך לידה 20 באוגוסט 1875
תאריך פטירה 14 באוקטובר 1943 (בגיל 68)
שם מקורי שאול (סאול) גוטמנוביץ' טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי
מקום לידה מיכאילובקה, האימפריה הרוסית
מקום פטירה ירושלים
עיסוק רופא, משורר עברי ומתרגם
לאום יהודי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירים לאומיים, תרגומים
סוגה שירי טבע
נושאי כתיבה שירי מולדת
יצירות בולטות שירי מולדת
שחקי שחקי (אני מאמין), אומרים ישנה ארץ, הוי ארצי מולדתי
תרגומים
איליאדה, אודיסיאה
פרסים פרס ביאליק (1940, 1942)
שנות פעילות 1898 - 1943
הוצאות ספרים דביר, עם עובד

שאול (סאול) גוטמנוביץ' טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִיכתב רוסי: Саул Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טשרניחובסקי נולד בי"ט באב ה'תרל"ה (20 באוגוסט 1875), בן לגוטמן ובילה (בת שאול קארפ), בכפר מיכאילובקה,[1] בפלך טאורידה (טאברידה) שבדרום-מערב האימפריה הרוסית, ב"תחום המושב" היהודי (כיום באוקראינה). קדמה לו בת שמתה בילדותה, וגם בת שנולדה אחריו מתה בילדותה, כך שהוא גדל זמן מה כבן יחיד. אחר כך נולדו להוריו עוד שני בנים ושתי בנות. סבו, אבי אמו, תרגם את שירי אוקראינה לעברית, וסבתו הייתה מיילדת שלא על מנת לקבל שכר ואשת-צדקה מפורסמת בכפרה.[2]

את ילדותו תיאר טשרניחובסקי באוטוביוגרפיה קצרה שפרסם בשנת 1918 בכתב העת "השילוח",[3] ובהרחבה בחיבורו "מעין אבטוביוגרפיה" שכתב בשנותיו האחרונות.[4] אחדים מסיפורי ילדותו משתקפים בשיריו. מגיל חמש קרא ספרים ברוסית, שאותה למד מדודתו, ובגיל שבע למד עברית מאביו. תחילה למד בחדר מתוקן, ובגיל 10 עבר לבית ספר רוסי, ולמד בעצמו קריאת כתב רש"י. בשנת 1890 בגיל 15 עבר לאודסה, שם למד עד שנת 1892 בבית ספר יהודי פרטי למסחר ובבית ספר כללי ללימודי שפות זרות. בשלב זה כבר כתב בלדות ופרסם את שיריו הראשונים. השירים הראשונים שפרסם היו "משאת נפשי", בכתב העת "השרון" של גרשום באדר, ו"בחלומי", בכתב העת "הפסגה" של זאב שור. בשנת 1893 עבר לבית ספר ממשלתי למסחר, שבו למד שלוש שנים וסיים בהצטיינות. בתקופה זו למד גרמנית, אנגלית וצרפתית. לאחר מכן למד גם יוונית ולטינית, כדי שיוכל להתקבל לאוניברסיטה.

בשנת 1898 יצא לאור ספר השירים הראשון שלו, "חזיונות ומנגינות". בשנת 1900 יצא החלק השני של הספר. ההקדמה הייתה מאת המבקר ראובן בריינין, שהילל את המחבר.

בשנים 18991906 למד רפואה באוניברסיטת היידלברג, וסיים את לימודי הרפואה בלוזאן שבשווייץ. בעת לימודיו בהיידלברג נישא למלַניה קרלובנה פון גוזיאס-גורבצביץ (1879–1971), בת אצולה נוצרייה רוסייה ממוצא פולני-גרמני-אוקראיני, שישבה בבית-הסוהר ברוסיה על רקע פעילות אנרכיסטית והגיעה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה בהיידלברג. לבני הזוג נולדה בת יחידה, איזוֹלְדה (איזה).[5] בשנת 1907 נעצר לשישה שבועות על פעילות פוליטית.

מעת סיום לימודיו ועד סוף ימיו שילב את פעילותו כרופא עם פעילותו כמשורר. לאחר סיום לימודיו חזר לאוקראינה, והיה רופא בחארקוב ובקייב. בשנת 1910 עבר לסנקט פטרבורג ופתח בה מרפאה. במלחמת העולם הראשונה שימש רופא צבאי במינסק ובסנקט פטרבורג. בשנת 1919 עבר לאודסה. היה רופא הזאמסטווה (שלטון אזורי) והצלב האדום.[6].

בשנת 1922 הגיע לקושטא, אך בקשתו לקבל משרת רופא בארץ ישראל לא נענתה. ב-1923 עבר לברלין. ב-1925 ביקר לראשונה בארץ ישראל, לרגל ייסוד "מגן דוד אדום"[דרושה הבהרה].

שאול טשרניחובסקי נתן גורן וצמח פלדשטיין בקובנה; כנראה ב-1927
קברו של טשרניחובסקי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב
לוחית זיכרון על ביתו של שאול טשרניחובסקי בתל אביב

בשנים 19251932 נמנה עם עורכי העיתון "התקופה" וכן ערך מדור רפואה באנציקלופדיה העברית אשכול. בשנים 19291930 שהה בארצות הברית וב-18 במאי 1931 (ב' בסיוון תרצ"א) עלה לארץ ישראל והשתקע בה לצמיתות. הוא קבע ביתו בדירה קטנה ברחוב אחד העם 89 בתל אביב. עבד כרופא של בתי הספר בתל אביב. היה פעיל בארגוני הסופרים וחבר ב"וועד הלשון העברית". היה גם העורך של ספר מונחים בעברית לרפואה ולמדעי הטבע. טשרניחובסקי קיבל אזרחות כבוד של תל אביב ונבחר לנשיא כבוד של אגודת הסופרים בארץ.

בשנת 1936 עברו אשתו ובתו להתגורר כדיירות-משנה במעון הפטריארך היווני בפסגת סן סימון בירושלים. לאחר שלקה בלוקמיה, הצטרף אליהן טשרניחובסקי. בתו שהייתה בקטריולוגית (בוגרת פריס) נישאה למהנדס אברהם וילנסקי (בוגר הגימנסיה היהודית ביקטרינוסלב (היום: דניפרו), בן כיתתו של אברהם שלונסקי). בני הזוג עברו לחיפה. בני הזוג היו הורים לבן יחיד, אלכסנדר וילנסקי (לימים מהנדס).

טשרניחובסקי נפטר בירושלים בט"ו בתשרי ה'תש"ד (14 באוקטובר 1943), ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

אשתו מלניה, שהייתה לפראבוסלאבית אדוקה, עברה לאחר מותו להתגורר בבית בתהּ בחיפה. אף שחייתה בארץ ארבעים שנה, לא ידעה עברית (ולא יכלה לקרוא את יצירתו של בעלה). היא נפטרה בשיבה טובה ב-1971 ונקברה בחלקה היוונית-אורתודוקסית במתחם בתי הקברות בחיפה.[7] בתם נפטרה ב-1974.[8] לאחר מותה, עברו זכויות היוצרים על יצירתו של טשרניחובסקי לאברהם וילנסקי, שההדיר את עזבונו הספרותי ודאג להוצאת כתביו (תחילה בהוצאת דביר ואחר-כך בעם עובד).

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה דגנית מבצעת את "שיר ערש" שנכתב על ידי שאול טשרניחובסקי והולחן על ידי מרק לברי. בפסנתר, חיה ברנדמן

בשירתו של טשרניחובסקי יש מיזוג של השפעת המורשת היהודית ומורשת תרבות העולם. הוא כתב על נושאים עבריים כמו "בעין דור", שיר על שאול המלך שבא לבעלת האוב מעין דור, המתאר בצורה דרמטית את מצבו של שאול באחרית ימיו. טשרניחובסקי היה מזוהה במיוחד עם דמותו של שאול, אולי בזכות שמו, והוא גם מתאר בשיר את נפילתם הטראגית של שאול ובניו בהר הגלבוע. מצד שני, בשיר "לנוכח פסל אפולו" ניכרת חיבתו של המשורר לתרבות יוון וליופי שהיא מייצגת.

טשרניחובסקי מזוהה יותר מכל משורר עברי אחר עם הסוֹנֶטָּה. אחת מן הסוגות בהן כתב היא "כליל סונטות", סונטה שבנויה מ-14 סונטות, כמספר השורות בסונטה רגילה, ועוד סונטה שהשורות הראשונות ב-14 הקודמות יוצרות סונטה העומדת בפני עצמה. "כלילי הסונטות" הם על נושא מסוים (כמו "על הדם", "לשמש").

עם כל נהייתו לתרבות העולם, הזדהה גם טשרניחובסקי עם גורל עמו. בשנת 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול, כתב את השיר "ראי אדמה", המבכה את קורבנות המרד הרבים במשפט המפורסם "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!". לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על השואה המתחוללת באירופה, כתב את השירים "הרוגי טירמוניא", ואת "בלדות וורמיזא" שהביאו לידי ביטוי את רחשי לבו על הגורל הטראגי של העם היהודי. בחלק משיריו הביע אהדה לציונות ולתחיית העם היהודי בארצו, כפי שכתב בשיר "אני מאמין" (הידוע כ"שחקי שחקי"): "ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור. ברזל כבליו יוסר מנו. עין בעין יראה אור".

טשרניחובסקי כתב מספר אידיליות שבמרכזן תמונות מנוף ילדותו, כמו "ברית מילה", "כחום היום" ו"לביבות", והן נחשבות לחלק מפסגת יצירתו השירית. האידיליות שלו משמשות דוגמה ומופת לכל האידיליות שנכתבו בשפה העברית.

רבים משיריו הולחנו על ידי מלחינים עבריים. לדוגמה: "אני מאמין" הולחן על ידי טוביה שלונסקי; "גינה לי" ו"בת הרב ואמה" הולחנו על ידי נחום נרדי; "מכל פרחי מור" הולחן על ידי גיל אלדמע; "את אינך יודעת" ו"אילאיל" הולחנו על ידי שלמה ארצי; "יום זה יום יולד בו שיר", "בעלייתי שם יפתי", ו"בזכותם קיים" - הולחנו על ידי נעמי שמר; "שושנת פלאים" - צביקה פיק; "העולם בזכותו של מי קיים" -שלמה גרוניך; "בת הרב ואמה" - שמוליק קראוס; "אינני אוהב אותה" - ברי סחרוף ועוד.

כמה שירים זכו ליותר מלחן אחד. הבולטים שבהם: "אומרים ישנה ארץ" שהולחן על ידי נעמי שמר וגם על ידי שלמה ארצי, ו-"הוי ארצי מולדתי" שהולחן על ידי נעמי שמר וגם על-יד מיקי גבריאלוב.

טשרניחובסקי נודע גם כמתרגם מעולה. להוקרה מיוחדת זכו תרגומיו ל"איליאדה" ול"אודיסיאה" של הומרוס. כן תרגם לעברית את "קאלוואלה", האפוס הלאומי הפיני.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 קבעה עיריית תל אביב פרס על שמו: פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. טשרניחובסקי השתתף בעריכת תקנון הפרס ונכח בחלוקתו הראשונה.

על שמו נקרא בית הסופר בתל אביב, מרכז אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל. כמו כן נקראים על שמו רחובות ביישובים רבים בארץ, וכן בתי ספר ביישובים.

שטר של 50 ש"ח ובו תמונתו של שאול טשרניחובסקי

טשרניחובסקי נבחר, ביחד עם לאה גולדברג, נתן אלתרמן ורחל המשוררת, להתנוסס על גבי סדרה ג' של שטרות השקל החדש. השטרות הנושאים את דמותו בערך נקוב של 50 ש"ח נכנסו למחזור בספטמבר 2014.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Tchernichovskybook.jpg
  • חזיונות ומנגינות א' (1898), הוצאת תושיה , ווארשא.
  • חזיונות ומנגינות ב' (1901)
  • שירים לילדי ישראל (1907)
  • שירים (1911)
  • שירים לילדי ישראל, חוברת ניצנים -מספר 21-22, הוצאת תושיה ורשה, (1912), (המחיר: 2 קאפו) .
  • שירים (1920), הוצאת השלח, אודיסא-תרע"א, דפוס : ח.נ. ביאליק, ש. בורישטין.
  • ספר האידיליות, (1922) הוצאת מוריה|ירושלים| ברלין| אודיסה, ברלין תרפ"ב.
  • סיפורים (1922), הוצאת דביר ירושלים, ברלין תרפ"ב
  • מחברת סונטות (1922), הוצאת דביר ירושלים , ברלין תרפ"ב.
  • בת הרב ואמה
  • החליל (1923)
  • בר-כוכבא (1924)
  • עמנואל הרומי, מונוגרפיה, (1924), הוצאת אשכול, ברלין תרפ"ה.
  • שירים חדשים (1924)
  • ספר הבלדות (1930)
  • מגלות לבתי הספר, ברית-מילה (אידיליה מחיי היהודים בטבריה), יצא על פי הצעת מחקת החינוך של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תרצ"א (1930), הוצאת "אמנות" תל אביב.
  • כל כתבי שאול טשרניחובסקי (1932)
  • שירי שאול טשרניחובסקי לאחיו הצעירים (1936)
  • גורן: שירים נבחרים לילדי ישראל (1936),(ליובל הששים של המשורר), הלקוט וההשמטות נעשו בידי ז. אריאל, הוצאת שטיבל,חברה בע"מ ,תל אביב.
  • סופרינו- פרקים מתוך הספרות העברית החדשה , חוברת ד', מעבד למתלמדים על ידי ד"ר ש. קאלקו. (1936), הוצאת "קדם", ברלין-שרלוטנבורג.
  • כל שירי שאול טשרניחובסקי (1937)
  • הו אדמה (1940)
  • שלושים ושלושה סיפורים (1941)
  • אשר היה ולא היה (1942), הציורים מאת נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב.
  • שירים (1943)
  • כוכבי שמים רחוקים (1944), שירים אחרונים, הוצאת שוקן ירושלים ותל אביב , תש"ד.
  • שירי הארץ, (1946), הוצאת שוקן , ירושלים ותל אביב, תש"ז.
  • שירים לילדים, מצויר בידי נחום גוטמן, הוצאת דביר, תל אביב , ברלין.
  • שירים לילדים, מצויר בידי נחום גוטמן, הוצאת יבנה , תל אביב, תש"ו, (1946).
  • מבחר שאול טשרניחובסקי לבתי הספר ולעם (1962)
  • כל כתבי שאול טשרניחובסקי (1998)

מחזות בתרגומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום ספר רפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האדם בציורים מתקפלים-מראה גופנו מבפנים ופעולת אבריו, לבתי- הספר ולעוזרים בבתי-החולים, מאת: ד"ר פ. אבנהך, הוצאת " שול-און-ולט ", ברלין תרפ"ג, (1922).

עריכת ספר רפואה (מילון רפואי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע, רומי-אנגלי-עברי, מאת: ד"ר אהרן מאיר מזי"א - נשיא ועד הלשון העברית, בעריכת ד"ר שאול טשרניחובסקי, ירושלים , תרצ"ד, (1933).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר , השלח - ירחון לספרות, למדע ולעייני החיים, חוברת - טשרניחובסקי, כרך ל"ה, חוברת ב',אודיסה, המו"ל : חברת "אחיאסף", נדפס בדפוס "כנרת", אלול תרע"ח, 1918.
  • כל כתבי שאול טשרניחובסקי, הוצאת עם עובד, 1990-2003, 8 כרכים.
  • חוברת טשרניחובסקי, ד"ר יוסף קלוזנר, השלח - ירחון לספרות , למדע ולענייני-החיים, כרך ל"ה , חוברת ב'(ר"ו), אלול תרע"ח (1918), אודיסה, בדפוס חברת "כנרת",יקאטרנייבסקי 36, המו"ל : חברת " אחיאסף".
  • (1929) Tchernichovsky and his poetry" (with renderings from the Hebrew), by l.v.snowman "
  • יוסף קלוזנר, שאול טשרניחובסקי: האדם והמשורר, קרן עברית על-שם סיר מונטגיו ברטון על יחדי החברה להוצאת-ספרים שע"י האוניברסיטה העברית, תש"ז.(1946).
  • ברוך קורצוויל, על ארבעה שירי טשרניחובסקי, הוצאת המחלקה לעלית ילדים ונוער \ מדור להדרכה, ירושלים תשי"ב (1951).
  • בן-אור אהרון (אורינובסקי), תולדות הספרות העברית החדשה, כרך שני, פרק שנים עשר, יזרעאל, תש"ך, (1959).
  • ברוך קורצווייל, ביאליק וטשרניחובסקי: מחקרים בשירתם, הוצאת שוקן, 1960.
  • אליעזר שביד, הערגה למלאות ההוויה: פרקי עיון בשירת ח"נ ביאליק וש. טשרניחובסקי, הוצאת ספרית פועלים, 1968.
  • (Saul Tschernichwsky -poet of revolt" by eising silberschlag (1968"
  • ידיעות גנזים, (אגודת הסופרים העברים בישראל),שאול טשרניחובסקי 100 שנים להולדתו, כרך ז', שנה 13, תשרי תשל"ו. (1975).
  • יוסף האפרתי (עורך), שאול טשרניחובסקי: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, עם עובד, 1976.
  • יוסף האפרתי, האידיליה של טשרניחובסקי, הוצאת הקיבוץ הארצי, תשל"א.
  • זיוה גולן, חביבה יונאי, שאול טשרניחובסקי - ביבלוגרפיה (א. רשימת יצירותיו, ב. דברים עליו ועל יצירתו). מכון כץ לחקר הספרות העברית, באוניברסיטת תל אביב, ומרכז ההדרכה לספריות ציבוריות, תשמ"א.
  • אברהם שאנן, שאול טשרניחובסקי - מונוגרפיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
  • אליהו ציפר, קונקורדנציה לשירת טשרניחובסקי, הוצאת חצב, תשס"ד.
  • יאיר מזור, טשרניחובסקי האחר - תבנית נוף סיפורו, לאמנות הסיפור של שאול טשרניחובסקי, הוצאת פפירוס, 1992.
  • בעז ערפלי, צעיר לעד - עיונים בשירת שאול טשרניחובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
  • בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994.
  • יום טוב הלמן, פרקים לשירי שאול טשרניחובסקי, הוצאת המכון העברי להשכלה בכתב בישראל, תשי"ז.
  • צבי לוז, (מבוא ועריכה), מבוא לשמש: מסות על כליל סוניטות לשאול טשרניחובסקי, אוניברסיטת בר-אילן, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירת היאותה, מאת : ה.ו.לונגפילו, הוצאת מוריה, אודיסה, תרע"ג , (1912).
  • לונגפילו. ה.ו. / שירת היאותה, מאנגלית , הוצאת מוריה, אודסה, תרע"ג.
  • שירי אנקליאון, תרגם מיונית ש. טשרניחובסקי, ורשה, תר"ף, (1919 ).
  • אבנג'לינה, תרגם מאנגלית ש. טשרניחובסקי, הוצאת "עת לבנות", ברלין , תרפ"ג, (1922).
  • קורות וילהלם טל ורעיו, ה.י.מרשל, תרגם מאנגלית ש. טשרניחובסקי, הוצאת "עת לבנות", ברלין ,תרפ"ג, (1922).
  • עלילות גלגמש, הוצאת שטיבל,ורשה, תרפ"ד, 1924.
  • דופ, קטרינה אלישבע / שוכני העצים , מאנגלית, הוצאת "עת לבנות", תל אביב, תרפ"ד.
  • שירים מן האפוס הסרבי (מסרבית דרך גרמנית), הוצאת שוקן, תש"ו, 1946.[9].
  • משא מלחמת איגור, הוצאת "ידידי", תל אביב, ארץ ישראל, 1939.
  • כלבא דשמיא מאת פרנסיס תומפסון, תרגם מאנגלית ש. טשרניחובסקי, הוצאת "ידידי", תל אביב(א"י), (1939).
  • אפלטון \ המשתה, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"ז (1946).
  • הומרוס, האיליאדה, אודיסיה,תרגם מיוונית ש. טשרניחובסקי, תשי"ד , (1953).
  • הומרוס, האיליאדה, התרגום המלא המקובל בעברית, שאול טשרניחובסקי (מתרגם), הוצאת עם עובד, תשנ"א, בפרויקט בן-יהודה
  • הומרוס, אודיסאה, שאול טשרניחובסקי (מתרגם), ע"פ מהדורת עם עובד, תש"ע 2009, בפרויקט בן-יהודה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרוסית: Михайловка; באוקראינית: Михайлівка.
  2. ^ מאה אישים, בעריכת לוי בן גרשון, "הדר", הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב, 1978, ערך: שאול טשרניחובסקי עמוד 572
  3. ^ שאול טשרניחובסקי, "אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 142-135.
  4. ^ שאול טשרניחובסקי, "מעין אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 134-17.
  5. ^ שלמה שבאאהבות שאול, דבר, טור 8, 21 בדצמבר 1973; Haaretz site logo.png זהר ויעקב שביטטשרניחובסקי לנוכח פסל אפולו, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
  6. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר מ. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, 1955, פרק : "רופאים יהודים במשך הדורות", ערך : טשרניחובסקי שאול, עמוד 1508
  7. ^ אלמנת טשרניחובסקי למנוחות, דבר, 2 במרץ 1971; 9 אנשים ליוו את אלמנת טשרניחובסקי למנוחות, מעריב, 2 במרץ 1971
  8. ^ איזולדה וילנסקי, דבר, מודעת אבל, 23 במאי 1974 (מודעה). היא קבורה בחיפה בקבר משותף עם בעלה בחוף הכרמל.
  9. ^ יוסף קלוזנר,"שאול טשרניחובסקי האדם והמשורר", עמוד 342


הקודם:
יהודה בורלא, אשר ברש
פרס ביאליק
1940
הבא:
ש. שלום
הקודם:
ש. שלום
פרס ביאליק
במשותף עם חיים הזז

1942
הבא:
אהרון קבק